משנה בכורות ג ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ג · משנה ב | >>
רבן שמעון בן גמליאל אומר, הלוקח בהמה מניקה מן הנכרי, אינו חושש שמא בנה של אחרת היה.
נכנס לתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות ואת שאינן מבכירות מניקות, אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו, או שמא בנה של זו בא לו אצל זו.
משנה מנוקדת
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מֵינִיקָה מִן הַנָּכְרִי,
- אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הָיָה.
- נִכְנַס לְתוֹךְ עֶדְרוֹ,
- וְרָאָה אֶת הַמַּבְכִּירוֹת מֵינִיקוֹת,
- וְאֶת שֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת מֵינִיקוֹת,
- אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ
- שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ,
- אוֹ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ:
נוסח הרמב"ם
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- הלוקח בהמה מניקה מן הגוי -
- אינו חושש - שמא בנה של אחרת היה.
- הלוקח בהמה מניקה מן הגוי -
- נכנס לתוך עדרו,
- וראה את המבכרות מניקות, ואת שאינן מבכרות -
- אינו חושש -
- שמא בנה של זו - בא לו אצל זו,
- או שמא בנה של זו - בא לו אצל זו.
פירוש הרמב"ם
המאמר הראשון הוא, שהואיל ולקח אותה מניקה אומרים עליה שבנה הוא זה שמניקה אותו, ומה שתלד אצלו אינו בכור.
והמאמר השני שהוא הנכנס לעדר הצאן והיו שם מבכירות ושאינן מבכירות, ומצא המבכירות מניקות נקבות ושאינן מבכירות מניקות זכרים, אינו חושש שמא הדבר בהפך היה בשעת הלידה, ושהמבכירות שלא ילדו לעולם הן הן שילדו הזכרים, אלא מניח העניין כפי מה שמצא אותו.
והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אין חוששין שמא בנה של אחרת היה - שיהא הבא אחריו בכור ספק דנימא הך בהמה לא ילדה מעולם אלא שאהבה את זה בן חברתה, ואי משום דאית לה חלב הא איכא מיעוטא ד דחולבות אע"פ שאינן יולדות, הא ודאי לא אמרינן אלא בנה הוא ופטורה מן הבכורה:
מבכירות - בחורות שלא ילדו עד עכשיו:
אין חוששין שמא בנה של זו בא לו אצל זו - דליחוש לכולהו בספק בכורות, אלא ודאי אותן הכרוכין אחר המבכירות הוו בכורות ודאין, והכרוכין אחר שאין מבכירות הוו פשוטין ודאין. והלכה כרשב"ג:
פירוש תוספות יום טוב
אין חוששין שמא בנה של אחרת היה. פי' הר"ב דנימא הך בהמה לא ילדה מעולם כו'. ואי משום דאית לה חלב האיכא מיעוטא דחולבות. וכן לשון רש"י. ומשמע דאיכא למיחש למיעוטא אלא הכא לא אמרינן שאהבה כו'. וקשיא דלא קי"ל כר"מ דחייש למעוטא כדאיתא במ"ד פ"ב דע"ז ושם רפ"ג והכא פסקינן כרשב"ג. אלא כדמסקי התוס' שם בע"ז דף מ' ע"ב. וכאן ד' כ' וכן כתב הרא"ש. דהכא שראינוה חולבת קודם לידה דודאי הוחזקה מן המיעוט. אבל ודאי בשאר בהמות חלב פוטר:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ד) (על הברטנורא) ומשמע דאיכא למיחש למעוטא אלא הכא לא אמרינן שאהבה כו'. וקשיא דלא קיימא לן כר"מ דחייש למיעוטא כו'. אלא כדמסקי התוס' והרא"ש, דהכא שראינוה חולבת קודם לידה דודאי הוחזקה מן המיעוט. אבל ודאי בשאר בהמות חלב פוטר:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
רשב"ג אומר וכו': תוס' והרא"ש ז"ל ר"פ בתרא דיבמות ותוס' דחולין פ"ק ד' י"א:
הלוקח בהמה מניקה מן הנכרי אינו חושש שמא בנה של אחרת היה: ות"ק דברייתא פליג עליה דהוי בכור מספק מפני שמרחמת אע"פ שאינה יולדת רשב"ג אומר הדבר בחזקתו. ובגמרא א"ר יוחנן דאפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר ואפילו כמין חזיר ה"ז פטורה מן הבכורה:
נכנס לתוך עדרו: בברייתא הנכנס כמו שאכתוב בסמוך. ובהרא"ש ז"ל תרי זימני כתוב שם היה. שמא בנה של אחרת הי' היה נכנס וכו'. ופי' הרמב"ם ז"ל כגון שמצא הבכירות מניקות נקבות ושאינם מבכירות מניקות זכרים אינו חושש שמא הדבר בהפך היה בשעת הלידה ושהמבכירות שלא ילדו הן הן שילדו הזכרים אלא מניח הענין כפי מה שמצא אותו:
לתוך עדרו: פי' של עצמו וז"ל הברייתא וכן היה רשבג"א הנכנס לתוך עדרו בלילה וראה בעשר בחמש עֶשְרֵה מבכירות ושאינם מבכירות יולדות למחר השכים ומצא זכרים תלויות בשאין מבכירות ונקבות תלויות במבכירות אין חוששין להחמיר ולספק בספק בכורות ולומר שמא בנה של זו בא לו אצל זו וזכרים בני המבכירות. וכתבו תוס' ז"ל דלרבותא נקט נכנס לתוך עדרו בלילה דאע"ג דודאי היתה תחלת לידה בלילה שעדיין אין האמהות מכירין בולדותיהן ודרכן לטעות בלילה ובא לו בנה של זו אצל זו אפ"ה לא חיישינן ע"כ. ומחק הר"ר יהוסף ז"ל מלת מניקות השניה. וגם מחק מלת או והגיה ושמא בויו. ובעי בגמרא האי הדבר בחזקתו דקאמר רשב"ג בברייתא ר"ל דאינה מרחמת על ולד בהמה אחרת אא"כ יולדת ומיהו היכא דילדה חיישינן לרחומי שמרחמת ולד בהמה אחריתי או דלמא אפילו ילדה דידה מרחמא דלאו דידה לא מרחמא למאי נ"מ למילקא עליה דהאי שכרוך אחריה משום אותו ואת בנו אבל לענין בכורה ממה נפשך פטורה דאי האי לאו דידה הא הויא לה אחרינא ובעי' למפשט ממתני' דקתני אינו חושש שמא בנה של אחרת היה אלמא משמע דבודאי דילה מחזקינן ליה דלא מרחמא אלא דידה ודחינן מי קתני שמא בנה של אחרת הוא היה קתני וה"ק אינו חושש שמא בנה של אחרת אא"כ היה לה ולד מעיקרא וה"פ ממה נפשך פטורה מן הבכורה דאין חוששין שמא מרחמת בן חברתה אא"כ היה לה ולד אחר מעיקרא הלכך לענין בכורה ודאי פטורה מן הבכורה אבל לענין אותו ואת בנו ספיקא הוא:
תפארת ישראל
יכין
רבן שמעון בן גמליאל אומר הלוקח בהמה מניקה מן הנכרי: אף שראינוה שהחליבה אף שלא ילדה עדיין. והשתא רואה שהיא מניקה ולד:
אינו חושש שמא בנה של אחרת היה: והיא לא בכרה עדיין. ויהיה הולד שתלד ספק בכור. זה לא אמרינן. ואפילו היה זה הולד שמניקה כמין טמא. דאז אסור מספק שמא אינו בנה [כי"ד ע"ט ס"ב]. אפ"ה אמרינן לולא שהולידה כבר לא היתה מניקה לזה [שט"ז ש"ך סק"ה וז']. מיהו בלא ראינוה חולבת קודם שבכרה. אז אם רק ראינוה השתא חולבת. סגי לפוטרה להבא מבכירה אפילו אין הולד כרוך אחריה. וקיי"ל דחולבת לא מהני רק במסייע סברא דעכומ"ז מסלפ"ת שכבר בכרה. אבל בעזים שרגילות להחליב קודם שמבכירות. לא מהני חלב כלל לפטריה מבכורה [שט"ז ג']:
או שמא בנה של זו בא לו אצל זו: וסד"א מדיש וודאי בכור יאסרו כל הוולדות מספק תערובות בכור. קמ"ל דבמקום בנה ודאי אינה מניחה לולד אחר לינק ממנה. וגם אם דומין האמהות וגם הוולדות אהדדי. אפ"ה מכירין זא"ז בריח:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת