משנה זבחים ה ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ה · משנה ב | >>
פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב.
מתנה אחת מהן מעכבת.
שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון.
אם לא נתן, לא עיכב.
אלו ואלו נשרפין בבית הדשן.
משנה מנוקדת
פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים,
- שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן,
- וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן,
- וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה
- עַל הַפָּרֹכֶת
- וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב.
- מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכֶּבֶת.
- שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
- אִם לֹא נָתַן, לֹא עִכֵּב.
אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדֶּשֶׁן.
נוסח הרמב"ם
פרים הנשרפים, ושעירים הנשרפים -
- שחיטתן - בצפון,
- וקיבול דמן - בכלי שרת בצפון,
- ודמן טעון הזיה - על הפרוכת, ועל מזבח הזהב.
- ומתנה אחת מהן - מעכבת.
- שירי הדם - היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון.
- אם לא נתן - לא עיכב.
- אלו ואלו - נשרפין בבית הדשן.
פירוש הרמב"ם
כבר בארנו בפרק שלפני זה שפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין הם כולם חטאות וקרבן צבור.
ולמדנו דינם במתן דמים וזולתו מפר כהן משיח, רוצה לומר פר שגגתו, שנאמר בו "והזה מן הדם, שבע פעמים לפני ה', את פני פרכת הקדש, ונתן הכהן מן הדם, על קרנות מזבח העולה, קטרת הסמים לפני ה', אשר באוהל מועד, ואת כל דם הפר, ישפוך אל יסוד מזבח העולה"(ויקרא ד, ז), וכמו כן אמר בפר העלם.
ולמדנו שעיר עבודה זרה מפר כהן משיח כמו שנזכר, ולפיכך מה שאמר בכאן ודמן טעון הזייה על הפרכת תהיה הזייה מקור, ולא תהא הכוונה הזאה אחת, רק ההזאה ממניין ידוע שהוא שבע הזאות כמו שנתבאר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
פרים הנשרפים. פר העלם ופר כהן משיח, שאין נאכלים לכהנים אלא נשרפים חוץ לירושלים:
ושעירים הנשרפים. שעירי ט עבודה זרה. שהוקשו לפר העלם לכל דבריהם:
הזיה על הפרוכת. שבע הזיות על הפרוכת. אבל בין הבדים לא כתיב בהו הזיה כמו בפר של יום הכיפורים דכתיב ביה (שם) והזה באצבעו על פני הכפורת:
אלו ואלו. של יום הכיפורים ושאר הנשרפים:
נשרפים בבית הדשן. למקום שמוציאים שם את הדשן של מזבח החיצון, דכתיב ביה (שם ו) והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה. ובפרים הנשרפים כתיב (שם ד) אל שפך הדשן ישרף י:
פירוש תוספות יום טוב
פרים הנשרפים. לשון הר"ב פר העלם ופר כהן משוח. ענינם נשנה במסכת הוריות ועיין בסמוך:
ושעירים הנשרפים. לשון הר"ב שעירי ע"ז שהוקשו לפר העלם. כמ"ש במ"ב פ' דלעיל וגם לשון רש"י דנקט לעיל פר העלם אף על גב דשעירים בלשון רבים. וטעמא דשעירים בלשון רבים דקי"ל דשאר שבטים מביאין על ידיהם כדאיתא בספ"ק דהוריות. וביומא פ"ה ד' נ' תניא כה"ג. והקשו התוס' דה"ל למתני (פר) [פרי העלם דבר] נמי בלשון רבים. שהרי כמו כן כל השבטים מביאין. ותירצו דאתי למטעי למימר דאיירי נמי בפר שמביא צבור בע"ז. וזה אינו דההוא עולה הוי ע"כ:
אלו ואלו כו'. לשון הר"ב ובפרים הנשרפים כתיב על שפך הדשן ישרף. והשתא הוקשו כדלעיל שם. רש"י:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על הברטנורא) בלשון רבים. דקיי"ל דשאר שבטים מביאין על ידיהם. ופר העלם נקטיה בלשון יחיד אע"ג דג"כ שאר שבטים כו', משום דאתי למיטעי דאיירי נמי בפר שמביא צבור בעבודה זרה והאי עולה הוי. תוספ':
(י) (על הברטנורא) והשאר הוקשו כדלעיל. רש"י:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
פרים הנשרפין וכו': פ"ה דהלכות מעשה הקרבנות סי' י"א י"ג י"ז. בסוף פירוש ר"ע ז"ל ובפרים הנשרפין כתיב אל שפך הדשן ישרף. אמר המלקט ושל יום הכפורים הוקשו לפר העלם כדאמרן בפ' ב"ש לפר זה פר יום הכפורים רש"י ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
פרים הנשרפים: היינו פר העלם של צבור, ופר כהן המשיח [מפורשין פ"ד סי' כ"ה]:
ושעירים הנשרפים: שעירי ע"ז [מפורשין פ"ד סי' כ"ו]:
ודמן טעון הזיה על הפרוכת: ז' הזאות בהיכל על הפרוכת מכוון כנגד בין ב' בדי הארון [ובבית המקום שהיה שם בין ב' הבדים בבית ראשון]:
ועל מזבח הזהב: ד' מתנות על ד' קרנות:
אלו ואלו: של יו"כ ושל שאר הנשרפין:
נשרפין בבית הדשן: מחוץ לעיר, במקום שמוציאין לשם דשן מזבח החיצון:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת