משנה דמאי ו ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ו · משנה ט | >>
חבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר לו, טול אתה חטיםי שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני.
אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טל אתה הלחיא ואני (אטול את) היבש.
משנה מנוקדת
חָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם עַם הָאָרֶץ,
- יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ:
- טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי;
- אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי.
- אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ:
- טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים;
- טֹל אַתָּה הַלַּח וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת הַיָּבֵשׁ.
נוסח הרמב"ם
חבר ועם הארץ, שירשו את אביהם עם הארץ -
- יכול הוא לומר לו:
- טול אתה חיטים שבמקום פלוני - ואני חיטים שבמקום פלוני;
- אתה יין שבמקום פלוני - ואני יין שבמקום פלוני.
- אבל לא יאמר לו:
- טול אתה חיטים - ואני שעורים;
- טול אתה את הלח - ואני אטול את היבש.
- יכול הוא לומר לו:
פירוש הרמב"ם
מבואר הוא, שכל אחד מהם יש לו החצי, בכל הנמצא מנכסי אביהם.
וכשיאמר לו החבר: "טול אתה חיטים, ואני שעורים" - נמצא מוכר לו החבר חצי החיטים שירש מאביו, בחצי השעורים של עם הארץ, ומחליף עמו, ונמצא מוכר דמאי. כי אביהם שמת עם הארץ, ופירותיו דמאי. וכבר הקדמתי לך, שאסור למכור דמאי לעם הארץ:
פירוש רבינו שמשון
שירשו את אביהן ע"ה. הא כבר תנא ליה רישא או שירשו והא דתני ליה הכא משום דבעי למיתני גר ונכרי שירשו את אביהם נכרי ועוד משום דקתני הכא לח ויבש דאסור למכור לעם הארץ לח ויבש כדתנן לעיל בפרק ב' (משנה ג) :
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
חבר - הנאמן לטהרות ואין צריך לומר למעשרות:
שירשו את אביהן עם הארץ - ופירות שהניח הוו דמאי ובחזקת טמאים:
טול אתה בלח - שהוכשר לקבל טומאה ואני ביבש שלא הוכשר לקבל טומאה לפי שאסור לחבר למכור לעם הארץ לח ויבש כדתנן לעיל בפרק שני:
פירוש תוספות יום טוב
חבר ועם הארץ שירשו את אביהם. לשון הר"ש הא כבר תני ליה רישא או שירשו והא דתני ליה הכא משום דבעי למיתני גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים ועוד דתנא הכא לח ויבש ע"כ. ולמה שכתבתי לעיל לדעת הרמב"ם לא תני ליה לעיל אלא בשניהם חבירים. והכא אשמועינן כשירשו עם הארץ והוי דמאי דבתרי מינין הוי כמוכר דמאי דאסור כדתנן במשנה ד פרק ב:
טול אתה חטים וכו'. לפירוש הר"ב והר"ש הכא נמי בקמותיה ובענבים המחוברים דוקא:
טול אתה הלח ואני אטול את היבש. אבל איפכא [ודאי] לא יאמר שכל שהוכשר לטומאה וביד עם הארץ הוא בחזקת טמא כדאיתא בפרק ב משנה ג. ומיהו אם הניח עד הגת בדבר שיש לו גת רשאי לחלוף כן בשעת הגתות כדתנן במשנה ד פרק ג דחגיגה. הכי מוכח התם בגמרא דף כה אלא דאבעיא דבעי אם עבר וקבל הוא דלא איפשטא כיון דהרמב"ם לא כתבה בפרק י"א מהלכות מעשר ולא בפרק י"א מהלכות מטמאי משכב ומושב. אי נמי ה"ה איפכא [אינו] רשאי לומר והא דלא תני איפכא משום דה"א דוקא היכא דתרווייהו לגריעותא שאסור למכור היבש לע"ה ולקחת הלח ממנו כדתנן התם. אבל שיקח היבש דשרי ואין אסור אלא למכור הלח הוה אמינא כיון דלא הוי תרווייהו לגריעותא לא אסרו בירושה קמ"ל דבכה"ג נמי אסור. ועיין מ"ש במשנה ו בס"ד:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על המשנה) טול אתה. ופירוש הר"ב ה"נ בקמותיה ובענבים המחוברים דוקא:
(יא) (על המשנה) טול כו'. היבש ואיפכא פשיטא שלא יאמר שכל שהוכשר לטומאה הוא בחזקת טמא ביד עם הארץ ועיין בתוספות יום טוב:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
חבר וע"ה שירשו כו': הא תנא כבר או שירשו ולא הוסיף כלום אלא דלעיל לא איירי אלא בדין מעשר. והכא איירי אף בדין טהרות דהזכיר לח ויבש והא מילתא דפשיטא היא כיון דרישא איירי באינו מעשר כ"ש דאינו נאמן על הטהרות ואגב דבעי למתני גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים יכול לומר לו טול אתה ע"ז ואני מעות תנייה. הר"ש והרא"ש ז"ל. וכתב הח' הר"ר יהוסף ז"ל משנה זו אינה צריכה דהא אפי' בעבור המעשרות אסור להחליף עם ע"ה כדתנן לעיל. ואפשר לומר דהאי ע"ה מיירי בע"ה לטהרות אבל נאמן על המעשרות ע"כ. וז"ל הרש"ש ז"ל חבר וע"ה שירשו אביהם איצטריך למיתני הא בבא בחבר וע"ה דאפי' בחבר וע"ה שרי חטים וחטים ורישא איצטריך דאפי' בחבר וחבר חטים ושעורים אסור ע"כ. ופשוט הוא דלפי' הר"ש והרא"ש ז"ל ה"נ בקמותיה ובענבים המחוברים דוקא:
תפארת ישראל
יכין
חבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ: לעיל קמ"ל דא"צ לעשר חלק הע"ה. והכא קמ"ל דמותר ליתן לחלקו פירות המוכשרים לק"ט. ולהכי מייתי הכא בסיפא לח ויבש [ועי' לקמן סי' ל"ב] [אב"י לדעתי צ"ל סי' ל"א]. ולרמב"ם לעיל מיירי בשניהן חברים. וקמ"ל דכופין אמדת סדום. שנהנה א' כשיקח חלק שקרוב לביתו:
אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה הלח ואני אטול את היבש: לח היינו שהוכשר. ויבש. היינו שלא הוכשר. דלח ויבש ג"כ כב' מינין דמי. כ"כ ע"ר אאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת