משנה דמאי א דפוסים
משנה דמאי, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
הקלין שבדמאי, השיתין, והרימין, והעזרדין, ובנות שוח, ובנות שקמה, ונובלות התמרה, והגופנין, והנצפה.
וביהודה, האוג, והחומץ שביהודה, והכוסבר.
רבי יהודה אומר, כל השיתין פטורין, חוץ משל דופרה.
כל הרימין פטורין, חוץ מרימי שקמונה.
כל בנות שקמה פטורות, חוץ מן המוסטפות.
משנה ב[עריכה]
הדמאי אין לו חומש, ואין לו ביעור.
ונאכל לאונן.
ונכנס לירושלים ויוצא.
ומאבדין את מיעוטו בדרכים.
ונותנו לעם הארץ, ויאכל כנגדו.
ומחללים אותו כסף על כסף, נחושת על נחושת, כסף על נחושת, ונחושת על הפירות, ובלבד שיחזור ויפדה את הפירות, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, יעלה הפירות ויאכלו בירושלים.
משנה ג[עריכה]
הלוקח לזרע ולבהמה, קמח לעורות, שמן לנר, שמן לסוך בו את הכלים, פטור מן הדמאי.
מכזיב ולהלן, פטור מן הדמאי.
חלת עם הארץ, והמדומע, והלקוח בכסף מעשר שני, ושירי המנחות, פטורין מן הדמאי.
שמן ערב, בית שמאי מחייבין, ובית הלל פוטרין.
משנה ד[עריכה]
הדמאי, מערבין בו, ומשתתפין בו, ומברכין עליו, ומזמנין עליו, ומפרישין אותו ערום, בין השמשות.
הא אם הקדים מעשר שני לראשון, אין בכך כלום.
שמן שהגרדי סך באצבעותיו, חייב בדמאי.
ושהסורק נותן בצמר, פטור מן הדמאי.
משנה דמאי, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב