משנה עדיות ג יא
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ג · משנה יא | >>
אף הוא אמר שלשה דברים להקל.
מכבדין בין המטות, ומניחין את המוגמר ביום טוב, ועושים גדי מקולס בלילי פסחים.
וחכמים אוסרים.
משנה מנוקדת
אַף הוּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים לְהָקֵל:
- מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּטּוֹת,
- וּמַנִּיחִין אֶת הַמֻּגְמָר בְּיוֹם טוֹב,
- וְעוֹשִׂים גְּדִי מְקֻלָּס בְּלֵילֵי פְּסָחִים.
- וַחֲכָמִים אוֹסְרִים:
נוסח הרמב"ם
אף הוא אמר שלשה דברים - להקל.
- מכבדין בין המיטות,
- ומניחין את המוגמר - ביום טוב,
- ועושין גדי מקולס - בלילי פסחים.
- וחכמים - אוסרין.
פירוש הרמב"ם
מכבדין בין המטות - ואף על פי שהקרקע עפר.
ומניחין את המוגמר - שורפין את הקטורת להריח בה. אבל לגמר את הכלים והבגדים לדברי הכל אסור.
וגדי מקולס - הוא שיהיה צלי ראשו על כרעיו ועל קרבו, כגון שה הפסח שהיו אוכלים בירושלם.
והלכה כחכמים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מכבדין בין המטות - שאוכלין שם. ורגילין היו להסב על גבי מטות ולאכול:
מוגמר - לבונה על גבי גחלים כדי להריח בה. אבל לגמר את הכלים, דברי הכל אסור:
מקולס - כרעיו ובני מעיו תלויין בצדו חוצה לו כשצולהו. והיו עושים זכר לפסח דכתיב ביה (שמות יב) ראשו על כרעיו ועל קרבו. מקולס, כגבור זה שכלי זייניו עמו. תרגום וכובע נחושת, וקולסא דנחשא:
וחכמים אוסרים - בשלשתן. כיבוד, משום אשוויי גומות. ומוגמר, משום דלאו צורך לכל נפש הוא, שאינו אלא למעונגים ביותר או למי שריחו רע. גדי מקולס, מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ. והלכה כחכמים:
פירוש תוספות יום טוב
אף הוא אמר ג' דברים להקל וכו'. שנויה במתני' ז' פ"ב דביצה וע"ש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ועושין גדי מקולס: תניא ר' יוסי אומר תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדי מקולס בלילי פסחים שלחו לו אלמלא תודוס אתה גוזרנו עליך נדוי שאתה מאכיל את בני ישראל קדשים בחוץ קדשים ס"ד אלא אימא כעין קדשים:
תפארת ישראל
יכין
מכבדין בין המטות: ר"ל מותר לטאטא עם מכבדת בין הזאפאס שנפלו שם פרורים כשישבו עליהן לאכול. דבמקום מועט כזה לא חיישינן שיעשה גומות במכבדת בקרקע, אפילו אינו מרוצף. ונוהגין לאסור אפילו במרוצף. רק עם דבר רך כבירסטע של שערות או כנף אווז שרי אפילו באינו מרוצף [א"ח של"ז]:
ומניחין את המוגמר ביום טוב: להניח בשמים על גחלם וקיי"ל דאסור משום מכבה, והרי ריח אינו דבר השוה לכל נפש דאינו רק למפונקים. וה"ה דאסור להניחן בבגד כדי שיריח הבגד, או לשפוך מים מריחין על בגד, להוליד בו ריח [א"ח תקי"א]. ונ"ל דמלת יו"ט דנקט תנא קאי גם ארישא, דרק ביו"ט ולא בשבת שרי. רק מדסיפא איירי בפסח, להכי נקט בסוף ב' בבי קמאי ביו"ט [ועי' מ"ש פ"ב דביצה סי' ל']:
ועושים גדי מקולס: קלוס הוא כובע מלחמה. ור"ל צלוי שלם ומעיו תלויין כרוכין בשפוד ממעל לראשו כעין [העלם] שלובשין במלחמה:
בלילי פסחים: שנהגו בהן כך זכר לפסח. ומכאן מוכח דרבן גמליאל שנזכר במשניות אלו אינו ר"ג הזקן שהיה אביו של רשב"ג שנהרג בזמן החורבן, רק ר"ג בן רשב"ג הנהרג, והוא היה נשיא אחר ריב"ז, ונהג נשיאותו אחר חורבן הבית:
וחכמים אוסרים: בכיבוד משום גומות. ומוגמר מדאינו שוה לכל נפש רק למפינקים, וגדי מקולס, משום דמחזי כאוכל פסח בחוץ. אף שינהגו כולן כך, פן יבוא א' ממקום אחר שלא נהגו כך ויחשדום. והכי קיי"ל [א"ח תע"ו]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת