משנה שבועות ב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ב · משנה ג | >>
נטמא בעזרה טו ונעלמה ממנו טומאה וזכור את המקדש, נעלם ממנו מקדש וזכור לטומאה, נעלם ממנו זה וזה, והשתחוה טז או ששהה בכדי השתחואה, בא לו בארוכה, חייב.
בקצרה, פטור.
זו היא מצות עשה שבמקדש שאין חייבין עליה.
משנה מנוקדת
נִטְמָא בָּעֲזָרָה,
- וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה, וְזָכוּר אֶת הַמִּקְדָשׁ,
- נֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְזָכוּר לַטֻּמְאָה,
- נֶעְלַם מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה,
- וְהִשְׁתַּחֲוָה, אוֹ שֶׁשָּׁהָה בִּכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָאָה,
- בָּא לוֹ בָּאֲרֻכָּה, חַיָּב.
- בַּקְּצָרָה, פָּטוּר.
- זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ:
נוסח הרמב"ם
נטמא בעזרה -
- ונעלמה ממנו טומאה וזכור למקדש,
- נעלם ממנו מקדש וזכור לטומאה,
- נעלמו ממנו זה וזה,
- השתחווה, או ששהה כדי השתחוויה -
- ובא לו בארוכה - חייב,
- בקצרה - פטור.
- זו היא מצות עשה שבמקדש - שאין חייבין עליה.
- השתחווה, או ששהה כדי השתחוויה -
פירוש הרמב"ם
כשהשתחוה לצד ההיכל ואפילו לא שהה לשם בשום פנים, או כשהשתחוה כלפי חוץ ושהה, או ששהה שיעור אותה השתחואה שתהיה לחוץ, ונזכר אחר כך חייב.
ושיעור אותה השתחואה כדי שיקרא אדם זה המקרא ביישוב לא במהירות ולא באריכות, והוא "ויכרעו אפים [ארצה] על הרצפה וישתחוו להודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו"(דברי הימים ב ז, ג), ופסוק זה הוא בדברי הימים.
ומצות עשה - הוא שנאמר לו "צא בקצרה".
ואמרו שאין חייבין עליו - רוצה לומר אין בית דין חייבין קרבן, כשהורו בו ואמרו אין מותר לו שיעמוד במקדש והוא טמא אבל יצא כמו שיוכל ואפילו בארוכה [ואינו] חייב שיקצר לכוונתו. ועוד יתבאר עיקר זה בהוריות (פרק ב הלכה ה):
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
נטמא בעזרה - וידע שנטמא והשתחוה בהעלם זה כלפי פנים, אע"פ שלא שהה יז. או השתחוה כלפי חוץ, והוא דשהה כדי השתחואה יח. ושיעור השתחויה היא כדי שיקרא אדם פסוק זה בישוב יט, ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו להודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו. והוא פסוק בדברי הימים (ב ז):
או שבא לו בארוכה - שיצא לו דרך ארוכה שיש קצרה ממנו לצאת, ואפילו לא שהה תחלה, חייב:
ובקצרה פטור - היכא דלא השתחוה ולא שהה, ויצא לו דרך קצרה, פטור:
זו היא מצות עשה שבמקדש - דיש כאן וישלחו מן המחנה כל טמא:
שאין חייבין עליה בית דין, פר העלם דבר - שאם שגגו וטעו בהוראה זו, והורו לו שיצא בארוכה, אין מביאין על שגגת הוראה זו פר העלם דבר של צבור:
פירוש תוספות יום טוב
נטמא בעזרה. פירשו התוס' [ד"ה תנהו] דאצטריך לאשמועינן דלא תימא דלא חייבתו התורה כרת אלא לנטמא בחוץ דקרא כל הנוגע וגו'. ולא יתחטא את משכן ה' טמא וגו' (במדבר י"ט) משמע דאיירי באותו שראוי להתחטא קודם שיטמא את המשכן. ע"כ. ובגמ' יליף לה אף לנטמא בפנים. מדכתיב את משכן ה' טמא. וכתיב (שם) כי את מקדש ה' טמא. והרי משכן אקרי מקדש כדכתיב (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכתיב (שם) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ומקדש אקרי משכן דכתיב (ויקרא כ"ז) ונתתי משכני בתוככם [כל הניתן בתוככם קרוי משכן. רש"י] ולכתוב או אידי ואידי משכן. או אידי ואידי מקדש וידעינן דבין במשכן שנמשח בין במקדש שהוא בית עולמים. מחייבו הכתוב. אלא אם אינו ענין לטומאה שבחוץ תנהו ענין לטומאה שבפנים. וכתבו התוס' תימה אמאי לא קתני שתים שהן שש. כיון דמצריכין קראי לטומאה שבפנים. וי"ל דמתני' לא איירי אלא בטומאה שבחוץ. ע"כ:
נטמא בעזרה. כתב הר"ב וידע שנטמא. עמ"ש בריש פרקין בשם התוס' ובשם הרמב"ם:
והשתחוה או ששהה וכו' בא לו בארוכה וכו'. שעורין [הללו] הלכה למשה מסיני הם במי שנטמא בתוך העזרה. רש"י:
והשתחוה. פי' הר"ב כלפי פנים אע"פ שלא שהה וזו כריעה בעלמא. גמ'. [*ומ"ש הר"ב או השתחוה כלפי חוץ והוא דשהה וכו'. גמ'] ופירש"י מחייב משום שהייה. ע"כ. והדין עמו דהא או ששהה תנן דמשמע דעיקר חיובא משום שהייה היא. והא קמ"ל הגמ' דהשתחויה דכלפי חוץ בעי שהייה ואי לא לא. אבל לא דלא נחייב אלא בשהייה שיש עמה השתחויה. ולפי זה ליכא בינייהו דתרי לישני דבגמ' אלא בלישנא דמיתניין מר מתני ארישא. ומר אסיפא ואין להאריך בזה. ומ"ש [הר"ב] ושעור השתחויה ר"ל דשהייה. ומ"ש כדי שיקרא פסוק זה בישוב. לא במהירות ולא באריכות. הרמב"ם. שאין חייבין עליה. לשון הר"ב ב"ד פר העלם וכו' כדתנן במ"ד פ"ב דהוריות ושם מפורש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טו) (על המשנה) בעזרה. בגמרא יליף לה אף לנטמא בפנים. ועתוי"ט:
(טז) (על המשנה) והשתחוה כו'. שעורין הללו הלכה למשה מסיני הם במי שנטמא בתוך העזרה. רש"י:
(יז) (על הברטנורא) וזו כריעה בעלמא. גמרא:
(יח) גמרא. ופירש"י, מחייב משום שהיה. והדין עמו כו'. והא קמ"ל דהשתחויה דכלפי חוץ בעי שהייה ואי לא, לא. אבל לא דבעי השתחויה על כל פנים. ועתוי"ט:
(יט) לא במהירות ולא באריכות. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
נטמא בעזרה וכו': ביד פ"ג דהלכות ביאת מקדש סי' כ"א עד סוף הפרק ובפי"א דהלכות שגגות סי' ג'. בפירוש רעז"ל ושיעור השתחואה כדי שיקרא אדם פסוק זה בישוב ויכרעו אפים וכו'. אמר המלקט ודלא כמ"ד הכא בגמרא מראש פסוק של ויכרעו דהיינו וכל ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' מעל הבית ויכרעו וגו':
והשתחוה וכו': ירושלמי פ"ג דיומא ד' מ' ובפ' הוציאו לו דף מ"ב ובפ"ג דנזיר דף כ"ג והתם פ"ג דיומא איכא מ"ד דכדי ויכרעו אפים ארצה וישתחוו בלבד הוא דהוי שיעור שהייה ור' אבהו מוסיף עד והודות לה' כי טוב ור' מנא מוסיף עד כי לעולם חסדו ונראה דר' מנא ס"ל כסברא שהביא רעז"ל אבל סברא ראשונה דאיכא בגמרא כדכתיבנא ליתא בירושלמי והכי מוכח מכסף משנה פ"ג מהלכות ביאת מקדש:
או שבא לו בארוכה חייב: וראיתי שכתב הר"ר יהוסף ז"ל בא לו בארוכה אלעיל קאי וה"ק או שבא וכו' וכדומה לזה יש במסכת שבת פרק במה מדליקין המכבה את הנר וכו' אם בשביל החולה שישן שפירושו או בשביל החולה וכן במסכת גיטין פ"ג הביא גט ואבד ממנו מצאו בחפיסה אי בדלוסקמא אם הכירו שפירושו או שהכירו ע"כ. וק"ק אמאי לא תנא או שיצא לו בארוכה חייב ושמא אשמועינן אגב אורחיה דאפילו היתה יציאה דומיא דביאה כגון שפניו לפנים או שהיה מהלך עקב בצד גודל אפ"ה אם יצא דרך קצרה פטור ופי' רש"י ז"ל ושיעורין הללו הלכה למשה מסיני הם במי שנטמא בתוך העזרה ע"כ. פי' לפירושו ז"ל דר"ל אבל מי שנכנס לעזרה וכבר הוא טמא אע"פ שלא שהה כלל חייב דהא אפי' הכניס ידו למקדש מיחייב מלקות לריש לקיש כדאיתא ברפ"ג דזבחים אלא שמ"מ הרמב"ם ז"ל לא פסק בפ"ג דהלכות ביאת מקדש אלא שמכין אותו מכת מרדות אבל שיעור נראה דודאי לא בעי כך נלע"ד:
ובקצרה פטור: אמר רבא קצרה שאמרו אפילו עקב בצד גודל ואפילו כל היום כולו:
זו היא מ"ע שבמקדש: בגמרא בעי היכא קאי תנא דקתני זו היא ומשני התם בפ' שני דהוריות קאי דקתני התם אין חייבים על עשה וכו' וכן נמי איזוהי מ"ע שבנדה התם קאי ולהכי נקט נדה משום דמשכחת לה עשה דומיא דנטמא בעזרה באונס שהוא מוזהר לצאת כוון שהיה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי. וק"ק לע"ד דהתם נמי תני למ"ע וללא תעשה שבנדה:
תפארת ישראל
יכין
נטמא בעזרה: ר"ל מי שאפילו נטמא בעזרה. וכ"ש בנכנס לשם בטומאה, ובעזרה קמיירי. מיהו בירושלים נמי מצורע שנכנס לשם כשנקדש חייב מלקות [עי' רמב"ם פ"ג ממקדש ה"ח] משא"כ בשאר עיירות לא לקי:
ונעלמה ממנו טומאה: שחזר ושכח שנטמא:
וזכור את המקדש: או נעלם וכו':
והשתחוה: שבשעה ששכח שנטמא או בשעה ששכח שהוא במקדש כרע כלפי פנים אף שלא שהה שיעור השתחווייה:
או ששהה בכדי השתחואה: ואפילו ג"כ השתחווה כלפי חוץ, צריך שישהה כדי השתחווייה, דהיינו בכדי שיוכל לקרוא פסוק זה בישוב, לא במהירות ולא באריכות. "ויכרעו "אפים "ארצה "על "הרצפה "וישתחוו "והודות "לה' "כי "טוב "כי "לעולם "חסדו [ד"ה ב' ז'] או בא וכו':
בא לו בארוכה: שהיה יכול לצאת בדרך קצרה, ויצא בדרך ארוכה, ואפילו לא שהה תחלה קודם שיצא, או אפילו רץ בארוכה עד שלא שהה בהילוכו כדי הילוך בדרך קצרה, גם לא שהה כשיעור השתחווייה:
בקצרה פטור: ואפילו הלך עקב בצד גודל, ושהה בהילוכו כל היום, ובלבד שלא יעמוד וישהה, דשהיותיו מצטרפין לשיעור השתחוייה כלעיל וחייב:
זו היא מצות עשה שבמקדש: שאומרים להטמא צא:
שאין חייבין עליה: ר"ל בטעו ב"ד והורו שיצא בארוכה, אין חייבים פר העלם דבר על הוראה זו [כהוריות פ"ב מ"ד]. ואע"ג דאיכא נמי עשה דמילה ופסח שאין ב"ד חייבין עליה. התם היינו משום דאין יחיד חייב עלה חטאת כלל, משא"כ הכא חייב יחיד עלה עכ"פ קרבן עולה ויורד ואפ"ה ב"ד פטירי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת