משנה פרה ט ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ט · משנה ד | >>
החושב ז על מי חטאת לשתות, רבי אליעזר אומר, פסול.
רבי יהושע אומר, כשיטה.
אמר רבי יוסי, במה דברים אמורים, במים שאינם מקודשים.
אבל במים המקודשין, רבי אליעזר אומר, כשיטה.
רבי יהושע אומר, כשישתה.
ואם גרגר, כשר.
משנה מנוקדת
הַחוֹשֵׁב עַל מֵי חַטָּאת לִשְׁתּוֹת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, פָּסוּל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כְּשֶׁיַּטֶּה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמַיִם שֶׁאֵינָם מְקֻדָּשִׁים. אֲבָל בְּמַיִם הַמְקֻדָּשִׁין, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כְּשֶׁיַּטֶּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כְּשֶׁיִּשְׁתֶּה. וְאִם גִּרְגֵּר, כָּשֵׁר.
נוסח הרמב"ם
החושב על מי חטאת לשתותן -
- רבי אליעזר אומר: פסל.
- רבי יהושע אומר: כשיטה.
- אמר רבי יוסי:
- במה דברים אמורים? - במים שאינן מקודשין,
- אבל במים מקודשין -
- רבי אליעזר אומר: כשיטה.
- רבי יהושע אומר: כשישתה.
- ואם גירגר - כשר.
פירוש הרמב"ם
כשיטה - אם הטה הכלי לשתות ממנו, הנה הוציאן מהכנתם לקידוש.
רבי יהושע אומר, כשישתה, שהוא כמו הנחש והבהמה, ובעת שתותו יתערב לחות פיו בשארית מי חטאת.
ולכן אם שפך המים בפיו מבלי שיקריב פיו עם פי הכלי לא פסל, וזה כוונת גרגר, לקוח מן גרוגרת והוא השיפוי כובע, רוצה לומר אם שפך בגרונו.
ואשר זכר רבי יוסי מחלוקתו אמת, לפי שהוא הולך על עיקרים הקודמים.
והלכה כרבי יהושע בשני המאמרים:
פירוש רבינו שמשון
ר' אליעזר פוסל: דאיפסלו להו במחשבה:
כשיטה: החבית לשתות או ליקח מים לשתות:
ר' אליעזר אומר כשיטה: כיון דמים מקודשין הן אימלוכי מימליך טפי וחוזר בו ממחשבתו ולא חשיב היסח הדעת לר' אליעזר עד שיטה ולר' יהושע עד שישתה בחבית עצמה ומשום משקה פיו המתערב:
ואם גרגר: שלא הדביק פיו לחבית אלא שפך מן החבית לגרונו:
כשר: דליכא משקה פיו בחבית:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ט) "אמר ר' יוסי והלא אין דברי ר' אליעזר בפרה אלא להקל שר' אליעזר אומר כשיטה ורבי יהושע אומר כשישתה מפני משקה פיו ואם גרגר כשר." פי' אלא להקל לא קאמר שר' אליעזר יקל מרבי יהושע דאדרבה ר' יהושע מיקל טפי מר' אליעזר אלא אתנא קמא דמתני' קאי שלא חילק בין מקודשין לשאינן מקודשין דבכולהו פסל רבי אליעזר במחשבה לכך קאמר ר' יוסי והלא קבלתי מרבותי דדברי ר' אליעזר בפרה כלומר כשנתן אפר פרה להקל מהיכא דלא נתן דהיכא דנתן ר' אליעזר אומר כשיטה אם כן ע"כ הא דמחשבה פוסלת לר' אליעזר היינו דאין מקודשין וה"ה נמי דהוה מצי למינקט ר' יהושע כמו ר' אליעזר דתרוייהו מקילי במקודשין טפי משאינן מקודשין אלא קמא נקט א"נ קבלה היתה לרבי יוסי על ר' אליעזר ואף על פי שלא היתה לו קבלה על ר' יהושע מ"מ קים ליה דרבי יהושע מיקל טפי מר' אליעזר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
החושב על מי חטאת לשתות ר' אליעזר פוסל - דאפסלו להו במחשבה:
כשיטה - החבית לשתות או ליקח ממנה מים לשתות. אבל במחשבה גרידא לא פסיל:
במים שאינן מקודשין - שמלאן כדי ליתן בהן את האפר ועדיין לא נתן:
רבי אליעזר אומר כשיטה - והכא לא פסיל להו במחשבה. דכיון דמים קדושים הן, אמלוכי ממליך וחוזר בו ממחשבתו, הילכך לא פסיל ר' אליעזר עד שיטה:
רבי יהושע אומר כשישתה - מפני משקה שבפיו שחוזר ומתערב עם המים ופסיל להו:
ואם גרגר - לשון גרגרת. כלומר שלא שתה כדרך השותים אלא שפך המים בגרונו ח:
כשר - דליכא משקה פיו בחבית. והלכה כרבי יהושע בתרוייהו:
פירוש תוספות יום טוב
החושב על מי חטאת לשתות. נראה בעיני שפירושו שאומר לשתות ומחשבה בעלמא לא הוה ולא מידי וכדאשכחן במחשבה דשלא לשמן כמו שדקדק הר"ב בפירושו ריש זבחים. וכמ"ש במחשב לשלוח יד בפקדון בשם התוספות בספ"ג דב"מ [ולענין מחשבה להוריד טומאה לכלים בספכ"ה ממסכ' כלים]:
ואם גרגר. כתב הר"ב כלומר שלא שתה כדרך השותים. שלא הדביק פיו לחבית. הר"ש. וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מה' פרה [הלכה טו] ולא נגע שפתו במים שבכלי [לא פסל]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על המשנה) החושב. נראה לי דפירושו שאומר. דמחשבה לא מהניא, כמו בשלא לשמן, וכמו במחשב לשלוח יד:
(ח) (על הברטנורא) שלא הדביק פיו לחבית. הר"ש והר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
על מי חטאת לשתותן. ר' אליעזר אומר פסל: גרסי' או ר' אליעזר פוסל אבל לא גרסי' ר' אליעזר אומר פסול דאין דרך בשום משנה או ברייתא למיתני ר' פלוני אומר חייב או ר' פלוני אומר פטור רק רבי פלוני פוטר ר' פלוני מחייב וכן גבי כשר ופסול וגבי אסור ומותר וגבי טמא וטהור ג"כ אין דרך לשנות רק מכשיר ופוסל אוסר ומתיר מטמא ומטהר אבל זאת מצאנו ראינו ר' פלוני אומר פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים וכגון ההיא דתניא בפ"ק דב"ק דף י' ושם ס"פ כיצד הרגל ובפ' הנשרפין (סנהדרין דף ע"ח) ובדוכתי אחריני הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות בין בבת אחת בין בזה אחר זה כולן פטורין ר' יהודה בן בתירא אומר בזה אחר זה האחרון חייב מפני שקירב מיתתו ע"כ וכן בכמה ברייתות כיוצא באלו דכיון דת"ק פטר בשניהם שייך למיתני ר' פלוני אומר בהאי חייב ובהאי פטור או בהאי אסור ובהאי מותר או בהאי כשר ובהאי פסול או בהאי טמא ובהאי טהור. ואי משכחת שום משנה או ברייתא או תוספתא דקתני בה ר' פלוני אומר פטור וכו' צ"ע אם אינו טעות:
ואם גרגר כשר: פי' הרא"ש ז"ל ששפך מן הכלי באויר שלא נגע הכלי אל פיו כשר והרמב"ם ז"ל ג"כ פי' אם שפך המים מכלי מבלי שיקרב פיו עם פי הכלי לא פסל:
תפארת ישראל
יכין
החושב: שאמר בעליו כך. דמחשבה לחוד לא פסל מידי [כך כתב רתוי"ט. ועיין מ"ש בס"ד ספכ"ה דכלים שהארכנו]:
פסול: ונ"ל דטעמי' משום דלמשמרת למי נדה כתיב. ומדאמרו בעליו כך. לא נשמרו תו למי חטאת:
רבי יהושע אומר כשיטה: הכלי לשתות [ועיין ספ"ג דב"מ]. דס"ל דכל עוד שלא עשה מעשה. לא הסיח דעתו. דחושב שמא ממליך:
במים שאינם מקודשים: רק שאבן לקידוש. להכי בין למר בין למר. אם גלה דעתו קצת שרוצה לשתותן. תו לא ממליך. והסיח דעתו משמירתן:
רבי אליעזר אומר כשיטה: דכל שלא עשה מעשה בהמים אמרינן דוודאי אמלוכי ממליך. דכיון דמקודשין הן חושש להפסידן. ועוד דכיון דמקודשין הן חושש שיתטמא בהן כשיגביהן שלא לצורך הזאה [כך נ"ל]:
רבי יהושע אומר כשישתה: דאז מתערב בהן רוקו וכחולדה ונחש לעיל. מיהו מודה ר' יהושע דמיד שהטה הכלי חטאת לשתותן נטמא גופו. דהרי נשא חטאת שלא לצורך הזאה. ואפ"ה לא חזר וטימא את המי חטאת שנשא. כיון שכל טומאתו זו מכח מי חטאת הטהורים בא. אין כח בטומאתו לחזור ולטמאן [וע' מ"ש בס"ד לקמן פ"י סי' כ"ו בבועז]:
ואם גרגר: שלא הדביק פיו להכלי. רק שפך מהכלי לתוך פיו. ולא נתערב בהן רוקו:
כשר: דכיון דכבר מוקדשין הן. מחשש הפסדן לא מסח דעתי' משמירת המים שישאיר משתייתו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת