משנה תרומות ח ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ח · משנה ה | >>
משנה מנוקדת
שִׁעוּר הַמַּיִם הַמְּגֻלִּין, כְּדֵי שֶׁתֹּאבַד בָּהֶן הַמָּרָה.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- בַּכֵּלִים, כָּל שֶׁהֵן; וּבַקַּרְקָעוֹת, אַרְבָּעִים סְאָה:
נוסח הרמב"ם
שעור המים המגולים -
- כדי שתאבד בהם - המרה.
- רבי יוסי אומר:
- בכלים - כל שהן.
- ובקרקעות - ארבעים סאה.
פירוש הרמב"ם
מרה - הוא הארס שמקיאין מפיהם הנחשים בעלי הארס. ואומר בכאן כי כשהמים הם רבים כדי שתאבד בהם המרה, שלא נחוש לגילוים. ואם הם כל כך מעוטים, שאם נפל בהם הארס שיהיו ממיתין, נחוש לגלויים.
ואומר רבי יוסי כשהן בכלים, אפילו יהיו רבים עד מאד, שהם אסורים אם נתגלו, וכשהם בקרקע עד ארבעים סאה. ואם הם יותר מארבעים סאה לא נחוש לגילוין. וממה שאתה צריך לדעת, שאנו נחוש בגילוי ביום כמו בלילה.
ואין הלכה כרבי יוסי:
פירוש רבינו שמשון
המרה. ארס וניכר במועטין אבל לא במרובין:
בכלים כל שהן. רבי יוסי גזר בכלים מועטין אטו מרובין:
ובקרקעות מ' סאה. דלא קשי ליה גילוי כיון שהן כל כך מרובין תדע דכל מקוה מגולה היא ובמעין כל זמן שמושך אין בו משום גילוי כדאמר בירושלמי:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שיעור המים - להיות אסורים משום גלוי:
כדי שתאבד בהן מרה - אם היו מרובים כל כך עד שארס הנחש יפסד ויאבד בהן אין בהן משום גלוי. ויודעין היו כמה ארס הנחש מטיל בפעם אחת:
מרה - הארס שהנחש מטיל קרוי מרה:
בכלים כל שהן - אפילו מרובין ז כל שהן יש בהן משום גלוי כשהמים בכלים:
ובקרקעות עד ארבעים סאה - יש בהם משום גלוי, טפי מהכי אין בהן משום גלוי שהארס מתבטל בהם. ואין הלכה כר' יוסי. ומעיין המושך אפילו כל שהוא אין בו משום גלוי. ומים מגולים כשם שאסור לשתותן כך אסור להשקותן לבהמתו ט ולרחוץ בהן פניו ידיו ורגליו, ולגבל בהן את הטיט, ולהשתמש בהן בשום תשמיש:
פירוש תוספות יום טוב
בכלים כל שהן. פי' הר"ב אפי' מרובין. דגזר מרובים אטו מועטין. הר"ש:
ובקרקעות ארבעים סאה. לשון הר"ב עד מ' סאה. ונראה לפרש שבא לומר דעד ארבעים סאה ולא עד בכלל. וכמו שכתב הר"ש דארבעים סאה אין בהם משום גלוי. תדע דכל מקוה מגולה הוא. אבל לשון הרמב"ם בפירושו ואם הם יותר מארבעים סאה וכו'. [*וכתב הר"ב ומים מגולים וכו' אסור להשקותן לבהמתו וכו'. פי' הר"ן [בע"ז פ' אין מעמידין] בראויה לאכילה. לפי שהאוכל ממנה נזוק ע"כ]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על הברטנורא) דגזור מרובין אטו מועטין. הר"ש:
(ח) (על ה) עד ולא עד בכלל דארבעים סאה אין בהם משום גילוי תדע דכל מקוה מגולה היא:
(ט) (על הברטנורא) בראוים לאכילה לפי שהאוכל ממנה נזוק. הר"ן:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בפי' ר"ע ז"ל. צריך להגיה שיעור המים להיות מותרים משום גלוי וכו' או לכל הפחות צריך להיות כך שיעור המים מלהיות אסורין משום גלוי וכו':
כדי שתאבד בהם המרה: הארס ולא מפ' במתני' כמה שיעורן שתאבד בהן ותתבטל ופליגי בירושלמי תנאי בהא מילתא ומדקאמר ר' יוסי בקרקעות מ' סאה משמע דת"ק לא בעי כולי האי ור' נחמי' אמר כדי שתהא חבית של שייטין מתמלאת מהן ואפשר דת"ק דמתני' סבר כותי' ולא מפליג בין כלים לקרקע ור"י פליג עלי' וסבר דבעי' תרתי שהמים יהיו בקרקע ולא בכלי וארבעים סאה דוקא ולא בפחות מכאן דס"ל דקרירות הקרקע ורבוי המים הוא דמבטלי אכל בכלי אפי' מרובין אין המים בכחן ולא מבטלי הארס. הר"ש שירילי"ו ז"ל. וגם הרמב"ם ז"ל נראה שהוא סובר דר"י לחלוק בא אבל בית יוסף כתב בטוי"ד סי' קט"ז דהרי"ף והרא"ש ז"ל נראה שהם מפרשים דר"י לפרש דברי ת"ק אתא וגם הר"י בעל הטורים ז"ל מאחר שהביא ב' הפירושים ע"כ. וז"ל הרי"ף והרא"ש ז"ל בפרק שני דע"ז אחר שהביאו דברי ת"ק ור"י כתבו יש שפירשו אם המים המגולים מרובין כדי שתאבד בהן המרה שהיא הסם של רחש אין חוששין להם שהסם בטל בהם ואינו מזיק ואם אין בהן זה השעור אסורין מפני הסכנה וי"א חלוף שאם אין בהם זה השעור והמים נראים צלולין מותרין שאלו הי' בהם סם הי' נראה אבל אם המים מרובין אסורין שחוששין שמא יש בהן סם ואינו ניכר ע"כ:
בכלים כ"ש: לאיסורא קתני לה. פי' אפי' מרובין וכן פירשו כל המפרשים גם הר"ן ז"ל בפ"ב דמס' ע"ז וכן פי' הר"ש ז"ל אלא שכתב הטעם דגזרינן אטו מועטין:
תפארת ישראל
יכין
שיעור המים המגולין: שיהיו מותרים:
כדי שתאבד בהם המרה: שלא יהיה הארס ניכר בהן:
רבי יוסי אומר בכלים כל שהן: אפי' מרובין אסורים:
ובקרקעות ארבעים סאה: וביותר ממ' סאה אין לחוש לגלוי. דס"ל דהקרקע מבטלת כח הארס כשהמים הם מ' סאה. ולת"ק בין בתלושין ובין במחוברין סגי בכדי שתאבד בהם המרה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת