לדלג לתוכן

משנה עירובין ט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


עירובין פרק ט', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר מועדמסכת עירוביןפרק תשיעי ("כל גגות")>>

פרקי מסכת עירובין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


כל גגות העיר, רשות אחת, ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, כל אחד ואחד רשות בפני עצמו.

רבי שמעון אומר: אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות, רשות אחת לכלים ששבתו לתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך הבית.

גג גדול סמוך לקטן, הגדול מותר והקטן אסור.

חצר גדולה שנפרצה לקטנה, הגדולה מותרת, והקטנה אסורה, מפני שהיא כפתחה של גדולה.

חצר שנפרצה לרשות הרבים, המכניס מתוכה לרשות היחיד, או מרשות היחיד לתוכה, חייב, דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרים: מתוכה לרשות הרבים, או מרשות הרבים לתוכה, פטור, מפני שהיא ככרמלית.

חצר שנפרצה לרשות הרבים משתי רוחותיה, וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו, וכן מבוי שניטלו קורותיו או לחייו, מותרין באותה שבת ואסורין לעתיד לבוא, דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר, אם מותרין לאותה שבת, מותרין לעתיד לבוא; ואם אסורין לעתיד לבוא, אסורין לאותה שבת.

הבונה עליה על גבי שני בתים, וכן גשרים המפולשים, מטלטלין תחתיהן בשבת, דברי רבי יהודה.

וחכמים אוסרין.

ועוד אמר רבי יהודה: מערבין למבוי המפולש.

וחכמים אוסרין.

(א) כָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא גַּג גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה אוֹ נָמוּךְ עֲשָׂרָה,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
כָּל אֶחָד וְאֶחָד רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אֶחָד גַּגּוֹת וְאֶחָד חֲצֵרוֹת וְאֶחָד קַרְפֵּיפוֹת,
רְשׁוּת אַחַת לַכֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ לְתוֹכָן,
וְלֹא לַכֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת:
(ב) גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן,
הַגָּדוֹל מֻתָּר, וְהַקָּטָן אָסוּר.
חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה,
הַגְּדוֹלָה מֻתֶּרֶת,
וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה,
מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּפִתְחָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה.
חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים,
הַמַּכְנִיס מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הַיָחִיד, אוֹ מֵרְשׁוּת הַיָחִיד לְתוֹכָהּ,
חַיָב,
דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
מִתּוֹכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ,
פָּטוּר,
מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּכַרְמְלִית:
(ג) חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ,
וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתָיו,
וְכֵן מָבוֹי שֶׁנִּטְּלוּ קוֹרוֹתָיו אוֹ לְחָיָיו [נ"א: שֶׁנִּטְּלָה קוֹרָתוֹ אוֹ לֶחְיוֹ],
מֻתָּרִין בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת, וַאֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
אִם מֻתָּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת, מֻתָּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא;
וְאִם אֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא, אֲסוּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת:
(ד) הַבּוֹנֶה עֲלִיָה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָּתִּים,
וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְּפֻלָּשִׁים,
מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בְּשַׁבָּת,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
מְעָרְבִין לַמָּבוֹי הַמְּפֻלָּשׁ;
וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:


נוסח הרמב"ם

(א) כל גגות העיר - רשות אחת,

ובלבד שלא יהא גג - גבוה עשרה, או נמוך עשרה,
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים:
כל אחד, ואחד - רשות בפני עצמו.
רבי שמעון אומר:
אחד גגות, ואחד חצרות, ואחד קרפפות -
לכלים - ששבתו בתוכן,
ולא לכלים - ששבתו בתוך הבית.


(ב) גג גדול, סמוך לקטן -

הגדול - מותר.
והקטן - אסור.
חצר גדולה, שנפרצה לקטנה -
הגדולה - מותרת.
והקטנה - אסורה,
מפני שהיא - כפתחה של גדולה.
חצר, שנפרצה לרשות הרבים -
המכניס מתוכה - לרשות היחיד,
או מרשות היחיד - לתוכה,
חייב,
דברי רבי אליעזר.
וחכמים אומרים:
מתוכה - לרשות הרבים,
או מרשות הרבים - לתוכה,
פטור - מפני שהיא ככרמלית.


(ג) חצר, שנפרצה משתי רוחותיה,

וכן בית, שנפרץ משתי רוחותיו,
וכן מבוי, שניטלה קורתו, או לחייו,
מותרין - באותה שבת,
ואסורין - לעתיד לבוא,
דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר:
אם מותרין - באותה שבת,
מותרין - לעתיד לבוא.
ואם אסורין - לעתיד לבוא,
אסורין - באותה שבת.


(ד) הבונה עליה, על גבי שני בתים המפולשין -

מטלטלין תחתיהן - בשבת,
דברי רבי יהודה.
וחכמים - אוסרין.
ועוד אמר רבי יהודה:
מערבין - למבוי המפולש.
וחכמים - אוסרין.