משנה שביעית י א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק י · משנה א | >>
שביעית, משמטת את המלוה בשטר ושלא בשטר.
הקפת החנות, אינה משמטת.
ואם עשאה מלוה, הרי זו משמטת.
רבי יהודה אומר, הראשון הראשון משמט.
שכר שכיר, אינו משמט.
ואם עשאו מלוה, הרי זה משמט.
רבי יוסי אומר, כל מלאכה שפוסקת בשביעית, משמטת.
ושאינה פוסקת בשביעית, אינה משמטת.
משנה מנוקדת
שְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַמִּלְוֶה, בִּשְׁטָר וְשֶׁלֹּא בִּשְׁטָר.
- הַקָּפַת הַחֲנוּת אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת.
- וְאִם עֲשָׂאָהּ מִלְוֶה, הֲרֵי זוֹ מְשַׁמֶּטֶת.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָרִאשׁוֹן הָרִאשׁוֹן מְשַׁמֵּט.
- שְׂכַר שָׂכִיר אֵינוֹ מְשַׁמֵּט.
- וְאִם עֲשָׂאוֹ מִלְוֶה, הֲרֵי זֶה מְשַׁמֵּט.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- כָּל מְלָאכָה שֶׁפּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית, מְשַׁמֶּטֶת;
- וְשֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית, אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת.
נוסח הרמב"ם
שביעית - משמטת את המלווה,
- בשטר - ושלא בשטר.
- הקפת החנות - אינה משמטת.
- ואם עשאה מלווה - הרי זו משמטת.
- רבי יהודה אומר:
- הראשון, הראשון - משמיט.
- שכר שכיר - אינו משמיט.
- אם עשאו מלווה - הרי זה משמיט.
- רבי יוסי אומר:
- כל מלאכה, שהיא פוסקת בשביעית - משמטת.
- ושאינה פוסקת בשביעית - אינה משמטת.
- כל מלאכה, שהיא פוסקת בשביעית - משמטת.
פירוש הרמב"ם
שלא בשטר - הוא שטר שלא יהיה בו אחריות נכסים.
ובשטר - הוא שיהיה בו בביאור אחריות נכסים, ויהיה משמט, ואף על פי שהוא כמו שמשכן אצלו קרקעו בממון ההוא.
והקפת החנות - היא האמנה במקח ובממכר שבין בני אדם ובעלי החנויות, שיוציא עליו כל מה שצריך, וכשיקבץ סך ממון עליו יפרעהו. וזה הנקבץ לא יהיה נשמט בשנה שביעית, מפני שאינו על דרך חוב, ולא מכר לו בעל החנות על מנת שיהיה חוב, אבל מכר לו מעט מעט עד שנתקבץ לו הכל, ויתן לו ממונו.
ודברי רבי יהודה, הראשון הראשון משמט - הוא כשיקנה בעל החנות, פעם אחר פעם. סוף דברינו, שלא יהיה נשמט בשנה שביעית מה שיש אצלו מן ההקפה האחרונה, וכל מה שקדמוה מן ההקפות הם חוב כשאר החובות, ויהיה נשמט בשנה שביעית.
ומלאכה שפוסקת בשביעית - כגון החריש, והקציר, וזמיר האילנות והנטיעות.
ואמר רבי יוסי, שאם יהיה לשכיר אצלו, שכירות בחרישה שחרש או בקצירה שקצר, ישמט כל השכירות ההוא מפני שנעשה חוב, מפני שהוא פוסק מהמלאכה ההיא בשעת השמטת החוב.
ואין הלכה כרבי יהודה, ולא כרבי יוסי:
פירוש רבינו שמשון
בשטר. בירושל' (פ"י ה"א) פריך יעשה כמלוה על המשכון ולא יהא משמט אמר ר"י בשטר שאין בו אחריות נכסים וכר' מאיר דסבר אחריות [לאו] טעות סופר הוא בפרק שנים אוחזין (דף יד:) והדר אתא עובדא קומי ר' יוחנן בשטר שאין בו אחריות נכסים [והורה] משמט אמר מפני שאנו למדין מן ההלכה אנו עושין מעשה כלומר מן הדין אינו משמט לפי מה שחולק בין יש בו אחריות לשאין בו אחריות דהא כשיש בו אחריות דמי דקסבר ר' יוחנן אחריות טעות סופר הוא בשטרי מלוה ומ"מ לא רצה לעשות מעשה ור' ירמיה אמר בשאין לו קרקע הא אם יש לו קרקע אינו משמט ובפרק השולח (דף לז.) אמר רב ושמואל דאפילו בשטר שיש בו אחריות נכסים והתם תניא כוותיה דר' יוחנן:
הקפת החנות. שלוקח ממנו באמנה:
עשאה מלוה. שזקפה במלוה:
רבי יהודה אומר הראשון הראשון משמט. כלומר הקפה אחרונה אינה משמטת ופריך בירושל' (פ"י ה"א) מפני שמקיף לו פעם שניה נעשה הראשונה כמלוה ומסיק דהואיל וראוי ליתן לו מעות ולא נתן נעשית ראשונה מלוה:
שהיא פוסקת בשביעית. משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וכשפסקה בשביעית נתחייב בשכרו וקרינן ביה לא יגוש לפיכך משמטת דשביעית משמטת בסופה אבל בשלא פסקה בשביעית לא נתחייב עדיין ולא קרינא ביה לא יגוש לפיכך אינה משמטת ושיטה אחרת בירושלמי (פ"י ה"א) ר' יוחנן אמר כגון חרישה ריש לקיש אמר כגון בנין על דעתיה דר' יוחנן כל מלאכה שפוסקת בשביעית על דעתיה דריש לקיש כל מלאכה שפוסקת מאליה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שביעית משמטת את המלוה - המלוה את חברו ועברה עליו שביעית אחר ההלואה אינו יכול לתבוע הלואתו מחבירו כדכתיב (דברים טו) שמוט כל בעל משה ידו:
בשטר - שכתב לו שטר באחריות נכסים ושעבד קרקעות על המלוה דמיחזי כמי שמשכן קרקעות אצלו א, אעפ"כ שביעית משמטתו:
הקפת החנות - שקנה ממנו באמנה:
אינה משמטת - דאין זה חוב ואין זו דרך מלוה:
ואם עשאה מלוה - שחשב עם הקונה וזקפן עליו במלוה:
הראשון הראשון משמט - אם לקח באמנה פעם ראשונה מן החנות וחזר ולקח שנייה הראשונה נעשית מלוה ומשמטת ולא השניה. חזר ולקח שלישית. ראשונה ושניה נעשו מלוות ושביעית משמטתן ולא השלישית. וכן לעולם, האחרונה אין שביעית משמטתה וכל האחרות שביעית משמטתן, הואיל והיה ראוי שיתן לו מעות הראשונה קודם שיקח השנית בהקפה ולא נתן נעשית הראשונה מלוה, וכן לעולם. ואין הלכה כרבי יהודה:
כל מלאכה שפוסקת בשביעית - אם שכר שכיר זה ממלאכות הפוסקות בשביעית, כלומר ממלאכות שאסור לעשותן בשביעית כגון חרישה וקצירה ועבודת קרקע, נעשה שכר זה בשביעית כמלוה, ושביעית משמטת, ואם לאו, ששכר זה שחייב לו היה משאר מלאכות שאין אסורות בשביעית, לא נעשה כמלוה ואין שביעית משמטת. ואין הלכה כרבי יוסי:
פירוש תוספות יום טוב
בשטר. לשון הר"ב שכתב לו שטר באחריות וכו'. כלומר דאפילו שהאחריות מפורש בו. והשתא דשלא בשטר כלומר בשטר שכתוב סתם ולא פירש בו האחריות ורב ושמואל דאמרי תרווייהו הכי בפרק דדגיטין דף לז ואף על גב דקי"ל כחכמים דמשנה ו פ"ק דב"מ דאחריות ט"ס ואפילו לא נכתב ככתוב דמי. מכל מקום לענין השמטת כספים. איצטריך לאשמועינן דאפילו כשפירש בהדיא לא מהני לומר דלכך פירש בהדיא כדי שיהיה כמו משכון. [והשתא א"ש דלא הוה זו ואצ"ל זו דתנא ושלא בשטר לגלויי אבשטר דמיירי במפורש בו אחריות. והרמב"ם בפירושו פירש שלא בשטר קודם בשטר משמע שכך היתה גירסתו. ושם שטר מפורש במשנה ו פרק קמא דב"מ]. ופי' אחריות כתבתי במשנה ו פרק ג דפיאה. ועוד במשנה ה פרק קמא דקדושין:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) ואשמעונן דאפילו כשפירש בהדיא לא מהני לומר דלכך פירש כדי שיהיה כמו משכון. ושלא בשטר היינו שכתב סתם ולא פי' בו האחריות:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
השביעית משמטת: בה"א גרסינן לה. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל נראה לומר דתנא הכי השביעית ולא תנא שביעית משמטת דתנינן במתני' להא דת"ר בספרי וזה דבר השמטה שמטה משמטת מלוה ואין יובל משמט מלוה שהיה בדין ומה שמטה שאין מוציאה עבדים משמטת מלוה יובל שמשמט עבדים אינו דין שמשמט מלוה ת"ל וזה דבר השמטה שמטה משמטת מלוה ואין יובל משמט מלוה ע"כ. ובירושלמי בעי ר' יוחנן לתרוצי מתני' דקתני דבשטר ג"כ השביעית משמטת בשטר שאין בו אחריות וכר"מ דאמר בפ' שנים אוחזין דאחריות לאו טעות סופר הוא וכן פירשה ג"כ שם בגיטין:
ואם עשאו מלוה ה"ז משמט: אלמא דזקיפת מלוה כפרעון דמי כ"כ בתשובות הרשב"א ז"ל סימן תתקפ"ט:
רבי יוסי אומר כל מלאכה שפוסקת: בירושלמי בעי מי נימא דכיון דר' יוסי נמי לא בעי זקיפה כדקתני כל מלאכה שפוסקת וכו' נימא נמי דגבי הקפת חנות ס"ל כר' יהודה ואתו ר' יוסי ור' יהודה בחדא שיטתא ומשני לא ר' יהודה כר' יוסי ויודה לו דאע"ג דר' יהודה לטעמיה אזיל דאמר בפ"ז דשביעית אין דרך השולחני להיות נותן איסר עד שהוא נוטל דינרו והה"נ גבי מתני' דדרכו של חנוני להיות בטוח ולהעמיד ממונו על הודאי ואע"ג דלא זקף כזקף דמי מ"מ מודה הוא לר' יוסי בשכר שכיר דבעינן פוסקת ואי לא פסקה לא דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ומש"ה בעינן דוקא פוסקת דכשפסקה בשביעית נתחייב בשכרו וקרינן ביה לא יגוש לפיכך משמטת דשביעית משמטת בסופה אבל בשלא פסקה בשביעית לא נתחייב עדיין ולא קרינן ביה לא יגוש לפיכך אינה משמטת אבל גבי חנוני אפשר דפליג ר' יוסי אדר' יהודה וס"ל כרבנן דשבועות דלפעמים נותן הפרוטות תחלה ומאמין ואח"כ מקבל הדינר והכא נמי לא חשיב כזקיפה. ועיין על זה בפירוש הר"ש ז"ל. ותוס' ז"ל כתבו בר"פ אע"פ דלר' יוסי דאית ליה כל מלאכה שפוסקת בשביעית משמטת ה"ה דמשמט הקפת החנות וכל מילי אפילו דלאו הלואה אבל לרבנן אית להו דאין משמט אלא מלוה ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
שביעית משמטת את המלוה: דאינו רשאי לתבוע חובו לאחר שעבר עליו ערב ר"ה של שמינית. דשביעית אינה משמטת רק בסופה [כערכין דכ"ח ב']:
בשטר ושלא בשטר: ר"ל אפי' בשטר ששעבד נכסיו. ואפי' פיר' אחריות נכסים בפירוש בשטר. אפ"ה לא הו"ל כיש לו משכון דאינו משמט:
הקפת החנות: שלוקח פרוטה פרוטה ואינו קובע זמן לפרעון. רק כשיצטרף סך מה. פורע הכל:
אינה משמטת: מדאין דרך המלוה לנוגשו:
ואם עשאה מלוה: שחישב עמו וקבע זמן לפרעון:
הראשון הראשון משמט: פעם ראשון אינו משמט. וכשלקח פ"ב נשמט הראשון. ובפעם ג' נשמט ב' וכן לעולם:
רבי יוסי אומר כל מלאכה שפוסקת בשביעית: ר"ל אם שכירתו מעבודת קרקע שאסור בשביעית:
משמטת: דהו"ל כמלוה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת