משנה תענית ב ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת תענית · פרק ב · משנה ט | >>

אין גוזרין תענית על הציבור בתחילה בחמישי, שלא להפקיע ^כח השערים. אלא שלוש תעניות הראשונות, שני וחמישי ושני, ושלוש שניות, חמישי שני וחמישי.

רבי יוסי אומר: כשם שאין הראשונות בחמישי, כך לא שניות ולא אחרונות^לב.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה בַּחֲמִישִׁי,

שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ הַשְּׁעָרִים;

אֶלָּא שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת – שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי,

וְשָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת – חֲמִישִׁי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנוֹת בַּחֲמִישִׁי,

כָּךְ לֹא שְׁנִיּוֹת וְלֹא אַחֲרוֹנוֹת:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

אין גוזרין תענית על הציבור,

כתחילה - בחמישי,

שלא להפקיע את השערים.

אלא -

שלש תעניות הראשונות -

שני, וחמישי, ושני.

ושלש שניות -

חמישי, ושני, וחמישי.

רבי יוסי אומר:

כשם שאין הראשונות - בחמישי,

כך - לא שניות, ולא אחרונות.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

להפקיע השערים - ליקר שערי המזונות, מפני שאומר דלת העם לולי הצורך הגדול למטר לא היו מתענין קודם השבת.

ואין הלכה כרבי יוסי:

שלא להפקיע את השערים - כשרואין בעלי חנויות שקונין למוצאי חמישי שתי סעודות ^כח גדולות, אחת לליל התענית ואחת לשבת, יהיו סבורין שבא רעב לעולם ומיקרין ומפקיעין השער ^כט. אבל משהתחילו להתענות בשני, יודעים שאינו אלא מפני התענית, פ"א שלא יאמרו אם לא שראו ב"ד שהרעב בא, לא היו דוחקים לגזור תענית עתה סמוך לשבת ^ל, ומפני כן ייקרו ויפקיעו השער:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

שלא להפקיע השערים. פי' הר"ב כשרואין בעלי חנויות שקונים כו' יהיו סבורים שבא רעב לעולם כו'. וכפירש"י וכך כתבו ג"כ התוספות בפ"ק דף י'. ונראה דבמקום שבעלי חנויות נכרים הם מיירי דאלת"ה הא אינהו נמי בכלל הצבור המתענים ויודעים שבשביל התענית קונים. ואין נראה כן מדברי המגיד פ"א מהלכות תענית שאחר שהביא לשון רש"י כתב שהרמב"ם לא הזכיר הטעם [ר"ל בחבורו] לפי שאפילו במקום שאין לחוש לו כגון עיר שרובה נכרים הדין כן ע"כ. הרי שמשמע דמסתמא בעיר שרובה ישראל איירינן ואפשר שאף ע"פ שרובה ישראל מכל מקום בעלי החנויות נכרים הם. ומיהו דוחק לחלק דמתניתין סתמא תנן. ומסתמא במקום שכולה ישראל מתניא. וי"ל דחיישינן שמא בעלי החנויות לא ישימו לבם לכך שמפני התענית והשבת הם קונים. וז"ש ב' סעודות כו' כן לשון רש"י והתוספות. אבל הטור סימן תקע"ב כתב ד' סעודות. ועל מ"ש א' לליל התענית פי' הר"ן דאע"ג דבשאר ימים קונים יותר שאוכלים ב' סעודות שאני האחת דתענית שכמה דברים שחיי נפש בהם שהאדם מרבה לקנות מפני התענית ויש לחוש בהן להפקעת שערים אע"ג דלענין תבואה אין לחוש דבשאר ימים צריך פת לשתי סעודות ע"כ. ופירוש השני שכתב הר"ב שלא יאמרו אם לא שהרעב בא לא היו דוחקים כו' כ"כ הרמב"ם בפירושו וז"ל מפני שאומר דלת העם לולי הצורך הגדול למטר לא היו מתענים קודם השבת ע"כ. כלומר שלא היו מטילין התענית על הצבור סמוך לשבת שאין ביכולת דלת העם לקנות ב' סעודות גדולות ביחד אלא ודאי שצורך שעה היא:

להפקיע מבטל שעור מדה הראשונה וממעטה. רש"י פ"ק דף י':

ולא אחרונות. פי' התחלת האחרונות אין מתחילין ביום ה' אבל כך סדרן בה"ב הבה"ב. שכן סדרום הרמב"ם והטור. אע"פ שפסקו כרבי יוסי דלא כמו שכתב הרמב"ם בפירושו דאין הלכה כר' יוסי. והב"י סימן תקע"ב יהיב טעמא דשאני אתחלתא דשניות ואחרונות משום דיש הפסק זמן בין תעניות אלו לאלו. אין העולם זוכרים שהוא בשביל התענית ושייך בו טעמא דהפקעת שערים עכ"ד. ובאמת שאין הכרע מדברי המשנה והפוסקים שיש הפסק ביניהם דהא לא תנן אלא עברו אלו ולא נענו דמשמע מיד שעברו ולא נענו גוזרים כו'. אלא דסברא הוא דמסתמא ממתינין קצת ומצפין לתשועה. כ"ש למנהג שכתב בית יוסף סימן תק"ן בשם הרד"א להכריז הצומות בשבת שאם מנהג קדום הוא בימי חכמי המשנה אם כן כשכלו להו ג' ראשונות היו צריכין להמתין עד השבת שהוא יום כנופיא כדי להכריז השניות. וכן כשכלו גם המה אבל השבעה הוכרזו בפעם אתת ואין ביניהם הפסק:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כח) (על הברטנורא) ובטור איתא ד' סעודות דג' לשבת. וכתב הר"ן ואע"ג דבלא תענית צריך פת לסעודת היום ג"כ מ"מ מפני התענית מרבין לקנות דברים שחיי נפש בהם:

(כט) (על הברטנורא) יש לומר דחיישינן שמא בעלי החניות לא ישימו לבם לכך שמפני התענית והשבת הם קונים:

(ל) (על הברטנורא) שאין ביכולת דלת העם לקנות ב' סעודות גדולות ביחד אלא ודאי שצורך גדול למטר הוא:[לא] להפקיע. מבטל שעור מדה הראשונה וממעטה. רש"י:

(לב) (על המשנה) ולא אחרונות. פירוש התחלת האחרונות, אבל כך סדרן בה"ב הבה"ב. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

אין גוזרין תענית. וכו': פ"ק דמכילתין דף י' ובטור א"ח סי' תקע"ב כתוב שמתייקר השער כשרואין שקונין במוצאי חמישי ארבע סעודות אבל בלשון רש"י ז"ל שתי סעודות כמו שהעתיק ר"ע ז"ל ופירש"י ז"ל אבל משהתחילו להתענות בשני יודעין שאינו אלא מפני התענית ולא מייקרי השער וכתב עליו הר"ן ז"ל ולפי זה לא בתענית של גשמים בלבד אמרו כן אלא בכל צרה שלא תבא על הצבור והכי מוכח מדתני להאי בבא דאין גוזרין תענית בתחלה בחמישי בהדי בבא דאין גוזרין תענית בר"ח וכו' לומר דכי היכי דההיא מתנייא בכל תעניות הכי נמי הך דאין גוזרין בתחלה בחמישי ויש שפירשו דבתעניות של גשמים בלבד אמרו שאז השער מתייקר כשרואין שמתענים על הגשמים ולא רצו חכמים שתהא הפקעת השער בתחלה בחמישי מפני כבוד השבת: לשון ספר לבוש החור בריש סי' תקע"ב כשגוזרין תענית על הצבור על כל צרה שלא תבא על הצבור אין גוזרין לכתחלה ביום ה' אפי' במקום שרובו גוים מפני שהעם יקנו הרבה לצורך הלילה לצורך ג' סעודות של שבת ויהיה הדבר תמוה לבריות שלא נתפרסם להם עדיין שגזרו תענית היום ויהיו סבורין שרעב בא לעולם ויפקיעו השערים אבל אם מתחילין ביום ב' יתפרסם הדבר קודם יום ה' וידעו הכל ביום ה' שבשביל התענית קונים הרבה ע"כ:

ר' יוסי אומר וכו': ואין הלכה כר' יוסי הרמב"ם ז"ל אבל ביד פ"א דהלכות תענית סי' ה' פסק כר' יוסי לפי גירסת הרב המגיד שם אכן יש ספרים אחרים שגורסין שם בפ"א וגם שם בפ"ג גבי עברו אלו ולא נענו חמישי ושני וחמישי ואתי כפסקי דהכא בפירוש המשנה. ובירוש' מוכח דסתמא דמתני' היינו ר"מ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

עא) שלא להפקיע השערים שע"י שיקנו הכל סעודות גדולות לתענית ולשבת, יתפקע ויתבטל שער של המאכלים שהיה עד השתא, מדיתמעטו המאכלים אצל החנוונים בעיר. [ול"מ נ"ל דלהפקיע, הוא מלשון ממונה על הפקיע [שקלים פ"ה], וה"נ ר"ל להכות שער של המאכלים, וכן אומרים בל"א [אויפשלאגען]. ותמהני ארמב"ם שכ' שסבת הפקעת השער, יהיה ע"י שיסברו החנוונים דלהכי גזרו ב"ד תענית סמוך לשבת מדיש צורך גדול למטר. וק"ל א"כ כשגוזרין תענית על שאר צרה, למה אין גוזרין תחלה בה'. ודוחק לומר שיטעו החנוונים שמתענים מפני צורך הגשמים]. ולדידן אין לחוש לכך [מג"א תקע"ב]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

בבלי יח ב | רמב"ם הלכות תעניות א ה | שולחן ערוך אורח חיים תקעב א

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי