משנה אהלות ה ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ה · משנה ה | >>

[עריכה]

היו כלי גללים, כלי אבנים, כלי אדמה, הכל טהור.

היה כלי טהור לקדש ולחטאת, הכל טהור, שהכל נאמנין על החטאת^ה.

מפני שהכלים טהורין וכלי חרס טהורין ומצילין עם דפנות אהלים.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

היו כלי גללים, כלי אבנים, וכלי אדמה -

הכל - טהור.

היה כלי טהור לקודש, ולחטאת -

הכל - טהור,

שהכל נאמנין על החטאת.

מפני שהכלים טהורין, וכלי חרס טהורין,

ומצילין עם דפנות אוהלים.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אמר, שאם היה בזאת הארובה שבין בית לעליה כלי גללים או כלי אבנים וכלי אדמה, הנה הם יצילו על כל מה שבעליה בין אדם בין כלים בין אוכלין ומשקין וכלי חרס, לפי שאלו אינן מקבלין טומאה כלל כמו שהתבאר בעשירי מכלים, ולזה תציל בצמיד פתיל על הכל.

ואולם אמרנו בכלי חרס, שהוא אינו מציל בצמיד פתיל אלא על האוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס לבד, מהיותו טמא על גב עם הארץ כמו שבארנו שם בעשירי מכלים. ולזה נאמר בכאן, כי כאשר היתה בזאת הארובה כלי שהוא טהור לקדש או לחטאת, הנה מציל על כל מה שבעליה ואף על פי שהוא כלי חרס, לפי שהסיבה אשר בעבורה אמרנו שכלי חרס אינו מציל על הכל כבר הוסרה. וביאר הסרת הסיבה ואמר שהכל נאמנים על החטאת, רוצה לומר על טהרת פרה אדומה, שייחד זה הכלי לחטאת, הנה הוא אמרו בו שהוא טהור ואף על פי שהוא עם הארץ הוא נאמן. וסמכו בזה לאמרו יתברך "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא"(במדבר יט, ט), אמרו "הכל, נאמנים על שמירתה".

וכן אם היה זה הכלי חרס טהור לקדש, הנה מעלת הקדש לא ימנע בזה שלא יהיה נאמן בו אפילו עם הארץ, כמו שהתבאר בסוף חגיגה באמרם "הכל נאמנים על טהרת יין ושמן של קדש, כל ימות השנה". וכאשר אמרנו או כלי קדש או חטאת אפילו היה של חרס הנה הוא טהור אצל עם הארץ, אמרנו שהוא הציל בזאת העליה לפי שהוא כלי טהור, וזה מה שאמרנו כלי טמא אינו חוצץ.

וזהו אמרו בכאן מפני שהכלים טהורים, וכלי חרס טהורים, שיעור זה על צד הביאור כן, מפני מה מצילין על הכל מפני שהכלים של אבן ושל אדמה ושל גללים טהורים, וכן כלי חרס הטהורים לקדש ולחטאת בחזקת טהורים ואפילו מעם הארץ.

עוד חזר לדין אחר ואמר ומצילין עם דפנות אהלים, רוצה לומר שכמו שיצילו הכלים בעליונות האוהל בכיסוי לבד, כמו שביאר במשנה בארובה שבין בית לעליה, כן גם כן יצילו הכלים כאשר היו פיות אלו הכלים מכוסים בדפנות אוהלים. ולקח המשל בזה ואמר:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

היו כלי אבנים. כל הנך כלים אפילו ביד עם הארץ טהורין ואם היו מונחין על פי ארובה מצילין על הכל אפי' על כלי שטף ואקדש נמי נאמנין כדתנן פרק חומר בקודש (דף כד:) ואם הפריש לתוכה רביעית קדש נאמן דהימנוהו רבנן כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו שהכלים הטהורים כגון כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה וכלי עץ הבאים במדה טהורים וכל הני דתנן במס' כלים (פ"י מ"א) ואלו מצילין בצמיד פתיל מצילין עם דפנות אהלים דווקא אצל דפנות אהלים מצילין כגון דפנות בית ולא אצל דפנות שאינם של אהלים כגון דפנות גינה וחצר ואפילו באהלים בלא דפנות אין מצילין וכולה מילתא מיפרשא בהנך בבי דסיפא וקדרה שעל פי ארובה תקרה שבין בית לעליה כדפנות אהלים חשיבא וכל הנך הצלות דסיפא היינו בלא מירוח טיט דליכא צמיד פתיל דע"י צמיד פתיל מצילין בכל ענין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

כלי גללים - של צפיעי בקר:

כלי אבנים וכלי אדמה - כל הנך כלים, אפילו ביד עם הארץ טהורים. ואם מונחים על פי ארובה, מצילין על הכל אפילו על כלי שטף:

היה כלי טהור, לקודש ולחטאת - דהמנינהו רבנן לעמי הארצות על הקודש, כדי שלא יהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו, הלכך הכלי הטהור לקודש מציל על הכל אפילו לבית שמאי. וכן הן נאמנין על החטאת של אפר פרה, דכתיב (במדבר יט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת ^ד, הכל נאמנים על שמירתה:

מפני שהכלים טהורים - כגון כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שהן טהורים מלקבל טומאה. וכן כלי חרס שהן טהורין כשהן לקדש ולחטאת ^ו. אע"פ שהן של עם הארץ, נאמן, שעם הארץ נאמן לקודש ולחטאת כדאמרן. כל אלו מצילין עם דפנות אוהלים, כלומר חוצצין בפני הטומאה כשהם מונחים במקום שיש דפנות לאוהלים, והאי ארובה שבין בית לעליה כדפנות אהלים חשיבא. אבל במקום שאין דפנות, אין מצילים, כדמפרש ואזיל:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

היה כלי טהור לקדש. כתב הר"ב דהמנינהו רבנן לע"ה על הקדש כו'. עיין במשנה ד' פ"ג דחגיגה:

ולחטאת. פירש הר"ב דכתיב והיתה לעדת בני ישראל כו'. אסמכתא בעלמא שכל מה שאין ע"ה נאמן אינו אלא מדרבנן. וז"ל הרמב"ם [בפירושו] וסמכו בזה לאמרו יתברך והיתה לעדת וגו':

שהכל נאמנין על החטאת. לא ידעתי למה לא תנן על הקדש ועל החטאת. ודוחק לומר דמשום דבחטאת יש להם אסמכתא דמש"ה דייק למנקט לחטאת. ועוד דאדרבה כ"ש דה"ל למנקט לקדש דהוה רבותא שאין לו אסמכתא. ומצאתי בדברי מהר"ם וז"ל פתח בקדש וחטאת וסיים בחטאת לחודיה נראה לפי שהטעם תלוי בחטאת שלא יהא כל אחד שורף פרה אדומה לעצמו. א"נ רבותא נקט דאפילו על החטאת נאמנין כ"ש לקדש ע"כ:

מפני שהכלים טהורים כו' מצילין כו'. כך היא נוסחת הר"ב והר"ש וכן הוא בנ"א ונוסחת מהר"ם שהכלי הטהור וכלי החרס הטהורים מצילין כו'. ומפרש הר"ב והר"ש חוצצים בפני הטומאה כשהן מונחים במקום שיש דפנות אהלים. אבל כו' וק"ק שאין שתי החלוקות שוות דדפנות אהלים דלקמן היינו שדופן האהל עצמו חוצץ. ועיין [מ"ש] עוד בפ"י משנה ו וז' [ד"ה תוכו]. ובפי"א מ"ח. אבל גי' הספר ומצילין בוי"ו. וכן העתיק הרמב"ם וז"ל. ומה שאמרנו כלי טמא אינו חוצץ [ואמר בכאן] מפני שכלי חרס טהורים שיעור זה [נ"א מתניתין] על צד הביאור כן מפני שהכלים של אבן ושל אדמה ושל גללים טהורים. וכן כלי חרס טהורים לקדש ולחטאת בחזקת טהרה ואפילו מע"ה. עוד חזר לדין אחר ואמר ומצילין עם דפנות אהלים ר"ל שכמו שיצילו הכלים בעליוני האהל בכסוי לבד כמו [שבאר במשנה] בארובה שבין בית לעליה. כן ג"כ יצילו הכלים כאשר היו פיות אלו הכלים מכוסין בדפנות אהל ולקח המשל בזה ואמר [כיצד] ע"כ. וכתב הר"ש וכל הנך הצלות דסיפא היינו בלא מירוח טיט דליכא צמיד דע"י צמיד מצילין בכל ענין:

[*וכלי חרס טהורים. פירש הר"ב כשהן לקדש ולחטאת. וקשיא לי אמאי תנן כלי חרס. דהא תנן בכל הכלים מקדשים במשנה ה פ"ה דפרה. ופי' שם הר"ב וכן הרמב"ם דאצטריך דלא תימא כלי חרס דוקא ע"ש. ולקדש פשיטא שכל הכלים שוים. ונ"ל לתרץ דנקט מלתא דשכיחי דמשמע בכל מסכת פרה שהיו מקדשים בכלי חרס. וא"נ כמו שאפרש שם בס"ד דה"א למילף דדוקא כלי חרס כדאשכחן בסוטה [פ"ב משנה ב] הלכך שפיר מלתא לתנא דידן למתני כלי חרס הואיל וכ"ח מלתא דפשיטא דמקדשים בו וא"צ לשום לימוד. אמנם ראיתי להרמב"ם בחבורו פי"ג מהלכות פרה [הלכה יב]. שכתב ע"ה שהביא כלי מביתו. אפילו כלי חרס כו' ולפי זה נ"ל איפכא דמתניתין נקטה כלי חרס לרבותא. והיינו היא הרבותא דכיון דכלי חרס אין לו טהרה במקוה ה"א שלא להאמינו עליו דבשלמא כשנאמינהו בשאר כלים. היינו שיש לנו לתלות שהטבילום מטומאתה. ועוד נ"ל כיון דכלי חרס אף מאוירן מתטמאים ה"ל להחמיר. שאע"פ שאין להם טומאה מגבן ככלי שטף. ה"א טומאת אויר חשיבא שלא להאמינו. קמ"ל דלא]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ד) (על הברטנורא) אסמכתא בעלמא הוא שכל מה שעם הארץ אינו נאמן הוא מדרבנן:

(ה) (על המשנה) החטאת. וקשה למה לא תנן נמי על הקודש כו' י"ל לפי שהטעם תלוי בחטאת שלא יהא כל אחד שורף פרה לעצמו. אי נמי רבותא נקט דאפילו לחטאת נאמנים. מהר"ם:

(ו) (על הברטנורא) וקשה, דהא בכל הכלים מקדשים, ואמאי נקט כלי חרס. ולקודש פשיטא דכל הכלים שוים. ונראה לי, דשכיח יותר לקדש בכלי חרס כדמשמע בכל מסכת פרה. אי נמי, לרבותא נקט דאף על פי שאין לו טהרה במקוה אפילו הכי נאמנים. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

כלי גללים. של צפיעי הבקר אבל כלי שיש הן בכלל כלי אבנים:

שהכל נאמנים על החטאת. ירושלמי דשבת פ' במה מדליקין ד' ה תניא רשב"ג אומר הלכות הקדש וחטאות והכשרות הן הן גופי הלכות ושלשתן נמסרו לעמי הארץ הלכות הקדש דתנינן בפ' בתרא דחגיגה אם אמר הפרשתי בתוכה רביעית קדש נאמן. חטאות דתנינן הכל נאמנין על החטאת. הכשרות דתנינן בר"פ בתרא דמכשירין על כולן עם הארץ נאמנין לומר טהורין הן ע"כ:

ומצילין עם דפנות אהלים. ופי' הר"ש ז"ל דוקא אצל דפנות אהלים מצילין כגון דפנות בית ולא אצל דפנות שאינם אהלים כגון דפנות גנה וחצר ואפי' באהלים בלא דפנות אין מצילין ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

היו כלי גללים:    כלים הנעשים מגללי בקר:

כלי אבנים כלי אדמה:    כלים הנעשים מטיט ולא נשרפו בכבשן. וכל אלו אמק"ט. והיה א' מהן מונח בארובה הנ"ל:

הכל טהור:    ר"ל בכה"ג אפי' אדם וכלי שטף שבעליה. כולן טהורים דמדאינן מק"ט. להכי אפי' כשהן ביד ע"ה. חוצצין בפני הטומאה. וה"הבהיה מונח בארובה כלי הבא במדה וכדמסיק במשנה ו'. דכולן מצילין. וכ"ש במונח בארובה פשוטי כלי עץ ואפ"ה לא נקט להו תנא. משום דבעי למתני שמצילין עם דפנות אהלים והרי בא במדה וודאי א"צ דפנות אהלים דהוא עצמו אהל. וכ"כ פשוטי כלי עץ א"צ דפנות אהלים [וכמשנה ו]:

היה:    מונח בארובה הנ"ל:

כלי טהור לקדש:    שיחדה להשתמש בה קדשי מזבח כמנחות או נסכים או בשר קדשים או שמן המנורה:

ולחטאת:    ר"ל או שיחדה להשתמש בה לאפר פרה אדומה:

הכל טהור:    דע"ה נאמן על טהרות הנך כלים המיוחדין להנך. כדי שלא יהיה כל א' בונה במה לעצמו להקריב עליה כשיראה שלא יאמינוהו בטהרות ולהכי חוצצין שפיר בפני הטומאה:

שהכל נאמנין על החטאת:    וכ"ש לקודש. רק רבותא נקט דאפי' חטאת דלית בה שום קדושה אפ"ה זהיר בה הע"ה. והשתא הדר תנא למלתיה וקאמר דלהכי כשהיה בארובה כלי שאמק"ט או כלי שהע"ה נזהר בטהרתו אז כל שבעליה טהור. מפני וכו':

וכלי חרס טהורין:    נ"ל דהכי גרסינן מצילין ומצילין. ור"ל דטעמא דכולה מתני' קאמר בזה דלהכי כשהיה בהארובה כלי שאמק"ט או כלי שנזהר הע"ה בטהרתו כל שבעליה טהור. מפני שכלי שהוא טהור מצ"ע. דהיינו שאמק"ט כלל. כגון כלי גללים וכו'. או כלי שהיא בר קבלת טומאה כגון שהיא כלי חרם אבל היא השתא בחזקת טהרה אפי' ביד ע"ה וכגון שמיוחדת לקודש ולחטאת. ב' מיני כלים אלו מצילין כשהן מונחים בארובה ולא לבד בארובה שרוב החציצה הוא בבנין. אלא מצילין גם בדפנות אהלים. דהיינו כשהדפנות לבד הן בבנין. ורוב החציצה הוא מכלים. אפ"ה מציל. ובזה מפרש במשנה ו'. כיצד מצילין עם דפנות אוהלים:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת