משנה יבמות ב ג

וכן אילונית לא חולצת ולא מתייבמת, שנאמר "והיה הבכור אשר תלד"(דברים כה, ו), פרט לאילונית שאינה יולדת. וכן אשת סריס חמה וכן אנדרוגינוס לא חולצת ולא מתייבמת, שנאמר "ומת אחד מהם ובן אין לו"(דברים כה, ה), מי שראוי להיות לו בן, פרט לאלו שאינן ראויים להיות להם בן. וכך אשת גר ואשת עבד משוחרר לפי שאין אחווה לעובד כוכבים ולא לעבדים.

איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת - אבל עקרה וזקנה או חולצת או מתייבמת אף על פי שאינן ראויות לילד. וכל אשה מתייבמת ולא חולצת, או חולצת ולא מתייבמת, או חולצת ומתייבמת, חוץ מצרת ערוה וצרות צרותיהן שלא תחלוץ ולא תתייבם כמו שבארנו.

ואמרם אחותה שהיא יבמתה - בארנו בפרק הסמוך לזה (הלכה ג):

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

לא חולצת ולא מתיבמת - צרתה, וכל שכן היא. וכן אילונית, ^ז דכתיב (דברים כה) אשר תלד, פרט לאילונית. וכן אשת סריס חמה ואנדרוגינוס, לא חולצת ולא מתיבמת, שנאמר (שם) ובן אין לו, פרט לאלו שאין ראוי להיות להם בנים. ואשת גר ואשת עבד משוחרר, לא חולצת ולא מתיבמת, שאין אחוה לגרים ולא לעבדים. אבל עקרה וזקנה, או חולצת או מתיבמת:

אחותה - של ערוה כשהיא יבמתה. כגון שנפלו לו שתי אחיות משני אחיו והאחת אסורה עליו משום ערוה כגון שהיא חמותו או כלתו ^ח חולצת או מתיבמת דהשתא לא פגע באחות זקוקתו, משום דערוה לאו זקוקתו היא:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

לא חולצת ולא מתייבמת. כתב הר"ב צרתה וכ"ש היא וכן אילונית וכו'. מ"ש צרתה הכי מוכח בגמרא. וכתבו התוס' משום דהוי בכלל שאסורה איסור ערוה דמשמע שאסורה בא מחמת הערוה דהיינו צרה ולא הוצרך להזכיר הצרה בהדיא משום דאפירקין דלעיל קאי ע"כ. ומ"ש וכן אילונית נראה לי לפרש דאהיא קאי ולא אצרתה וכל שכן היא דצרת אילונית ממעטינן לה בריש פ"ק וכן הלכה כמ"ש שם בדבור או שנמצאו וכו' וה"נ לאיכא דאמרי בגמרא ממעטינן לה מכל שאסורה אסור ערוה הוא דצרתה אסירא. הא לא הוי לה איסורה איסור ערוה צרתה לא אסירא והיינו דלא כתב הר"ב וכן צרת אילונית וכלישנא קמא דבגמרא. דכלל אמרו לאתויי צרת אילונית כרב אסי שכתבתי לעיל. ועוד ניחא לי לפרש כך ולא לפרש דמ"ש וכן אילונית ר"ל וכן צרת אילונית וכפירושו דלעיל משום דהא כתיבנא התם דאין כן הלכה בגמ' בהדיא אלא דהתם לישנא דמתניתין דייקא טפי אליבא דרב אסי להכי מפרש לה אליביה. ואילו הכא דפסק הלכה בא לכתוב ולהשמיענו ודאי דלא כיון אלא להלכה. שנמצאת אומר דאילונית דוקא אבל לא צרתה. ואע"ג דכל כלל לאתויי אתא. הכא לסימנא בעלמא הוא ולא בא לרבות אלא למעט כ"כ נ"י. וע' מ"ב פ"ד דמגילה דאפי' למעוטי נמי לא. ומ"ש הר"ב וכן אשת סריס חמה ע' בפ"ח מ"ד. ומ"ש ואנדרוגינוס. ודין הטומטום. עיין ספ"ח. ומ"ש אבל עקרה וזקנה וכו' שזקנה ועקרה היתה להן שעת הכושר רמב"ם פ"ו מהל' יבום:

[*איסור מצוה וכו'. מפורש במשנה דלקמן]:

אחותה כשהיא יבמתה וכו'. פירש הר"ב כגון שהיא חמותו או כלתו וכו' והכי אסברא לה רש"י והרמב"ם ר"פ ז' מהלכות יבום אע"ג דבתו תנן לה ברישא ריש מכילתין והטור סימן קע"ה נקיט בתו ותרוייהו איתנהו בגמרא פ"ג ד' כ"ח רב יהודה מתרגם מחמותו ואילך אבל שיתא בבי דרישא לא מ"ט דבתו וכו' לא משכחת לה אלא בבתו מאנוסתו דאחותה שיש לה מאיש אחר מותרת לו אבל בנשואין לא משכחת לה. ואביי מתרגם אף בבתו כיון דאשכוחי משכחת לה אי בעיא באונסין תהוי אי בעיא בנשואין תהוי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ז) (על הברטנורא) נ"ל לפרש דאהיא קאי ולא אצרתה. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) ואף בבתו מאנוסתו משכחת לה אלא דבנשואין קמיירי:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

כלל אמרו ביבמה כל שהיא אסורה איסור ערוה וכו': ביד פ' ששי דהלכות יבום סימן ח' ט' י' ובטור אה"ע סימן קע"ד:

לא חולצת ולא מתיבמת: צרתה וכל שכן היא וכן אילונית וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט וצרתה דאילונית מרבי לה רפרם בגמ' מכלל דמתני' וכדרב אסי וכתבו תוס' ז"ל והא דלא קאמר לאתויי צרת סוטה וצרת מחזיר גרושה משום דאילונית דמיא טפי לעריות שמותרת למת ואסורה ליבם עכ"ל ז"ל: ואיכא דאמרי כל שאיסורה איסור ערוה הוא דאסורה צרתה הא לאו איסורה איסור ערוה צרתה לא אסורה למעוטי מאי אמר רפרם למעוטי צרת אילונית ודלא כרב אסי. וכתוב בנמוקי יוסף איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתיבמת דוקא היא אבל צרתה מתיבמת שאין צרה פטורה אלא מערוה עכ"ל ז"ל. ובגמ' אמאי קרי להו איסור קדושה דכתיב קדושים יהיו לאלהיהם תניא ר' יהודה מחליף איסור מצוה אלמנה לכ"ג ואמאי קרי להו איסור מצוה דכתי' בסוף ספר תורת כהנים אלה המצות ומשמע דאכולה ספרא קאי וכל אזהרת כהנים התם כתיבא איסור קדושה שניות מד"ס ואמאי קרי ליה איסור קדושה משום קדש עצמך במותר לך להוסיף לך עליהם שניות המותרות על העריות כדי שלא תבוא על העריות דאסורות מן התורה. ואיתה בפי ד' מיתות דף נ"ג והתם איכא תנא אליבא דר' יהודא דס"ל דר' יהודה ס"ל כר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין והני חייבי לאוין כתייבי כריתות דמי דלאו בני חליצה ויבום כלל נינהו והכא לדבריו דת"ק דמחייב אלמנה בחליצה קאמר ר' יהודה לדבריך דמחייבת ליה בחליצה אין לך לקרותה איסור קדושה אלא איסור מצוה ע"כ:

אחותה כשהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת: פי' אחותה של ערוה דאי דאיסור מצוה כיון דמדאוריתא רמיא קמיה פגע באחות זקוקתו: