משנה מכשירין ו רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה -

וירד עליהן טל - אינן בכי יותן.
אם נתכוון לכך - הרי זה בכי יותן.
העלם חירש שוטה וקטן -
אף על פי שחשב שירד עליהן הטל - אינן בכי יותן,
שיש להן מעשה - ואין להן מחשבה.


(ב) המעלה את האגודות, ואת הקציעות, ואת השום לגג,

בשביל שימתינו - אינן בכי יותן.
כל האגודות של בית השווקים - טמאין.
רבי יהודה - מטהר בלחין.
אמר רבי מאיר: וכי מפני מה טמאים?
אלא מפני משקה הפה.
כל הקמחין והסלתות של בית השווקים - טמאים.
החלקה, הטרגיס, והטסני - טמאים בכל מקום.


(ג) כל הביצים - בחזקת טהרה,

חוץ משל מוכרי משקה.
ואם היו מוכרין עמהן פירות יבשים - טהורין.
כל הדגים - בחזקת טומאה.
רבי יהודה אומר: חתיכה אילתית,
ודג המצרי הבא בקופה,
וקוליס האספנן - הרי אלו בחזקת טהרה.
כל הציר - בחזקת טומאה.
ועל כולן עם הארץ נאמן לומר: טהורין הן,
חוץ מן הדגה - מפני שמפקידין אותה אצל עם הארץ.
רבי אליעזר בן יעקוב אומר:
ציר טהור, שנפל לתוכו מים כל שהן - טמא.


(ד) שבעה משקין הן:

הטל, והמים, והיין, והשמן,
והדם, והחלב, ודבש דבורים.
דבש צרעין - טהור, ומותר באכילה.


(ה) תולדות למים -

היוצא מן העין, מן האוזן, מן החוטם, מן הפה,
מי רגלים -
בין גדולים - בין קטנים,
לדעתו - ושלא לדעתו.
תולדות לדם -
דם שחיטה בבהמה, ובחיה, ובעופות הטהורים,
ודם היקז לשתייה.
מי החלב - כחלב.
והמוחל - כשמן,
שאין המוחל יוצא מידי שמן - דברי רבי שמעון.
רבי מאיר אומר: אף על פי שאין בו שמן.
דם השרץ - כבשרו,
מטמא - ואינו מכשיר,
ואין לנו כיוצא בו.


(ו) אלו מטמאין ומכשירין -

זובו של זב, ורוקו,
ושכבת זרעו, ומימי רגליו,
ורביעית דם מן המת, ודם הנידה.
רבי אליעזר אומר: שכבת זרע - אינה מכשרת.
רבי אלעזר בן עזריה אומר: דם הנידה - אינו מכשיר.
רבי שמעון אומר: דם המת - אינו מכשיר.
אם נפל על הדלעת, גורדה - והיא טהורה.


(ז) אלו לא מטמאין ולא מכשירין -

הזיעה, והליחה הסרוחה,
והראי, והדם היוצא עמהן,
ומשקה בן שמונה.
רבי יוסי אומר: חוץ מדמו.
והשותה מי טבריה - אף על פי יוצאין נקיים.
ודם שחיטה בבהמה, ובחיה, ובעופות הטמאין,
ודם היקז לרפואה.
רבי אלעזר - מטמא באלו.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: חלב הזכר - טהור.


(ח) חלב האשה - מטמא לרצון ושלא לרצון,

וחלב בהמה - אינו מטמא אלא לרצון.
אמר רבי עקיבה: קל וחומר הדברים,
מה אם חלב האשה שאינו מיוחד אלא לקטנים, מטמא לרצון ושלא לרצון,
חלב בהמה שהוא מיוחד לקטנים ולגדולים, אין דין שיטמא לרצון ושלא לרצון?
אמרו לו: לא,
אם טמא חלב האשה שלא לרצון, שדם מגפתה טמא,
יטמא חלב בהמה שלא לרצון, שדם מגפתה טהור?
אמר להם: מחמיר אני בחלב - מבדם,
שהחולב לרפואה - טמא,
והמקיז לרפואה - טהור.
אמרו לו: זיתים וענבים יוכיחו,
שהמשקין היוצאין מהן לרצון - טמאין,
ושלא לרצון - טהורין.
אמר להם: לא,
אם אמרתם בסלי זיתים וענבים שתחילתן אוכל וסופן משקה,
תאמרו בחלב שתחילתו וסופו משקה?
עד כאן היתה תשובה.
אמר רבי שמעון: מכאן ואילך היינו משיבין לפניו,
מי גשמים יוכיחו - שתחילתן וסופן משקה, ואינן מטמאין אלא לרצון.
אמר לנו: לא,
אם אמרתם במי גשמים, שאין רובן לאדם - אלא לארצות ולאילנות,
ורוב החלב - לאדם.


הדף הראשי של משנה מכשירין ו