משנה גיטין ה א

ורחמנא אמר "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם"(שמות כב, ד), ונפל המחלוקת בזאת הכוונה למי הוא חוזר אם על הניזק או על המזיק, ואפילו למאן דאמר מיטב שדהו של ניזק, מפני תקון העולם יקח הניזק שיעור ניזקו במעולה מה שנמצא אצל המזיק, כדי שלא תתרבה הנזק והתגבורת בין דיני אדם.

ודין בעל חוב מן התורה שיגבה מן הזיבורית, לפי שנאמר "בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו"(דברים כב, יא), ואין אדם מוציא מביתו לרצונו אלא הפחות ממה שנמצא אצלו ופחות שבתועלת. אבל אמרנו בבינונית כדי שלא תנעול דלת בפני לווין.

והעמדנו באשה בזיבורית, על עיקר כל בעל חוב, לפי שאין לנו לומר שמא אם אומרים לה שתגבה כתובתה מן הזיבורית לא תנשא, לפי שהיא חפצה בנישואין יותר מהאיש הנושא אותה, ואין שם נעילת דלת.

ואין הלכה כרבי מאיר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

הניזקין שמין להם בעידית - אע"ג דמדאורייתא היא ^א, דכתיב (שמות כב) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, האי תנא סבר דמיטב שדהו דניזק קאמר קרא, ומפני תקון העולם ^ב אמרו חכמים שישלם המזיק מעידית שבנכסיו, אע"פ שהם טובים מעידית של ניזק, כדי שיהו נזהרים מלהזיק:

ובעל חוב בבינונית - דמדאורייתא לא גבי אלא מזיבורית, דכתיב (דברים כד) והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה, ואין דרכו של אדם להוציא אלא הפחות שבנכסיו, ומפני תקון העולם אמרו בעל חוב בבינונית, כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ^ד:

וכתובת אשה בזבורית - דליכא למיחש בה לנעילת דלת. דיותר ממה שהאיש רוצה לישא, אשה רוצה להנשא ^ה:

ר"מ אומר כו' - ואין הלכה כרבי מאיר:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

הנזקין שמין להם בעידית. עיין בפ"ק דב"ק בראשו וסופו:

שמין להם בעידית. כתב הר"ב אע"ג דמדאורייתא היא וכו' כלומר דהא להכי תנן לה הכא בגטין. ואע"פ שאין ענינו מענין גטין אלא משום דתני בפרק דלעיל מילי דתקון העולם:

בעידית. פירש הר"ב מפני תקון העולם. לשון רש"י שנוח לו לאדם לגבות מועט מקרקע עידית ולא הרבה מזיבורית:

עידית. את כל נאות יעקב (איכה ב) תרגום ית כל עידית בית יעקב. נאות אלהים (תהלים פ"ג) תרגום עידית אלהים. ערוך:

ובעל חוב בבינונית. פי' הר"ב כדי שלא תנעול דלת כו'. גמ'. ופירש הר"ן שאף על פי שהזיבורית שוה כנגד חובו לא קפיץ עליה זבינא:

וכתובת אשה בזיבורית. פירש הר"ב דיותר ממה שהאיש וכו'. כתבו התוס' וקשה דלמ"ד כתובה דאורייתא דיליף לה מכמוהר הבתולות שיהא זה כמוהר הבתולות. ומוהר הבתולות כזה. [כמ"ש בסוף מס' כתובות] מדאורייתא דינה בעידת [דקנסות דינן כנזקים] ואמאי הפקיעו חכמים דינה מהאי טעמא. ור"מ נמי דאמר דינה בבינונית. קסבר כתובה דאורייתא בפ' אע"פ [וכמ"ש שם מ"א] וי"ל דטעמא דהפקיעו חכמים דינה כדאמר בגמרא גבי בעל חוב שלא יראה אדם לחברו שדה נאה ויאמר אקפוץ ואלונו. ה"נ חשו חכמים באשה שמא תקנטנו כדי שיגרשנה ותגבה כתובה. וטעמא דיותר משהאיש כו' לא הוי אלא משום דלא תימא כמו שב"ח בבינונית משום נעילת דלת. אשה נמי משום חינא [שיהיו האנשים נושאים חן בעיני הנשים וינשאו להן] תהא בבינונית. ע"כ:

בזבורית. לשון הרמב"ם הפחות והרע. ע"כ. ולא נודע אצלי מאיזה לשון [הוא]. וע' בר"פ אחרון דמקואות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על הברטנורא) כלומר דהא להכי תנן לה הכא בגטין ואע"פ שאין ענינו מענין גטין אלא משום דתני בפרק דלעיל מילי דתקון העולם:

(ב) (על הברטנורא) שנוח לו לאדם לגבות מועט מקרקע עידית ולא הרבה מזבורית. רש"י:

(ג) (על המשנה) עידית. את כל נאות יעקב תרגום ית כל עידית בית יעקב. נאות אלהים תרגום עידית. ערוך:

(ד) (על הברטנורא) גמרא. ופירש הר"ב אף על פי שהזבורית שוה כנגד החוב לא קפי. ן עליה זבינא:

(ה) (על הברטנורא) וקשה דלמ"ד כתובה דאורייתא דיליף לה מכמוהר הבתולות כו'. מדאורייתא דינה בעידית, ואמאי הפקיעו חכמים דינה מהאי טעמא. ורבי מאיר נמי דאמר בבינונית קסבר כתובה דאורייתא בריש פרק אע"פ. וי"ל דטעמא דהפקיעו חכמים דינה כדאמרינן בגמרא גבי בעל חוב, שלא יראה אדם שדה נאה ויאמר אקפוץ ואלונו, ה"נ חשו חכמים באשה שמא תקניטנו כדי שיגרשנה ותגבה כתובה. וטעמא דיותר משהאיש כו' לא הוי אלא משום דלא תימא כמו שבע"ח בבינונית משום נעילת דלת, אשה נמי משום חינא שיהו האנשים נושאים חן בעיני הנשים וינשאו להן, תהא בבינונית. תוספ':

(ו) (על המשנה) בזבורית. הפחות והרע ולא נודע לי מאיזה לשון הוא (נ"ל מלשון זיבורא ועקרבא. ב"ד) הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

הניזקין: וכו' פ' האומנין דף ע"ז ובירושלמי ס"פ הנושא ובפ' כל הנשבעין. וכתבו תוס' ז"ל אין ענין נזקין אצל גיטין אלא משום דתנא לעיל בפ' השולח מילי דתקון העולם תנא ליה הכא וגט פשוט דתנא בבבא בתרא ולא תנייה הכא במכלתין משום דאיירי התם במילי שטרות כיצד נעשין תנא התם עכ"ל ז"ל. ירוש' שמין להם בעידית וקל וחומר להקדש במה אנן קיימין אי בהכשר נזקין הא תנינא שור רעהו ולא שור של הקדש ואי בנזקי גופו הא תני ר' חייא ניזקין להדיוט ואין ניזקין לגבוה אלא באומר הרי עלי מנה לבדק הבית דמשלם מן העדיות וכתבו תוס' ז"ל משמע מכאן דלא משכחת נזקין בהקדש לא בקרן ולא בשן ולא ברגל ולא באדם המזיק אלא באומר הרי עלי מנה וכן משמע במתניתין דפ"ק דב"ק דקתני נכסים שאין בהם מעילה ואכולהו אבות קאי אפי' אניזקין דאדם למ"ד מבעה זה אדם ע"כ. ועי' עוד שם ובמה שכתבתי עוד בפ"ק דב"ק דף ז' וביד רפ"ז דהל' חובל ומזיק ורפי"ט דהל' מלוה ולוה וסי' ד' ובטור ח"מ סי' ק"ב וסי' תי"ט. בפי' ר"ב ז"ל האי תנא סבר דמיטב שדהו דניזק קאמר. אמר המלקט ור' ישמעאל היא אבל ר' עקיבא פליג עליה דסבר דמיטב שדהו דמזיק קאמר ורבינא אוקי מתניתין כר' עקיבא דאמר מדאורייתא בדמזיק שיימינן ומתני דקתני במידי דאורייתא מפני תקון העולם ר' שמעון היא שהיה תלמידו של ר' עקיבא דדריש נמי בעלמא טעמא דקרא והכא נמי מה טעם קאמר מפני מה אמרו הנזקין שמין להם בעידית מפני הגזלנים והחמסנים כדי שיאמר אדם למה אני גוזל או חומס למחר ב"ד יורדין לנכסי ונוטלין שדה נאה שלי וסומכין על מה שכתוב בתורה מיטב שדהו וכו' ואיתא נמי לפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא בפ"ק דב"ק דף ו' ובפ' הכונס (בבא קמא דף נ"ט:)

ובעל חוב בבינונית: פ' האומנין דף ע"ז ופי' הר"ן ז"ל שאע"פ שהזיבורית שוה כנגד חובו לא קפיץ עלה זביני:

וכתובת אשה בזבורית: הם דברי ר' יהודה בברייתא ור"ש נמי ס"ל הכי דיהיב טעמא משום דיותר ממה שהאיש וכו'. ועיין במ"ש בפ"ט דכתובות סי' ב' בשם תוס' ז"ל וביד פט"ו דהלכות אישות סי' ג' ובטור א"ה סי' ק':

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

הנזקין שמין להם בעידית: לשון עדי ותפארת, כלומר ארץ מקושטת [מיהו תרגום של נאות אלדים. עידית אלדים. ש"מ דלשון ישוב הוא, ארץ מיושבת ונאה]. ומדאורייתא ניזק משתלם כעידית שלו, רק משום תיקון עולם כדי שיהא נזהר מלהזיק, לפיכך תקנו שבאם עידית דמזיק עדיפי מדניזק, משתלם מנייהו. דאף שדמי עידית וזבורית שוין, אפ"ה ניחא לניזק טפי למגבי מעידית, דמדהן מועטים א"צ כ"כ הוצאות בזריעה וחרישה כבזבורית המרובין. מיהו מיתמי ניזק גובה רק מזיבורית:

ובעל חוב בבינונית: מדאורייתא דינו בזבורית, ומשום תקון העולם שלא ימנעו מלהלות זל"ז, תקנו שיגבה בבינונית:

וכתובת אשה בזיבורית: מדליכא למיחש שתמנע מלהנשא. דיותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא [ואילה"ק מלעיל פ"ד מ"ג סי' י"ז. דחששו כה"ג. דנ"ל דדוקא התם שלא תגבה כלל שאני. וזיבורית הוא מלשון זיבורא שהוא בע"ח עוקץ [כ(שו"ע חו"מ, קא)]. ונ"ל ע"פ מ"ד [חגיגה ד"ה א'] דזבורא מעלי לקרירא. ואפ"ה כל אדם מואס בה, מדהזיקה יותר מהרווחתה. כ"כ שדה זו טרחתה בחרישה וניכוש הוא יותר מהרווח שישיג אח"כ עי"ז]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי