משנה טבול יום ג ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טבול יום · פרק ג · משנה ד | >>

[עריכה]

עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה, אינה נפסלת בטבול יום.

רבי יוסי ורבי שמעון פוסלין.

עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בהן טבול יום. רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום רבי יהושע, פסל את כולה.

רבי עקיבא אומר משמו, לא פסל אלא מקום מגעו^ד.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

עיסה שנדמעה, או שנתחמצה בשאור של תרומה -

אינה נפסלת בטבול יום.

רבי יוסי, ורבי שמעון - פוסלין.

עיסה שהוכשרה במשקה, ונילושה במי פירות,

ונגע בה טבול יום -

רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותה אומר, משום רבי יהושע: פסל את כולה.

רבי עקיבה אומר משמו: לא פסל - אלא מקום מגעו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

כבר ידעת כי המדומע הוא הדבר המעורב מתרומה וחולין, ואלו דינים כבר נתבארו במקומם במסכת תרומות (פ"א).

וכבר נתבאר במסכת ערלה (פ"ב), כי עיסת חולין שנילושה בשאור של תרומה והחמיצה נעשה הכל אסור לזרים, וחוזרת העיסה מדומעת ואפילו היה חלק מאלף מכל העיסה, ואמנם עם כל זה אינה נפסלת בטבול יום כמו התרומה האמיתית.

וכבר ביארנו כי מי פירות לא יטמאו בעצמן ולא מכשירין, ועל כן עיסה שנילושה במי פירות לא תטמא כלל לפי שלא הוכשרה. ואם היו החיטים או הקמח מוכשרין ונילושה העיסה במי פירות, בזה נפל המחלוקת.

והלכה כרבי עקיבא:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

אינה נפסלת בטבול יום. דבתר עיסה אזלינן ולא בתר שאור אע"ג דאסורה לזרים כדתנן בפרק שני דערלה:

שהוכשרה במשקה. שלתת החטין במים:

פסל את כולו. דמי פירות עושין העיסה חיבור:

לא פסל אלא מקום מגעו. קסבר ר' עקיבא דכיון דמי פירות אין מכשירין ולא מייתי לה לידי טומאה רואין אותו כאילו אינו ולא פסל אלא מקום מגעו:

תני"א בתוספת"א [פ"ב] עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה חייבת בחלה ואינה נפסלת בטבול יום דברי רבי מאיר ורבי יהודה ר' יוסי ור' שמעון פוסלין אמר רבי מנחם ברבי יוסי אמרתי לפני אבא אי אתה מודה במקפה ובחמיטה של חולין והשום והשמן של תרומה צף על גביהם שאם נגע טבול יום במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו בלבד אמר לי זה מין אחד וזה שני מינים. פי' חייבת בחלה בפ' קמא דמס' חל' (מ"ד) תנן והמדומע פטור מן החל' ואמרי' עלה בירושלמי כהנא שאל לשמואל לא מסתברא בהן מדומע דתנינן הכא שרובו תרומה אמר ליה אף אנא סבר כן אלא כד תיסק לארעא דישראל את שאל לה כד סליק להכא שמע רבי יוסי בשם רבי יוחנן אפילו סאה אחת שנפלה לתוך תשעים ותשע חולין ומתני' דהתם כרבי יוסי ור' שמעון דפוסלין דיש לה תורת תרומה והוא הדין דפטורה מן החלה ובשלהי יוצא דופן (דף מו:) מייתי להך ברייתא וגרסינן התם בהדיא ר' יוסי ור' שמעון פוטרין מן החלה ומפרש התם משום דסברי חלה בזמן הזה דרבנן ואתי דימוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן ור"מ סבר חלה דאורייתא ולא מפקע ליה דימוע דרבנן ולענין טבול יום חשיבה כחולין משום דדימוע דרבנן ואפילו בנתחמצה בשאור של תרומה אע"ג דמדאורייתא טעם כעיקר מ"מ בתרומה הא לא נגע ולא דמי למקפה דאיכא כזית בכדי אכילת פרס כדאיתא בפ' אלו עוברין (דף מד.) זה מין אחד וחשיב חיבור יותר כדאשכחן בשאר מילי דאיכא למ"ד מין במינו לא בטיל:

עוד תני"א בתוספת"א פ"ק דעוקצין עיסה שנילושה במי פירות טהורה שאין לך דבר שמחבר את האוכלין אלא שבעה משקין בלבד. פירוש טהורה שלא הוכשרה. שאין לך דבר כמו ואין לך דבר מאחר שאין מכשירין אלא שבעה משקין בלבד אבל מי פירות לא כמו כן אין מחברין ואפילו הוכשרו מעיקרא אין מי פירות מחברין אותן כר' עקיב' דמתני'. תנן במס' חלה פ' שני (מ"ב) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ונאכלת בידים מסואבות ואמרי' עלה בגמ' בירושלמי רבי יוסי בן חנינא דרבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום רבי יהושע פסל את כולה רבי עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו ריש לקיש אמר מה פליגין בהוכשרה ואח"כ נילושה שמי פירות מחברין [א] להכשיר אבל אם נילושה ואח"כ הוכשרה אין מי פירות מחברין להכשיר רבי חייא בשם רבי יוחנן אמר דברי הכל הוא אע"ג דר"ע אמר תמן אין מי פירות מחברין לטומאה מודה הוא הכא שמי פירות מחברין לחלה רבי חייא ורבי אבא בשם רבי יהושע בן לוי [ב] אין לך מחבר מכולן אלא שבעה משקין לבד:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

אינה נפסלת בטבול יום - דבתר עיסה אזלינן ולא בתר שאור, אע"ג דאסורה לזרים:

שהוכשרה במשקה - שלתת החיטין במים:

ונלושה במי פירות - ומי פירות אין מכשירין, והעיסה שנלושה בהן אם לא הוכשרה תחילה, אינה מקבלת טומאה:

פסל את כולה - דמי פירות עושין העיסה חיבור:

לא פסל אלא מקום מגעו - קסבר ר' עקיבא, דכיון דמי פירות אין מכשירין ולא מייתי להו לידי טומאה, רואין אותן כאילו אינן, ולא פסל אלא מקום מגעו. והלכה כר' עקיבא:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

*[שנדמעה. וכי הא דתנן במשנה ד' פ"ק דחלה. הר"ש. ועיין לקמן]:

אינה נפסלת בטבול יום. כתב הר"ב דבתר עיסה כו' אע"ג דאסורה לזרים כדתנן בפ"ב דערלה (מ"ו) הר"ש:

לא פסל אלא מקום מגעו. ולא מבעיא בדמוע דרבנן. (כמ"ש בסוף פ"ק דחלה) אלא אפילו בנתחמצה בשאור של תרומה. אע"ג דמדאורייתא טעם כעיקר (כמ"ש ברפ"ו דנזיר) מ"מ בתרומה הא לא נגע. והכא לא שייך למתני ואם היה השאור מרובה כדקתני גבי שום של תרומה במשנה ג' פרק דלעיל. עיין מ"ש במשנה ח' פ"ח דטהרות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ד) (על המשנה) מגעו. ול"מ בדמוע דרבנן, אלא אפילו בנתחמצה בשאור של תרומה. ומדאורייתא טעם כעיקר, מכל מקום בתרומה הא לא נגע. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

אינה נפסלת בטבול יום: דבתר עיסה אזלינן ולא בתר שאור אע"ג דאסורה לזרים לענין ט"י חשיבא כחולין משום דדמוע דרבנן:

ר' יוסי ור"ש פוסלין: ות"ק דמתני' היינו ר"מ ור"י כדמוכח בתוספתא ועוד תניא בתוספתא א"ר מנחם ב"ר יוסי אמרתי לפני אבא אי אתה מודה במקפה ובחמיטה והשום והשמן של תרומה צף על גביהן שאם נגע טבול יום במקפה לא פסל אלא מקום מגעו בלבד אמר לי זה מין אחד פי' וחשיב חבור יותר כדאשכחן בשאר מילי דאיכא למ"ד מין במינו לא בטיל הלכך פסל את כולו אבל התם שני מינים ולא חשב חבור כלל הלכך לא פסל אלא מקום מגעו. עיסה שהוכשרה במשקים לרבותא דר' עקיבא נקטה דס"ל דאפילו דהוכשרו מעיקרא במים או בשאר משקים אפ"ה אין מי פירות מחברין אותם כשנילושו בהן:

ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא: פשוט הוא דאלעזר בלי יוד גרסי' ליה בכל מקום שהוא מוזכר. ועיין במ"ש בפ"ח דמס' טהרות סי' ח' בשם הר"ש והרא"ש ז"ל. ועיין במ"ש פ' שני דחלה סי' ב':