משנה תרומות ד א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ד · משנה א | >>
המפריש מקצת תרומה ומעשרות, מוציא ממנו תרומה עליו, אבל לא למקום אחרא.
רבי מאיר אומר, אף מוציא הוא למקום אחר תרומה ומעשרות.
משנה מנוקדת
הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת,
- מוֹצִיא מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה עָלָיו, אֲבָל לֹא לְמָקוֹם אַחֵר.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- אַף מוֹצִיא הוּא לְמָקוֹם אַחֵר תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת.
נוסח הרמב"ם
המפריש מקצת תרומה ומעשרות -
- מוציא ממנו תרומה - עליו,
- אבל - לא ממקום אחר.
- רבי מאיר אומר:
- אף מוציא הוא ממקום אחר, תרומה ומעשרות.
- מוציא ממנו תרומה - עליו,
פירוש הרמב"ם
המפריש מקצת תרומה ומעשרות - הוא שיוציא מאותן הפירות, קצת התרומה שהן חייבות בהן, או קצת מן המעשרות.
אמרו בכאן כי אותו הקצת, אינה תרומה ולא מעשרות אבל הוא טבל כמו שהיה, וכאילו לקח קצת אותן הפירות והפרישן. אבל מוציא מאותו הקצת החוק שהוא חייב בו, ואם הפריש מקצת מעשרות, יוציא ממנו המעשר שחייב לאותו קצת.
ואין לו להוציא על אותו קצת שהוציא, תרומה ומעשרות ממקום אחר, כמו שהוא מותר לעשותו בטבל, כיון שזה שהוציא הוציאו לדעת שהוא מקצת תרומה ומעשרות.
ורבי מאיר מתיר שיוציא עליו ממקום אחר, ואין הפרש אצלו בין מוציא קצת תרומה ומעשרות או שאר הטבלים.
ואין הלכה כרבי מאיר:
פירוש רבינו שמשון
המפריש מקצת תרומה ומעשרות. כגון שהיה לו ק' סאין טבל והוציא מהן סאה תרומה ובדעתו עדיין להפריש את השאר חוזר ומוציא ממנו מאותו הכרי עצמו עד שישלים שני סאין כשיעור התרומה דטבל הוא שעולה בידו ולא מה שכבר מתוקן:
אבל לא למקום אחר. דאם יש לו ק' סאין אחרים של טבל אין יכול להפריש עליהן מאלו שהוציא מקצתן תרומתו דלגבי אחריני תלינן דילמא מן המתוקן הוא מוציא עליהן ולא מן הטבל שבו:
ור' מאיר שרי אף למקום אחר ובירו' (הל' א) פליגי דאמרינן מתניתין בהפריש ובדעתו להפריש ר' שמעון בשם ר' זירא מתני' בסתם:
ירו' (שם) מה בין מוציא ממנו עליו למוציא ממנו על מקום אחר בשעה שמוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו בשעה שמוציא ממנו על מקום אחר מזה ומזה עלה בידו וקשיא נטל להוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו נמלך להוציא ממנו על מקום אחר מזה ומזה עלה בידו נטל להוציא ממנו על מקום אחר מזה ומזה עלה בידו נמלך להוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המפריש מקצת תרומה ומעשרות - כגון שהיה לו מאה סאין טבל והוציא מהן סאה תרומה ובדעתו להפריש עדיין השאר, חוזר ומוציא מאותו הכרי עצמו עד שישלים שני סאין כשיעור התרומה, דהטבל הוא שיעלה בידו ולא מה שכבר מתוקן:
אבל לא למקום אחר - אם יש לו מאה סאין אחרים של טבל אינו יכול להפריש עליהן מאלו שהוציא מקצת תרומתן, דלגבי אחרים תלינן דלמא מן המתוקן הוא מוציא עליהן ולא מן הטבל שבו, ור' מאיר שרי אף למקום אחר. ואין הלכה כר' מאיר:
פירוש תוספות יום טוב
רבי מאיר אומר אף מוציא הוא למקום אחר. כן הגירסא בס"א. וגירסת הספר ממקום אחר. ולפ"ז גם בדברי ת"ק גרסי' אבל לא ממקום אחר ונראה שזאת היא גירסת הרמב"ם שמפרש המפריש מקצת תרומה וכו' אינו תרומה והוא טבל אבל צריך שיוציא התרומה שעל זה שהפריש מיניה וביה. ולא יפריש עליו ממקום אחר. וכ"כ בפ' ג' מה' תרומות ופ"א מה' מעשר והראב"ד השיג עליו לפי שהוא גורס למקום אחר. ועוד הקשה שהל"ל עליה. שהתרומה ל' נקבה ומפרש למתני' כפירוש הר"ב וכ"פ הר"ש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) ונוסחא אחרת ממקום אחר. וזה גירסת הר"מ ופירושו שצריך שיוציא התרומה על זה שהפריש מיניה וביה ולא יפריש עליו ממק"א:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מוציא ממנו תרומה עליו: י"ס דגרסי מוציא ממנו תרומה ומעשרות עליו:
אבל לא על מקום אחר ר' מאיר אומר אף מוציא הוא על מקום אחר וכו': כן גרסת הר"ש ז"ל וכדפי' ר"ע ז"ל. וכתב הרא"ש ז"ל והיינו טעמא דכשאדם תורם כריו אי אפשר לו להוציא כל התרומה בבת אחת אלא מרים וחוזר ומרים הלכך אפי' הפסיק ביניהם יום או יומים אין לחוש דמה לי הפסק מועט ומה לי הפסק מרובה אבל מ"מ כיון שמקצתו מתוקן אין להפריש על טבל גמור ור"מ לא מפליג אבל הרמב"ם ז"ל גריס אבל לא ממקום אחר וז"ל פירושו כוונת התנא לומר כי אותו הקצת שהפריש אינו לא תרומה ולא מעשר אבל עדיין הוא טבל כמו שהי' אבל מוציא מאותו הקצת החק שהוא חייב בו ואם הפריש קצת מעשרות יוציא ממנו המעשר שחייב לאותו קצת ואין לו להוציא על אותו קצת שהוציא תרומות ומעשרות ממקום אחר כמו שהוא מותר עשותו בטבל כיון שזה שהוציאו הוציאו לדעת שהוא מקצת תרומה ומעשרות ור"מ מתיר שיוציא עליו ממקום אחר ואין הפרש אצלו בין מוציא קצת תרומה ומעשרות או שאר הטבלים ע"כ. והראב"ד ז"ל גריס כגרסת הר"ש ז"ל בהשגות שם בפ"ג דה' תרומות ובפ"א דה' מעשר סי' ט"ו וכן מוכח בירושלמי והקשה הראב"ד ז"ל דלפי' הרמב"ם ז"ל קשה דהו"ל למיתני מוציא ממנו תרומה עליה בל' נקבה ונלע"ד דלא קשיא ג"כ מלת עליו לפי' הרמב"ם ז"ל שהוא ז"ל יסבור דקאי אמלת מקצת שהוא ל' זכר:
תפארת ישראל
יכין
המפריש מקצת תרומה ומעשרות: שלא הפריש מהכרי. כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו:
מוציא ממנו תרומה עליו: ר"ל מותר להוציא השאר ג"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן:
אבל לא למקום אחר: דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב"ם [פ"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת