מציב גבול אלמנה/י
סימן י[עריכה]
ברכת 'דיין האמת' בראיית בתי ישראל בחורבנן תחת שלטון ישראל
בסימן הקודם הסקנו שיש לברך דיין האמת בראיית חורבות יישובי גוש קטיף. ויש לדון, האם כך הדין גם בייחס לחורבות יישובי צפון השומרון, או שמא כיוון שהמקום נמצא תחת שלטון ישראל דינם שונה.
א. כבר כתבנו לעיל (סימן ט אות ה) שהמקור לכך שמרכיב השלטון הוא גורם משמעותי בהגדרת 'חורבן' מובא בדין קריעה על ערי יהודה בחורבנן. שנינו בגמרא (מו"ק כו, א): "אמר רבי אלעזר הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע". וכן פסק השו"ע (תקסא, א). וכתב הב"ח שהגדרת 'חורבן' תלויה גם בהעדר שלטון. ז"ל (סימן תקס"א ד"ה ואיכא למידק): "ופשוט הוא דהאי ערי יהודה בחורבנן דקאמר, היינו אפילו יש שם ישוב, כל שיד האומות שולטת עליו בחורבנן מיקרי. דהא מצפה שקרעו עליה, היה שם ישוב עם רב מיהודים וכשדים אנשי מלחמה, דעדיין לא ידעו הם שנהרג גדליה וכל היהודים אשר היו אתו במצפה, ואף על פי כן קרעו בגדיהם, מפני שהיתה נכבשת תחת יד מלך בבל". וכן פסקו המג"א (ס"ק א) והט"ז (ס"ק א) וכן כתב המשנ"ב (ס"ק ב): "אפילו יושבין בהן ישראל כיון שהישמעאלים מושלים עליהם מקרי בחורבנן".
לכאורה יש ללמוד מדברי הב"ח ששלטון ישראל מפקיע מהמקום שם 'חורבן'. כשם ששלטון גויים מחשיב המצב כ'חורבן' (גם כאשר המקום מיושב ע"י ישראל), כך גם שלטון ישראל מפקיע מהמצב שם 'חורבן'. אך אין הדבר כן. פשטות המושג 'חורבן' הוא הרס הבתים והעדר היישוב. כשהב"ח מחדש שהעדר שלטון ישראלי נחשב 'חורבן' הוא לא בא לשלול את ההבנה הפשוטה למושג 'חורבן', אלא להוסיף עליה, שגם העדר שלטון נחשב חורבן. אך ברור שכשהבתים חרבים, העיר נחשבת חרבה, גם אם השלטון הוא של ישראל. לכן נראה שלדעת הב"ח, יש לקרוע על ערי יהודה החרבות, גם אם הן מצויות תחת שלטון ישראל.
וכבר הסתפק בזה סבי מורי הרה"ג משה צבי נריה זצ"ל (צניף מלוכה, כפר הרואה תשנ"ב, עמוד 24): "וצ"ע אם עיקר כוונת הפוסקים היא, שיישוב בלי שלטון אינו מספיק להוציא את ערי יהודה מתורת חורבן, אבל שלטון גרידא מספיק, גם אם אין שם ישוב יהודי כיון שהעיקר תלוי בריבונות ישראלית. או שזה פשיטא ששלטון לבד אינו מספיק, כל שאין שם ישוב יהודי, כי הישוב הוא השלמת השלטון. ולא באו אלא לומר שגם אם יש ישוב, כל שאין שלטון, עדיין המקום בחורבנו עומד. אבל כלל לא באו ללמד שאם יש שלטון מספיק הוא גם כשאין ישוב" .
ונחלקו בדבר פוסקי זמננו. בספר משנת יעב"ץ (או"ח סימן מח) כתב: "כתב המג"א אע"פ שיושבין בהן ישראל כיון שהישמעאלים מושלים עליהם מקרי חורבן. ולפי זה פשוט הוא וק"ו הדברים, שאם אין בהן ישוב של ישראל אלא הם מיושבים ע"י גויים, אפילו ישראל מושלים עליהם שמיקרי בחורבנן, שהרי זה גופיה שאין בהן ישוב של ישראל זה מיקרי בחורבנן [וכו'] ועיין בספר כפתור ופרח שכתב ונראה כי חורבנן (=של ערי יהודה) אינו רוצה לומר שיהיו מאין אדם, אלא שאין שם ישראל בישובן".
וכן כתב הראשון לציון, הגאון ר' אליהו בקשי דורון שליט"א בשו"ת בנין אב (ח"ד סימן ל): "הדבר ברור שחיוב הקריעה תלוי במציאות החורבן ולא בשלטון על השטחים, כהוראת ההלכה 'הרואה ערי יהודה בחורבנן' והרואה מתבונן בחורבן ולא בשלטון. הב"י פסק שגם עיר מיושבת כל עוד אינה מיושבת ע"י יהודים עיר חריבה היא, ועל כך הוסיף המגן אברהם שגם ישוב בלי שלטון חורבן מיקרי , אולם ק"ו שחורבן ממש שהעיר חריבה, או כשהעיר מיושבת ע"י גויים עיר חריבה היא, ואין השלטון מפקיע החורבן. ועל כן עיר כבית לחם שכולה מיושבת ע"י נכרים בלבד, ברור שהיא בכלל ערי ישראל בחורבנן כדברי הב"י, וגם אם נכבשה ע"י יהודים וישראל שולטים בשטח, הרי היא בחורבנה. וכי השלטון הוא שבונה הערים או מחריבם? חורבן הוא מציאות ודבר שאינו בנוי הרי הוא חרב".
מבואר שכשהמקום חרב, או שיושבים בו גויים, שלטון ישראל אינו מפקיע מהמקום שם חורבן. ולפי זה יש לברך דיין האמת על חורבות יישובי צפון השומרון, למרות שהמקום נמצא תחת שלטון ישראל.
אמנם הגאון ר' שריה דבליצקי שליט"א, כתב ששלטון יהודי מפקיע מהמקום שם חורבן גם אם המקום אינו מיושב , וז"ל (זכרון בצלאל, עמוד קמג, בני ברק תשל"ז): "הב"י והב"ח כתבו להדיא דתלוי הדבר בשלטון, דהיינו דבעינן שהשלטון יהיה מישראל, ואם כן כך היא ההלכה. ולפי זה הגם שהישוב הוא של נכרים סגי בשלטון ישראל. ואף אם הוא חרב לגמרי ואין סיבה חיצונית המונעת הבנין, והשלטון הוא ביד ישראל יש לומר דלא מיקרי בחורבנה".
אולם נראה שביחס לישובי צפון השומרון, גם הגר"ש דבליצקי מודה שהשלטון הנוכחי אינו מפקיע מהמקום שם חורבן. דעיין שם שכתב, שעיקר החילוק בין שלטון ישראל לשלטון גויים, הוא בטחון היישוב: "דכשהשלטון ביד נכרים מקרי בחורבנה גם בישוב ישראל, משום שאז אין הישוב שם בטוח דאפשר לגרשם וכדומה". וכן כתב שם להלן: "אלא שעדיין יש לחקור דילמא בעינן בכדי להוציא מידי חורבנה, דוקא שלטון ישרא המתנהג עפ"י התורה וכל זמן שאין שלטון כזה עדיין מקרי בחורבנה, דמצד הרוחני אין לך חורבן גדול מזה שאנשים כאלה הם יהיו מושלי הארץ... ואמנם אפשר דלענין זה נקראו שפיר ישראל, כיון דכל עיקר הטעם שנקטינן דשלטון נכרים מיקרי בחורבנה הוא משום דהם יכולים להמציא עלילות חדשים לבקרים לגרש הישוב, מה שאין כן בשלטון ישראל זה, דלא שייך טעם זה לגביהם, כמובן".
ולפי טעם זה, אין בשלטון ישראל דידן בכדי להפקיע שם חורבן מהמקום, כי אדרבה, חורבנו של המקום נעשה ע"י שלטון ישראל, ושלטון זה גם מונע בכל עת את יישובו מחדש של המקום .
ב. אולם נראה שאין צריך לכל זה, כי יש לחלק בין חובת הקריעה על ערי יהודה בחורבנן - שתוקנה על אובדן השלטון, לברכת דיין האמת - שתוקנה על חורבן בתי ישראל. כבר כתבנו לעיל (מבוא אות ד) שלדעת רבים מהפוסקים ברכת דיין האמת נוהגת אפילו בחו"ל! משמע שאין קשר בין שלטון ישראל לברכה זו, והברכה היא על אובדן בתי ישראל, ולא על אובדן השלטון.
גם לסוברים שהברכה נאמרת דווקא בארץ ישראל, הברכה היא על חורבן בתי ישראל, ולא על אובדן השלטון. כן מוכח מהברכה ההפוכה: ברכת מציב גבול אלמנה. לדעת רוב הפוסקים ברכת מציב גבול אלמנה נוהגת בכל עת, ואינה תלויה לא בבנין בית המקדש, ולא בשלטון ישראל (עיין לעיל סימן ד). משמע שברכה זו תוקנה כהודאה על קיומם של בתי ישראל, ולא על שלטון ישראל. והוא הדין לברכת דיין האמת שגם היא תוקנה על חורבן בתי ישראל ולא על חורבן השלטון, שהרי הברכות הושוו זו לזו בברייתא .
קצת ראיה לזה מדברי פאת השולחן (הלכות ארץ ישראל סימן ג ס"ק א) שבאר מדוע תקנו קריעה רק על ערי יהודה ולא על ערי ישראל: "דשָם [=בערי יהודה] עיקר המלוכה של ישראל היה" . משמע שברכת דיין האמת שנוהגת בכל ארץ ישראל - גם בערי ישראל - לא תוקנה משום אובדן המלכות, אלא משום חורבן בתי ישראל.
ונראה שזהו הטעם לכך שהקריעה תוקנה דווקא על ערי יהודה בחורבנן, בשונה מברכת דיין האמת שתוקנה על בתי ישראל בחורבנן. בעיר ישנן מערכות ציבוריות, וחורבנה מבטא חורבן המלכות, אך בית בודד אינו מבטא מלכות. לכן הקריעה שבאה על חורבן המלכות, תוקנה על חורבן עיר, אך ברכת דיין האמת שבאה על חורבן בתי ישראל, תוקנה גם על בית בודד, ולא רק על עיר (וכן כתב הרב יהודה זולדן שליט"א, מלכות יהודה וישראל, סוף עמוד 432).
וכן מוכח מדברי הגר"ש דבליצקי שליט"א, שלעניין קריעה על ערי יהודה בחורבנן, כתב שבמקום שיש שלטון ישראל אין לקרוע, אך ביחס לברכת דיין האמת לא התחשב במציאות השלטון (שם עמוד קמה ד"ה ובליקוטים). וכן הובא בשם הרב קאפח זצ"ל (ספר משרת משה - הלכות ברכות עפ"י פסקי הרמב"ם, קרית אונו תשס"ז, פרק י סוף הערה לו), שגם במקום שהשלטון של ישראל יש לברך דיין האמת על בתי ישראל בחורבנן, וכ"כ הרב אליעזר מלמד שליט"א ('פניני הלכה - ברכות' פרק טו הלכה כב).
אולם בקובץ 'מחניים' (הרבנות הצבאית הראשית, גיליון קב עמוד 9) השווה הגר"ש גורן, בין חיוב קריעה על ערי יהודה בחורבנן, לברכת דיין האמת על בתי ישראל בחורבנן, ותלה ברכה זו בהעדר שלטון. וז"ל: "כל שהעיר נמצאת תחת שלטון יהודי, בין שהיא מיושבת ע"י יהודים ובין שהיא מיושבת ע"י זרים, אין עליה תוקפו של החורבן ואין לקרוע עליה קריעה, ולא לברך עליה ברוך דיין האמת, כמו שמברכים על ראית בתי ישראל בחורבנן" .
אך אפשר שגם לדעת הגר"ש גורן, במקום שהשלטון עצמו החריב היישובים ומונע יישובם מחדש, אין השלטון מפקיע מהמקום שם חורבן. גם אפשר שהגר"ש גורן מיירי כשהעיר עכ"פ מיושבת ע"י גויים, שבזה יש לומר שהעיר קיימת , וניהול העיר ע"י שלטון ישראל מפקיע ממנה שם חורבן. אך כשהעיר אינה קיימת כלל, וכל בתיה חרבים, השלטון אינו מפקיע שם חורבן מהבתים החרבים העומדים לפנינו. ואיך נאמר שהבתים אינם חרבים, כשכולם עיי חרבות לפנינו? ובלא"ה נראה יותר כמו שכתבנו לעיל שברכת דיין האמת אינה תלויה כלל בשלטון.