משנה נזיר ב א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ב · משנה א | >>
הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה, בית שמאי אומרים נזיר, ובית הלל אומרים אינו נזיר.
אמר רבי יהודה, אף כשאמרו בית שמאי, לא אמרו אלא באומר "הרי הן עלי קרבן".
משנה מנוקדת
הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַגְּרוֹגְרוֹת וּמִן הַדְּבֵלָה,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נָזִיר,
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ נָזִיר.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- אַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵּית שַׁמַּאי,
- לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּאוֹמֵר:
- הֲרֵי הֵן עָלַי קָרְבָּן:
נוסח הרמב"ם
הריני נזיר - מן הגרוגרות, ומן הדבלה,
- בית שמאי אומרין: נזיר.
- ובית הלל אומרין: אינו נזיר.
- אמר רבי יהודה:
- אף כשאמרו בית שמאי,
- לא אמרו, אלא באומר - הרי הן עלי קרבן.
פירוש הרמב"ם
בית שמאי אומרים, אין אדם מוציא דבריו לבטלה, וכל זמן שאמר הריני חייב בנזירות, ומה שאמר אחר כך מן הגרוגרות ומן הדבילה מחויב הנזירות לפי שהוא חוזר מזה, ודעת בית שמאי אין שאלה בנזירות ואי אפשר לו החזרה.
ובית הלל אומרים, אחר שלא נדר כדרך הנודרין אינו חייב נזירות, אבל אסור בגרוגרות ובדבילה.
ופירוש מה שאמר רבי יהודה לדעת בית שמאי הרי עלי קרבן, לפי שהוא אחר שזכר הנזירות והקרבן שהוא מתנאי הנזיר דיו.
ומאמר דברי רבי יהודה לדעת בית שמאי, ומאמר בית שמאי דחוי, אין אנו חוששין ויאמרו מה שיאמרו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה ב"ש אומרים נזיר -- דסבירא להו לב"ש אין אדם מוציא דבריו לבטלה, וכי אמר הריני נזיר אדעתא דליהוי נזיר קאמר, וכי הדר אמר מן הגרוגרות ומן הדבילה, מיהדר הוא דבעי הדר ביה, ואפילו בתוך כדי דבור לא מצי הדר ביה, דסבירא להו הקדש בטעות שמיה הקדש ולא שייך ביה שאלה ולא חזרה, והוא הדין בנזיר דכתיב ביה (במדבר ו) קדוש יהיה, הלכך הוי נזיר. וב"ה סברי הואיל ולא נדר כדרך הנודרים א לא הוי נזיר, שאין נזירות מן הגרוגרות ומן הדבילה:
אמר רבי יהודה אף כשאמרו בית שמאי לא אמרו אלא באומר הרי הן עלי קרבן -- דלא נחלקו בית שמאי ובית הלל לענין נזירות דלא הוי נזיר. לא נחלקו אלא באומר בלבי היה שיהיו הגרוגרות עלי קרבן. ב"ש סברי דהוי נדור ב מן הגרוגרות, וב"ה סברי דלא הוי נדור ג:
פירוש תוספות יום טוב
אלא באומר הרי הן עלי קרבן. פי' הר"ב דהוי נדור מן הגרוגרות וכפירש"י. וכתבו התוספות וא"ת והא איהו נזיר קאמר. ואיך יהיה נדור. וי"ל דנזיר לשון הפרשה כאילו אמר הריני פרוש מן הגרוגרות. ע"כ. וכ"פ הרמב"ם כי נזיר אלהים דשמשון. כמ"ש בשמו במשנה ב' פרק קמא. וכתבו עוד התוספת וא"ת הא בנדרים [בפ"ק משנה ד'] מוכח [לרבי יהודה] אמר קרבן לא הוי נדר בקרבן עד שיאמר כקרבן בכ"ף וי"ל דה"מ כשלא אמר עלי אלא ככר זה כקרבן. אבל כי אמר ככר זה עלי קרבן אצ"ל כ"ף ע"כ. דאע"ג דר"י אליבא דב"ש אמר למלתיה דהכא מ"מ לא משמע דבהא פליגי נמי והיה יכול לומר הרי עלי כקרבן אלא ודאי דבלאו הכי ס"ל לר"י דבלא כ"ף סגי והיינו משום דאומר הרי עלי:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) בגמרא וא"ת לימא ב"ה ס"ל יש שאלה להקדש וי"ל משום דאכתי לב"ה נהי דנזיר מיין לא הוי מיהו להוי נדור מן הגרוגרות להכי קאמר דפטור לגמרי שלא התנדב כדרך המתנדבים שאם בא להיות נדור מן הגרוגרות הל"ל בלשון קונם כדרך הנודרים. תוספ':
(ב) (על הברטנורא) וא"ת והא איהו נזיר קאמר ואיך יהיה נדור. וי"ל נזיר לשון הפרשה כאלו אמר הריני פרוש מן הגרוגרות. ואע"ג דר"י ס"ל דאמר קרבן בלא כ"ף לא הוי נדר בקרבן, באומר עלי לא בעי כ"ף. תוספ', ועתוי"ט:
(ג) (על הברטנורא) וא"כ ר"י טעמא דב"ש אתא לאשמעינן ומצינו כיוצא בזה. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הריני נזיר מן הגרוגרות: וכו' פ' התודה דף פ"א ובפ' המנחות דף ק"ג. וביד פ"א דהלכות נזיר סימן ט': וכתבו תוס' ז"ל דמפרש בתוספתא טעמא דב"ש דהאומר הריני נזיר מן הדבלה נקרא כנויי כנויין דנזירות וקרי לדבלה כנוי משום דבירוש' קרי לדבלה תירוש ע"כ:
בש"א נזיר: דס"ל לב"ש כר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה וב"ה סברי כר"ש דפטר בפ' המנחות והנסכים המתנדב מנחה מן השעורים מכלום מפני שלא התנדב כדרך המתנדבים ומתני' דלא כר' נתן דהכא קתני לב"ה אפילו נדר לא הוי ובברייתא קאמר ר' נתן לב"ש נדור ונזיר ולב"ה נדר הוי ולא נזיר וללישנא אחרינא נמי דלא כר' נתן דמתני' קתני לב"ש הוי נזיר ור' נתן קאמר אליבא דב"ש נדר ולא נזיר וכדאמר נמי ר' יהודה. בפי' ר"ע ז"ל דס"ל הקדש בטעות שמיה הקדש. אמר המלקט לקמן רפ"ה:
וב"ה אומרים אינו נזיר: ופירשו תוס' ז"ל דאע"ג דאיהו נזיר קאמר הוי נדור לב"ש אליבא דר' יהודה משום דנזיר לשון הפרשה וכאילו אמר הריני פרוש מן הגרוגרות וא"ת והא בנדרים מוכח דלר' יהודה בעינן שיאמר כקרבן בכא"ף וי"ל דה"מ כשלא אמר עלי אלא ככר זה כקרבן אבל כי אמר ככר זה עלי קרבן אין צ"ל כא"ף ע"כ בשנוי לשון כפי עניות דעתי ועיין במ"ש בסוף מתניתין דבסמוך. ובסוף פי ר"ע ז"ל וב"ה סברי דלא הוי נדור אבל הרמב"ם ז"ל פי' ולת"ק לב"ה נדור הוי ואסור בגרוגרות ובדבלה ור' יהודה אומר דאף לב"ש אינו נזיר אלא עד שיאמר ג"כ הרי הן עלי קרבן שזכר הנזירות והקרבן שהוא בתנאי נזיר ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
הריני נזיר מן הגרוגרות: תאנים יבשים:
ומן הדבילה: תאנים דרוסים יחד בעיגול:
בית שמאי אומרים נזיר: דס"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה, ע"כ בדקאמר הריני נזיר, הו"ל נזיר ממש, וכי הדר אפילו תוך כדי דבור וקאמר מן הגרוגרות, חוזר מנזירות כאילו בטעות נזר. וס"ל נזר בטעות הוה נזיר:
ובית הלל אומרים אינו נזיר: ס"ל אדם מוציא דבריו לבטלה:
אלא באומר הרי הן עלי קרבן: ס"ל דגם לב"ש אינו נזיר, רק פליגי באומר שהתכוון במלת נזיר, שיהיה מופרש מהגרוגרות בקונם, דלב"ש אסור מגרוגרות בנדר, ולב"ה מותר בהן, מדקאמר לשון נזיר, ואין נזירות בגרוגרות:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
פירוש הרא"ש |
מאירי |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש