משנה פרה י ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק י · משנה ה | >>
היה עומד חוץ לתנור ה ופשט ידיו לחלון ונטל את הלגין והעבירו על גבי התנור, רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין.
אבל עומד הוא הטהור לחטאת על גבי תנור ובידו כלי ריקן הטהור לחטאת, ובמים שאין מקודשין.
משנה מנוקדת
הָיָה עוֹמֵד חוּץ לַתַּנּוּר וּפָשַׁט יָדָיו לַחַלּוֹן וְנָטַל אֶת הַלָּגִין וְהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. אֲבָל עוֹמֵד הוּא הַטָּהוֹר לְחַטָּאת עַל גַּבֵּי תַנּוּר וּבְיָדוֹ כְּלִי רֵיקָן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, וּבְמַיִם שֶׁאֵין מְקֻדָּשִׁין.
נוסח הרמב"ם
היה עומד חוץ לתנור,
- ופשט ידו לחלון,
- ונטל את הלגין, והעבירו על גבי התנור -
- רבי עקיבה - מטמא.
- וחכמים - מטהרין.
- אבל,
- עומד הוא הטהור לחטאת על גבי תנור,
- ובידו כלי ריקן הטהור לחטאת, במים שאין מקודשין.
פירוש הרמב"ם
כבר ביארנו בפרק אחד עשר ממסכת שבת (מ"א) (דף צז.) סברת רבי עקיבא שהוא מחשב קלוטה כמי שהונחה. וכפל סברתו הנה ואמר, שאם העביר זה הלגין על התנור טמא, הנה כאילו הונח שם. וחכמים אומרים, כאשר לא הונח על גבי מקום טמא הנה הוא טהור.
ואחר ביאר, שאם עמד טהור לחטאת על גבי תנור טמא ובידו כלי טהור לחטאת ריקם, הנה זה הכלי טהור לחטאת נשאר על עניינו. וכן אם היה בידו כלי במים שאינן מקודשים הנה הן גם כן נשארים בכשרותם, שאנחנו לא נצריך מקום טהור אלא לאפר הפרה כמו שביאר הפסוק, או למים מקודשים מסיבת האפר אשר בה:
פירוש רבינו שמשון
היה עומד חוץ לתנור: שהתנור מפסיק בינו לכותל וחלון בכותל ובו הלגין של חטאת והעבירו על פני התנור שכל תנוריהם פיהן למעלה ואמרינן בזבחים בפרק דם חטאת (דף צג א) דפליגי בהעברת כלי ע"ג מקום טמא ר"ע סבר כמונח דמי ורבנן סברי לאו כמונח דמי ורוצה לדקדק משם לר"ע דמי חטאת שניטמאו מטהרין שהרי נדה מזין עליה והיא טהורה אף על פי שנטמאו המים משבאו לאוירה קודם שנגעו בה ומותיב התם מהא דתניא בתוספתא מודה ר"ע בהזאה שהעבירה ע"ג כלי חרס טמא או ע"ג משכב ומושב טמא שהיא טהורה שאין לך דבר שמטמא למעלה כלמטה אלא כזית מן המת ושאר כל המאהילים לאתויי אבן המנוגעת אלמא בהזאת נדה ליכא למימר לר"ע משבאה למעלה באויר על הנדה נטמאת ומסיק דלכולי עלמא אפי' במי חטאת נמי לאו כמונח דמי אלא לענין לגין הוא דגזר ר"ע גזירה שמא יניחנה בתוך האויר דרך העברתו אבל בהזאה דאינו מעביר אלא זורקה מודה הוא דטהור דכיון דנפק מידו נפק לגמרי ואין בידו להכניסה לתנור:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
היה עומד חוץ לתנור - שהתנור מפסיק בינו לכותל, וחלון בכותל ובו הלגין של מי חטאת:
והעבירו על פי התנור - שכל תנוריהן פיהן למעלה:
ר' עקיבא מטמא - דסבר קלוטה כמי שהונחה דמיא ו ובשעה שעבירו על פי התנור הרי היא כאילו הניחו בתוכו ונטמא:
וחכמים מטהרין - סברי לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא. והלכה כחכמים:
ובידו כלי ריקם - דלא בעינא והניח במקום טהור אלא באפר הפרה ובמים המקודשין על ידי האפר:
פירוש תוספות יום טוב
חוץ לתנור. כלומר להלן מן התנור שהתנור מפסיק כו'. רש"י פי"א דזבחים דף צ"ג:
[לחלון. ע' מ"ש בפי"ב משנה ד']:
ר"ע מטמא. פי' הר"ב דסבר קלוטה כמי שהונחה דמיא. וכן ברפי"א דשבת. אבל שם פי' הר"ב דלמעלה מי' לא כמו שהונחה על הארץ דמיא. ויש לחלק דלענין שבת מקום פטור הוא (וא"נ דהכא הכל ברה"י) אבל בגמרא דזבחים מסיק בלאו הכי אדהכא דכ"ע לאו כמו שמונח דמיא ובהא קמיפלגי. ר"ע סבר גזרינן שמא ינוח. ורבנן סברי לא גזרינן. ומ"מ הרמב"ם בפירושו כתב גם כן כדברי הר"ב:
ובידו כלי ריקן. כתב הר"ב דלא בעינן והניח במקום טהור אלא באפר כו'. כמו שביאר הפסוק. או למים מקודשים (לסבת) האפר אשר בה. הרמב"ם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ה) (על המשנה) חוץ כו'. כלומר להלן מן התנור שהתנור מפסיק כו'. רש"י:
(ו) (על הברטנורא) הר"מ. ובפרק י"א דשבת פירש הר"ב דלמעלה מעשרה לא אמרינן כן ויש לחלק דלשבת מקום פטור הוא. אבל בגמרא דזבחים מסקינן דלכולי עלמא לא אמרינן קלוטה כו', ור' עקיבא סבר גזרינן שמא יניח ולרבנן לא גזרינן:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ר"ע מטמא: דסבר קלוטה כמי שהונחה דמיא ומהאי טעמא נמי מחייב גבי זורק בשבת מרה"י לרה"י ורשות הרבים באמצע וחכמים פוטרים ורוצה לדקדק בזבחים פ' דם חטאת מזה דמי חטאת שנטמאו מטהרין שהרי נדה מזין עליה והיא טהורה אע"פ שנטמאו המים משבאו לאוירה ופריך מברייתא דקתני מודה ר"ע בהזאה שעברה ע"ג כלי חרס טמא או ע"ג משכב ומישב טמא שהיא טהורה שאין דבר טמא שמטמא למעלה כלמטה אלא כזית מן המת ושאר כל המאהילין לאתויי אבן המנוגעת אלמא דהזאה לא מטמאה באוירה של נדה ומסיק במי חטאת דכ"ע ל"פ דלאו כמונח דמי אלא בלגין הוא דגזר ר' עקיבא שמא יניחנו דרך העברתן אבל ההזאה שיצאה מידו מטהר ר' עקיבא. הר"ש והרא"ש ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
היה עומד חוץ לתנור: ובש"ס זבחים [צג"א] גרסינן ושרץ בתנור. ונ"ל עוד דתנור דנקט במשנה ד' וה' אורחא דמילתא נקט. דה"ה כלי אחר. רק בכלי אחר הי' צריך לפרש דמיירי שאינו טהור לחטאת. משא"כ תנור האיך אפשר שיהיה טהור לחטאת. הרי לא נצרך כלל לא להאפר ולא להמים. ואגב זה נקט נמי הכא תנור. אבל שרץ לרבותא דרבנן נקטי' דלא מבעי' בהושיטו למעלה מתנור. דאינו רק טומאת מדף מד"ס [וכמ"א]. אלא אפילו בהושיטו ממעל לשרץ דהו"ל טומאה דאורייתא אפ"ה מטהרי רבנן:
ר"ע מטמא: דס"ל דמשום חומרא דחטאת חיישינן שמא בשעה שיעברנה יכניסה באויר התנור ויטמא [ועיין הר"ש]:
וחכמים מטהרין: ונ"ל דנקט לגין לרבותא דרבנן. דאע"ג שהוא כלי שטף שמקבל טומאה בנגיעה מגבו. אפ"ה טהור. דאפילו כנוגע בתנור לא חשבינן לי'. מיהו לר"ע אפילו העביר הקלל של חרס ע"ג התנור. אע"ג דקלל חרס אמקט"ו מגבו. עכ"פ כיון דכמונח חשבינן לי'. הרי מקומו טמא [וכמשנה ג]:
אבל עומד הוא: ר"ל מותר לעמוד:
ובמים שאין מקודשין: דדוקא באפר חטאת או באפר שבתוך מים המקודשין קרינן בי' והניחו במקום טהור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת