משנה בכורות ב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ב · משנה ג | >>
כל שקדם הקדשן את מומן, או מום עובר להקדשן, ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע [ ונפדו ], פטורין מן הבכורה ומן המתנות, ואינן יוצאין לחולין ליגזז ולהעבד, וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן, והשוחטן בחוץ חייב, ועושין תמורה, ואם מתו יקברו.
משנה מנוקדת
כֹּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן,
- אוֹ מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן,
- וּלְאַחַר מִכָּאן נוֹלָד לָהֶם מוּם קָבוּעַ, וְנִפְדּוּ,
- פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת,
- וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחֻלִּין לִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד,
- וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן,
- וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ חַיָּב,
- וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה;
- וְאִם מֵתוּ, יִקָּבְרוּ:
נוסח הרמב"ם
כל שקדם הקדשן את מומן, או מום עובר להקדשן,
- ולאחר מכן נולד להן מום קבוע, ונפדו -
- פטורין - מן הבכורה, ומן המתנות,
- ואינן יוצאין לחולין - להיגזז, ולהיעבד,
- וולדן, וחלבן - אסור לאחר פדיונן,
- והשוחטן בחוץ - פטור,
- ועושין תמורה,
- ואם מתו - יקברו.
פירוש הרמב"ם
נאמר בפסולי המוקדשין "וכי יהיה בו מום" וגו' "בשעריך תאכלנו" וגו' "כצבי וכאיל"(דברים טו, כב), מה צבי ואיל פטורין מן הבכורה ומן המתנות, אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה ומן המתנות. וכן פסולי המוקדשין, רוצה לומר קדשי המזבח, אסורין בגיזה ועבודה אפילו לאחר פדיונן, ואין מותר ליהנות מהן אלא אחר שחיטה.
ומה שאמר וולדן אסור - על מנת שתתעבר קודם פדייה ותלד אחר פדייה, אבל אם נתעברה אחר פדייה הולד חולין.
והשוחט בחוץ פטור - לפני פדיונן לפי שאינן ראוין לפנים.
ומה שאמר ועושין תמורה - ואפילו לאחר שיפדו. ואותה תמורה אין מקריבין אותה אבל דינה שתמות, רוצה לומר שמניחין אותה בלא אכילה עד שתמות, כמו החטאות שימותו כמו שיתבאר, אבל תמורה שקדם פדיונה הרי היא נקרבת כמו שיתבאר במסכת תמורה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
' -אין פירוש למשנה זו
פירוש תוספות יום טוב
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
או מום עובר להקדשן ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע ונפדו פטורים: כצ"ל:
ואינם יוצאים לחולין להגזז ולהעבד: דאמר קרא תזבח ולא גיזה והה"נ עבודה דממעטינן מהאי קרא דשניהם שוין. תוס' חיצוניות. ואם מתו יקברו. תוס' פ' כל שעה (פסחים דף כ"ט:)
תפארת ישראל
יכין
או מום עובר להקדישן: והרי מום עובר כליתא דמי:
ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות: משנה זו כבר שנוייה בחולין [פ"י מ"ב]. ונקט לה התם משום מתנות. והדר נקט לה הכא משום בכורה:
וולדן וחלבן אסור: בנתעבר הקרבן קודם שנפדה:
לאחר פדיונן: האי לאחר פדיונן אגיזה ועבודה נמי קאי:
והשוחטן בחוץ: קודם פדיון:
חייב: ודוקא בהומם בדוק שבעין. דבכה"ג בפנים אם עלו לא ירדו. אבל בשאר מומין דלא חזו כלל לפנים. פטור בשחטן בחוץ:
ועושין תמורה: קודם שנפדו:
ואם מתו: מעצמן:
יקברו: דהרי בעו העמדה והערכה. וגם אין פודין קדשים להאכילן לכלבים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת