משנה שבועות ד יא
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ד · משנה יא | >>
אמר לשנים, משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני שאם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני, [ שבועה שאין אנו יודעין לך עדות ], והם יודעין לו עדות עד מפי עד או שהיה אחד מהן קרוב או פסול, הרי אלו פטורין.
משנה מנוקדת
אָמַר לִשְׁנַיִם:
- מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי,
- שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לִי עֵדוּת – שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי,
- שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת,
- וְהֵם יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת עֵד מִפִּי עֵד,
- אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל,
- הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין:
- מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי,
נוסח הרמב"ם
אמר לשנים,
- משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני, אם יודעים אתם לי עדות, שתבואו ותעידוני -
- והן שיודעין לו עדות - עד מפי עד,
- או שהיה אחד מהן קרוב, או פסול - הרי אלו פטורין.
- והן שיודעין לו עדות - עד מפי עד,
- משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני, אם יודעים אתם לי עדות, שתבואו ותעידוני -
פירוש הרמב"ם
זה מבואר, לפי שאם הגידו לא תועיל עדותם, ולפיכך פטורים כשכפרו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
והם יודעים לו עדות עד מפי עד וכו' פטורים - שאם העידוהו לא היתה עדותן מועלת לו כלום כח:
פירוש תוספות יום טוב
שבועה שאין אנו יודעים לך עדות. עמ"ש במשנה ה':
והם יודעים לו עדות עד מפי עד וכו' פטורים. כתב הר"ב שאם העידוהו לא היתה עדותן מועלת לו כלום. וכ"כ הרמב"ם. וז"ל הר"ן הקשה הרמב"ן ז"ל למה לי למתני הכי פשיטא. דאי משום קרובים או פסולים. הא תנן ברישא דמתני' [כלומר בריש פרקין] דאינה נוהגת בהן. ואי משום עד מפי עד דקמ"ל דפסול פשיטא והא קתני לה בסנהדרין בהדיא [בפרק ג' משנה ו'] ותירץ דאתא לאשמועינן אם האמינן הנתבע על עצמו שאם [ידעו] יבאו ויעידו. אפ"ה פטורין כיון שמן הדין אינם נאמנים. וכענין שאמר בירושלמי דגרסינן התם עד אחד שאמר ליה הרי את מקובל עלי כשנים. יכול יהא חייב ת"ל והוא עד או ראה את הכשר להעיד עדות ממון. יצא אחד שאינו כשר להעיד עדות ממון. עכ"ל. ובהכי ניחא לי דבגמ' מייתי ברייתא אמתני' דיליף ליה מדכתיב אם לוא יגיד ונשא עונו. בראויין להגדה הכתוב מדבר. והרי להר"ב והרמב"ם סברא הוא. קרא למה לי. אלא ודאי דהא קמ"ל כדאמר בירושלמי ונמצאת למד שזה שנסתייע הרמב"ן מהירושלמי היה יכול להסתייע מגמ' דידן אלא דבירושלמי מפורש טפי. והתוס' כתבו או שהיה אחד מהן קרוב או פסול הרי אלו פטורים אע"ג דכבר שמענו דאין נוהגים אלא בראויין להעיד איצטריך למתני' הכא דאפי' אם יש ג' עדים והשנים כשרים פטורין. דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ע"כ. וצריך לומר שסברתם דמה ששמענו במסכתא אחריתי לא קשיא. ומש"ה אע"ג דהא דעדות שבטלה מקצתה וכו' כבר שמענוה במשנה ח' פרק קמא דמכות. אפ"ה אשמועינן הכא דאין שבועה חלה עליהם. ותדע שכן היא סברתם. דהא על עד מפי עד לא קשיא להם ולא מידי אע"ג דכבר שמענוה בפרק ג' דסנהדרין משנה ו' אלא דסבירא להו דממסכתא אחריתא לא קשיא. וכמ"ש כבר בשמם בריש ברכות ומקומות אחרים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כח) (על הברטנורא) הקשה הרמב"ן, למה לי למתני הכי, פשיטא, דאי משום קרובים כו' הא תנן בריש פרקין, ועד. מפי עד תנן בפ"ד דסנהדרין מ"ו כו'. ותירץ דאשמעינן אם האמינן הנתבע על עצמו שאם ידעו יבואו ויעידו, אפ"ה פטורין, כיון שמן הדין אינם נאמנים. ונסתייע מהירושלמי. וכן משמע בגמרא דידן. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שבועה שאין אנו יודעין לך עדות: נמחק מתלמודו של הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל וגם בירושלמי ליתיה וגם הרי"א ז"ל:
והם יודעין לו עדות עד מפי עד וכו': ביד שם רפי"א. והקשה הרמב"ן ז"ל למה ליה למיתני הכי פשיטא דאי משום קרובים או פסולים הא תני להו בראש פירקין דאינה נוהגת בהן ואי משום עד מפי עד דקמ"ל דפסיל פשיטא והא קתני לה בסנהדרין פ' זה בורר בהדיא ותירץ דאתא לאשמועינן דאפילו האמינם הנתבע על עצמו שאם יבאו ויעידו ישלם אפ"ה פטורין כיון שמן הדין אינם נאמנים וכענין שאמרו בירושלמי דגרסי' התם עד אחד שאמרו הרי את מקבל עלינו כשנים יכול יהא חייב ת"ל והוא עד או ראה את הכשר להעיד עדות ממון יצא אחד שאינו כשר להעיד עדות ממון הר"ן ז"ל ועיין מה שכתב על זה בתוס' יו"ט. וז"ל תוס' ז"ל או שהיה אחד מהם קרוב או פסול הרי אלו פטורין אע"ג דכבר שמענו דאין נוהגת אלא בראויין להעיד איצטריך למיתני הכא דאפילו אם יש שלשה עדים והשנים כשרין פטורין דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מתוספי הר"ר משה ז"ל ע"כ. ובזה נלע"ד שיתורץ הא דקתני הכא בהאי בבא אמר לשנים משביע וכו' ומ"מ מלות איש פלוני ופלוני נראה שהן יתירות קצת:
תפארת ישראל
יכין
שתבואו ותעידוני: נ"ל דר"ל לא מבעייא בדקאמר משביע אני עליכם שתעידוני, דפטורים כשיודעין עד מפי עד, משום דאינן בני עדות. אלא אפילו באמר שאם אתם יודעים וכו' והרי יודעים הם רק שפסולים להעיד. והשיבו אין אנו יודעין. או שאמרו הן בעצמן שבועה וכו' [ועיין לעיל סימן כ"ו]:
הרי אלו פטורין: מדאינן ראויין להעיד:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת