משנה תרומות ה ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ה · משנה ו | >>
סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו, ונפל מן המדומע למקום אחר, רבי אליעזר אומר, מדמעת כתרומה ודאי.
וחכמים אומרים, אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון, ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון, ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון.
משנה מנוקדת
סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה וְנִדְמְעוּ, וְנָפַל מִן הַמְּדֻמָּע לְמָקוֹם אַחֵר,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְדַמַּעַת כִּתְרוּמָה וַדַּאי.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין הַמְּדֻמָּע מְדַמֵּעַ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן,
- וְאֵין הַמְּחֻמָּץ מַחֲמִיץ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן,
- וְאֵין הַמַּיִם שְׁאוּבִים פּוֹסְלִים אֶת הַמִּקְוֶה אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
נוסח הרמב"ם
סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה - ונדמעו,
- ונפל מן המדומע למקום אחר -
- רבי אליעזר אומר:
- מדמעת - כתרומה ודאי.
- וחכמים אומרים:
- אין המדומע, מדמע - אלא לפי חשבון.
- ואין המחומץ, מחמיץ - אלא לפי חשבון.
- ואין המים השאובין, פוסלין את המקוה - אלא לפי חשבון.
- רבי אליעזר אומר:
פירוש הרמב"ם
אין המדומע מדמע, אלא לפי חשבון - כיצד סאתים של תרומה שנתערבו בעשרים סאין חולין, הרי כל זה המדומע עשרים ושתים סאה. אם נתערב ממנו אחד עשרה סאה בפחות ממאה חולין אחרים, אז יהיה הכל מדומע, לפי שאחד עשרה סאה של מדומע יש בהן סאה אחת של תרומה בלבד.
ואין המחומץ מחמיץ, אלא לפי חשבון - העיקר אצלנו כי שאור של תרומה אם יש בו כדי לחמץ, ולש בו העיסה והחמיצה, שאותה עיסה כולה תרומה ולא נשער אותה לא במאה ולא במאתים, ועוד יתבאר זה בפרק שני ממסכת ערלה. ואומר שאם יהיה על דרך הדמיון, אוקיא של שאור תחמיץ ליטרא אחת מקמח, ולשו שני ליטרא מחולין בשתי אוקיות משאור תרומה, ונתחמץ הכל והיה תרומה, אומר זה התנא, שאם לקח מזו העיסה החמוצה שיעור אוקיא ולש בה ליטרא של חולין אינה תרומה, עד שיקח מאותה עיסה הראשונה מחציתה בשווה, וילוש בה ליטרא מחולין שיש בו משאור של תרומה העיקרי אוקיא, והוא השיעור המחמץ לליטרא אחת.
ואין המים השאובין פוסלין את המקוה, אלא לפי חשבון - העיקר אצלנו, שלשה לוגים מים שאובין פוסלין את המקווה, ובתנאי שיהיה המקווה פחות מארבעים סאה שהוא שיעור מקווה, שלא יגמר אותו המקווה אלא באותן המים השאובין. אבל אם יש בו ארבעים סאה, אפילו מילאוהו כל היום כולו בכדים ושופכים בו מים אינו נפסל, ועוד יתבאר זה במקומו. וכשנפלו אלו השלושה לוגים מארבעה או חמישה כלים אינן מצטרפים ואין פוסלים את המקווה, עד שיהיו משלשה כלים או פחות, וזה דעת יחיד והוא דחוי. וכן אמרו בגמרא תמורה "לפי חשבון כלים, ויוסי בן חוני היא". אבל דעת החכמים שהם מצטרפים ופוסלין כמו שיתבאר במקואות.
והלכה כחכמים בכל:
פירוש רבינו שמשון
מדמע לפי חשבון. לפי מה שיש תרומה בסאה זו של דימוע בעינן מאה שעורין מן החולין אבל ק' סאין לא בעינן כגון אם נפל סאה תרומה לתוך כ"ג סאין של חולין נדמעו ועכשיו כל סאה וסאה שיש שם הוי אחד מכ"ד שבו תרומה והיינו לוג וכשחזר ונפל סאה מאותו דימוע לתוך חולין אחרים אם יש שם ע"ז לוגין מצטרפין עם כ"ג לוגין שבסאה זו ומבטלין את לוג התרומה:
ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון. כגון עיסה שנתחמצה בשאור תרומה הרי כולה אסורה ואם נפל מאותה עיסה לתוך עיסה אחרת של חולין וחימצתה אינה אוסרת אלא לפי חשבון שאור תרומה שנפל בה ולא מיתסרא אחרונה אלא אם כן נפל בה מן הראשונה שיעור גדול שיהא בשאור המעורב בה כדי לחמץ אחרונה בלא צירוף חולין המדומעין ובסוף פ"ק דתמורה (דף יב.) מוקי לה כרבי אליעזר בן יעקב דתני ר"א בן יעקב אומר מקוה שיש בה כ"א סאה מי גשמים ממלא בכתף י"ט סאה ופותקן למקוה והם טהורין שהשאיבה מיטהרת ברבייה ובהמשכה והיינו לפי חשבון דאין השאובין פוסלים המקוה דרך המשכה אא"כ היו שם כ' סאין ור"פ מפרש התם לפי חשבון כלים ויוסף בן חוני היא דתניא ג' לוגין מים שאובין שנפלו למקוה בב' וג' כלים ואפילו בד' וה' כלים פוסלין את המקוה יוסף בן חוני אומר בשנים ושלש כלים פוסלין את המקוה בארבעה וחמשה אין פוסלין את המקוה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון - לפי מה שיש תרומה בסאה זו של דימוע בעינן מאה מן החולין, ולא בעינן מאה סאין כנגד כל אותה סאה של דימוע, שאינה נחשבת כולה תרומה לאסור חולין שניים:
ואין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון - עסה של חולין שנתחמצה בשאור של תרומה הרי כולה אסורה לזרים יג ואם נפל מאותה עסה לתוך עסה אחרת של חולין וחמצתה אינה אוסרת אלא לפי חשבון שאור של תרומה שמעורב בה, ולא מתסרה אחרונה אלא אם כן נפל מן הראשונה שיעור גדול כל כך שיש בשאור של תרומה המעורב בה כדי לחמץ האחרונה בלא צירוף החולין המדומעין:
ואין מים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון - מקוה שיש בו עשרים ואחד סאים יד מי גשמים, ממלא בכתף תשע עשרה סאים ופותקן למקוה דרך המשכה והן טהורין. ואף על גב דשלשה לוגין מים שאובים פוסלים את המקוה, השאובה כשרה כשהיא דרך המשכה והי' שם רוב שיעור המקוה שהם עשרים ואחד סאים מי גשמים. והיינו לפי חשבון, דאין השאובים פוסלין המקוה כשהן דרך המשכה אלא אם כן הם עשרים [סאים] מים שאובים, שאין שם רוב שיעור מקוה ממי גשמים. והלכה כחכמים. טז:
פירוש תוספות יום טוב
ואין המחומץ מחמיץ וכו'. פי' הר"ב עיסה של חולין שנתחמצה בשאור של תרומה הרי כולה אסורה. כדתנן במשנה ד פ"ב דערלה:
ואין המים שאובין פוסלין כו'. פי' הר"ב מקוה שיש בה כ"א סאין וכו' דאין השאובים פוסלין אלא א"כ הם כ' סאין וכו'. וכ"כ הר"ש [*ועוד כתב כן הר"ב במשנה ד פ"ד דמקואות] וכך הם דברי רש"י פ"ק דתמורה דף יב. וכ"א סאין דנקטי ברישא לאו דוקא אלא כל שיש יותר משהו מעשרים סאין סגי כדעת הרמב"ם בפ"ד מהל' מקואות. והב"י בסי' ר"א בטי"ד בפסק המתחיל גרסינן בפרק ג' מינים וכו' כתב בשם רש"י דפרק הנזכר דעשרים סאה ורביע בעינן ומ"מ מסיק והלכה דעשרים ומשהו סגי. ולשון פותקין בברייתא בתמורה [יב.] ופיר' הערוך שהוא ל' השלכה כמו [פסחים ס:] שקל קלא פתק בי'. והר"ב בפ"א דתמורה משנה ד מפרש לבבא זו עוד בענין אחר:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יג) (על הברטנורא) כדתנן במ"ד פ"ב דערלה:
(יד) (על הברטנורא) לאו דוקא אלא כל שיש יותר משהו מכ' סגי (ופותקן ל' השלכה. כמו שקל קלא פתק ביה):
(טו) (על הברטנורא) והטעם דשמא כשהגביה הגביה החולין והתרומה כולה נשארת והרי שיש באותו כרי נ"א של תרומה ונ' של חולין. הראב"ד:
(טז) (על הברטנורא) דבדרבנן לא בעינן רבייה כדאמר ר"י בסוף הערל ור'ל דפליג ובעי רבייה אף מדרבנן היינו טעמא דעד חמשים אי אפשר שלא יהא עדיין רוב חולין דכל סאה שהגביה אי אפשר שלא יעלה עמו מן התרומה. הר'ש:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ר"א אומר מדמעת: ה"ר יהוסף ז"ל הגיה מדמע בלא תי"ו. ובפ"ק דתמורה קתני ר"א אומר מדמעת כתרומה ודאי שאני אומר סאה שנפלה היא סאה שעלתה ע"כ ואפשר דהתם לפרושי טעמא דר' אליעזר הוסיפו שאני אומר וכו' ול"ג לה תוך המשנה הכא אלא כלומר ר"א אזיל לטעמי' דאמר נמי בריש פרקין שאני אומר וכו'. וכתבו שם תוס' ז"ל וה"ה דמילתא דר"א הויא אפי' אם יש בשניה מאה כדי לבטל מה שנפל בה כיון דלא עלתה אחת מהן קודם שנפל בשניה וצריך להעלותה מפני גזל השבט ע"כ. ובירוש' פליגי בה איכא מ"ד דוקא שנפל לחמש מקומות כל המדומע כגון שנפלה סאה תרומה לד' סאין של חולין דנדמעו ונפלו החמש סאין לתוך חמש מקומות כיון דאיכא למימר חד מן הסאין שנפלה לחד דוכתא הויא תרומה וכיון דלא ידעי מאי ניהו כל מקום ומקום בעי מאה של היתר כנגד הסאה שנפלה ורבנן פליגי דאין מדמע אלא לפי חשבון הלכך אין כאן תרומה אלא חמישית סאה וכנגד חמישית סאה הוא דבעי' מאה ואיכא מ"ד דאפי' כי נפלו כולן למקום אחד בעי ר"א מאה סאה כנגד כל סאה דהיינו ת"ק סאין של חולין ע"כ והוא לשון הר"ש שירילי"ו ז"ל. וז"ל הר"ש והרא"ש ז"ל לפי חשבון שיש תרומה בסאה זו של דמוע בעי' מאה שיעורין לבטלה בין מן החולין שנפלה בהן בין מן החולין המעורבין באותה סאה כגון אם נפל מתחלה סאה של תרומה לתוך כ"ג סאין של חולין ונדמעו נמצא כל סאה וסאה שיש שם הוי אחד מעשרים וארבע שבה תרומה והיינו לוג וכשחזר ונפל מאותו דמוע סאה לתוך חולין אחרים אם יש שם ע"ז לוגין מצטרפין עם כ"ג לוגין שבסאה זו ומבטלין לוג של תרומה שבה ובבא [הגה"ה פי' דהאי בבא לר' אליעזר לא אצטריך דמכ"ש דמתניתין דלעיל שמעת לה:] זו לרבנן אצטריכא ליה עכ"ל ז"ל והוא ג"כ לשון רש"י ז"ל שם בתמורה: אין המדומע וכו'. כתוב בספרי הפוסקים ז"ל דל"פ רבנן עליה דר"א אלא בדמוע שהוא מדרבנן וחמוץ שאין איסורו מטעם תערובת אלא מטעם גרם החמוץ והיא סברת ר"א ממיץ דאפילו חולין ותרומה שאין איסור אלא באחד מהן אמרי' חתיכה עצמה נעשית נבלה וכ"ש בבשר בחלב. (פשוט הוא שבפי' ר"ע ז"ל דבור המתחיל ואין המחומץ וכו' עד ולא מיתסרא ([לפניו הי' כתוב בר"ב ולא מיסתרא כמו שהוא בד"ו] כצ"ל). ועיין במ"ש שם פ"ק דתמורה סי' ד' בשם התוספת והגליון:
ואין המים שאובין פוסלין וכו': דע כי לפי הפי' שפי' ר"ע ז"ל כאן מתני' ראב"י היא ולפי הפי' האחר שפי' ר"ע ז"ל בפ"ק דתמורה אתיא מתניתין אליבא דיוסי בן חוני:
עוד בפי' ר"ע ז"ל. בזה הלשון עצמו צריך להגיה כשהיא דרך המשכה והיה שם רוב שיעור וכו'. עוד שם אא"כ הם עשרים לוגין מים צריך להגיה עשרים סאין מים. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה שהעתיק ר"ע ז"ל מגומגם הרבה ויותר היה נראה לפרש כגון שהיו מי גשמים מזלפין מעט בצנור ויורדין למקוה ושפך לתוכן מים שאובין פחות משלשה לוגין וירדו גם הם למקוה עם המי גשמים לא נאמר כבר נעשו גם המי גשמים שאובין כיון שנתערבו בצנור ויפסלו את המקוה אלא אינם פוסלין אלא לפי חשבון אך צ"ע על לשון הגמרא של מסכתא תמורה עכ"ל ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
וחכ"א אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון: דא"צ השתא רק ק' נגד שיעור התרומה שיש בסאה זו לפי חשבון תערובות הראשון. דא"א ביבש חנ"נ. ונקט משנה ה' לרבותא דר"א. דאע"ג דנתבטלה בק' אפ"ה מתדמעת כתרומה וודאי. ונקט משנה ו' לרבותא דרבנן דאע"ג שלא נתבטלה לא אמרי' חנ"נ:
ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון: דבחימץ עיסת חולין בשאור תרומה ונאסרה לזרים וחזר וחימץ מעיסה זו עיסה אחרת של חולין. לא נאסרה רק בנפל שיעור גדול כ"כ שיהיה בחלק התרומה שבה לבד כח להחמיץ עיסה זו:
ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון: בנפלו ג' לוגין שאובין למקוה חסירה. לא פסלוה רק לפי חשבון הכלים דבנפלו מג' כלים או פחות פסלוה. משא"כ מד' כלים לא נפסלה. א"נ מקוה כ' סאין ומשהו מים כשרים מותר למלאותה עד מ"ס משאובים דרך המשכה ואף דג"ל פוסלין החסירה הכא שאני דלפי חשבון איכא רוב כשרים. אבל בנפלו ג"ל שאובים לפחות ממ' סאה מים כשרים בלי המשכה נעשו כולן שאובים [י"ד ר"א סכ"א] ואין להם שום תקנה רק כשימשוך לתוכן מי מעין [שם סי"א]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת