משנה בבא בתרא ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) לא יחפור אדם בור - סמוך לבורו של חברו.

ולא שיח, ולא מערה,

ולא אמת המים, ולא נברכת של כובסים,

אלא אם הרחיק מכותלו של חברו שלשה טפחים - וסד בסיד.

מרחיקין את הגפת, ואת הזבל,

ואת המלח, ואת הסיד, ואת הסלעים,

מכותלו של חברו שלשה טפחים - או סד בסיד.

מרחיקין את הזרעים, ואת המחרשה,

ואת מי רגלים - מן הכותל שלשה טפחים.

מרחיקין את הריחים -

שלשה - מן השכב,

שהן ארבעה - מן הרכב.

ואת התנור -

שלשה - מן הכליה,

שהן ארבעה - מן השפה.

(ב) לא יעמיד אדם תנור -

בתוך הבית - אלא אם כן יש לו על גביו גובה ארבע אמות.

היה מעמידו בעליה - עד שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים.

ובכירה - טפח.

ואם הזיק - משלם מה שהזיק.

רבי שמעון אומר:

לא נאמרו כל השעורין האלו, אלא שאם הזיק - יהא פטור מלשלם.

(ג) לא יפתח אדם -

חנות של נחתומין, ושל צבעין - תחת אוצרו של חברו,

ולא רפת בקר.

באמת, ביין התירו - אבל לא רפת בקר.

חנות שבחצר -

יכול למחות בידו, ולומר לו:

איני יכול לישן - לא מקול הנכנסין, ולא מקול היוצאין.

ועושה כלים - ויוצא ומוכר בשוק.

אבל אינו יכול למחות בידו, ולומר לו:

איני יכול לישן - לא מקול הפטיש, ולא מקול הריחים, ולא מקול התינוקות.

(ד) מי שהיה כותלו, סמוך לכותל חברו -

לא יסמוך לו כותל אחר - אלא אם כן הרחיק הימנו ארבע אמות.

ובחלונות -

בין מלמעלן, בין מלמטן, ומכנגדן - ארבע אמות.

(ה) מרחיקין את הסולם מן השובך - ארבע אמות,

כדי שלא תקפוץ הנמיה.

ואת הכותל מן המזחילה - ארבע אמות,

כדי שיהא זוקף את הסולם.

מרחיקין את השובך מן העיר - חמישים אמה.

לא יעשה אדם שובך בתוך שלו,

אלא אם כן - יש לו חמישים אמה לכל רוח.

רבי יהודה אומר:

בית ארבעת כורין - מלוא שגר היונה.

ואם לקחו -

אפילו בית רובע - הרי הוא בחזקתו.

(ו) ניפול שנמצא -

בתוך חמישים אמה - הרי הוא של בעל השובך,

חוץ מחמישים אמה - הרי הוא של מוצאו.

נמצא בין שני שובכות -

קרוב לזה - שלו,

ולזה - שלו,

מחצה למחצה - שניהם יחלוקו.

(ז) מרחיקין את האילן מן העיר - עשרים וחמש אמה.

החרוב והשקמה - חמישים אמה.

אבא שאול אומר:

כל אילן סרק - חמישים אמה.

ואם העיר קדמה - קוצץ, ואינו נותן דמים.

ואם האילן קדם - קוצץ, ונותן דמים.

ספק זה קדם, וספק זה קדם - קוצץ, ואינו נותן דמים.

(ח) מרחיקין גורן קבועה מן העיר - חמישים אמה.

לא יעשה אדם גורן קבועה בתוך שלו -

אלא אם כן - יש לו חמישים אמה לכל רוח.

מרחיק מנטיעותיו של חברו, ומנירו - שלא יזיק.

(ט) מרחיקין את הנבילות,

ואת הקברות, ואת הבורסקי, מן העיר - חמישים אמה.

אין עושין בורסקי - אלא למזרח העיר.

רבי עקיבה אומר:

לכל רוח הוא עושה - חוץ מן מערבה,

ומרחיק - חמישים אמה.

(י) מרחיקין את המשרה - מן הירק,

ואת הכרישין - מן הבצלים,

ואת החרדל - מן הדבורים.

רבי יוסי - מתיר בחרדל.

(יא) מרחיקין את האילן מן הבור - עשרים וחמש אמה.

החרוב, והשקמה - חמישים אמה,

בין מלמעלן, ובין מן הצד.

אם הבור קדם - קוצץ, ונותן דמים.

אם האילן קדם - לא יקוץ.

ספק זה קדם, וזה קדם - לא יקוץ.

רבי יוסי אומר:

אף על פי שהבור קדם את האילן - לא יקוץ,

שזה חופר בתוך שלו,

וזה נוטע בתוך שלו.

(יב) לא יטע אדם אילן - סמוך לשדה חברו,

אלא אם כן - הרחיק ממנו ארבע אמות.

אחד גפנים, ואחד כל האילן.

היה גדר בינתים -

זה סומך לגדר - וזה סומך לגדר.

היו שורשיו יוצאין לתוך שדה חברו -

מעמיק שלשה טפחים - כדי שלא לעכב את המחרשה.

היה חופר בור, ושיח, ומערה -

קוצץ, ויורד - והעצים שלו.

(יג) אילן שהוא נוטה לתוך שדה חברו -

קוצץ מלוא המרדע, על גבי המחרשה.

החרוב, והשקמה - כנגד המשקולת.

בית השלהים, ובית האילן - כנגד המשקולת.

אבא שאול אומר:

כל אילן סרק - כנגד המשקולת.

(יד) אילן שהוא נוטה לרשות הרבים -

קוצץ - כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו.

רבי יהודה אומר: טעון פשתן, או זמורות.

רבי שמעון אומר:

כל אילן כנגד המשקולת - מפני הטומאה.

הדף הראשי של משנה בבא בתרא ב

משנה בבא בתרא, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב