משנה קנים ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת קנים · פרק ג · משנה ד | >>
חטאת ועולה וסתומה ומפורשת:
עשה כולן למעלן, מחצה כשר ומחצה פסול.
כולן למטן, מחצה כשר ומחצה פסול.
חצין למעלן וחצין למטן, אין כשר אלא סתומה, והיא מתחלקת ביניהן.
משנה מנוקדת
חַטָּאת וְעוֹלָה,
- וּסְתוּמָה וּמְפֹרֶשֶׁת,
- עָשָׂה כֻּלָּן לְמַעְלָן,
- מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל.
- כֻּלָּן לְמַטָּן,
- מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל.
- חֶצְיָן לְמַעְלָן וְחֶצְיָן לְמַטָּן,
- אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא סְתוּמָה,
- וְהִיא מִתְחַלֶּקֶת בֵּינֵיהֶן:
נוסח הרמב"ם
חטאת ועולה סתומה ומפורשת -
- עשה כולן למעלן - מחצה כשר, ומחצה פסול.
- כולן למטן - מחצה כשר, ומחצה פסול.
- חציין למעלן, וחציין למטן - אין כשר אלא סתומה, והיא מתחלקת ביניהן.
פירוש הרמב"ם
סדר זה כך הוא, קן מפורשת חטאת ועולה, וקן סתומה זו היא גם כן קרבן עולה אלא שהיא סתומה ולא פירש ואמר זו עולה או חטאת, אחר כך נולד לו הספק ולא ידע איזה מהן סתומה ולא איזו מפורשת. ואין כאן תערובת גם כן, ודע זה, אלא הרי לפניו שלשה קיני עופות, אחד עולה והשני חטאת והשלישי חטאת ועולה והיא סתומה.
ואם עשה הכל לצד אחד הרי המחצית כשר והמחצית פסול הכרח.
ואם נעשה חצי הכלל למעלה והחצי למטה, והוא שיעשה קן אחת למעלה וקן אחת למטה והשלישית חציה למעלה וחציה למטה, הרי המפורשת כולה פסולה שאני אומר חטאת קרבה למעלה ועולה למטה, והסתומה כשרה לפי שכבר נעשה חציה למעלה וחציה למטה והיא לא נתערבה. אבל לפי שלא פירשנו אותה, ואין אנו יכולים לומר לאשה זו או לאיש הזה שקן סתומה זו היתה שלך שהיא כשרה, לפי שהכהן מעצמו הוא שפירש אחת מהם והניח האחרת סתומה, לפי שכל הדברים האלו הן בכהן שאינו נמלך, והוא לא ידע לאיזה משניהם פירש הקן, אנו מחלקים העניין בין שניהם ומעלין לכל אחד מבעלי שתי הקינים חצי מניין הקן הסתומה, ומשלים כל אחד מהם שאר קרבנותיו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
חטאת ועולה וסתומה ומפורשת - שתי נשים שלקחו שלשה קינין, זו צריכה עולה וקן שלם, דהיינו שתי עולות וחטאת אחת, וזו צריכה חטאת וקן שלם דהיינו שתי חטאות ועולה אחת, ופירשו אחד מן הקינין פרידה עולה לזו ופרידה חטאת לזו, ואחד מן הקינין הניחו סתומה שלא פירשו איזו עולה ואיזו חטאת, והשלישית פירשו איזו עולה ואיזו חטאת, אבל בעלים לא נתפרשו, הרי חטאת לזו ועולה לזו וקן סתומה וקן מפורשת, וצריך להקריב שני הקינין הללו סתם על שתיהן, העולות למעלה וחטאות למטה, ועולה לזו וחטאת לזו צריך להקריב לשם בעלים ד. ואם נתנם הכהן חציין למטה וחציין למעלה, אין כשרה אלא סתומה, דהי מינייהו דעבד עולה והי מינייהו דעבד חטאת, כשר, כיון שכל קן וקן היה בפני עצמו:
מתחלקת ביניהם - הואיל ובעירוב לקחום, האחת יצאה ידי חטאת והאחת יצאה ידי עולה:
פירוש תוספות יום טוב
חטאת ועולה. כתב הר"ב. וצריך להקריב לשם בעלים. ומיהו כי אקריב בסתמא כל אחד עלתה לשם מי שהוא כמ"ש הר"ב בריש זבחים וכתבתי וגם כן לעיל פ"ק מ"ד. ומש"ה משכחת להו מחצה כשר ומחצה פסול כדתנינן וכתבו התוס' בפ"ז דזבחים דף ס"ז דלא הוה צריך למתני אלא סתומה ומפורשת דבחטאת ועולה אין מרויח כלום:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ד) (על הברטנורא) ומיהו כי אקריב בסתמא, כל אחת עלתה למי שהיא כו'. ומשום הכי משכחת להו מחצה כשר ומחצה פסול כדתנינן. וכתבו התוס' דלא הוה צריך למתני אלא סתומה ומפורשת, דבחטאת ועולה אין מרויח כלום:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
חטאת ועולה וסתומה ומפורשת: שתי נשים שלקחו שלשה קנים וכו' לשון רעז"ל עד וזו צריכה חטאת וקן שלם וכו'. אמר המלקט הוא פי' רש"י ז"ל בפ' חטאת העוף (זבחים דף ס"ז) וגרסינן וסתומה בוי"ו:
עשה כולן למעלה: כסבור כולן עולות:
או כולן למטה: כסבור כולן חטאות. והרמב"ם ז"ל כמו כן ג"כ שם המשל בשלש קנים. בפי' רעז"ל שכל קן וקן הי' בפני עצמו פי' שאין כאן תערובות והכי מפ' לה נמי הרמב"ם ז"ל בלא תערובות וכן פי' ג"כ לבבא דלעיל בסמוך דלא מיירי בעירוב:
ומתחלקת ביניהם: הואיל ובעירוב לקחום והאחת יצאת ידי חטאת והאחת ידי עולה ויקחו עוד קן ביניהם ויקריבו בתנאי אם עולה ראשונה לרחל וחטאת ללאה תהא בקן שניה זו עולה ללאה וחטאת לרחל ואם חלוף חלוף. אבל הרב רבינו אברהם ז"ל פי' דגרסינן חטאת ועולה סתומה ומפורשת כלומר בשני קנים שאחת סתומה ואחת מפורשת ונתערבה סתומה במפורשת עשה שתיהן למעלה וכו' חציין למעלה אין כשר אלא סתומה פי' שיעור סתומה עולה וחטאת מן הסתומה ומפורשת והשתא מיירי שפיר בתערובות. ומתחלקת ביניהן פי' שתעלה לשתיהן פי' שכמו שיש ספק פסול לזו כך יש ספק פסול לזו שאע"פ שלבעלת סתומה יש אחד מהן כשר ממה נפשך ולבעלת המפורשת שמא שניהם פסולים מ"מ יתנו ביניהם ויביאו קן ותאמר בעלת הסתומה אם שלי כולו כשר ושל. כולו פסול קן זה יהא כולו שלך ואם אחד משלי כשר שכולו נעשה למעלה או כולו למטה א"כ שלך אי אפשר שלא יהא א' כשר יהא הקן הזה חציו שלי וחציו שלך ע"כ. וכתבו תוס' ז"ל שם בזבחים פ' חטאת העוף לא הוה צריך למתני אלא סתומה ומפורשת דבחטאת העולה אין מרויח כלום ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
ומפורשת: בב' נשים מיירי, וכדמסיק דמחלקין ביניהן. ובאמת גם בהיה לאשה אחת ג' קינין הללו, או בהיה כל קן לכל אשה לבד ולא נתערבו הקינין, ג"כ כך הוא הדין, רק נקט בב' נשים, כדי לאשמעינן סיפא, דבהקריב חציין למטה וחציין למעלה מחלקין ביניהן, אף שיש חשש ברירה בכה"ג. [אבל אי"ל כלעיל סי' י"ז [בבועז ב'], דלהכי נקט בב' נשים, משום דמתני' ר' יהושע היא, והרי לדידיה באשה אחת, היה גם העולה שנעשית למטה עכ"פ כשר לאכילה, והרי במתני' רצה למנקט דפסול. די"ל דמשום הך טעמא לא היה מוכרח התנא למנקט בב' נשים, דאע"ג דתנא פסול, מסתבר שפיר לומר דהיינו שלא עלתה לבעלים, דזהו ההיפך ממה דקתני בהסתומות דמתחלקת ביניהן, דהיינו דעלתה לבעלים, משא"כ לעיל ודו"ק]. והתנא אמשנה ג' דלעיל קאי, דקתני בה חטאת לזו ועולה לזו וכו', ואהא קתני הכא חטאת ועולה, ר"ל כלעיל, שהיה חטאת לזו ועולה לזו, ועוד היה להן קן סתומה וקן מפורשת בשותפות. וכגון שרחל היתה חייבת ב' חטאות ועולה א', ולאה היתה חייבת ב' עולות וחטאת א', וקנו ג' קינין בשותפות. קן אחת פירשו בה בשעת שקנו שתהיה פרידה זו לחטאת שחייבת רחל, והפרידה האחרת שבקן ההוא תהיה עולה שחייבת לאה. והקן הב' הניחו סתום לגמרי, שלא פירשו בה איזה פרידה שבה תהיה חטאת ואיזה תהיה עולה, וגם לא פירשו למי מהן תהיה החטאת שבה ולמי העולה שבה. והקן השלישי פירשו בה איזה פרידה שבה לחטאת ואיזה תהיה עולה, אבל לא פירשו בה למי מהן תהיה החטאת שבה, ולמי העולה שבה. ונתנו כל הג' קינין הנ"ל להכהן להקריבם:
עשה כולן למעלן מחצה כשר ומחצה פסול: כדין חטאות שנתערבו בעולות במ"ג. אמר המחבר מכאן עד סוף הפרק יש ג' משניות, שהן המשניות היותר חמורות שבכל שתא סדרי משנה, ורבו בהם הפירושים. והענין בעצמו הוא עמוק בחכמת החשבון וכלליה, ונקרא בלשונם פערמעטציאן. אולם כדי לסדר הבנת פירוש המשנה הזאת ובאופן שיהיה שוה לכל נפש. לכן ראינו ליתן סימן מיוחד לכל פרידה, ונאמר למשל שהחטאת המיוחדת לרחל תקרא א'. והעולה המיוחד ללאה תקרא ב'. וב' הסתומות הנ"ל יקראו גג, דהיינו סי' ג' לכל פרידה. והחטאת שבקן השלישי שאינה מיוחדת למי מהן תהיה תקרא ד'. והעולה שאינה מיוחדת למי מהן תהיה תקרא ה'. ומיירי הכא שהיה כל קן וקן מקושר לבד. כגון אב. גג, דה, והכהן רק טעה וחשב שכל הקינין סתומות, ולכן הקריב מכל קן אחד למטה ואחד למעלה:
חצין למעלן וחצין למטן אין כשר אלא סתומה: דהרי פרידות א' וב', שהם החטאת המיוחדת לרחל והעולה המיוחדת ללאה, שניהן פסולות, מדלא ידענו אם הקריבו החטאת למטה והעולה למעלה כדינן או איפכא. וכמו כן הפרידות ד' וה' שזכרנו, שלא פירשו בה הנשים למי מהן תהיה החטאת שבה ולמי מהן העולה שבה, עכ"פ מדפירשו בהקן שהפרידה ד' תהיה חטאת, והפרידה ה' תהיה עולה, לפיכך ג"כ שניהן פסולות מה"ט, דהרי גם בהם לא ידענו אם הקריבן הכהן כל אחת במקום הראוי לה. ורק הב' פרידות גג שהן הקן הסתום שזכרנו, שניהן כשרות, דהרי מדלא פירשו בה הנשים בשעת לקיחה, איזה מהפרידות שבה תהיה חטאת ואיזה עולה, כל פרידה מקן הזה שהקריב למטה והשנית שהקריב למעלה, שניהן כשרות הן, כיון שחילקן הכהן והקריב אחת מהן למעלה ואחת למטה:
והיא מתחלקת ביניהן: דכיון שנפסל להן פרידות ד' וה' שהן החטאת והעולה שבקן הג' שזכרנו, שלא פירשו בה למי מהן תהיה החטאת שבה ולמי מהן העולה שבה, להכי הרשות ביד הנשים לומר שיהיה העולה שבקן הסתום של רחל, ותביא עוד חטאת תחת פרידה ד' שהיא החטאת שנפסל בקן הג'. והחטאת שבקן הסתום יהיה של לאה, ותביא לאה עוד עולה תחת פרידה ה' שהיא עולה שנפסל לה בקן הג'. מיהו פשוט שמלבד ב' פרידות אלו שצריכות להביא זו לחטאת, וזו לעולה, כמו שאמרנו, צריכה רחל להביא עוד חטאת תחת פרידה א שהיתה החטאת המיוחדת לרחל ונפסלה. ולאה צריכה להביא עוד עולה עבור פרידה ב שהיא העולה שהיתה מיוחדת ללאה ונפסלה. והנה כל המשנה הזאת לכאורה משנה שא"צ היא, דבב' הקינין א ב וד ה שנתפרש בכל קן איזה חטאת ואיזה עולה, פשוט דשניהן פסולין, כיון שיש בכל קן ספק שמא הקריב החטאת למעלה והעולה למטה, וכמבואר במשנה ג'. ושהסתומה כשרה ג"כ לא צריך לאשמעינן, דכיון שלא נתפרשו בהקן הזה איזה תהיה חטאת ואיזה עולה, פשיטא שכיון שחילקן הכהן והקריב אחת למטה ואחת למעלה, אותה הפרידה שהקריב הכהן למטה הוא החטאת, והפרידה שהקריב למעלה הוא עולה, ושניהן כשרות, דמדלא פירשו הנשים איזה החטאת ואיזה העולה, ודאי בעשיית כהן תליא מילתא [כעירובין ל"ז א']. וגם שאירע ענין זה בב' נשים, לכאורה אין בו נ"מ, דגם אילו היו שייכים כולן לאשה א' היה כך דינן, אלא הא קמ"ל דסתומה מתחלקת ביניהן, אע"ג דהשתא הוא שבחרו להם זו החטאת שבסתומה זו, וזו העולה שבה, והו"ל כעין ברירה למפרע, והרי קיי"ל בדאורייתא אין ברירה, וכ"ש הכא דהו"ל כברירה כפולה, שיהיה החטאת שבסתומה שהוכשרה והעולה שבמפורשת שנפסלה, שייכים לזו, והעולה שבסתומה שהוכשרה והחטאת שבמפורשת שנפסלה, יהיו שייכים לחברתה. אפ"ה כיון דעל כרחך מיירי בהתנו מעיקרא קודם שהביאו הג' קנים בתחלה, שכל מה שתברר לבסוף יהיה שלה, דאל"כ היה גם הסתומה פסולה, [וכעירובין דל"ז א'], א"כ בבירר מעיקרא אין כאן שייכות איסור ברירה לבסוף כשיבררו השתא איזה לזו ואיזה לזו [וכתוס' גיטין דכ"ה ב' ד"ה דברי]. נמצא שלפי דברי רש"י ורמב"ם שאפשר שהקריבו הקינין באחד מד' תמונות שבצורה א', כזה חיישינן לחומרא שמא ?ציור? הקריבן כתמונה א' ולא הוכשרו רק ב' הסתומות וכמש"ל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת