משנה טהרות י ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק י · משנה ז | >>
הזולף את הבור, נמצא שרץ בראשונה, כולן טמאותז.
באחרונה, היא טמאה וכולן טהורות.
אימתי, בזמן שהוא זולף בכל אחת ואחת.
אבל אם היה זולף במחץ, נמצא שרץ באחת מהן, היא טמאה בלבד.
אימתי, בזמן שהוא בודק ולא מכסה, או מכסה ולא בודק.
היה בודק ומכסה, ונמצא שרץ, בחבית, הכל טמא.
בבור, הכל טמא.
במחץ, הכל טמא.
נוסח הרמב"ם
הזולף את הבור -
- נמצא שרץ בראשונה - כולן טמאות.
- באחרונה - היא טמאה, וכולן טהורות.
- אימתי? - בזמן שהוא זולף בכל אחת ואחת.
- היה זולף במחץ -
- נמצא שרץ באחת מהן - היא טמאה בלבד.
- אימתי? - בזמן שהוא בודק ולא מכסה, או מכסה ולא בודק.
- היה בודק ומכסה, ונמצא שרץ -
- בחבית - הכל טמא,
- בבור - הכל טמא,
- במחץ - הכל טמא.
- נמצא שרץ באחת מהן - היא טמאה בלבד.
פירוש הרמב"ם
זולף - הוא המריק בור של יין או של שמן בכלי.
- ואם נמצא שרץ בכלי אשר נתמלא ראשון, הנה הכלים אשר נתמלאו אחריו טמאים, לפי שנטמא כל מה שבבור.
- ואם נמצא השרץ בכלי האחרון הוא לבדו נטמא, כי אנחנו נאמר אחר שנתמלאו אלה הכלים המוקדמין כולן נפל השרץ לבור בשארית אשר נתמלא ממנה חבית אחרונה.
וזה אם הורק הבור בכלים עצמן, וזה כשיכניס כל הכלים בבור וימלאם אחד אחד.
- אמנם אם היה דולה מן הבור בדלי הנקרא מחץ, ויריק בכל כלי עד שימלאנו, ואחר נמצא שרץ באחד מן החביות, בין שימצא כאשר נתמלאו תחילה או באחרונה, לא תטמא זולת הכלי אשר נמצא בו השרץ.
- שאנחנו נאמר שכל מה שהיה בבור טהור הוא, ובזאת החבית לבדה נפל השרץ, ונהיתה זאת החבית לבדה טמאה, וכל מה שנתמלא לפניו או לאחריו טהור.
זהו אם היה בודק הכלים בעת מה שיריק בהן היין ולא יכסם, שאפשר שנאמר בזאת החבית נפל השרץ אחר שנתמלא, או אם מכסה כל כלי בעת התמלאו אך שלא יבדקם בעת שיריק היין בהן, כי אנחנו נאמר גם כן אולי השרץ היה בחבית ויצק עליו היין.
- אמנם אם בדק כל חבית ואז יצק בה היין במחץ, ואחר כיסם אחרי התמלאם, ונמצא שרץ באחת מהן, הנה כולן טמאין שאנחנו נאמר שבבור היה השרץ בהכרח.
- וכן אם מצאו השרץ בבור הכל טמא, לפי שאנחנו נאמר ששם היה מתחילת העניין.
- וכן אם מצאנוהו במחץ, שאנחנו נאמר ששם היה בתחילת העניין ומזה השרץ הוצק היין, וכל מה שנתמלא ואפילו לפני המצאו הכל טמא:
פירוש רבינו שמשון
הזולף את הבור. עיקר זולף לשון שפיכה מלשון זילוף ובפרק רבי אליעזר דמילה (ד' קלד.) מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי ובפרק (צ״ל כל התדיר דף צא:) (האומר הרי עלי עשרון) המתנדב יין מזלפו ע״ג האישים והכא הוצאת יין ושמן מן הבור זולף קרי ליה ויתכן דנופל לשק זולף בדבר שאין נעשה בבת אחת אלא מעט מעט דמתני' בממלא כלים מן הבור זה אחר זה שהכניס חבית ראשונה בבור ונתמלאת שם וכן שנייה וכן שלישית נתמלאו בתוך הבור זו אחר זו ונמצא שרץ בחבית ראשונה כולן טמאות דמראשונה נטמא כל מה שבבור בין שהיה שרץ בבור בין שהיה בחבית אבל נמצא שרץ באחרונה היא טמאה הגה״ה תוספת' פליגא אהך דאמר היא טמאה בלבד ושיבוש הוא לפי המשנה ותו מאי אמרת אימור לא כיסה יפה ואחר כך נפל לכאן היא טמאה בלבד ואימא איפכא אימור לא בדק יפה ובטומאה זילף הכל הלכך מתניתין דוקא ותוספתא משבשתא היא כך נראה לעניות דעתי ע״כ י״א: וכולן טהורות דממנה היה השרץ ולא מן הבור ואפי' היה מן הבור שמא נפל בבור אחר שנתמלאו כל הראשונות:
אימתי בזמן שהוא זולף בכל אחד שבתוך הבור עצמו מכניס את החבית כדפרישית אבל היה זולף במחץ שהחביות עומדות כולן חוץ לבור והוא ממלא כלי אחד ששמו מחץ ועשוי ליין כדאמרינן בשלהי מסכת ע״ז (דף עד:) הגת והמחץ והמשפך מכניסו לבור וממלאהו ושופך לתוך החבית עד שנתמלאו אפילו נמצא שרץ בראשונה היא טמאה בלבד דבתוך החבית היה השרץ הזה ולא בבור:
אימתי בזמן שהוא בודק. המחץ והחביות שבדקן שלא היה בהן שרץ קודם שנתן לתוכן שמן אבל לא היה מכסה לא הבור ולא החבית כל שעה שהיה מביא המחץ מזה לזה דאימא בהליכתו נפל השרץ בחבית וכן מכסה ולא בודק נמי שמא היה בחבית מקודם לכן אבל היה בודק ומכסה שבדק החבית ובכל פעם שהיה מוליך במחץ מזה לזה היה מכסה בין בור ובין חבית וממה נפשך שרץ זה בבור היה מתחלתו בין שנמצא בחבית בין בבור בין שנמצא במחץ: תניא בתוספתא (פי״א) השרץ שנמצא צף על שפת הבור של גת לתרומה ספיקו טמא לפועלים ספיקו טהור מפני שזה ספק טומאה צפה: פי' לפועלים אוכלי חוליהן בטהרה. ולעיל בפרק רביעי הבאתי ברייתא דספק טומאה צפה טהורה אף לתרומה ועל כרחין פליגא אהך ועיקר טומאה צפה שנינו שם:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הזולף את הבור - המוציא יין ושמן שבבור. ומפני שאינו מוציאו כולו בבת אחת אלא מעט מעט, קרי ליה זולף:
ונמצא שרץ בראשונה - שהכניס חבית בבור ומילאה, וכן שניה, וכן שלישית, ואח"כ נמצא שרץ בחבית שמילא ראשונה:
כולן טמאות - דמהראשונה נטמא כל מה שבבור, בין שהיה שרץ בבור בין שהיה בחבית:
באחרונה היא טמאה וכולן טהורות - דממנה היה השרץ ולא מן הבור. ואפילו היה מן הבור, שמא נפל בבור אחר שנתמלאו כל הראשונות:
אימתי בזמן שהוא זולף - כשהוא מכניס החביות עצמן בתוך הבור וממלא אותן אחת אחת:
אבל היה זולף במחץ - שהחביות עומדות חוץ לבור. והוא ממלא אותן ע"י המחץ, והוא כלי חרס העשוי למלאות בו יין:
נמצא שרץ באחת מהן היא טמאה בלבד - דאימור בתוך החבית היה השרץ ולא בבור:
אימתי בזמן שהוא בודק - המחץ והחביות. שבדקן שלא היה בהן שרץ קודם שנתן לתוכו שמן, אבל לא היה מכסה לא הבור ולא החביות כל שעה שהיה מביא המחץ מזה לשוה, דאימור בהליכתו נפל השרץ בחבית. וכן מכסה ולא בודק נמי שמא היה בחבית קודם לכן:
אבל היה בודק ומכסה - שבדק החביות, ובכל פעם שהיה מוליך המחץ מזה לזה היה מכסה בין בור בין חבית, ממה נפשך שרץ היה בבור מתחלתו' בין שנמצא בחבית, בין שנמצא בבור, בין שנמצא במחץ:
פירוש תוספות יום טוב
[נמצא השרץ בראשונה כולן טמאות. צריך לי עיון דהא סתמא קתני וכי לא בדק ולא כסה אימא לאחר שמילאה נפל בה והא [צ"ל והראשונה] בלבד תהיה טמאה]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על המשנה) טמאות. צריך עיון, דהא סתמא קתני, וכי לא בדק ולא כיסה אימא לאחר שמילאה נפל תהיה טמאה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כולן טמאות: דמראשונה נטמא כל מה שבבור דא"ל דלאחר שהעלה החבית מן הבור נפל בה השרץ שהרי החבית לפניו ולאו זזו עיניו ממנה עד שהעלה החבית ואם נפל בה השרץ משעה שמילא החבית עד שהעלה א"א שלא יראנו נופל. הרא"ש ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
הזולף את הבור: ר"ל ששאב ממנו חביות רבות זה אחר זה:
נמצא שרץ בראשונה: אחר ששאב כולן. מצא שרץ בהחבית ששאב תחלה:
כולן טמאות: דאף דאין לומר שהשרץ שמצא בהחבית. היה כבר בהבור ונשאב עם החבית. ונמצא שהכל טמא. ליתא. דהרי אין מחזיקין טומאה מהחבית לבור. מדהו"ל ממקום למקום. עכ"פ י"ל ממ"נ. אם לא בדק החבית קודם ששאב בו. אף שלא כיסהו אחר שמילאו דאפשר עי"ז לומר אחר שמילאו נפל לתוכו. אפ"ה מדמחזיקין טומאה מזמן לזמן. אמרינן שכבר היה השרץ בהחבית קודם שמילא בו. ובשעה שמילאו טימא כל היין שבבור. וכ"ש אם לא בדק החבית קודם ששאב בו. וכסהו אחר ששאבו. הרי בכה"ג ודאי היה השרץ בהחבית קודם ששאב בו. וטימא הכל. וה"ה אם בדק החבית קודם ששאב בו. וגם כסהו אחר ששאב בו. הרי ודאי היה השרץ בתוכו קודם שאיבה. דהרי מדכסהו אח"כ. ודאי מקודם היה בתוכו ולא בדק יפה. אלא אפילו בדק החבית מקודם. ולא כסהו אחר ששאב בו. דאז ודאי מסתבר שאחר שאיבה נפל לתוכו. עכ"פ מדהחבית לפניו ולא ראה שנפל לתוכו כלום. ודאי מסתבר טפי שמקודם היה השרץ בתוך הבור [ועיין פי' הרא"ש]:
באחרונה היא טמאה וכולן טהורות: שאפילו תחזיק טומאה למפרע מזמן לזמן. ותאמר שכבר היה השרץ בחבית קודם ששאב בו. עכ"פ לא נטמאו החביות ששאב מקודם מהבור. מיהו בנמצא באמצעית. פשיטא דממנה ולמטה טמא. וממנה ולמעלה טהור:
אימתי בזמן שהוא זולף בכל אחת ואחת: ר"ל ששאב כל חבית בעצמה מן הבור:
אבל אם היה זולף במחץ: הוא כ"ח כעין דלי. ששואב בו וממלא עמו כל חבית וחבית:
נמצא שרץ באחת מהן: בא' מהחביות:
היא טמאה בלבד: החבית שנמצא בה טמא בלבד. ואפילו נמצא בהראשונה. עכ"פ אין מחזט"ו ממקום למקום. ולהכי תלינן דבתוך החבית זה. כאן נמצא כאן היה השרץ. ולא בבור או במחץ. ומדשפך לתוכה מה שבמחץ. א"כ לא נגע השרץ שבחבית בהיין שבבור. ולהכי החביות האחרונות טהורות:
אימתי: גם ארישא קאי. בזלף ושאב עם כל חבית בעצמה מהבור. ואפ"ה עכ"פ בנמצא באחרונה. הראשונות טהורות:
בזמן שהוא בודק: אותה חבית שמצא בה השתא השרץ. בדקה קודם שבא לתוכן היין. וראה שאין שם שרץ:
ולא מכסה: שאחר שבדק החבית ושם לתוכה היין. לא כסה אותה אח"כ. דמדבדקה. א"כ ודאי לא היה בה השרץ מקודם. וליכא למיחש שנגע השרץ ביין שבבור. ומדלא כסהו לבסוף ע"כ לאחר ששאב נפל לתוכו השרץ. וא"ת עכ"פ הרי לא ראה שנפל לתוכה כלום. ועל כרחך שכבר מקודם היה השרץ בהחבית קודם ששאב בו. י"ל דממ"נ. אם שפך עם המחץ לתוכו. הרי לא נגע השרץ שבחבית בהיין שבבור. ואי ברישא ששאב מהבור עם החבית עצמו. הרי נמצא השרץ בחבית האחרונה ששאב. ולפיכך הראשונות טהורות:
או מכסה ולא בודק: דאז אע"ג שאי"ל שאחר ששאב נפל השרץ לתוכה. דהרי כסהו אחר שאיבה. עכ"פ מדאין מחזט"ו ממקום למקום. ודאי בתוך החבית היה השרץ קודם שאיבה ולא בבור. וא"כ ברישא הרי נמצא באחרונה. ובסיפא אף שנמצא בראשונה. הרי שפך במחץ לתוכה ולא נגע השרץ שבחבית בהיין שבבור. ולהכי בין כך או כך שאר החביות טהורות. וכ"ש בלא בדקה מקודם. וגם לא כסהו לבסוף להחבית. הרי יש ב' צדדים לומר שלא הי' השרץ בהבור. ודאי החביות האחרונות טהורות:
היה בודק ומכסה ונמצא שרץ בחבית הכל טמא: כל החביות טמאות. דלא מיבעיא ברישא ששאב החבית עצמה מהבור. ומצא שרץ באחרונה. אפ"ה מדבדק וכסה החבית שנמצא בה השרץ. א"כ ודאי בתוך הבור היה השרץ. ושאבו עם החבית. ונמצא כל היין שבבור נטמא מהשרץ. אלא אפי' בסיפא. ששאב כל פעם במחץ. ושפכו כל פעם לחבית אחרת. וא"כ היה אפשר לומר שלא בתוך הבור היה השרץ רק בתוך המחץ. עכ"פ מדמחזקט"ו מזמן לזמן. אמרינן שכבר קודם שמילא החבית הראשונה עם המחץ. כבר היה השרץ בהמחץ ונטמא ממנו כל היין שבהבור. דאי"ל דבעת שטלטל המחץ מהבור לחבית האחרונה נפל לשם השרץ, ליתא, דהרי המחץ בידו היה וראה שלא נפל לתוכו כלום:
במחץ הכל טמא: נ"ל דהנך ב' בבור ובמחץ הכל טמא. לא קאי אבבא דבודק ומכסה. רק בבא חדשה היא וה"ק כל זה בנמצא השרץ בא' מהחביות. אבל בנמצא השרץ בהבור. אחר שמילא כל החביות ממנה אז אפילו בדק הבור קודם שנתן לתוכה היין. וגם לבסוף לא כסה הבור. עכ"פ מדלא ראה שנפל לתוך הבור שרץ. מחזקינן טומאה מזמן לזמן למפרע. ואמרינן שהיה השרץ בהחבית הראשון. וכששאב נפל ממנו להבור. או שמקודם ששפך לתוך הבור את היין כבר היה השרץ בתוך הבור. ולא בדק יפה. ובין כך וכך הרי נטמא הכל. וכ"ש באינך ג' גווני. דהיינו בבדק וכסה כל חביות. א"כ ודאי שאחת מהבדיקות לא היה יפה. או של חבית או של בור. דאל"כ שרץ זה מהיכן. וכ"ש טפי בלא בדק הבור תחלה. בין שכסה הבור או לא כסהו לבסוף אחר שמילא כל החבית וקודם שמצא השרץ. ודאי מחזקינן טומאה מזמן לזמן לומר שהיה השרץ בתחלה בתוך הבור. מדלא בדקה מתחלה. וכ"כ בנמצא השרץ במחץ לאחר כל המלויים הכל טמא. ואעפ"כ יש חילוק בין שנמצא בבור או במחץ. ולהכי פליג להו תנא בתרי בבי. ולא כללם יחד. לומר בבור או במחץ הכל טמא. אלא מדאין שוין בדינן. דבבור אפילו בדק הבור קודם שנתן לתוכו היין. וגם לא כסה אותו אחר כל השאיבות. דאז לכאורה היה מסתבר לומר שאחר ששאב כולן נפל לתוכו שרץ. אפ"ה כל החביות טמאות. דאימ' אחר שבדק הבור וקודם ששאב החבית הראשונה נפל לתוכה השרץ. ומדהיה אז יין בבור להכי לא ראהו בשעת שאיבה. ומדלא זזה הבור ממקומה. מחזקינן טומאה מזמן לזמן. לומר שקודם שאיבה ראשונה נפל לתוכה השרץ. אבל במחץ אם ב' לטיבותא שבדקו קודם ששאב בו. ולא כסהו אחר שאיבת כולן. ואח"כ נמצא שרץ בתוכו. כל החביות טהורות. דהרי אי"ל שקודם שאיבתו הראשונה היה בתוכו השרץ. דהרי בדקו קודם שהתחיל לשאוב בו. וגם אי"ל שאחר שבדקו וקודם שהוריקו להחבית נפל לתוכו השרץ. דהרי אילו היה שם בשעת הרקה. היה רואה השרץ כשהריקו להחבית. ותו דהרי המחץ לפניו ובידו. ואילו נפל שם שרץ. היה רואהו. מה אמרת דילמא בבור הי' ושאבו עמו כשמילא להחבית האחרון. ליתא, דהרי גם כשהריק המחץ לחבית האחרון לא ראה השרץ בהמחץ. אלא ודאי מדלא כסה המחץ אח"כ. אמרינן שאחר כל המלויים נפל השרץ לתוך המחץ. ולפיכך כל החביות טהורות. א"כ הא דקתני במשנתני דבנמצא במחץ הכל טמא. היינו רק בלא בדקו קודם ששאב בו. אפילו לא כסהו לבסוף. דאז מחזקינן בהמחץ טומאה למפרע מזמן לזמן. ואמרינן שקודם שאיבת הראשונה כבר היה בתוכו השרץ דהרי לא בדקו מתחלה. ואף שלא ראה השרץ בכל הריקותיו. אמרינן דבשאיבה ראשונה הביא השרץ לתוך הבור מתוך המחץ. ובשאיבה האחרונה חזר והעלהו מתוך הבור. וכ"כ אפילו בבדק המחץ בתחלה וכסה המחץ לבסוף. אם נמצא השרץ בהמחץ הכל טמא דאע"ג שבדקו מקודם עכ"פ כיון שכסהו ואפילו הכי נמצא בתוכו שרץ. ודאי שלא בדקו תחלה יפה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת