משנה כלים ד ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ד · משנה ד | >>
כלי חרש שיש לו שלש שפיותי, הפנימית עודפת, הכל טהור.
החיצונה עודפת, הכל טמא.
האמצעית עודפת, ממנה ולפנים, טמא.
ממנה ולחוץ, טהור.
היו שוות, רבי יהודה אומר, חולקין האמצעית.
וחכמים אומרים, הכל טהור.
כלי חרס מאימתי מקבלין טומאה? משיצרפו בכבשןיא, והיא גמר מלאכתן.
משנה מנוקדת
כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלֹשׁ שְׂפָיוֹת,
- הַפְּנִימִית עוֹדֶפֶת,
- הַכֹּל טָהוֹר.
- הַחִיצוֹנָה עוֹדֶפֶת,
- הַכֹּל טָמֵא.
- הָאֶמְצָעִית עוֹדֶפֶת,
- מִמֶּנָּה וְלִפְנִים, טָמֵא;
- מִמֶּנָּה וְלַחוּץ, טָהוֹר.
- הָיוּ שָׁווֹת,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- חוֹלְקִין הָאֶמְצָעִית;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- הַכֹּל טָהוֹר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- כְּלֵי חֶרֶס מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה?
- מִשֶּׁיִּצָּרְפוּ בַּכִּבְשָׁן;
- וְהִיא גְּמָר מְלַאכְתָּן:
נוסח הרמב"ם
כלי חרס שיש לו שלש שפיות -
- הפנימית עודפת - הכל טהור.
- החיצונה עודפת - הכל טמא.
- האמצעית עודפת -
- ממנה ולפנים - טמא,
- ממנה ולחוץ - טהור.
- היו שוות -
- רבי יהודה אומר: חולקין את האמצעית.
- וחכמים אומרין: הכל טהור.
- כלי חרס -
- מאמתי מקבלין טומאה? - משיצרפו בכבשן,
- והוא גמר מלאכתן.
פירוש הרמב"ם
דע ששפיות, וזר ולזבז ודופן, עניין כולן בזאת המסכתא שווה. אמנם הן אוגנים גבוהים על שטח הכלי רוצה לומר שטח הקיתון, ויתחלפו שמותן בהתחלת תמונת הכלי, כמו שתמצאם שפת הכלי המרובע "לזבז", והעגול תמונת אסטמכא "שפה", וזולתן מהתמונות "דופן", והשפה הקטנה בגובה "זר".
וכבר ידעת שכלי חרש אמנם יטמא מאוירו, רוצה לומר מתוכו לא מגבו.
וכאשר היתה השפה הפנימית היא היותר גבוהה, על זאת הצורה:
והגיע השרץ בתוכה, הנה תטמא כל מה שבתוכה לבד, וכל שהוא חוץ ממנה באלו שני השפות טהור. וזהו עניין אמרו הכל טהור, רוצה לומר כל מה שהוא חוץ ממנה.
ואם היתה השפה החיצונה היא היותר גבוהה, על זאת הצורה:
הנה כאשר יגיע השרץ באוירה נטמא כל מה שבין השפות כולן מן האוכלין והמשקין.
ואם היתה האמצעית עודפת והגיע השרץ באוירה, הנה כבר נטמא מה שבתוכה ולא נטמא מה שחוצה לה.
ואמרו משיצרפו בכבשן - ירצה בו מאז התבשל ויצא מתורת טיט. אמנם קודם בישולם הנה הן כלי אדמה ואינן מקבלין טומאה, כמו שיתבאר.
עוד אמר והוא גמר מלאכתן - וזה שבשאר הכלים דברים הן גמר מלאכתן, ולא יטמאו עד שישלימו אלו העניינים כדרך כלי מתכות וצחצוחן ובדיקותם, אולם כלי חרש מיד שנתבשלו יקבלו טומאה ובו ישלם מלאכתו, ואף על פי שלאחר זה ימרחו אותה בחרס, וישוו השפה בכלי, ויסירו ממנו התוספת בכלי ברזל מה שיתלקח בו מן הטיט בעת הבישול ויהיה זה דומה לגרעון, הנה זה כולו לא ימנעהו מלקבל טומאה כי כבר נגמרה מלאכתו בבישול לבד, וכל מה שיעשה אחר זה תוספת לא יצטרך אליו.
ואין הלכה כרבי יהודה אשר יאמר חולקין את האמצעית, אלא כל שנטמא אוירה טמאה והשאר טהורה:
פירוש רבינו שמשון
שפיות. כמו שפה שיש ג' מסגרות סביב לפיו של כלי זו אחר זו ואויר בינתים. וכשהחיצונה עודפת הוי חוצה לה כגבו של כלי וכן אם אמצעית גדולה ממנה ולחוץ חשיב גב ולפנים חשיב תוך שממלאין הכלי עד הגבוה ובשוין נחלקו רבי יהודה ורבנן:
משיצרפו בכבשן. בפ' המביא כדי יין (דף לב.) מייתי ברייתא דר"מ קאמר משעת גמר מלאכתן דהיינו משעה שנגמרו ביד היוצר קודם שיצרפו בכבשן משום דחזי לקבולי ביה מידי ומילתיה דר"מ לא מתניא במתני' וגרסינן התם דתניא: תני"א בתוספת"א (ספ"ג) כלי חרס מאימתי מקבלים טומאה משתגמר מלאכתן דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר משיצרפו בכבשן. צרפן אפילו בגפת טמא אינו חושש שמא מיצה משקין לתוכו פירוש גפת היא פסולת של זיתים ורגילים היו להסיק התנור בגפת כדתנן בפ' כירה (דף לח:) ואם גפת זה הוא מזיתים טמאים לא חיישינן שמא מכח האש יצא (צ"ל השמן) הגפת מן הגפת ומיצה לתוך הקדירות ונטמאו דהא לא מקבלי טומאה עד גמר צירופן וכבר כלה השמן באש:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שפיות - מלשון שפה. שיש לו שלש שפתות לפיו, ואויר בינתים בין שפה לשפה:
הפנימית עודפת הכל טהור - כל מה שהוא חוץ ממנה נחשב כגבו של כלי ואין כלי חרס מיטמא מגבו. אבל מה שבתוך הפנימית טמא:
החיצונה עודפת הכל טמא - דהוי חוצה לה כגבו של כלי ולפנים ממנה חשוב תוך. וכן אם אמצעית גבוהה, ממנה ולחוץ חשוב גב ולפנים חשוב תוך, שהכלי מתמלא עד הגבוהה:
היו שוות - שאין אחת מן השפתות עודפת על חברתה:
וחכמים אומרים הכל טהור - השפה שנפלה הטומאה באוירה בלבד היא טמאה, והשאר הכל טהור. וכן הלכה:
משיצרפם בכבשן - וקודם צירוף הן כלי אדמה ואין מיטמאין:
והוא גמר מלאכתן - ואע"ג דלאחר צירוף הכבשן צריכין תיקון למרחן להחליקן ולהשוות שפתן, אעפ"כ משיצרפם בכבשן חשיב נגמרה מלאכתן ומיטמאין:
פירוש תוספות יום טוב
שפיות. דע ששפיות. וזר. ולזביז. ודופן. ענין כולם בזאת המסכתא שוה. אמנם הן אוגנים גבוהים על שטח הכלי. ר"ל שטח הקיתון. ויתחלפו שמותן [כפי] התחלת תמונת הכלי. כמו שתמצאם [שקורין] שפת הכלי המרובע. לזבז. [והעגול] תמונת האסטומכא שפה. וזולתן מהתמונות. דופן. והשפה הקטנה [בגובה] זר. הרמב"ם. [*ונ"ל שיש ט"ס שמ"ש האסטומכא. צ"ל האסטוונא. והיא עגולה רחבה בשטח מה הנזכרת בס' המורה פ' ל"ו מחלק א' ובפי' להמורה. המיוחס לאפוד"י בפ' ע"ג [בהקדמה י' בההערה בד"ה ונקדים הקדמה]:
רי"א חולקים האמצעית. עיין בסוף פ"י. ומ"ש שם:
משיצרפו בכבשן. משיחזקם על ידי צירוף האור בכבשן. מצרף בלשון חכמים מחזק ומקשה כלי חרס וכלי מתכות בין מים בין אור. רש"י פרק ד' דביצה דף לב [וז"ל רש"י שם מחזיק מקשה כלי חרס וכלי מתכות בדבר המחזקן בין ביד בין באור]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על המשנה) שפיות. דע ששפיות וזר ולזבז ודופן, ענין כולם בזאת המסכת שוה. אמנם הן אוגנים גבוהים על שטח הכלי, ר"ל שטח הקיתון. ויתחלפו שמותן כפי התחלפות תמונת הכלי. ששפת כלי המרובע קרוי לזבז. והעגול (משטח ארוך) קרוי שפה. וזולתן מהתמונות, דופן. והשפה הקטנה בגובה, זר. הר"מ:
(יא) (על המשנה) משיצרפו כו' משיחזקם על ידי צירוף האור. מצרף בלשון חכמים מחזק ומקשה כלי חרס וכלי מתכות בין מים בין אור. רש"י:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ספאיות: כמו שפה הר"ש ז"ל. שְפַיוֹת כך מצאתי מנוקד:
הפנימית עודפת: כזו הצורה א%:
החיצונה עודפת: כזו הצורה ב%:
משיצרפו בכבשן: סתמא כרבי יהודה. ור' מאיר פליג וקאמר משתגמר מלאכתן שהיא קודם הכבשן כמו שכתבתי לעיל בפ' שני סימן ד':
תפארת ישראל
יכין
הכל טהור: ר"ל כל מה שבתוך הכלי מחוץ לשפה הפנימית העודפת שגבוה יותר משאר השפיות. הכל נחשב גב כלי חרס ואמק"ט:
ממנה ולחוץ טהור: דכל שחוץ להשפה הגבוה ביותר מחשב גבה:
היו שוות ר' יהודה אומר חולקין האמצעית: ר"ל רוחב חלול האמצעי חולקין אותו דחצי החלול שלצד פנים מחשב תוכו. וחצי רוחב החלול שלצד חוץ. מחשב גבו:
וחכמים אומרים הכל טהור: דס"ל דכל שמשפה פנימית ולחוץ מחשב גבו [רב"א] ולפיכך אם נפלו שם משקה על השפה. רק אחוריו נטמא ולא פנימי. ואם נתלה שם באויר האמצעית שרץ. הו"ל כנתלה בבית קיבול שאחורי כלי. ששם מטמא רק במגע ולא באויר [כרפ"ב]:
והיא גמר מלאכתן: אף שצריך עדיין להחליקו או לעשות לו גלאזור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת