משנה מקואות ו ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק ו · משנה ג | >>
שלשה מקואות, בזה עשרים סאה [ ובזה עשרים סאה ], ובזה עשרים סאה מים שאובין, והשאוב מן הצד, וירדו שלשה וטבלו בהן ונתערבו, המקואות טהורין והטובלים טהורים.
היה השאוב באמצע, וירדו שלשה וטבלו בהם ונתערבו, המקואות כמות שהיו והטובלים כמות שהיו.
משנה מנוקדת
שְׁלשָׁה מִקְוָאוֹת, בָּזֶה עֶשְׂרִים סְאָה, וּבָזֶה עֶשְׂרִים סְאָה, וּבָזֶה עֶשְׂרִים סְאָה מַיִם שְׁאוּבִין, וְהַשָּׁאוּב מִן הַצַּד, וְיָרְדוּ שְׁלשָׁה וְטָבְלוּ בָהֶן וְנִתְעָרְבוּ, הַמִּקְוָאוֹת טְהוֹרִין וְהַטּוֹבְלִים טְהוֹרִים. הָיָה הַשָּׁאוּב בָּאֶמְצַע, וְיָרְדוּ שְׁלשָׁה וְטָבְלוּ בָהֶם וְנִתְעָרְבוּ, הַמִּקְוָאוֹת כְּמוֹת שֶׁהָיוּ, וְהַטּוֹבְלִים כְּמוֹת שֶׁהָיוּ.
נוסח הרמב"ם
שלש מקואות -
- בזה עשרים סאה, ובזה עשרים סאה, ובזה עשרים סאה - מים שאובין,
- והשאוב מן הצד,
- וירדו שלשה וטבלו בהן, ונתערבו -
- המקואות - טהורין,
- והטובלין - טהורין.
- היה השאוב באמצע,
- ירדו שלשה וטבלו בהן, ונתערבו -
- המקואות - כמות שהיו,
- והטובלין - כמות שהיו.
פירוש הרמב"ם
כבר הודעתיך שמים שאובין לא יפסלו מקווה שיש בו ארבעים סאה. ולכן אם היה השאוב מן הצד בעת בואם אל שלושת המימות, וגברו המים ונתערבו השני מקוואות אשר כל אחד מהם עשרים סאה כשרין, ושב מקווה מארבעים סאה, ונתערב עמו העשרים סאה מים שאובין, ושב הכל מקווה טהור, ולכן הטובלין טהורין והמקוואות טהורין.
אמנם אם היה השאוב באמצע, הנה ישוב תגבורת המים אשר נתערבו במקווה אשר בו עשרים סאה עם מים שאובין אשר בצדו והפסיד הכל, וכן המקווה אשר בצד האחר, ולכן הטובלין כמו שהיו, רוצה לומר טמאין:
פירוש רבינו שמשון
בזה כ' סאה וכו' המקוואות טהורין. אפי' השאוב שהרי שני הכשרים מתערבין יחד ויש בהם ארבעים סאה מים כשרים וכשמתחבר השאוב להם שהמים צפין על גביהן מחמת הטובלים הוכשרו מימיו לטבילה ואפי' נתחבר האמצעי לשאוב קודם שנתחבר לכשר לא הוי כג' לוגין מים שאובין שפוסלין את המקוה חסר דהכא נתחבר לכשר קודם שבאו השאובין לתוכו ועוד דאפילו שאוב באמצע אינו נפסל בכך כדקתני:
כמות שהיו. כלומר שהכשרים כשרים להקוות עליהם להשלים ארבעים סאה מים כשרין והשאוב אינו כשר להקוות עליו ואע"פ שמימי השאוב מתערבין עם כל אחד ואחד לא מיפסלי להקוות עליהן דדרך המשכה נתערבו ולא נפלו מן הכלי לכשרים ומה שנתערב ממנו עם כל אחד נתבטל ברוב קודם שירדו למקוה ומים שאובין המתבטלין חוץ למקוה אין פוסלין אותו כדתנן לעיל פרק רביעי גבי מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר ובעוקה:
היה שאוב באמצע. מחמת שהשאוב מפסיק בין שנים החיצונים הכשרין אין הכשרין מתערבין זה עם זה:
תניא לעיל בתוספתא (פ"ג) שני מקוואות של עשרים עשרים סאה אחד שאוב ואחד כשר ירדו שנים והשיקום וטבלו בהן אפי' אדומים והלבינום או לבנים והאדימום המקוואות כמות שהיו והטובלים כמות שהיו: פי' והשיקום. דמחמת שירדו הטובלין לתוכן עלו המים וצפו על גביהן:
אפילו אדומים. המים של כשר והלבינום המים של שאוב שהיו לבנים. המקוואות כמות שהיו שהכשר כשר להקוות עליו אע"פ שנתערבו בו מים שאובין דכבר נתבטלו ברוב הכשרין קודם שבאו לתוך המקוה כדפרישית במתניתין:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בזה עשרים ובזה עשרים - מים כשרים, ובשלישי עשרים סאה מים שאובין:
וטבלו ונתערבו - על ידי טבילתן צפו המים והשיקו ונתחברו שלשתן זה בזה:
המקואות טהורים - אפילו השאוב. שהרי שני הכשרים מתערבים יחד ג ויש כאן שיעור מקוה ארבעים סאה מים כשרים, וכשמתחבר להן השאוב שהמים צפין על גביהן מחמת הטובלים, הוכשרו מימיו לטבילה:
היה השאוב באמצע - מחמת שהשאוב מפסיק בין שנים החיצונים הכשרים, אין הכשרים מתערבין זה עם זה:
המקואות כמות שהיו - שהכשרים כשרים להקוות עליהן להשלים ארבעים סאה כשרים, והשאוב אין כשר להקוות עליו. ואע"פ שמימי השאוב מתערבים עם כל אחד, לא מיפסלי להקוות עליהן, דדרך המשכה נתערבו ולא נפלו מן הכלי לכשרין, ומה שירדו ממנו לכל אחד ד, נתבטל ברוב ה קודם שירדו למקוה ו:
פירוש תוספות יום טוב
בזה עשרים סאה ובזה עשרים סאה. והר"ב העתיק בזה כ' ובזה כ' כו' וכן הל' במשנה שבגמ' דפוס ישן:
המקואות טהורין. פי' הר"ב ואפי' השאוב שהרי שני הכשרים מתערבים יחד ואפי' נתחבר האמצעי לשאוב קודם שנתחבר לכשר לא הוי כג' לוגים מים שאובים שפוסלים את המקוה חסר. דהכא נתחבר לכשר קודם שבאו השאובים לתוכו [כלומר הג' לוגים]. ועוד דאפילו שאוב באמצע אין נפסל בכך. כדלקמן. הר"ש. [ושנתבטלו ברוב נראה לפי שהשאוב עם שנים מתערב. ומסתמא נעשה התערובות עם שניהן בבת אחת ולשונו של הר"ב שכתב ומה שירדו ממנו לכל א' הנה לשונו של הר"ש נ"ל מתוקן יותר שכתב ומה שנתערב ממנו עם כל א']:
המקואות כמות שהיו. פי' הר"ב שהכשרים כשרים להקוות עליהם וכו' ואע"פ וכו' לא מיפסלי כו' נתבטל ברוב קודם שירדו למקוה. ומים שאובין המתבטלים חוץ למקוה אין פוסלין אותו כדתנן לעיל פ"ד [מ"ד] גבי מים שאובים ומי גשמים שנתערבו בחצר ובעוקה. הר"ש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ג) (על הברטנורא) אפילו נתחבר האמצעי לשאוב קודם שנתחבר לכשר, לא הוי כשלשת לוגין שפוסלין את החסר, דנתחבר לכשר קודם שבאו השאובים לתוכו [פירוש הג' לוגין]. הר"ש:
(ד) (על הברטנורא) לשון הר"ש, ומה שנתערב ממנו עם כל אחד:
(ה) (על הברטנורא) ומים שאובים המתבטלין בחוץ אין פוסלין אותו שמסתמא נעשה התערובות עם שניהם בבת אחת:
(ו) (על הברטנורא) כדלעיל פרק ד' משנה ד'. הר"ש:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בזה כ' סאה ובזה כ' סאה ובזה עשרים סאה מים שאובין: כצ"ל:
והטובלים כמו שהיו: טמאים:
תפארת ישראל
יכין
שלשה מקואות בזה כ' סאה ובזה כ' סאה: מים כשרים:
ונתערבו: דע"י שטבלו צפו המים והשיקו זה לזה:
המקואות טהורין: אפי' השאוב דהרי הושקו ב' הכשירות הסמוכות ונתהווה יחד מ' סאה. ונמצא שכשהושקו השאובין להן. הושקו למ' סאה והוכשרו גם הם. ולפיכך כשהושלמו השאובין הללו ע"י גשמים שירדו עליהן ונתהוו מ' סאה מותר לטבול גם בהן. ואי"ל דלמא נתערב השאוב להאמצעי קודם שנתחברו יחד הכשירים ונפסל האמצעי. וכשהושק אח"כ האמצעי להמקוה החסירה שמן הצד נפסלה גם היא. י"ל דאפי' הי' כן אפ"ה מדירדו השאובין להאמצעית דרך המשכה. והרי הכשרים שבהאמצעי הן הרוב נגד מעט השאובין שהומשכו לשם. והו"ל להשאובין שנתערבו בהאמצעי. רבוי והמשכה דכשר [כפ"ד מ"ד]. ולפענ"ד בלא זה לא קשה מידי. דהרי אינו אלא ספק אם נפלו השאובין למ' או לכ' סאה. והרי כל ספק מים שאובין כשר [כפ"ב מ"ג]. וכיון שלא נפסלו הכשרים. גם השאובין שהושקו להכשירים ממילא הוכשרו:
והטובלים טהורים: דהרי מדהושקו טבלו כל א' במקוה מחזקת מ' סאה כשרים:
המקואות כמות שהיו: דמדלא יכלו המים הכשרים להתערב כולן רק דרך השאובין שבאמצען. א"כ לא הושקו השאובין למ' סאה מכונסין. ונשארו בפסולן. ואפ"ה לא נפסלו הכשרות מהשאובין שנתערבו בהן. מדהי' להן רביי' והמשכה וכלעיל:
והטובלים כמות שהיו: ר"ל שלכולן לא עלתה להן טבילה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת