מפרשי רש"י על שמות כח לז
| מפרשי רש"י על שמות • פרק כ"ח • פסוק ל"ז | >>
• א • ג • ד • ה • י • יא • יב • טו • כא • לג • לה • לז • לח • מ • מא • מב • מג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל־פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת וְהָיָ֖ה עַל־הַמִּצְנָ֑פֶת אֶל־מ֥וּל פְּנֵֽי־הַמִּצְנֶ֖פֶת יִהְיֶֽה׃
רש"י
"על פתיל תכלת" - ובמקום אחר הוא אומר (שמות לט) ויתנו עליו פתיל תכלת ועוד כתיב כאן והיה על המצנפת ולמטה הוא אומר והיה על מצח אהרן ובשחיטת קדשים (זבחים יט) שנינו שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין למדנו שהמצנפת למעלה בגבוה הראש ואינה עמוקה להכנס בה כל הראש עד המצח והציץ מלמטה והפתילים היו בנקבים ותלויין בו בשני ראשים ובאמצעו ששה בג' מקומות הללו פתיל מלמעלה אחד מבחוץ ואחד מבפנים כנגדו וקושר ראשי הפתילים מאחורי העורף שלשתן ונמצאו בין אורך הטס ופתילי ראשיו מקיפין את הקדקד ופתיל האמצעי שבראשו קשור עם ראשי השנים והולך על פני רוחב הראש מלמעלה נמצא עשוי כמין כובע ועל פתיל האמצעי הוא אומר והיה על המצנפת והיה נותן הציץ על ראשו כמין כובע על המצנפת והפתיל האמצעי מחזיקו שאינו נופל והטס תלוי כנגד מצחו ונתקיימו כל המקראות פתיל על הציץ וציץ על הפתיל ופתיל על המצנפת מלמעלה
רש"י מנוקד ומעוצב
עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת – וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר: "וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת" (שמות לט,לא); וְעוֹד כְּתִיב כָּאן: וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת. וּלְמַטָּה הוּא אוֹמֵר: "וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן" (פסוק הבא), וּבִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים (זבחים י"ט ע"א-ב) שָׁנִינוּ: שְׂעָרוֹ הָיָה נִרְאֶה בֵּין צִיץ לַמִּצְנֶפֶת, שֶׁשָּׁם מַנִּיחַ תְּפִלִּין; לָמַדְנוּ שֶׁהַמִּצְנֶפֶת לְמַעְלָה בְּגֹבַהּ הָרֹאשׁ, וְאֵינָהּ עֲמֻקָּה לְהִכָּנֵס בָּהּ כָּל הָרֹאשׁ עַד הַמֵּצַח, וְהַצִּיץ מִלְּמַטָּה. וְהַפְּתִילִים הָיוּ בִּנְקָבִים, וּתְלוּיִין בּוֹ בִּשְׁנֵי רָאשִׁים וּבְאֶמְצָעוֹ, שִׁשָּׁה בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַלָּלוּ: פְּתִיל מִלְּמַעְלָה, אֶחָד מִבַּחוּץ וְאֶחָד מִבִּפְנִים כְּנֶגְדּוֹ. וְקוֹשֵׁר רָאשֵׁי הַפְּתִילִים מֵאֲחוֹרֵי הָעֹרֶף שְׁלָשְׁתָּן, וְנִמְצְאוּ בֵּין אֹרֶךְ הַטַּס וּפְתִילֵי רָאשָׁיו מַקִּיפִין אֶת הַקָּדְקֹד, וּפְתִיל הָאֶמְצָעִי שֶׁבְּרֹאשׁוֹ קָשׁוּר עִם רָאשֵׁי הַשְּׁנַיִם, וְהוֹלֵךְ עַל פְּנֵי רֹחַב הָרֹאשׁ מִלְּמַעְלָה; נִמְצָא עָשׂוּי כְּמִין כּוֹבַע. וְעַל פְּתִיל הָאֶמְצָעִי הוּא אוֹמֵר: וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת, וְהָיָה נוֹתֵן הַצִּיץ עַל רֹאשׁוֹ כְּמִין כּוֹבַע עַל הַמִּצְנֶפֶת, וְהַפְּתִיל הָאֶמְצָעִי מַחֲזִיקוֹ שֶׁאֵינוֹ נוֹפֵל, וְהַטַּס תָּלוּי כְּנֶגֶד מִצְחוֹ. וְנִתְקַיְּמוּ כָּל הַמִּקְרָאוֹת: פְּתִיל עַל הַצִּיץ, וְצִיץ עַל הַפְּתִיל, וּפְתִיל עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְּמַעְלָה.
מפרשי רש"י
מה שפירש"י שהיו בציץ ששה פתילים תמה הרמב"ן שהכתוב אינו מצוה רק לעשות פתיל תכלת והוא עושה ששה כבר הרגיש בזו וכתב בפר' פקודי וז"ל ואל תתמה שלא נאמר פתילי תכלת כו' ומה שתמה עוד שהוא מצרף המקראו' של הצואה והעשי' ומרבה פתילין נגד כולן וכן תוכל למנות בארון ושולחן כו' לק"מ דבארון ושלחן ומנורה המקראות של הצואה והעשי' אינם סותרין זל"ז לכך לא מנה שתיה' משא"כ כאן דהמקראות של הצואה והעשייה סותרין זל"ז לכך מנה כנגד כולן כנ"ל ומן התימה על הרא"ם ז"ל שהוא נאמן ביתו של רש"י וכאן לא כתב כלום על טענת הרמב"ן ז"ל: