משך חכמה/ספר שמות/פרשת פקודי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרשת פקודי

ואלה פקודי כו' עבדת הלוים ביד איתמר כו' פירוש מנין כל הקדשים שנמסרו להלוים אבל לא מה שנמסרו לכהנים ולכן לא זכר מה שעשו בהזהב שהביאו רק הכסף והנחושת (יעוי' ראב"ע בשם הגאון) לפי שהזהב עוד לא ספרו למה שעשו הוא בבגדי הקודש לאהרן בציץ ואפוד וחושן שאחרי זה אמר שרקעו פחי זהב וקצצו פתילים ושרשרת זהב וטבעות זהב ומשבצות זהב והבגדי הקדש לא נמסרו להלוים רק לאהרן ולבניו. ופשוט.

משכן העדות. הנה ביארתי לעיל דארון מוכרח להיות בו העדות והמשכן אימת הוא נחשב לאוהל מועד לאסור הבמות רק כשיש בו ארון כדתניא תוספתא סוף זבחים איזהו במה גדולה אהמ"ע נותן כדרכו אין הארון נתון שם וזה שאמר שדין משכן יש לו רק כשהוא משכן העדות שהעדות נתון בו ויעוין ראב"ע.

משכן העדות עדות לישראל שמחל הקב"ה על מעשה העגל עבודת הלוים כו' שאף שמחל לישראל מכל מקום להבכורים לא החזיר כהונתם וכמו דאמרו כהן שזבח לעו"ג אין קרבנו ריח נחוח אפילו אם שב הרי הן כבע"מ דאינו מועיל תשובה ודו"ק.

ויהי זהב התנופה. בצוי לא כתב רק תרומה וכאן כתוב בזהב ובנחושת התנופה ולא בכסף ובויקהל כתוב תנופת זהב לד' דכלים שנשתמשו בהן הדיוט לא ישתמשו בהן לגבוה יעוין ירושלמי יומא לכן כאן שהתיכו אותן שרי כמו"ש המגן אברהם סי' קמ"ז ותנופה כאן במעלה שהונף משל הדיוט לתשמיש גבוה וזה כאן בזהב שכתוב חח ונזם וטבעת וכומז דברים שהן היו לתשמיש אדם והונפו לצורך גבוה וכן כתוב כאן נחושת התנופה משום שכתוב שעשו הכיור וכנו ממראות הצובאות כו' לכן כתוב נחושת התנופה, אבל כסף אין כתוב כלים לכן לא כתוב כסף התנופה ודו"ק, כי התנופה כאן אינו כמו בכל מקום שהוא על המונף ביד רק על המעלה לבד וזה אמת.

ומן התכלת וכו' עשו בגדי שרד וכו' כאשר צוה ד' את משה בכל מלאכת המשכן לא נזכר בפרטיות כאשר צוה ד' את משה, רק בהבגדים נזכר כאשר צוה ד' את משה. יתכן משום דהבגדים היו של כלאים שש וצמר וזה אינו מותר רק ע"פ צוי ד' את משה, שנביא אחר אינו יכול לעקור את דבר ד' שלא ללבוש כלאים. או יתכן משום דאמרו בפרק הקומץ רבה דלא יעשה אדם תבנית מנורה תבנית היכל מלא תעשון אתי כו' אבל בגדי כהונה אין בהן לאו בעשייתן להדיוט כיוצא בו ויכול לעשותן הרבה, ולכן המשכן ושולחן ומנורה סתמא לשמן קיימי ולכך אינו צריך לומר שהוא עושה לשמה, אבל הנך לאו סתמא לשמן קיימי ובפרט לפי מש"כ תוספות ריש זבחים דאף בגט אשה שזינתה לאו להתגרש בגט זה קיימא, א"כ הכא לאו להשתמש בבגדים אלו קאי. לכן צריך שיחשוב לשמן, וכמו דבעי באזכרות קידוש. הרבה הארכתי בזה במק"א. ולכן כתוב בכל בגד כאשר צוה ד' את משה בפרט שעשה לשם צוי ד' את משה ודו"ק.

אבני זכרון לבני ישראל, שיזכרו בני ישראל ששמותם חקוקים באפד לפני ד' ויתבישו לעשות עבירה, וכמו שאמרו גבי יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפד כו' סוטה ל"ו והיה לבבם דבוק לד' שיזכרו מעלתם שהם נושאים את הכבוד.

ויעשו פעמוני זהב טהור. הנה בצוי בפ' תצוה לא נזכר טהור. ונראה אף במקום שנאמר זהב סתם היו רשאים לעשות זהב טהור רק כאן אתי לדרשא דפעמונים העשוים לתכשיט בגדים טהורים רק כשהן משמיעים קול, היינו זוג עם ענבל דהוא משמיע קול דכלי מתכות טמא וכמו דמפרש בפרק במה אשה דף נ"ח ע"ב ומפיק לה מקרא כל דבר אשר יבוא באש כו' לכן מספר שעשו פעמונים וענבלים כדאמר בזבחים פ"ח, לכן אמר שעשו פעמוני זהב טהור דמכלל דמקבלי טומאה וכמו דדריש מנחות דף כ"ט יעו"ש היטב, ובצוי כתיב ונשמע קולו וע"כ דיעשו זוג וענבל ודו"ק, דמשום זה בצוי לא כתב טהור.

פעמון ורימון כו' לשרת כו' וכן בתצוה והי' על אהרן לשרת ונשמע קולו כו' אין הפירוש שישרת בהם אהרן בקדש רק פירושו כמו ומן בגדי השרד כו' עשו לשרת בקדש שפרש"י שהם משרתים ומכסים הקדש בעת המסעות כן הפירוש כאן שהפעמון ורמון ישרת לאהרן בבואו אל הקדש כמו שפירשו בתוס' ישנים בשם ר"ח יומא דף נ"ב חביבים כו' לשליח שזה כמו שליח שמבשר שבא אהרן יעו"ש והנה הם משרתים לאהרן כמו שליח ופשוט.

הנה בויקהל כתיב בריחו וקרי בריחיו, היינו להורות על בריח התיכון שבו כתוב עשייה בפני עצמו, ובפקודי גבי הבאה כתיב בריחו וקרי בריחיו ג"כ כנ"ל, ובהקמת המשכן כתיב בריחיו, היינו משום שהבריח התיכון לא הועיל נתינות משה רק בנס היה עומד כדאיתא בשבת פרק הזורק יעו"ש. וזה רמז נכון.

ויביאו כו' ואת קטרת הסמים ולעיל בויקהל ויעשו כו' את קטורת הסמים טהור. צריך ביאור הא קי"ל דכל מעשי הקטרת צריך להיות בקדש ואם פטמה בחוץ או בכלי חול פסולה יעוי' ר"מ הל' כלי המקדש פרק ב' הל' ז' ואיך עשה בצלאל טרם שהוקם המשכן בחול את הקטרת וצריך לאמר כהרמב"ן שהך ויקטר עליו קטרת סמים קאי על שבעה ימי המלואים שהקטיר משה שהי' זר ולכן נתפטמה שלא במשכן ואז הי' דינו כבמה יעוי' תוס' עו"ג ל"ג ד"ה בחלוק שאין בו כו' אולם לפירוש רש"י לקמן שחרית וערבית כמוש"נ בבקר כו' בהטיבו כו' יקטירנה, דעל אהרן קאי צריך לאמר איך פטמה בצלאל בלא משכן על כרחין כריב"ל בירושלמי שקלים פ"ד הל' ג' דסבר פטמה בחולין כשירה יעו"ש ודו"ק. ובמנחות דף ט' למד על יציקה ובלילה שכשירה בזר ומדכהונה לא בעיא פנים נמי לא בעיא כו' ולפ"ז הא איכא פטום הקטרת דבעיא פנים ולא בעיא כהונה וע"כ דסבר ר"ל כריב"ל בירושלמי דפטמה בחול כשירה ודו"ק.

ביום החודש הראשון באחד לחודש. יפלא דלפי משפטי הלשון היה לומר בחודש הראשון ביום אחד לחודש. ויום החודש הוא שם על ראש חודש וכאמור בשמואל ויהי החודש, מחר חודש, וא"כ מיותר לומר באחד לחודש, וכן ביחזקאל מ"ו וביום החודש. לכן נראה דהפירוש כאן לא על ציון היום שהוא ערב ובוקר יום אחד, רק המכוון הוא על עצמות יום ולא לילה וביום של החודש אמר, ר"ל ולא בלילה. וזה דהקמת המשכן לא היה רק ביום. ויעוין פ"ב דשבועות י"ד מקרא אחרינא. אי נמי מכוון ביום הראשון שקביעות החודש יהיה ביום הראשון לשבת ולא יעברוהו, וכן אמרו ראשון למעשה בראשית ודו"ק.

ונתת את מזבח הזהב לקטרת לפני ארון העדות. הנה פשטא דקרא הוא על הקמתו במקום שיהא מכוון לפני ארון העדות, אבל א"כ הו"ל למיכתב לקמן גבי משה שהקים לפני הארון, ושם כתוב לפני הפרכת וכן כתוב בפרשה תצוה שיהיה לפני הפרכת. ונראה דהקדמונים מהם אמרו דטעם הקטרת הוא מפני שלא יהא ריח כבמקומות שמפטמין הבשר ושורפין החלבים תמיד יום ולילה. ולכן להטיב הריח צוה לפטם הקטרת ולהריח בשמים. וכבר צוחו ע"ז דא"כ מדה ומשקל ל"ל, ולמה חייבה כרת למפטם כמותה. ולדעתי קטרת של ז' ימי המלואים יוכיחו שעדיין לא קרבו קרבנות הרבה ופרקו בכל יום. וזה שאמר שלא תדמו שהקטרת הוא לצורך הבאים לחצר, רק הוא לריח ניחוח לצורך גבוה, וכמו שאמרו עבודה צורך גבוה, וזה ידוע להבאים בסוד ד' כמה פלאים מרומז בקטרת. ולכן אמר מזבח הזהב לקטרת לפני ארון העדות היינו שהקטרת יהיה לצורך שכינת כבודו אשר שכן על ארון העדות ששם יעד כבודו השי"ת ודו"ק.

ונתת את מזבח הזהב לקטורת, פירוש שכל זמן שלא הקטירו עליו אין רשאין להזות עליו דמי הפר והשעיר כדאמר ריש פרק ב"ש, ולכן יכון שהוא לקטרת ופשוט.

והא דלא אמר מזבח הקטרת כמו בפרשה דלעיל, נראה דבר"ה פרק ראוהו ב"ד אמר דאין כ"ג נכנס בבגדי זהב לפנים משום שאין קטיגור נעשה סניגור ודוקא מידי דהקרבה יעו"ש, לכן אמר מזבח הזהב, אף דזהב קטיגור, מ"מ עיקרו אינו לכפרה, דדם הכפורים אחת בשנה, אבל עקרו הוא לקטרת הסמים דאינו לכפרה ודו"ק.

ונתת את מזבח הזהב לקטרת. פירוש, דמזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו, אמנם זה דוקא במקדש שהיה המקום קדוש, אבל במשכן שהיה מטלטל ממקום למקום ונמשח המשכן אבל המקום לא היה קדוש כמוש"ב במ"א בפ' תרומה, לכן אם נעקר המזבח אין מקטירין במקומו, לכן גבי עשי' לא כתב לקטורת רק גבי הקמה שבמדבר רק המזבח לקטרת אבל מקומו אינו ראוי לקטרת וזה המזבח הוא לקטרת ודו"ק. כן דע דאף ע"ג דבגמ' לא נזכר מהיכן למד שמזבח שנעקר מקטירין במקומו נראה, דיליף דבשמן המאור כתיב בפ' אמור ויקחו אליך כו' על המנורה הטהורה וכו' וכאן בפ' תשא כתיב גבי קטרת ושחקת כו' לפני העדות באהמ"ע כו' ולא זכר את המזבח לאמר על המזבח יקטירנה, לכן מורה לנו דרק מקומו מעכב אבל המזבח לא מעכב, דאם נעקר מקטירין במקומו וזה דיוק נכון. וכן ילפינן מקטרת הפנימי שאם אין ארון נותן במקומו אבל דמים לא ילפינן ששם אינן גומרין הכפרה, עיין זבחים דף ק"ו ילפינן חוץ מפנים ובדף נ"ב יעו"ש ודו"ק.

בגמ' יומא ר' יודא אומר מזבח ממוצע ועומד באמצע עזרה כו' נמצא מזבח מכוון כנגד היכל וכותליו. נראה דר' יודא לטעמיה דאמר בזבחים דף י"ט דמזבח שעשה משה היה רחב עשר אמות והי' כמו המשכן שהי' חללו עשר אמות והי' עומד פתח אהמ"ע, והקרסים סבר בפ' הזורק דהיו מלמטה עובין אמה ומלמעלה כלין והולכין עד כאצבע אם כן רק למטה עובין אמה והי' מלמטה מכבר עם בדים לשאת המזבח בהן והי' הבד יוצא כשיעור אמה שישא אדם שרחבו אמה והי' מכוון כנגד משכן וכותליו וכן עשו בבית שני וזה ברור ויעוין תוס' שבת שם ודו"ק.

והיה המזבח קדש קדשים. לעיל פירש כל הנוגע במזבח יקדש, שמקדיש פסולים ליקרב, אבל רק בראוי לו כדאמר פרק המזבח מקדש את שראוי לו, את שאינו ראוי לו לא מקדש למעט קמצים שלא נתקדשו בכלי. אמנם כלי שרת ומזבח פנימי מקדש אף שאינו ראוי כדאמר בדף כ"ח יעו"ש, לכן המזבח הוא קדש לקדשים, הא הנך דלא קדשי כמו קמצים שלא נתקדשו בכלי אינם קדושים עליו ודו"ק. אבל בשאר כלי המשכן כתיב והיה קדש שמקדש אף מי שאינו ראוי לו כקמצים שלא נתקדשו בכלי.

ומשחת את הכיור כו' וקדשת אותו. לא כתיב והיה קדש בכיור וכן בכה"ג כתיב והלבשת כו'. הענין מפני שלדעתי מי כיור אין מועלין בהן דנתנו לרחיצה ולהנות לכהנים וכן בגדי כהונה אין מועלין בהן דנתנו להנות בהן כדאמר קדושין נ"ג ודו"ק.

והנה בפרק שני מדות אמר דמדות הלח נמשחו בין מבפנים בין מבחוץ ולכן בירוציהם קדוש. ולכן נראה דהכיור צוה השי"ת לתת בו מים ואחרי זה למושחו, א"כ לא נמשח מבפנים רק מבחוץ ובו לא היו בירוצים דאין בירוצים למים, ולכן כתוב הכיור בפני עצמו ולא נכתב בכלל כלי המזבח משום דהוא נמשח מבחוץ לבד, והוא נכלל בכלל כלים יעוין זבחים נ"ט צפונה שיהא צפון פניו מכלים, וכיון כלי הוא, רש"י ודו"ק.

ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות, ומשחת אותם כו' להיות להם משחתם וכו'. נראה דכמו דכתב הראב"ע שמה שנאמר ויצוק על ראש אהרן היה קודם לבישת המצנפת, יעו"ש, כן אם נאמר שעשה יציקה ומשיחה על ראש של בניו היה טרם לבשו המגבעות ונמצא שלבשו רק הכתונות והמכנסים כדאמרו מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים (יומא כ"ג) רק שלא הלבישם משה כמוש"כ הרמב"ן, אך הכתונות לבדן היה מלבישן והיה מושחן, וכן מצאנו לתנאי דסברי דבהרמת דשן לא הזכיר רק מכנסים וכתונת משום שכשרה בשני כלים ונמשחו כן, ואח"כ כשלבשו כל הבגדים הזה עליהן ועל הבגדים. וזה מרמז המסורה יעוין בבעה"ט דמשחתם בהם מום בהם, דבהרמה דכשרה בשני כלים כשרים בעלי מומין כדאמר ר"ל שם ביומא. ודו"ק בכ"ז.

כאשר משחת את אביהם. יתכן דעל מעלת אהרן לא היה משה מתקנא שהיה נביא ומלך וכה"ג, אבל על מעלת בניו אמרו על תקרב הלום ביקש לו ולזרעו כו', וא"כ אולי לא ימשח אותם בשמחה רבה ובלב שלם, לכן אמר ומשחת אותם מרצון גמור כאשר משחת את אביהם.

ויקח ויתן את העדות אל הארון וישם את הבדים על הארון. לפלא, הלא כבר כתוב שבצלאל הביא הבדים בטבעות כמוש"כ ויבא את הבדים בטבעות על צלעות הארון כו', וליכא למימר שעדיין לא נמשח והיה מותר להסירם, רק שהביא לראות אם יהיו הטבעות לפי מדתם, א"כ קשה דכתיב לעיל וירכסו את החושן כו' אל טבעות האפד כו' ולא יזח החושן מעל האפד אע"ג שעדיין לא נתקדשו עד הזיית הדם ושמן המשחה. אולם המדקדק ימצא כי המה הבדים היו בהטבעות משני צלעיו והיה אצל צלעיו, אולם בעת ההקמה היו מעמידין אותן על דפנות הארון ומשכיבין אותן מלמעלה מעל הארון, ולכך כתיב ויקח ויתן את העדות כו' וישם את הבדים על הארון, היינו שמתחלה היו על צלעיו ובעת הקמתו היה מניחן על הארון וזה עומק פשוטו. אבל בפרשת במדבר כתיב ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה כו' ושמו בדיו, היינו שישימו אותם על צלעות הארון ולא יהיו מונחים על הארון. ובזה מסולק מה שתמהו ע"ז התוספות יומא דף ע"ב ע"א ד"ה כי כתיב עיי"ש. והנלע"ד כתבתי ודו"ק.

ויתן שמה מים לרחצה. פירוש, דמים חיים נובעים הוי מידי דחזי לאדם לשתות, אבל מי גשמים מכונסים אינן ראוין לשתיית אדם רק לבהמה וכדאמר פרק עושין פסין לא התירו פסי ביראתו אלא מים חיים בלבד מידי דחזי לאדם, ולכן לשתיית סוטה הוה אמינא דחזי לאדם, לכן אמר שנתן מים לרחצה והמה של שאר מימות דלא קיימי לאדם וכחכמים החולקים על ר' ישמעאל דאמר מי כיור מי מעיין הם ודו"ק.

בהפטרה. אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי הטיבות כי היה עם לבבך רק אתה לא תבנה הבית. הענין עפ"י מה דביארתי בדרוש במק"א, דסובר ר"ח וטעמו פרשתי דשמוני בניך כחולדה הדרה בעיקרי בתים, שהשכינה שורה בתכלית ההעלם כדאיתא בזוה"ק דינקא באשמורה ג' דזהו התגלות, עד שיופיע אור ד' לעין כל, בב"א, ובמות אסורין דהא בהעלם קדוש הבית כמו שהיה והבן. וטעמו נראה, דידוע מה שדרשו רז"ל על הפסוק טבעו בארץ שעריה שהשערים המה מעשי ידיו של דוד, ולכך לא שלטו בהם אויבים, ולכן במחשבה היה קבוע בלבו לבנות הבית, ושלכן נשאר הקדושה קיימת לעולם עולמים בתכלית ההעלם בחינת המחשבה של דוד קדישא, לכן אמר הטיבות כי היה עם לבבך, פירוש פועל יוצא, הטיבות להקדושה שתהיה קיימת לעולמים בתכלית ההעלם. ולכך כתיב במלכים ט' והבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישום ושרק כו' ולבית הזה, ובדברי הימים ב' ז' כתיב והבית הזה אשר היה עליון לכל עובר עליו ישום, הענין דכתובים ברוה"ק, ורוה"ק דרגא תתאה מנבואה כידוע, לכן בנביאים בדרגא עילאה כתיב והבית הזה יהיה עליון, שקדושתו קיימת אף בזמן שהוא חרב, וכל עובר עליו ישום כו' לא כן בכתובים דהוא דרגא תתאה דהוא באתגליא כתיב והבית הזה אשר היה עליון, פירוש ואינו עליון בקדושתו בעת חורבנו ודו"ק.

ואבנה הבית כו' ואשים שם מקום לארון ובדברי הימים ואשים שם הארון. יתכן דשלמה כוון שיהא מקום הארון קדוש בקדושת הארון לענין קטרת של יום הכפורים והזאת בין הבדים, שאם יטול אויב הארון יעשו כמו שהיה בבית שני וכמו דאמרו בפ' הוציאו לו אבן שתי' הי' שם ומימות נביאים הראשונים הי' שם, ובסוף סוטה דוד ושלמה, עיי"ש, וכמו דדרשו במנחות מקרא דמקדש הקודש בדף כ"ז וזה ברור מאוד ודו"ק, ומימות יאשי' נגנז הארון ויעוין בהלכות בהב"ח פרק ד' הל' א' ידע שסופו לחרב ודו"ק. ולפ"ז רמז מקום לארון לגנזו שם ובמקומו נגנז: