משנה גיטין ח ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ח · משנה ט | >>
המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, בית שמאי אומרים, אינה צריכה הימנו גט שני.
ובית הלל אומרים, צריכה הימנו גט שני.
אימתי? בזמן שנתגרשה מן הנישואין.
ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני, מפני שאין לבו גס בה.
כנסה בגט קרח, תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה.
משנה מנוקדת
הַמְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלָנָה עִמּוֹ בְּפֻנְדָּקִי,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- אֵימָתַי?
- בִּזְמַן שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִן הַנִּשּׂוּאִין;
- וּמוֹדִים בְּנִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵרוּסִין,
- שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי,
- מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִבּוֹ גַּס בָּהּ.
- כְּנָסָהּ בְּגֵט קֵרֵחַ,
- תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ:
נוסח הרמב"ם
המגרש את אשתו - ולנה עימו בפונדק,
- בית שמאי אומרין:
- אינה צריכה הימנו - גט שני.
- ובית הלל אומרין:
- צריכה הימנו - גט שני.
- אימתי? - בזמן שמתגרשת מן הנישואין.
- מודים - במתגרשת מן האירוסין,
- שאינה צריכה הימנו - גט שני,
- מפני שאין לבו - גס בה.
- כנסה - בגט קירח,
- תצא - מזה ומזה,
- וכל הדרכים האלו - בה.
פירוש הרמב"ם
זאת המשנה בנויה כשהעידו עליה שני עדים שהיא נתייחדה עמו.
בית הלל סברי, הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, ואין אדם עושה ביאתו ביאת זנות, והרי קדשה בביאה. ובית שמאי אומרים, עד שיעידו שני עדים שנבעלה בפניהם.
וצריך שנבאר גט קרח ואז יתבאר לך זה הדין.
וזה שהם היו כותבין גיטין שיכפלו בהם כמה כפלים, והעד חותם בכל כפל מכיפלי הגט, וקראוהו "גט מקושר" מפני אלו הכפלים.
וקראו "גט קרח" הגט שהיו הכפלים מרובים מחשבון העדים שחתמו בו, עד שנשאר בו כפלים בלא עדים.
ואמנם טעם שהתקינו גט מקושר יתבאר טעם עשותן כן במקומו בפרק האחרון מבתרא (הלכה א). וזה הגט הנאמר מותר לחתום בו פסול לעדות, אחר שחתמו בו שני עדים כשרים.
וכבר נתבאר שאדם שרמז לרבים ואמר להם כולכם כתבו גט לאשתי, שהדין בזה שיכתוב אחד וכולם חותמין ואז יהיה גט כשר, וצריכין שיחתמו כולם בהכרח. ולכך אמר מי שגירש אשתו בגט קרח ונישאת נשואי שניים, יוציא וכל הדרכים האלו בה, שאנו חוששין שמא זה הגט יש בו הרבה עדים, וקשר בלא עד, ויחשוב החושב כשאומר אדם גם כן להרבה בני אדם כולכם כתובו וחתמו קצתם, ונחסר מהם עד אחד או יותר, שהוא כשר כמו זה הגט קרח שחתמו בו קצת עדיו ונשאר מקום לקצת העדים שלא חתמו.
וזה אמנם הוא דעת רבי מאיר שנקדם לך דעתו, ואינה הלכה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ולנה עמו בפונדקי - ויש שם עדי יחוד ואין שם עדי ביאה. בית הלל סברי הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה לד, ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי קידשה בביאה. וב"ש סברי לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה עד שיראוה שנבעלה:
גט קרח - שקשריו מרובין מעדיו. דתקון רבנן גט מקושר משום כהנים קפדנים שהיו כותבים גט פתאום לנשותיהם ומתחרטים ולא היו יכולים להחזירן, ותקנו להם גט מקושר שאינו נוח ליכתב מהרה, שמא בתוך כך יתפייס. וכותב שטה אחת או שתים וכורכן על החלק ותופר ועד אחד חותם על הכרך מבחוש,, ן, וחוזר וכותב שני שיטין או יותר מבפנים וכורכן על החלק וחותם עד שני על הכרך מבחוץ, וכן עד ש., לישי. ואם יש קשר כרוך ואין עד חתום מאחוריו, זהו קרח ופסול. דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מתחלה, וחיישינן דלמא הבעל אמר להו כולכם חתומו, והרי אחד שלא חתם. ואם נשאת אשה בגט זה, תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה. ומתניתין רבי מאיר היא, דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגטין הולד ממזר. ואינה הלכה:
פירוש תוספות יום טוב
ב"ש אומרים אינה צריכה הימנו גט [שני] עיין מ"ש במשנה ד' בשם התוס': . ב"ש אומרים אינה צריכה הימנו גט [שני] עיין מ"ש במשנה ד' בשם התוס':
ובית הלל אומרים צריכה הימנו גט. פי' הר"ב דסברי הן הן עדי יחוד. הן הן עדי ביאה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. עיין בפי' משנה ז' פ"ד דעדיות. ומ"ש שם בס"ד. וכתב הרמב"ם בפ"י מה"ג [הל' י"א] שכל המקדש בביאה. אין צריך לבעול בפני עדים. אלא יתיחד בפניהם ויבעול:
כנסה בגט קרח. כתב הר"ב גט מקושר וכו' וכורכן כו'. ועיין לשון הרמב"ם שהעתקתי בר"פ בתרא דב"ב:
תצא מזה ומזה. הא דלא תנא לה בהדי הנהו דלעיל. אומר הר"ר יוסף דאיידי דתנא לעיל כתב סופר גט וכו'. תנא כתב לגרש את אשתו והדר תנא המגרש את אשתו וכו' דהוה נמי פלוגתא דב"ש וב"ה כמו כתב לגרש וכו'. והדר תנא גט קרח. תוס':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
המגרש את אשתו: וכו'. ביד שם פ' עשירי סי' י"ח ובטור א"ה סימן קמ"ח וסימן קמ"ט ובספר תרומת הדשן סי' ר"ט:
ולנה עמו בפונדקי: ר' יוחנן וכן בברייתא ר"ש בן אלעזר אומר לא נחלקו על שלא ראוה שנבעלה שאינה צריכה הימנו גט שני על מה נחלקו על שראיה שנבעלה שבש"א אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובה"א אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולשם קדושין בעל וצריכא גט. וכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו הא דאמרינן הכא להאי לישנא דב"ש סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות וב"ה סברי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות קשיא לי דהא אפכא שמעינן להו ביבמות פ' בית שמאי דבית שמאי אמרי ממאנין את הארוסות ואין ממאנין את הנשואות ובית הלל אומרים בין ארוסות בין נשואות וקפריש טעמא התם בגמרא משום דב"ש סברי אין אדם עושה בעילת זנות וממנעי ולא נסבי וי"ל דהכא אזלי ב"ש לטעמייהו דאמרי לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה והלכך כל שהוציאה מביתו מחמת דבר ערוה חזקה מזוהמת היא בפניו ואינו מחזירה והשתא בעילת זנות הוא דקא עביד וב"ה נמי אזלי לטעמייהו דאפילו בשהקדיחה לו תבשילו מוציאה ולפיכך י"ל דנתפייס ומחזירה ולא עשה בעילת זנות וההיא דממאנין אפילו את הנשואות ולא חיישי ב"ה דילמא ממנעי ולא נסבי היינו משום דכיון דבתקנת חכמים נשא לא ממנע דלאו בעילת זנות היא לו וכדאמרינן התם וב"ה סברי כיון דאיכא קדושין וכתובה לא אתו למימר דבעילת זנות היא כך נ"ל עכ"ל ז"ל ועיין ג"כ על זה בתוס' ועיין בגמרא פרק מי שאחזו (גיטין דף ע"ג ע"ב):
ומודים בשנתגרשה מן האירוסין: וכו'. מפני שאין לבו גס בה מהאי סיפא פרכינן בגמרא עליה דר' יוחנן דאי מתני' כשראוה שנבעלה מה לי מן האירוסין מה לי מן הנשואין הא חזינן דבעל ואין אדם בועל את אשתו בזנות לב"ה אלא ודאי מתני' בשלא ראוה שנבעלה וסיפא היינו טעמא דכיון דאין לבו גס בה לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וכיון דא"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ובגמרא אמר איהו גופיה דהיכא דלא ראוה שנבעלה לא בעיא גט לכ"ע כדכתיבנא דס"ל כר' שמעון בן אלעזר ש"מ דתרי אמוראי אליבא דר' יוחנן. וכתב הר"ן בשם הרשב"א ז"ל ומיהו אפילו מן האירוסין היכא דחזינן להו דגייסי אהדדי איכא למימר דצריכה הימנו גט שני וכדמוכח בפ' האשה שנתאלמנה לענין דהתם וה"ה לעניינא דהכא ואיתה למתני' פ"ק דיבמות ד' י"ד ותוס' ר"פ ב"ש דיבמות ודפ' מי שאחזו (גיטין ד' ע"ג) ובגמרא פ' האומר דקדושין ד' ס"ה:
כנסה בגט קרח: פ' האשה רבא ד' צ"א:
וכל הדרכים האלו בה: לקמן בפ' בתרא מוקי לה כר"מ אבל לרבנן תצא והולד כשר תוס' ז"ל וכמו שכתבתי לקמן בפ' בתרא סימן ד':
תפארת ישראל
יכין
המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי: ונתייחדו בעדים:
ובית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני: דעדי יחוד הן כעדי ביאה. ומדאין אדם בועל בזנות כשאפשר בהיתר, להכי ודאי קדשה בביאה. מיהו בלא היתה אשתו מקודם אפילו בא עליה בפני עדים אין חוששין לה [קמ"ט ס"ב]:
אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין: דלבו גס בה:
מפני שאין לבו גס בה: עי' פ"ז סי' י"ז:
כנסה בגט קרח: כך מעשהו. כותב שורה א' או ב' וכורכן על החלק שתחתיהן ותופרו יחד, וחותם עד על החלק מבחוץ, וחוזר וכותב מבפנים שורה א' או ב', וחוזר וכורך ותופר וחותם מבחוץ כבתחלה, וכן עד סופו, מניין הכריכות והקשרים כמניין העדים. וזה נקרא גט מקושר. ותקנוהו חז"ל לכהנים שהן קפדנים, ובכעס כל דהו מגרשין נשותיהן, והרי כשיתחרטו אסורים להחזיר, לכן תקנו שכל כהן יגרש בגט מקושר, שצרוך זמן רב לתקנו, שמא ביני ביני תנוח דעתו ולא יגרש. מיהו אם היה בגט מקושר כרך א' בלי חתימת עד, אז נקרא גט קרח, וכסוף פרקן, ופסול. וקאמר הכא שאם נשאת בגט כזה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת