משנה ביצה ג א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק ג · משנה א | >>
אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות.
אבל צדין חיה ועוף מן הביברין, ונותנין לפניהם מזונות.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שווין.
זה הכלל: כל המחוסר צידה אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר.
משנה מנוקדת
אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבֵּיבָרִין בְּיוֹם טוֹב,
- וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת;
- אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבֵּיבָרִין,
- וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- לֹא כָּל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל הַמְּחֻסָּר צֵידָה, אָסוּר;
- וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צֵידָה, מֻתָּר:
נוסח הרמב"ם
אין צדין דגים מן הביברין - ביום טוב,
- ואין נותנין לפניהם - מזונות,
- אבל - צדין חיה ועוף מן הביברין,
- ונותנין לפניהם - מזונות.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- לא כל הביברין - שווין.
- זה הכלל -
- כל המחוסר צידה - אסור.
- ושאינו מחוסר צידה - מותר.
פירוש הרמב"ם
ביברים - פירוש בריכות מים שצודין בהם דגים, ועוד פירוש "ביברים" בתים מוקפות שמגדלין בהם החיות.
וכל מה שהוא אסור לאכלו ביום טוב מפני שהוא מוקצה, אסור ליתן לפניו מזונות.
מחוסר צידה - הוא כל שאומרים הבא מצודה ונצודנו, ומה שהוא כן מוקצה הוא.
והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אין צדין דגים - אע"ג דשחיטה ואפיה ובישול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך יו"ט, צידה דמיא לקצירה וקצירה לא הותרה ביו"ט א. ביברין של דגים, הן בריכות של מים שדגים מתגדלים שם. ביברים של חיה, קרפיפות מוקפין גדר סביב ומביאים שם חיות ויולדות ומתגדלות שם:
ואין נותנין - לפני הדגים מזונות, דאפשר להם בלא מזונות ואין מזונתן עליך:
אבל צדין חיה ועוף - המוכנים מאתמול:
מן הביברין - הקטנים, שאין מחוסרים צידה. ורשב"ג לאו לאפלוגי אתנא קמא אתא, אלא לפרושי ב:
כל המחוסר צידה - שצריך לבקש תחבולות כדי לתפסו. וכל דרהיט בתריה ומטי ליה בחד שחיה לא הוי מחוסר צידה, ואי לא הוי מחוסר צידה:
פירוש תוספות יום טוב
אין צדין כו'. פירש הר"ב צידה דמיא לקצירה וקצירה לא הותרה ביו"ט כבר כתבתי במשנה ט' פ"ק טעמא דטחינה. והיינו נמי טעמא דקצירה לפי שאדם עשוי לקצור כל שדהו ביחד. ודמי לעובדא דחול. וכן צידה אסרו שפעמים שתעלה במצודתו דגים הרבה ודמי לעובדא דחול. הרא"ש:
רבן שמעון בן גמליאל אומר כו'. כתב הר"ב דלאו לאפלוגי אתא כו'. וכ"כ הר"ן בפ' ו' דכתובות במתניתין ד'. דרשב"ג דהכא לאו לאפלוגי. וטובא דכוותיה. כמ"ש בסוף בכורים. ולפי"ז בדגים לעולם אין צדין כו' דאלת"ה למה חילקן. והטעם מפני שהם מכוסים מן העין כמ"ש הראב"ד בפ"ב מהלכות יו"ט אף על פי שהוא אינו מפרש דלאו לאפלוגי כו'. ויש לשני הפירושים פנים בגמרא אלא שאין להאריך בזה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) וטעמא כמו בטחינה כמו שכתב בפרק קמא. וכן צידה אסרו שפעמים שתעלה במצודתו דגים הרבה כו'. הרא"ש:
(ב) (על הברטנורא) ולפ"ז בדגים לעולם אין צדין דאלת"ה למה חילקן והטעם מפני שהם מכוסים מן העין:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אין צדין דגים מן הביברים בי"ט וכו': ראיתי שמחק ה"ר יהוסף ז"ל מלות ביום טוב וביד פ' שני דהלכות יו"ט סי' ז' י"ז ובטור א"ח רס"י תצ"ז וכתוב שם בב"י ואיכא למידק כיון דמתני' מפלגא בין דגים לחיה ועוף היאך לא חילק הרמב"ם ז"ל ביניהם ונ"ל שהוא סובר דת"ק היה מחלק ביניהם ואין הלכה כמותו אלא כרשב"ג וסובר דרשב"ג קאי אדגים חיה ועוף הלכך דין כולם שוה דכל שאינם מחוסרין צידה לוקחין מהם בי"ט ונותנים לפניהם מזונות ואם הם מחוסרין צידה אין לוקחין מהם בי"ט ואין נותנין לפניהם מזונות ורבינו אפשר שהוא סובר כדעת הראב"ד והרשב"א ז"ל שכתב הרב המגיד דרשב"ג לא קאי אלא אחיה ועוף אבל דגים בכל ביבר אסורין ואפי' הוא ביבר קטן והטעם מפני שהם מכוסין מן העין והטעם וכו' ע"ש עוד: מתני' מייתי לה פ' האורג (שבת דף ק"ו) ותוס' ברפ"ק דמכילתין דף ג':
מן הביברין: פי' אפי' מן הביברין ואפי' שאינם מחוסרין צידה ממש מ"מ כיון שהביבר רחב הרבה והדגים נשמטין הנה והנה דומה לצידה מספר הלבוש שם סי' תצ"ז. ובגמ' פריך עלה ורמינהי ביברים של חיות ושל עופות ושל דגים אין צדין מהם בי"ט ואין נותנין לפניהם מזונות קשיא חיה אחיה קשיא עופות אעופות בשלמא חיה אחיה לא קשיא מתני' ר' יהודה דקאמר התם בשבת פ' האורג וצבי לבית חייב דלא חשיב ליה צידה עד שיכניסנו לבית וברייתא רבנן דחשיבי ליה לביבר ציד כדתנן התם וחכמים אומרים צפור למגדל וצבי לגנה לחצר ולביברין ומסיק בגמ' עופות אעופות נמי לא קשיא הא ביבר דמקירה דניצוד הוא הא ביבר שאינו מקורה והשתא דאתינן להכי חיה אחיה נמי ל"ק ואתיא נמי כרבנן והא בביבר גדול והא בביבר קטן ופי' הר"ן ז"ל ושיעורא דביבר קטן מפרשינן בגמ' דכי רהיט בתר חיה ומטי לה בחד שחייה כלומר במרוצה אחת ביבר קטן ושהי' מלשון עיכוב א"נ כל היכא דנפלה טולא דכותלים אהדדי ביבר קטן ואידך ביבר גדול וכן נמי דכל היכא דאית ליה זויות להשמט בהן חשיב הביבר גדול שאומרים בו הבא מצודה ונצודנו ע"כ: ועיין במ"ש בשם הירוש' שם פ' האורג:
ואין נותנין לפניהם מזונות: דאין מזונותן עליך כן פי' רש"י ז"ל והקשו תוס' ז"ל דכי פריך בגמי ורמינהי וכו' ומשני כאן בביבר גדול כאן בביבר קטן והשתא תינח מצידה לצידה תרצת שפיר אלא מזונות מאי תרצת דבמתני' אמרי' ונותנין לפניהם מזונות והתם אמרי' אין נותנין לפניהם מזונות לכך נ"ל דהא בהא תליא אם צידה מותרת מותר נמי ליתן לפניהם מזונות וה"פ אין צדין דגים מן הביברים וכו' ואין נותנין לפניהם מזונות גזרה שמא יצודם דהא צידה שלהם אין מותרת בי"ט והשתא כשמתרץ בגמ' מצידה ממזונות נמי ניתא דהא בהא תליא ע"כ וכתב הר"ן ז"ל דשם פ' ר' אליעזר דאורג פי' רש"י ז"ל דכיון דמוקצין הן לא שרי למיטרח עלייהו ע"כ ושם יישב הר"ן ז"ל פירוש זה ותרצו ע"ש:
כל המחוסר וכו': ירושלמי ר' עולא אמר בעון קומי ר' אחא מה ניתני כל המחוסר צידה חייב ושאינו מחוסר צידה פטור אמר לון ולא בנעל לתוכה אנן קיימין אלא כל המחוסר צידה אסור ושאינו מחוסר צידה מותר עד כאן:
תפארת ישראל
יכין
אין צדין דגים: כל מלאכה שלצורך אוכל נפש מותרים ביו"ט מדאורייתא. רק קצירה טחינה צידה ודוגמתן, שרגילין לעשותן לימים רבים, אסור מד"ס [ רמב"ם פ"א מיו"ט ], ולרש"י ותוספות הנך אסורים מדאורייתא (שו"ע או"ח, תצה):
מן הביברין: [פישטייכע]. ואפילו בביבר שאינו גדול שאינו מחוסר צידה, אם המים עכורים שנשמטין בו הדגים אילך ואילך, אסורים מטעם מוקצה. מיהו במים צלולים מותרים בביבר קטן [ תצ"ז מג"א סק"א ]:
ואין נותנין לפניהם מזונות: שמא יבוא לאכלן:
אבל צדין חיה ועוף: שהוכנו מאתמול לשחטן היום:
מן הביברין: [טהיערגארטען]:
זה הכלל כל המחוסר צידה: שצריך לצודו במצודה:
ושאינו מחוסר צידה: דמטי לה בחד שחיא:
מותר: להאכילן ולצודן ולאוכלן. וקיימא לן כרשב"ג [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת