משנה בבא מציעא ח ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ח · משנה ה | >>
המוכר זיתיו לעצים, ועשו פחות מרביעית לסאה, הרי אלו של בעל הזיתים.
עשו רביעית יט לסאה, זה אומר זיתי גדלו, וזה אומר ארצי גדלה, יחלוקו כ.
שטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה חברו, זה אומר זיתי גדלו, וזה אומר ארצי גדלה, יחלוקוכד.
משנה מנוקדת
הַמּוֹכֵר זֵיתָיו לְעֵצִים,
- וְעָשׂוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית לִסְאָה,
- הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַזֵּיתִים.
- וְעָשׂוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית לִסְאָה,
- עָשׂוּ רְבִיעִית לִסְאָה,
- זֶה אוֹמֵר: זֵיתַי גִּדְּלוּ,
- וְזֶה אוֹמֵר: אַרְצִי גִּדְּלָה,
- יַחֲלֹקוּ.
- שָׁטַף נָהָר זֵיתָיו וּנְתָנָם לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ,
- זֶה אוֹמֵר: זֵיתַי גִּדְּלוּ,
- וְזֶה אוֹמֵר: אַרְצִי גִּדְּלָה,
- יַחֲלֹקוּ:
נוסח הרמב"ם
המוכר את זיתיו - לעצים,
- ועשו - פחות מרביעית לסאה,
- הרי אלו - לבעל הזיתים.
- עשו רביעית לסאה -
- זה אומר: זיתי גדלו,
- וזה אומר: ארצי גדלה,
- יחלוקו.
- ועשו - פחות מרביעית לסאה,
- שטף נהר את זיתיו - ונתנן בתוך שדה חברו,
- זה אומר: זיתי גדלו,
- וזה אומר: ארצי גדלה,
- יחלוקו.
פירוש הרמב"ם
מה שאמר בכאן יחלוקו הלכה הוא, לפי שההנאה לשניהם ביחד, ובלבד שיאמר קוץ סתם, ואם עשו פירות פחות מרביעית אין אדם מקפיד על זה, ואם הם יותר יחלוקו. אבל אם אמר לו קוץ לאלתר אפילו פחות מרביעית הם לבעל הקרקע. ואם התנה עם הלוקח ואמר לו קוץ כשתרצה, אפילו עשו יותר מרביעית לבעל העצים.
ומה שאמר שטף נהר את זיתיו - הוא כשעקרו בגושיהם כלומר בעפר שסביבות השרשים שיוכל האילן להסתפק מהם, ושרשי אותו האילן קיימין באותן גושין, וככן יהיו הפירות שעושין כל שלשת השנים לשניהם, ואחר שלוש שנים הכל לבעל הקרקע (כשיהיו גבוהין שלושה טפחים ושרשי אותם הזיתים קבועין באותן גושין):
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המוכר זיתיו לעצים - שיקוץ אותן לשרפם, והשהה אותן בקרקע:
ועשו - זיתים רעים שאין בסאה שלהם רביעית שמן:
הרי אלו של בעל הזיתים - דבפחות מרביעית לא קפדי אינשי. ורביעית שאמרו, חוץ מן ההוצאה שהוא מוציא במסיקתן ובעצירתן. ומתניתין בשמכר זיתיו על מנת לקוץ סתם. אבל אם אמר לו לקוץ מיד, אפילו פחות מרביעית לבעל הקרקע. ואם אמר לקוץ לכשתרצה, אפילו יותר מרביעית לבעל הזיתים:
וזה אומר ארצי גידלה יחלוקו - בגמרא מוקי לה כגון ששטף נהר הזיתים עם גושיהן, דהיינו עם הקרקע שסביבותיהן שהן יכולים לחיות על ידו, ומפני כן הם פטורים מערלה. וכל שלש שנים הראשונות הוא דיחלוקו, דאע"ג דקרקע של זה מגדלן כא, מכל מקום אי לאו גושיהן לא הוי מצי אכיל מנייהו כב משום ערלה. אבל לאחר שלש שנים הכל לבעל הקרקע כג, דאמר ליה, אי אנא נטעי, לאחר שלש מי לא הוה אכילנא:
פירוש תוספות יום טוב
עשו רביעית לסאה. וכל שכן יותר:
יחלוקו. לשון הרמב"ם מה שאמר בכאן יחלוקו הלכה הוא לפי שההנאה לשניהם ביחד:
שטף נהר וכו' יחלוקו. כתב הר"ב בגמרא מוקי לה כגון ששטף וכו' עם הקרקע שסביבותיהן שהן יכולין לחיות על ידו. פירש המגיד ספ"ד מהלכות שכנים. אע"פ שיכולין לחיות בהן. ומצילין אותן מן הערלה. מכל מקום אינן יכולין לגדל פירות מחמת הגושין לבד ע"כ. וז"ש הר"ב לקמן דקרקע של זה מגדלן. ומ"ש הר"ב מכל מקום אי לאו גושיהן לא הוי מצי אכיל מינייהו. ובגמרא ולימא ליה אי את נטעת בתוך ג' לא הוה אכלת השתא קא אכלת פלגא בהדאי. משום דאמר ליה אי אנא נטעי הוה קטיני. וזרענא תחותייהו סילקא וירקא. ומ"ש הר"ב אבל לאחר שלש הכל לבעל הקרקע. בגמרא תנא אמר הלה זיתי אני נוטל. אין שומעין לו. מאי טעמא. אמר רבי יוחנן משום ישוב ארץ ישראל. פירש ב"י סימן קס"ח משום דהלה כמו שהיו לו כבר זיתים בקרקע. יטע ג"כ עכשיו אחרים במקומן. ואלו ישארו בקרקע זה. ואיכא ישוב ארץ ישראל. אבל אילו היינו אומרים שיתן לו הזיתים. זה לא יטע אחרים במקומן כמו שלא היו לו קודם. ע"כ. וכתבו התוספות [והרא"ש] ובעל הקרקע יתן דמי הזיתים כמו ששוה למכור לנטיעות. ולא סגי בדמי עצים. שהרי לעשות פירות הן עומדין:
יחלוקו. כתב הריטב"א ז"ל מדלא יהיב שיעור. מכלל דאפילו בפחות מרביעית לסאה יחלוקו. ומיירי כגון שרצה בעל השדה לקיימן שאם שאלו ולא היה רוצה. היה אומר ליה עקור אילנך בין בתוך ג' בין לאחר ג' כי במה זכה בעל האילן לקיימו בשדה חבירו. נ"י:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יט) (על המשנה) רביעית. וכ"ש יותר:
(כ) (על המשנה) יחלוקו. הלכה היא. לפי שההנאה משניהם ביחד. הר"מ:
(כא) (על הברטנורא) דאע"פ דהגושין מצילין אותן מן הערלה מ"מ אינן יכולין לגדל פירות מחמתן. המגיד:
(כב) (על הברטנורא) ובגמרא, ולימא ליה אי את נטעת בתוך ג' לא הוה אכלת השתא קא אכלת פלגא בהדאי משום דא"ל אי אנא נטעי הוה קטיני. וזרענ' תחותייהו סילקא וירקא:
(כג) (על הברטנורא) בגמרא תנא, אמר הלה זיתי אני נוטל אין שומעין לו מ"ט משום ישוב א"י וישלם בעל הקרקע דמי הזיתים דמי נטיעות ולא דמי עצים. תוספ'. ועתוי"ט:
(כד) (על המשנה) יחלוקו. אפילו בפחות מרביעית לסאה יחלוקו. ומיירי כגון שרוצה בעל השדה לקיימן שאם שאלו ולא היה רוצה. היה אומר לו עקור אילנך בין בתוך ג' בין לאחר ג'. כי במה זכה בעל האילן לקיימו בשדה חבירו. נ"י:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ועשו פחות מרביעית לסאה: י"מ שהיה עושה סאה זתים בתוקפו ועכשיו עשה פחות מרביעית שמן:
זתי גִידְלוּ וזה אומר ארצי גִידְלָה: כך נקד הר"ר יהוסף ז"ל. בפי' רעז"ל כגון ששטף נהר הזיתים עם גושיהן וכו' שהן יכולין לחיות על ידו פירש הרב המגיד שם פ"ד דהלכות שכנים ואע"פ שיכולין לחיות בהן ומצילין אותן מן הערלה מ"מ אינם יכולין לגדל פירות מחמת הגושין לבד ע"כ. עוד בפי' רעז"ל אבל לאחר שלש הכל לבעל הקרקע. אמר המלקט ומיהו יהיב לי' לבעל הזתים דמי זתיו כמו שהיו שוין בשעה ששטפן נהר ואם אמר בעל הזתים אחר שהשרישו זתיו בקרקע חברו אין רצוני דמיהן אלא זתי אני נוטל אין שומעין לו משום ישוב א"י. ופי' ב"י סימן קס"ח משום דהלה כמו שהיו לו כבר זתים בקרקע יטע ג"כ עכשיו אחרים במקומן ואלו ישארו בקרקע זה ואיכא ישוב א"י. אבל אילו היינו אומרים שיתן לו הזתים זה לא יטע אחרים במקומן כמו שלא היו לו קודם ע"כ. וכתבו התוס' ובעל הקרקע יתן דמי הזתים כמו ששוה למכור לנטיעות ולא סגי בדמי עצים שהרי לעשות פירות הן עומדין ע"כ. עוד בסוף פי' רעז"ל דא"ל אי אנא נטעי מעיקרא לאחר שלש מי לא הוה אכילנא ליה כולי'. אמר המלקט ובגמרא פריך עליה ולימא לי' אי את נטעת מעיקרא בתוך שלש לא הות אכלת השתא קא אכלת פלגא בהדאי ומשני משום דא"ל אי אנא נטעי הוה נטענא נטיעות קטנות בדמים מועטים ולאחר שלש היו נעשות גדולות וטוענין פירות כזתים שלך וכדי שלא להפסיד הקרקע ביני ביני בתוך השלש הייתי זורע תחתיהן סלקא וירקא ומאחר שלא עשיתי כן אלא הנחתי זתים שלך בקרקעי פשיטא שלא הנחתים לדעת שתאכל עמי אחר שלש. וביד פ"ד דהלכות שכנים סי' י' י"א. ובטור ח"מ סי' קס"ח. ופי' הרמב"ם ז"ל מה שאמר בכאן יחלוקו הלכה הוא לפי שההנאה לשניהם ביחד ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
המוכר זיתיו לעצים: שיקצצם לוקח להסקה ובישול, ולא התנה מתי יקצצם, והשהן הלוקח [בקרקעו]:
ועשו פחות מרביעית לסאה: שהזיתים רעים, שאין בסאה שלהן רביעי' שמן, אחר הוצאות המסיקה והעצירה:
הרי אלו של בעל הזיתים: דבפחות מרביעית לא קפדי אינשי להוציא מהמוחזק:
יחלוקו: מיהו בהתנו שיקצץ מיד, אז אפי' בפחות מרביעית הו"ל לבעל הקרקע, ובהתנה שיקצץ לכשירצה אז אפילו ביתר מרביעית הכל לבעל הזיתים [קס"ח] דאע"ג דע"י שניהן בא ההרווחה כסי' ל"ד עכ"פ זה מדקיימן שם יותר מהראוי וזה שהתנה שיוכלו להניחם שם כל עוד שירצה מחלו זל"ז:
שטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה חבירו: ונשרשו שם:
זה אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו: לא מטעם ספק, רק מדע"י שניהן בא ההרווחה, וכ"כ בזיתים לעיל. מיהו דוקא בנעקרו עם הקרקע שסביבן, בכדי שיוכל לחיות על ידן, אבל לא יוכלו לעשות פירות מהגושין לבד, ומיירי תוך ג' שני' משנשרשו כאן, דאז אף דעיקר גידול הפירות ע"י קרקעית השדה, אפ"ה אי לאו גם הגושין שנעקרו עם האילנות לא הוה מצי אכיל להו משום ערלה להכי יחלוקו, אבל לאחר ג' שנים, או בנעקרו בלי גושיהון, אז הכל לבעל השדה, ומשלם לבעל הזיתים דמי האילנות כשוויין בשעה שנעקרו [שם] ולא דמי לקונה סתם אילנות בשדה חבירו לעיל, דאמרינן יחלוקו. התם קנה אותן נטועין והגושין מחוברין בהן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת