משנה שביעית ג
שביעית פרק ג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק שלישי ("מאמתי מוציאין") · >>
פרקי מסכת שביעית: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות?
משיפסקו עובדי עבודה, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, משייבש המתוק.
רבי יוסי אומר, משיקשר.
משנה ב
עד כמה מזבלין? עד שלש שלש אשפתות לבית סאה של עשר עשר משפלות של לתך לתך.
מוסיפין על המשפלות, ואין מוסיפין על האשפתות.
רבי שמעון אומר, אף על האשפתות.
משנה ג
עושה אדם את שדהו שלש שלש אשפתות לבית סאה.
יתר מכאן, מחציב, דברי רבי שמעון.
וחכמים אוסרין, עד שיעמיק שלשה, או עד שיגביה שלשה.
עושה אדם את זבלו אוצר.
רבי מאיר אוסר, עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה.
היה לו דבר מועט, מוסיף עליו והולך.
רבי אלעזר בן עזריה אוסר, עד שיעמיק שלשה, או עד שיגביה שלשה, או עד שיתן על הסלע.
משנה ד
המדייר את שדהו, עושה סהר לבית סאתים, עוקר שלש רוחות ומניח את האמצעית.
נמצא מדייר בית ארבעת סאין.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, בית שמונת סאין.
היתה כל שדהו בית ארבעת סאין, משייר ממנה מקצת, מפני מראית העין.
ומוציא מן הסהר ונותן לתוך שדהו כדרך המזבלין.
משנה ה
לא יפתח אדם מחצב בתחילה לתוך שדהו, עד שיהיו בו שלש מורביות, שהם שלש על שלש על רום שלש, שיעורן עשרים ושבע אבנים.
משנה ו
גדר שיש בו עשר אבנים של משאוי שנים שנים, הרי אלו ינטלו.
שיעור גדר, עשרה טפחים.
פחות מכן, מחצב, וגוממו עד פחות מהארץ טפח.
במה דברים אמורים? מתוך שלו.
אבל מתוך של חברו, מה שהוא רוצה, יטול.
במה דברים אמורים, בזמן שלא התחיל בו מערב שביעית.
אבל אם התחיל בו מערב שביעית, מה שהוא רוצה, נוטל.
משנה ז
אבנים שזעזעתן המחרשה, או שהיו מכוסות ונתגלו, אם יש בהם שתים של משאוי שנים שנים, הרי אלו ינטלו.
המסקל את שדהו, נוטל את העליונות, ומניח את הנוגעות בארץ.
וכן גרגר של צרורות או גל של אבנים, נוטל את העליונות, ומניח את הנוגעות בארץ.
אם יש תחתיהן סלע או קש, הרי אלו ינטלו.
משנה ח
אין בונין מדרגות על פי הגאיות ערב שביעית משפסקו הגשמים, מפני שהוא מתקנן לשביעית.
אבל בונה הוא בשביעית משפסקו הגשמים, מפני שהוא מתקנן למוצאי שביעית.
ולא יסמוך בעפר, אבל עושה הוא חיץ.
כל אבן שהוא יכול לפשוט את ידו וליטלה, הרי זו תנטל.
משנה ט
אבני כתף, באות מכל מקום.
והקבלן, מביא מכל מקום.
ואלו הם אבני כתף: כל שאינה יכולה להנטל באחת יד, דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר: אבני כתף כשמן, כל שהן נטלות שתים שלש על הכתף.
משנה י
הבונה גדר בינו ובין רשות הרבים, מותר להעמיק עד הסלע.
מה יעשה בעפר? צוברו ברשות הרבים ומתקנו, דברי רבי יהושע.
רבי עקיבא אומר: כדרך שאין מקלקלין ברשות הרבים, כך לא יתקנו;
מה יעשה בעפר? צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין.
וכן החופר בור ושיח ומערה.
- מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר.
- עַד שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה, שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת שֶל לֶתֶךְ לֶתֶךְ.
- מוֹסִיפִין עַל הַמַּשְׁפֵּלוֹת, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת.
- יָתֵר מִכָּאן – מַחֲצִיב, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.
- וַחֲכָמִים אוֹסְרִין, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה.
- עוֹשֶׂה אָדָם אֶת זִבְלוֹ אוֹצָר.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה.
- הָיָה לוֹ דָבָר מוּעָט, מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ.
- רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר,
- עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה,
- אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה,
- אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן עַל הַסֶּלַע.
- רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר,
- עוֹקֵר שָׁלֹשׁ רוּחוֹת וּמַנִּיחַ אֶת הָאֶמְצָעִית;
- נִמְצָא מְדַיֵּר בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בֵּית שְׁמוֹנַת סְאִין.
- הָיְתָה כָּל שָׂדֵהוּ בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין,
- מְשַׁיֵּר מִמֶּנָּה מִקְצָת, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.
- וּמוֹצִיא מִן הַסַּהַר וְנוֹתֵן לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְּזַבְּלִין.
- עַד שֶׁיִּהְיוּ בּוֹ שָׁלֹשׁ מוּרְבִּיּוֹת,
- שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ עַל רוּם שָׁלֹשׁ.
- שִׁעוּרָן עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע אֲבָנִים.
- הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ.
- שִׁעוּר גָּדֵר, עֲשָׂרָה טְפָחִים.
- פָּחוֹת מִכַּן, מַחְצֵב,
- וְגוֹמְמוֹ עַד פָּחוֹת מֵהָאָרֶץ טֶפַח.
- פָּחוֹת מִכַּן, מַחְצֵב,
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ;
- אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, יִטּוֹל.
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
- בִּזְמַן שֶׁלֹא הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית;
- אֲבָל אִם הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית,
- מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, נוֹטֵל.
- אוֹ שֶׁהָיוּ מְכֻסּוֹת וְנִתְגַּלּוּ,
- אִם יֵשׁ בָּהֶם שְׁתַּיִם שֶׁל מַשּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם,
- הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ.
הַמְּסַקֵּל אֶת שָׂדֵהוּ,
- נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת,
- וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ.
- וְכֵן גַּרְגַּר שֶׁל צְרוֹרוֹת, אוֹ גַּל שֶׁל אֲבָנִים,
- נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת,
- וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ.
- אִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן סֶלַע אוֹ קַשׁ,
- הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ.
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לַשְּׁבִיעִית.
- אֲבָל בּוֹנֶה הוּא בַּשְּׁבִיעִית מִשֶּׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.
- וְלֹא יִסְמוֹךְ בֶּעָפָר,
- אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא חַיִץ:
- כָּל אֶבֶן שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשׁוֹט אֶת יָדוֹ וְלִטְּלָהּ, הֲרֵי זוֹ תִּנָּטֵל.
- וְהַקַּבְּלָן מֵבִיא מִכָּל מָקוֹם.
- וְאֵלּוּ הֵם אַבְנֵי כָּתֵף:
- כָּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּטֵל בְּאַחַת יָד,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- כָּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּטֵל בְּאַחַת יָד,
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אַבְנֵי כָּתֵף כִּשְׁמָן,
- כָּל שֶׁהֵן נִטָּלוֹת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ עַל הַכָּתֵף.
- אַבְנֵי כָּתֵף כִּשְׁמָן,
- מֻתָּר לְהַעֲמִיק עַד הַסֶּלַע.
- מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר?
- צוֹבְרוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְתַקְּנוֹ,
- דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
- צוֹבְרוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְתַקְּנוֹ,
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כָּךְ לֹא יְתַקְּנוּ.
- מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר?
- צוֹבְרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְּזַבְּלִין.
- וְכֵן הַחוֹפֵר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה.
נוסח הרמב"ם
(א) מאמתי, מוציאין זבלים לאשפתות? -
- משיפסקו עוברי עבירה, דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר: משייבש המתיק.
- רבי יוסי אומר: משיקשר.
(ב) עד כמה הן מזבלין? -
- עד שלש, שלש אשפתות - לבית סאה,
- של עשר עשר משפלות, של לתך לתך.
- עד שלש, שלש אשפתות - לבית סאה,
- מוסיפין על המשפלות - ואין מוסיפין על האשפתות.
- רבי שמעון אומר: אף על האשפתות.
(ג) עושה אדם את שדהו -
- שלש, שלש אשפתות - לבית סאה.
- יותר מכן - כדברי רבי שמעון.
- וחכמים אוסרים -
- עד שיעמיק - שלשה,
- או עד שיגביה - שלשה.
- שלש, שלש אשפתות - לבית סאה.
- עושה אדם את זבלו - אוצר.
- ורבי מאיר אוסר -
- עד שיעמיק - שלשה,
- או עד שיגביה - שלשה.
- ורבי מאיר אוסר -
- היה לו דבר מועט - מוסיף עליו והולך.
- ורבי אלעזר בן עזריה אוסר -
- עד שיעמיק - שלשה,
- או עד שיגביה - שלשה,
- או עד שיתן - על הסלע.
- ורבי אלעזר בן עזריה אוסר -
(ד) המדייר את שדהו -
- עושה סהר - לבית סאתים,
- עוקר שלש רוחות - ומניח את האמצעית,
- נמצא מדייר - בית ארבעת סאין.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- בית שמונת סאין.
- היתה כל שדהו, בית ארבעת סאין -
- משייר ממנה מקצת - מפני מראית העין.
- ומוציא מן הסהר, ונותן לתוך שדהו - כדרך המזבלין.
(ה) לא יפתח אדם מחצב כתחילה, לתוך שדהו -
- עד שיהוא בו - שלש מורביות,
- שהן שלש על שלש, על רום שלש,
- שעורן - עשרים ושבע אבנים.
- שהן שלש על שלש, על רום שלש,
- עד שיהוא בו - שלש מורביות,
(ו) גדר, שיש בו עשר אבנים,
- של משאוי שנים, שנים - הרי אלו ינטלו.
- שעור גדר - עשרה טפחים.
- פחות מכן - מחצב,
- וגוממו, עד פחות מן הארץ טפח.
- במה דברים אמורים? -
- מתוך שלו;
- אבל מתוך של חברו - מה שהוא רוצה יטול.
- במה דברים אמורים? -
- בזמן שלא התחיל בו מערב שביעית;
- אבל אם התחיל בו מערב שביעית -
- מה שהוא רוצה, נוטל.
- פחות מכן - מחצב,
(ז) אבנים, שזיעזעתן המחרשה,
- או שהיו מכוסות, ונתגלו -
- אם יש בהן שתים,
- של משאוי שנים, שנים - הרי אלו ינטלו.
- אם יש בהן שתים,
- או שהיו מכוסות, ונתגלו -
- המסקל את שדהו -
- נוטל - את העליונות,
- ומניח - את הנוגעות בארץ.
- וכן גרגש של צרורות, או גל של אבנים -
- נוטל - את העליונות,
- ומניח - את הנוגעות בארץ.
- אם יש תחתיהם סלע,
- או קש - הרי אלו ינטלו.
- אם יש תחתיהם סלע,
(ח) אין בונין מדרגות על פי הגאיות,
- ערב שביעית, משיפסקו הגשמים -
- מפני שהוא מתקינן לשביעית.
- אבל בונה הוא בשביעית, משיפסקו הגשמים -
- מפני שהוא מתקינן למוצאי שביעית.
- ערב שביעית, משיפסקו הגשמים -
- לא יסמוך בעפר -
- אבל עושה הוא חיץ.
- כל אבן,
- שהוא יכול לפשוט את ידו, וליטלה -
- הרי זו תינטל.
- שהוא יכול לפשוט את ידו, וליטלה -
(ט) אבני כתף - באות מכל מקום.
- והקבלן - מביא מכל מקום.
- אלו הן אבני כתף? -
- כל שאינה יכולה להינטל באחת יד,
- דברי רבי מאיר.
- רבי יוסי אומר:
- אבני כתף - כשמן,
- כל שהן ניטלות שתים, שלש - על הכתף.
- אבני כתף - כשמן,
- כל שאינה יכולה להינטל באחת יד,
(י) הבונה גדר, בינו לבין רשות הרבים -
- מותר להעמיק עד הסלע.
- מה יעשה בעפר? -
- צוברו ברשות הרבים, ומתקינו,
- דברי רבי יהושע.
- רבי עקיבה אומר:
- כדרך שאין מקלקלין ברשות הרבים - כך לא יתקנו;
- מה יעשה בעפר? -
- צוברו בתוך שדהו - כדרך המזבלין.
- צוברו ברשות הרבים, ומתקינו,
- וכן החופר בור, ושיח, ומערה.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה שביעית, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב