משנה בבא קמא ט רמבם
נוסח הרמב"ם[עריכה]
(א) הגוזל עצים - ועשאן כלים,
- צמר - ועשאן בגדים,
- משלם כשעת הגזילה.
- צמר - ועשאן בגדים,
גזל פרה מעוברת - וילדה,
- ורחל טעונה - וגזזה,
- משלם דמי פרה העומדת לילד,
- ודמי רחל טעונה להגזז.
- ורחל טעונה - וגזזה,
- גזל פרה, ועברה אצלו - וילדה,
- רחל, ונטענה אצלו - וגזזה,
- משלם כשעת הגזילה.
- רחל, ונטענה אצלו - וגזזה,
- זה הכלל -
- כל הגזלנין - משלמין כשעת הגזילה.
(ב) גזל בהמה - והזקינה,
- עבדים - והזקינו,
- משלם כשעת הגזילה.
- רבי מאיר אומר:
- יאמר לו בעבדים - הרי עבדך לפניך.
- עבדים - והזקינו,
- גזל מטבע - ונסדק,
- פירות והרקיבו, יין והחמיץ,
- משלם כשעת הגזילה.
- פירות והרקיבו, יין והחמיץ,
- מטבע ונפסל, תרומה ונטמאת,
- חמץ - ועבר עליו הפסח,
- בהמה - ונעברה בה עבירה,
- או שנפסלה מעל גבי המזבח,
- או שהיתה יוצאה ליסקל,
- אומר לו: הרי שלך לפניך.
(ג) נתן לאומנין לתקן,
- וקילקלו - חייבין לשלם.
- נתן לחרש, שידה תיבה ומגדל לתקן,
- וקילקל - חייב לשלם.
- הבנאי, שקיבל עליו את הכותל לסותרו,
- ושיבר את האבנים, או שהזיק - חייב לשלם.
- היה סותר מצד זה, ונפל מצד אחר - פטור,
- ואם מחמת המכה - חייב.
(ד) הנותן צמר לצבע,
- והקדיחתו יורה - נותן לו דמי צמרו.
- צבעו כעור -
- אם השבח יתר על היציאה - נותן לו את ההוצאה,
- ואם ההוצאה יתרה על השבח - נותן לו את השבח.
- לצבוע לו אדום - וצבעו שחור,
- שחור - וצבעו אדום,
- רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו.
- רבי יהודה אומרף
- אם השבח יתרה על ההוצאה - נותן לו את ההוצאה,
- ואם ההוצאה יתרה על השבח - נותן לו את השבח.
- שחור - וצבעו אדום,
(ה) הגוזל את חברו שוה פרוטה,
- ונשבע לו - יוליכנו אחריו אפילו למדי.
- לא יתן לא לבנו, ולא לשלוחו,
- אבל נותן הוא - לשלוח בית דין.
- ואם מת - יחזיר ליורשיו.
(ו) נתן לו את הקרן - ולא נתן לו את החומש,
- מחל לו על הקרן - ולא מחל לו על החומש,
- מחל לו על זה ועל זה - חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן,
- אינו צריך לילך אחריו.
- נתן לו את החומש - ולא נתן לו את הקרן,
- מחל לו על החומש - ולא מחל לו על הקרן,
- מחל לו על זה ועל זה - חוץ משוה פרוטה בקרן,
- הרי זה צריך לילך אחריו.
(ז) נתן לו את הקרן - ונשבע לו על החומש,
- הרי זה משלם חומש על חומש,
- עד שיתמעט הקרן - משוה פרוטה.
- וכן בפיקדון, או בתשומת יד,
- או בגזל, או עשק את עמיתו,
- או "מצא אבידה, וכיחש בה, ונשבע על שקר" (ויקרא ה כא-כב),
- הרי זה משלם קרן, וחומש, ואשם.
[ח] *הערה 1: איכן פקדוני - ואמר לו אבד,
- משביעך אני - ואמר אמן,
- והעדים מעידין אותו שאכלו - משלם את הקרן.
- ואם הודה מעצמו - משלם קרן, וחומש, ואשם.
- משביעך אני - ואמר אמן,
(ח) [ט] איכן פקדוני - ואמר לו נגנב,
- משביעך אני - ואמר אמן,
- והעדים מעידים אותו שגנבו - משלם תשלומי כפל,
- ואם הודה מעצמו - משלם קרן, וחומש, ואשם.
- משביעך אני - ואמר אמן,
(ט) [י] הגוזל אביו, ונשבע לו - ומת,
- הרי זה משלם קרן, וחומש - לבניו או לאחיו.
- ואם אינו רוצה, או שאין לו -
- לווה - ובעלי החוב באים ונפרעים.
(י) [יא] האומר לבנו - קונם שאי אתה נהנה לי,
- אם מת - יירשנו.
- בחייו ובמותו -
- אם מת - לא יירשנו, ויתן לבניו ולאחיו.
- ואם אינו רוצה, או שאין לו -
- לווה - ובעלי החוב באים ונפרעים.
(יא) [יב] הגוזל את הגר, ונשבע לו - ומת,
- הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים, ואשם למזבח,
- שנאמר: "ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו" (במדבר ה ח) וכו'.
- היה מעלה את הכסף, ואת האשם - ומת,
- הכסף - ינתן לבניו,
- והאשם - ירעה עד שיסתאב,
- וימכר, ויפלו דמיו לנדבה.
(יב) נתן את הכסף לאנשי משמר - ומת,
- אין היורשין יכולין להוציא מידם,
- שנאמר: "איש אשר יתן לכוהן, לו יהיה" (במדבר ה י).
[יג] נתן את הכסף ליהויריב, ואשם לידעיה - יצא.
- אשם ליהויריב, וכסף לידעיה -
- אם קיים האשם - יקריבוהו בני ידעיה,
- ואם לאו - יחזור, ויביא אשם אחר.
- שהמביא גזלו עד שלא יביא אשמו - יצא,
- אשמו עד שלא יביא גזלו - לא יצא.
- נתן את הקרן, ולא נתן את החומש - אין החומש מעכב.
הערות[עריכה]
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
הדף הראשי של משנה בבא קמא ט
משנה בבא קמא, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב