משנה מקואות ב ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק ב · משנה ז | >>

[עריכה]

המניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונתמלאו מים, רבי אליעזר אומר, אם עונת גשמים הוא, אם יש בו כמעט מים בבור, ישבר.

ואם לאו, לא ישבר.

רבי יהושע אומר, בין כך ובין כך ישבר, או יכפה, אבל לא יערה^י.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמַּנִּיחַ קַנְקַנִּים בְּרֹאשׁ הַגַּג לְנַגְּבָן וְנִתְמַלְּאוּ מַיִם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם עוֹנַת גְּשָׁמִים הִיא, אִם יֶשׁ בּוֹ כִמְעַט מַיִם בַּבּוֹר, יְשַׁבֵּר. וְאִם לָאו, לֹא יְשַׁבֵּר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יְשַׁבֵּר, אוֹ יִכְפֶּה, אֲבָל לֹא יְעָרֶה.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

המניח קנקנים בראש הגג לנגבן, ונתמלאו מים -

רבי אליעזר אומר:

אם עונת הגשמים היא,

או אם יש מעט מים בבור - ישבר,

ואם לאו - לא ישבר.

רבי יהושע אומר:

בין כך ובין כך - ישבר או יכפה, אבל לא יערה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אמר השם "אך מעיין ובור מקווה מים יהיה טהור"(ויקרא יא, לו), והנה הוציא מזה הפסוק שורש, ואף על פי שהיה זה השורש מקובל אך אני אסמכנו אליו ואבארהו. וזה:

• שהמעיין אינו מפעל האדם, ואמנם הוא מפעל הטבע.
• ובור הוא הסהר והוא מפעל האדם, רוצה לומר קיבוץ המים בו.
• ואחר אמר "מקווה מים יהיה טהור", והוא קיבוץ המים.
• ונאמר, שאם שאב אדם מים בכלי וכנסם במקום עד ששמם מקווה הנה זה המקווה פסול, לקריאת הספר מקווה למעיין אשר אינו מפעל אדם.
• והנה לנו לומר גם כן, שאם שותף אדם בעשיית מקווה באיזה שיתוף שיהיה, כמו אלו הקנקנים אשר סיפרנו, הנה הוא פסול כאשר לא ידמו למעיין, לולי מה שמצאנו הפסוק שקרא מקווה גם כן לבור אשר הוא מפעל אדם, ושב המקווה שיהיה מותר בו שיתוף אדם מצד ואסור עליו מצד, כמו שיובדל בזאת המסכתא.

וזה לשון הספרי בעיקר, "יכול ימלא בכתפו ויעשה מקווה בתחילה ויהיה טהור, תלמוד לומר מעיין, מה מעיין בידי שמים אף מקווה בידי שמים, או מה מעיין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקווה שאין בו תפיסת ידי אדם, יצא המניח כלים בראש הגג לנגבן ונתמלאו, תלמוד לומר בור". ומן העיקר הסמוך לזה הפסוק שאמרו "אך מעיין" התנה, שיהיה אך לעולם תנאי, והוא אמרם "אך חילק", ואמרו "אך התנה בו משפטים, והם מעיין מטהר בכל שהוא ומטהר בזוחלין, ואין המקווה מטהר בכל שהוא ואין מטהר בזוחלין", כמו שבארנו בעיקרים הקודמים.

ואמר שאם העלה קנקנין לגג לנגבן, ואחר ירד המטר עליהן ונתמלאו, ושיברם ונגרו אלו המים ונתקבצו בבור, הנה הוא מקווה כשר ואפילו לא יהיה שם בזה הבור דבר מן המים, ואפילו לא יהיה לעת הגשמים כפי סברת רבי יהושע.

ואמר יכפה שיהפכם על פיהם, אבל לא יערה, שלא יסלק הכדים וישפכם על הארץ.

והלכה כרבי יהושע:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

אם עונת גשמים היא. כלומר שימטיר:

אם יש בו כמעט מים בבור ישבר. ויפלו המים מן הקנקנים לבור שהמשכה היא כיון דמתורת כלים שבורים נופלים לבור:

ואם לאו. שאינה עונת גשמים אי נמי שאין מים בבור לא ישבר דאם אינה עונת גשמים למה ישבר אם לעשות מקוה מהנך מים קסבר ר"א דשאיבה שהמשיכוה כולה או רובה פסולה אבל כשהיא עונת גשמים ישבר להמשיך אלו המים ויתמלא רוב המקוה במי גשמים וכשאין בו מים כלל נמי לא ישבר אע"פ שהיא עונת הגשמים פן יפלו מן המים לבור רביעית קודם שבירה ור"א לטעמיה דאמר לעיל רביעית מים פוסלין בתחלה ויש משניות שכתוב בהן אם עונת גשמים היא או אם יש בו כמעט מים בבור וליתא דלא גרסינן או:

רבי יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר. דקסבר דשלשת לוגין הוא דפסלי בתחלה ולא רביעית ולא חיישינן שמא יפלו לבור שלשת לוגין קודם שבירה ואע"ג דלאו עונת גשמים היא ישבר דיכול להמשיך עד שיעור מקוה דקסבר שאובה שהמשיכוה כולה טהורה ופלוגתא היא בסוף פ"ק דתמורה (דף יב.) אלא דהתם לא מצינן שיכשיר מאן דבעי רבייה אלא כשקדמה רבייה להמשכה ושמא לא שנא: ובתוספתא משמע דאין חילוק כמו שאפרש לקמן בפרק ד' אמתני' דמים שאובין ומי גשמים שהיו מתערבים בחצר ובעוקה:

או יכפה. שכופה הקנקנים שעל הגג שלא יפלו המים מתוכן לבור אלא נשפכים לצד אחר ומשם נמשכים לבור וקצת תימה הני קנקנים שנתמלאו מים אם ירדו גשמים לתוכן ונתמלאו הא לאו שאיבה היא כיון דלאו לכך נתכוין אלא לנגבן כדמוכח בפרק קמא דשבת (דף טו:) גבי מניח כלים תחת הצנור דבית הלל מטהרין בשכח ואמרינן התם דהניחן בשעת פיזור עבים דברי הכל טהור לא נחלקו אלא שהניחן בשעת קישור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו ואפ"ה קתני סתם ומודים בשכח בחצר שהוא טהור ושמא יש לחלק דהתם בשנפלו מאליהן למקוה אבל הכא דעירה לבור אחשובי אחשבינהו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

לנגבן - תרגום והנה חרבו, והא נגובו. ודוקא לנגבן, שלא נתכוין לקבל המים, לכך לא נעשו שאובים, דכתיב אך מעין ובור, מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם, אף בור שאין בו תפיסת ידי אדם:

אם עונת גשמים היא - שנתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים:

אם יש בו כמעט מים בבוו' - גרסינן. ולא גרסינן או:

ישבר - הקנקנים ויפלו המים שבתוכן לבור, דהמשכה היא, כיון שמתוך כלים שבורים נופלים לבור:

ואם לאו - שאינה עונת גשמים, אי נמי שאין מים בבור:

לא ישבר - דאם אינה עונת גשמים הרי לא יוכל לעשות מקוה מן המים שבקנקנים בלבד, דסבירא ליה לרבי אליעזר שאובה שהמשיכוה כולה או רובה, פסולה. אבל כשהיא עונת גשמים, ישבר להמשיך אלו המים ויתמלא רוב המקוה במי גשמים. וכשאין בו מים כלל, לא ישבר אע"פ שהיא עונת גשמים, שמא יפלו מן המים לבור רביעית קודם שבירה ^ח. ור' אליעזר לטעמיה דאמר לעיל רביעית מים פוסלים את המקוה (לכתחילה):

[בתחילה] רבי יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר - דקסבר שלשה לוגין פוסלין את המקוה בין בתחילה בין בסוף, ולא רביעית, ולא חיישינן שמא יפלו לבור שלשה לוגין קודם שבירה. ואף על גב דלאו עונת גשמים היא, ישבר, דיכול להמשיך עד שיעור מקוה, דקסבר שאובה שהמשיכה כולה, טהורה. ואין הלכה כר' אליעזר ^ט:

או יכפה - שכופה הקנקנים שעל הגג שלא יפלו המים מתוכן לבור, אלא יפלו לצד אחר ומשם נמשכים לבור:

אבל לא יערה - שאם הגביה הקנקנים ועירה אותן, נעשו כמים שאובין, שהרי יש בהן תפיסת ידי אדם:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

לנגבן. פי' הר"ב שלא נתכוין לקבל המים כו'. עיין בר"פ דלקמן:

ישבר. דסיפא דברייתא דאך מעין כו' שכתב הר"ב לעיל. מסיימה הכי. אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם. יצא המניח כלים בראש הגג לנגבן ונתמלאו. ת"ל בור. הנה שב המקוה שיהיה מותר בו שתוף אדם מצד ואסור עליו מצד. הרמב"ם. וכלומר לר"א כדאית ליה. ולר"י כדאית ליה. וכ"כ ב"י בשם הרא"ש. ודלא כבעל קרבן אהרן שפי' דברייתא זו אליבא דר"י היא דוקא:

ואם לאו לא ישבר. כתב הר"ב שמא יפלו מן המים לבור רביעית קודם שבירה. שדרך השבירה להפיל הקנקנים על צדיהן ובכך ישברו. ואפשר שע"י כך קודם שישברו יפול רביעית מהן לבור. וז"ל מהר"ם ואם לאו לא ישבר אם אין מים בבור אע"פ שהיא עונת גשמים פסולה. דמיד כשיכה בקנקנין לשבר אותם. שמא יהיו נתזין למעלה מעט מים מהקנקן רביעית קודם שישבר. ואח"כ לא יועיל להקוות עליו לר"א דס"ל רביעית בתחלה פוסל את המקוה. ואפי' אם אח"כ ירדו גשמים לא יוכשר. אבל השתא דאיכא תרוייהו. עונת גשמים. ויש מים בבור. כיון שיש מעט מים בבור לא פסלה ביה רביעית מים שאובין אלא ג' לוגין על פני המים. כדאמר לעיל ולא חיישינן שמא יהיו נתזין ג' לוגין. דכולי האי אין נתזין. וא"כ ישבר הקנקנין וישער שיהא מיעוט מי המקוה בהמשכה. וכשירדו אח"כ גשמים יהא רובו מי גשמים ומיעוטו בהמשכה. וכשר. אע"ג דכשהמשיך לתוכו קודם שירדו גשמים היה רובו בהמשכה. כיון דכשהשלים שיעור מקוה בסוף היה מיעוטו בהמשכה. כשר. עכ"ל:

רי"א בין כך ובין כך ישבר. כתב הר"ב דקסבר שאיבה שהמשיכה כולה טהורה. וכן כתב הרמב"ם. גם הר"ן פי' כן בפ"ב דשבועות. ותמיהני על הר"ב שכ' שאין הלכה כר"א. ש"מ דהלכה כר"י והרמב"ם כתב בפירוש והלכה כר"י. ובפ"ד מ"ד וכן בפ"ה דתרומות מ"ו מפרש דאין ההמשכה כשרה אלא אחר שכבר היו שם רוב מי גשמים הכשרים. ופסק כן הלכה. ואף במ"ד פ"ק דתמורה מפרש כן אע"ג דכתב עוד פירוש אחר משמא דגמ'. מ"מ לא דחה הדין דנפקא לפום פירושא קמא. והרמב"ם בחבורו פ"ד אע"פ שבהעתקתו לדברי רבי יהושע דהכא נראה מדבריו כפשטא דמתני' דאפי' בכולה מכשרינן. לא קשיא אדידיה דפסק אחר כך דהמשכה אינה כשרה אלא אחר רוב הכשרים דיש לומר דילמד סתום מן המפורש שאחר כך. אבל מ"מ מפירושו דהכא ודאי דקשיא. דמפרש בהדיא דלר"י )א"צ שיהא בזה הבור כלל מן המים ואפילו לא יהיה בעת גשמים. ופסק דהלכה כמותו. ובפ"ד מ"ד מפרש דאינו כשר אלא אחר הרוב. וצ"ע:

אבל לא יערה. דאע"ג דלנגבן העלן ולא נתכוין שיתמלאו. והוי דומיא דהניחן בשעת פיזור עבים דבפירוש הר"ב בר"פ דלקמן דטהורים שאני הכא דכיון שעירה לבור אחשובי אחשובינהו. הר"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ח) (על הברטנורא) שדרך השבירה להפיל הכלים על צדיהם ובכך ישברו, ואולי קודם שישברו יפול רביעית מהם לבור:

(ט) (על הברטנורא) הר"מ. משמע דהלכה כר' יהושע. וצריך עיון, דבפרק ד' משנה ד' פסקו דלא כוותיה. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) לא יערה. דאע"ג דלנגבן העלם ולא נתכוין שיתמלאו והוי דומיא דהניחן בשעת פיזור העבים דבפירוש הר"ב בפרק ג' דטהורים, שאני הכא דכיון שעירה לבור אחשובי אחשובינהו. הר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

המניח קנקנים בראש הגג:    כצ"ל:

או אם יש כמעט:    ל"ג או דתרתי בעי' ר' אליעזר כדמפ' ואזיל רעז"ל: ויש גורסים אם יש מעט מים בבור:

ר' יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר:    ואפי' שלא היה בבור מים כלל ועיקר ואפי' לא יהיה בעת גשמים הרמב"ם ז"ל. ועיין בת"כ פ' שמיני ראש פרשה ט'. והא דמכשרי' הכא אפי' הניחם בשעת קשור עבים וירדו גשמים ולקמן רפ"ד גבי מניח את הצנור אמרי' שכשהניחם בשעת קשור עבים וירדו גשמים דפוסלים לא דמי דהתם הניחם ע"מ שיקבלו המים והוו שאובין ממש אבל הכא הא לא הניחן בראש הגג אלא לנגבן ולא לקבל המים ואינם דומים לשאובין. וז"ל הר"ן ז"ל שם שעל הלכות נדה דף ש"ו אם עונת גשמים הוא פי' אם עונת גשמים הוא נידונין משום שאובין כל עוד שהניחן בעת קשור עבים כדאיתא בפ"ק דשבת וכ"ש בשעה שהגשמים יורדין ומש"ה לר' אליעזר אם יש במקוה כמעט מים כלומר שיש קצת מים כשרים ישבור וכמעט דקאמר לאו דוקא אלא רוב המקוה בעי' דהיינו כ"א סאין וכדראב"י דאמר מקוה שיש בו כ"א סאה מי גשמים ממלא בכתף י"ט סאין ופותקן למקוה כלומר ממשיכן והן טהורין שהשאובה מטהרת ברבייה והמשכה ומש"ה נמי א"ר אליעזר דאם יש בו מעט מים כלומר כ"א סאין ישבור וימשכו המים מן הקנקנים השבורים למקוה וכיון שאין בו מ' סאה קרי ליה מעט מפני שאין בו שיעור מקוה דקסבר ר' אליעזר דשאובה שהמשיכוה כולה או רובה פסולה ור' יהושע אומר בין כך ובין כך כלומר אפי' אין במקוה מים ישבור או יכפה ובלבד שלא יערה למקוה בלא המשכה דקסבר ר' יהושע דשאובה שהמשיכוה כולה כשרה וקיימא לן כר' יהושע דר' אליעזר שמותי הוא וכדאסיקנא בפ"ק דנדה דלית הלכתא כר' אליעזר אלא בד' מקומות בין בסדר טהרות בין בשאר סדרים ובפ"ק דתמורה נמי אמרי' דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן שאובה שהמשיכוה כולה כשרה וכן נראה דעת הרב אלפס ז"ל וכן דעת הר"ש ז"ל אבל רב אחא משבחא פסק כר' אליעזר בן יעקב דמשנתו קב ונקי וכן פסקו הראב"ד והרז"ה ז"ל וראוי להחמיר עכ"ל ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

ונתמלאו מים:    מגשמים שירדו לתוכן. ואינן שאובין מדלא הניחן שם לשם כך:

רבי אליעזר אומר אם עונת גשמים הוא:    שאז יש לו לצפות שאחר שישבור הקנקנים ויזוב המים מהקנקנים שבגג לתוך הבור שאצל הכותל שתחת הגג למטה. יתמלא הבור אח"כ רוב המ' סאה מהגשמים שעתידים לירד לתוך הבור [וכ"ש כשכבר היו רוב כשירים בבור. ועי' לעיל מ"ד]:

אם יש בו:    בהמים שבקנקנים:

כמעט מים בבור:    ר"ל אע"ג שרוב המ' סאה שבבור יהיו מגשמים שירדו. צריך ג"כ עוד תנאי שהמים שבקנקנים יהיו רק כמעט המי גשמים שכבר ישנן בבור קודם שישבור הקנקנים. אבל אם מי הקנקנים יתירים מהכשירים שבבור. בטלים הכשרים שבבור בהרוב של מי הקנקנים. וכליתנייהו דמי. והו"ל כירדו מי הקנקנים תחלה להבור. ואז לא יוכשרו. אף כשיתמלאו אח"כ רוב המ' סאה מהגשמים שירדו אח"כ. דאחרונים מבטלין הראשונים. [כמכשירין פ"ב מ"ג]:

ישבר:    ר"ל ישבר הקנקנים במקל במקום עמידתן. כדי שיזובו המים מהגג להבור שלמטה אצל הכותל. ולכשירדו אח"כ לתוכה רוב המ' סאה מי גשמים מותר לטבול בהבור. והא דמצריך ר"א תרתי דהיינו שיהי' בהבור רוב המ' סאה מי גשמים. וגם שהמי גשמים שכבר ישנן בהבור. לא יהי' פחותים ממי הקנקנים. ה"ט משום דס"ל לר"א דכיון דמים הללו שבקנקנים א"א שיתוקנו לטבילה. רק בא' מב' אופנים. דהיינו או ע"י המשכה. שימשיכום ע"ג קרקע ג"ט קודם שירדו למקוה. או ע"י שבירה. שכשישבור הקנקנים ויזוב המים לגומת המקוה. א"צ המשכה. ולא מחשבו שאובין. וא"כ אף דשבירה עדיף מהמשכה. דהרי בהמשכה צריך שיוקדמו בהבור רוב מ' סאה מים כשרים. ואח"כ ימשכו לתוכן להשלים המ' סאה משאובין. אבל בשבירה סגי בשהושלמו הרוב מ' סאה כשרים לבסוף. עכ"פ לענין זה שוין שבירה והמשכה דבשניהן צריך שיהי' רוב המ' סאה מים כשירים. הא במחצה על מחצה. כמו דבהמשכה פסול [כיו"ד ר"א סמ"ד] כ"כ בשבירה פסול לר"א. וס"ל עוד שיש עוד דמיון לשבירה עם המשכה. דכמו בהמשכה בין שהמשיך רוב המ' סאה שאובין לבסוף ובין שהיה רוב המ' סאה מים כשירים אבל המשיך רביעית שאובין בתחלה פסול [כלעיל מ"ד]. כ"כ בבאו השאובין המועטין ממ' סאה תחלה לתוך הבור ע"י שבירה פסול. להכי צריך שהמים הכשירים שיש מעט מהן בבור. לא יתבטלו במי הקנקנים שכשישברו יזובו לבור. אמנם הא דמהני שבירה. ה"ט דכששובר הקנקנים גלי דעתי' למפרע דלא הוה ניחא ליה שנתמלאו. ולהכי לא מחשב גבייהו בשעה שנתמלאו כאילו העמידם בכוונה שיתמלאו. וה"ל גבייהו תפיסת יד אדם. ולפיכך לא מחשבו שאובין. משא"כ כפיית הכלי' לא מהני. דבזה לא התברר עדיין דשלא בכוונה העמידן שם שיתמלאו. דאולי התכוון לכך לכפותן אח"כ. משא"כ שבירה. וכי ס"ד שיתכוין לשבור כליו לבסוף:

ואם לאו:    שחסר חד מהנך ג':

לא ישבר:    דסבירא ליה דכל שאין בהמקוה כל המ' סאה מים כשירים צריך ג' לטיבותא. שיהיו רוב המ' סאה מים כשירים. ושיהיו מעט מים כשירים תחלה בבור שלא נתבטלו. ושיהיו מועט שאובין באין למקוה ע"י שבירה [אבל המשכה לא] וסימנך ר מ ש:

או יכפה:    דס"ל דאפי' ג' לריעותא. שאין הרוב מים כשירים. וגם לא הי' מעט מים כשירים תחלה בבור. וגם שהשאובין שבהכלים לא באו להבור ע"י שבירה. רק ע"י שכפה הכלי. נזלו המים להבור. עכ"פ כיון שלא מלאן בידו. וגם לא הגביה הכלים אחר שנתמלאו. ואפי' כל המקוה נעשת ממים הללו כשיר' [כיו"ד ר"א סמ"ב]:

אבל לא יערה:    דתיכף כשהגביהן לערות נעשו שאובין. וכ"ש כשלא העלן להתנגב. רק התכוין שיתמלאו ממי גשמים היורדים. נעשו שאובין וצריכין המשכה ממש. ולתוך רוב מ' סאה שיהיו תחלה תוך הבור:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת