משנה תרומות ט ה

והוא אומר בכאן, כי אם היתה כמו ערוגה אחת מן הארץ זרועה חולין, ומאה ערוגות זרועות תרומה, ולא ידע איזו ערוגה היא זרועה תרומה, שכולן מותרות, כשהוא דבר שזרעו כולה.

אבל אם הוא דבר שאין זרעו כולה, כולן אסורות, ולא נדון אותן בדין מדומע, לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

לגנה. שדה שנזרעו ערוגות ויש ק' ערוגות של תרומה ואחת של חולין ולא ידיע הי דחולין ובתוספתא (פ"ח) תני ק' לוג משמע דלגנה לשון לוג שזרעו ק' לוגין של תרומה ולוג א' של חולין ובערוך פי' לשון לגון:

בדבר שזרעו כלה. כגון חטים הכל מותר:

אבל בדבר שאין זרעו כלה אפי' מאה של חולין וא' של תרומה ולא ידיע הי מינייהו הכל אסור דאע"ג דתרומה עולה בק"א הכא דזרען אין הקרקע עולה והכי תניא בתוספתא (שם) אבל דבר שאין זרעו כלה לא יעלה שאין הקרקע עולה בק"א תלש יעלה ובלבד שלא יתכוין לתלוש רבי יהודה אומר אף יתכוין לתלוש ויעלה בק"א:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מאה לגנה של תרומה - שדה שנזרעה ערוגות ערוגות ויש בה מאה ערוגות ^ה של תרומה ואחת של חולין ולא ידיע הי דחולין:

כולן מותרים - קולא הוא שהקילו בגדולי תרומה דערוגה אחת של חולין מתרת ערוגות רבות בדבר שזרעו כלה:

אבל בדבר שאין זרעו כלה - אחת של תרומה אוסרת מאה של חולין, לפי שאין הקרקע עולה באחת ומאה ^ו:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

[*לגנה. פי' הר"ב ערוגה. וכ"כ בפי' שהזכרתי ומסיים לשון כסלי לגיא בברכות ע"כ. והוא שם פ"ק ריש דף ו והגירסא שם לאוגיא ופירשו התוספות כי כסלא לאוגיא כעין תלמים המקיפים את הערוגה כדאמרינן בריש נדרים הדין אוגיא להוי פאה עכ"ל. ותמיהה לי שאין הלמדי"ם שוים שבמשנתנו נראה שהיא שרשית ובברכות היא משמשת]:

כולן אסורים. פירש הר"ב לפי שאין הקרקע עולה בק"א. תוספתא. ויהיב הרמב"ם טעמא לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין ע"כ. ולא דמי למשנה י דפ"ד דהתם בתלוש ראויין הן להתערב [*ועיין לעיל פ"ד מ"ח]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ה) (על הברטנורא) והוא מלשון כסלי לגיא בברכות פ"ק ד"ו והגירסא שם לאוגיא:

(ו) (על הברטנורא) תוספתא וטעמא לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין. הר"מ. ול"ד למ"י פ"ד דהתם בתלוש ראוין הן להתערב. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

מאה לגינה: פי' בערוך לגינה לשון לגין ובתוספתא קתני מאה לוג משמע דלגינה לשון לוג ע"כ. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ולי נראה שהוא לשון ערוגה שתרגם יונתן בפסוק הלוא אם שוה פניה (ישעי' כ"ח כ"ה). ויקרב יתהון זרעיין זרעיין לשבטין הא כזרעי חטין על לגינין [לפנינו הגי' בתרגום חטין על בייר] שערין על שומנין וכונתין על תחומין. לגנה לשון דבר פרוץ ורחב ע"כ:

אפי' מאה של חולין ואחת של תרומה כולן אסורין: אפי' מאה לגינין של הזרע חולין ואחת של הזרע תרומה ולא ידוע הי מינייהו תרומה הכל אסור ואע"ג דתרומה עולה באחד ומאה הכא דזרועין אין הקרקע עולה דהרי הקרקע עומד במקומו והלגינה עומדת במקומה והכי תניא בתוספתא אבל דבר שאין זרעו כלה לא יעלה שאין הקרקע עולה באחד ומאה תלש יעלה ובלבד שלא יתכוין לתלוש ר' יוסי אומר אף יתכוין וילקוט ויעלה באחד ומאה ע"כ. ואע"ג דאין מבטלין איסור לכתחלה אפשר לומר דס"ל דבמילתא דלא שכיחא לא גזור ואזיל לטעמיה דתנן נמי בפ"ק דערלה ר"י אומר אף יתכוין וילקוט ויעלה באחד ומאתים: