מפרשי רש"י על ויקרא ה טו
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק ה' • פסוק ט"ו | >>
• א • ב • ג • ד • ח • ט • י • יב • יג • טו • טז • יט • כא • כב • כג • כד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
נֶ֚פֶשׁ כִּֽי־תִמְעֹ֣ל מַ֔עַל וְחָֽטְאָה֙ בִּשְׁגָגָ֔ה מִקׇּדְשֵׁ֖י יְהֹוָ֑ה וְהֵבִיא֩ אֶת־אֲשָׁמ֨וֹ לַֽיהֹוָ֜ה אַ֧יִל תָּמִ֣ים מִן־הַצֹּ֗אן בְּעֶרְכְּךָ֛ כֶּֽסֶף־שְׁקָלִ֥ים בְּשֶֽׁקֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ לְאָשָֽׁם׃
רש"י
"כי תמעל מעל" - (ת"כ) אין מעילה בכל מקום אלא שינוי וכן הוא אומר (דברי הימים א ה) וימעלו באלהי אבותיהם ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ וכה"א בסוטה (במדבר ה) ומעלה בו מעל
"וחטאה בשגגה מקדשי ה'" - שנהנה מן ההקדש והיכן הוזהר נאמר כאן חטא ונאמר להלן חטא בתרומה ויקרא כב ולא ישאו עליו חטא מה להלן הזהיר אף כאן הזהיר אי מה להלן לא הזהיר אלא על האוכל אף כאן לא הזהיר אלא על האוכל ת"ל תמעול מעל ריבה
"מקדשי ה'" - המיוחדים לשם יצאו קדשים קלים
"איל" - ל' קשה כמו (יחזקאל יז) ואת אילי הארץ לקח אף כאן קשה בן שתי שנים
"בערכך כסף שקלים" - שיהא שוה שתי סלעים
רש"י מנוקד ומעוצב
כִּי תִמְעֹל מַעַל – אֵין 'מְעִילָה' בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא שִׁנּוּי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיִּמְעֲלוּ בֵּאלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ" (דה"א ה,כה); וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּסוֹטָה: "וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל" (במדבר ה,יב; ספרא פרשתא יא,א).
וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה' – שֶׁנֶּהֱנָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ. וְהֵיכָן הֻזְהַר, נֶאֱמַר כַּאן "חֵטְא" וְנֶאֱמַר לְהַלָן "חֵטְא" בִּתְרוּמָה, "וְלֹא יִשְֹאוּ עָלָיו חֵטְא" (ויקרא כב,ט): מַה לְּהַלָּן הִזְהִיר, אַף כָּאן הִזְהִיר. אִי מַה לְּהַלָּן לֹא הִזְהִיר אֶלָּא עַל הָאוֹכֵל? תַּלְמוּד לוֹמַר "תִמְעֹל מַעַל", רִבָּה (ספרא שם, ה; מעילה י"ח ע"ב).
מִקָּדְשֵׁי ה' – הַמְיֻחָדִים לַשֵּׁם, יָצְאוּ קָדָשִׁים קַלִּים (ספרא שם פרק כ,א).
אַיִל – לְשׁוֹן קָשֶׁה, כְּמוֹ: "וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח" (יחזקאל יז,יג); אַף כָּאן קָשֶׁה, בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים (ספרא שם, ו).
בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים – שֶׁיְּהֵא שָׁוֶה שְׁתֵּי סְלָעִים (שם; כריתות י' ע"ב).
מפרשי רש"י
[יט] אין מעילה בכל מקום אלא שינוי וכו'. והקשה הרא"ם, דמעילה דכתיב באשם גזילות (פסוק כא) אינו שינוי, שהרי הכובש שכר שכיר וכופר במלוה אינו מוציאו מרשות הבעלים, ונאמר בו (ר' שם) "כי תמעול", וקושיא זאת אינו כלום, דודאי מוציאו מרשות בעליו, דהא קיימא לן כפר במלוה ועמד בכפירתו אין השביעית משמט אותו, ואם לא היה שינוי, והיה כאשר היה מתחלה, היה השביעית משמט אותו, ולפיכך זה נקרא שנוי. ועוד, אין לך שנוי יותר, שהרי כל אדם - שלו תחת רשותו, והוא כובשו ולא יתן אותו, זהו שנוי:
[כ] שנהנה מן ההקדש. ומיירי שלא הוציאו, דאי הוציאו לחולין, אף על גב שעדיין לא נהנה - חייב:
[כא] והיכן הוזהר. פירוש, עד שיקרא הכתוב אותו "חוטא", והיכן הוזהר על זה:
[כב] אף כאן לא הזהיר אלא על האוכל. דכתיב (להלן כב, י) "וכל זר לא יאכל קדש", ואם כן דוקא אכילה, הכי נמי לא יהיה בהקדש חייב אלא על האוכל. האריך הרא"ם בזה, כי הוקשה לו דתרומה נמי חייב הנהנה ממנה, דכתיב בתרומה לשון אכילה (שם), ואמרינן (פסחים דף כא:) בכל מקום שנאמר "לא יאכל" (ר' להלן יז, ב), "לא תאכלו" (ר' להלן ז, כו), אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע. וכל דבריו אינם צריכים לפנים, ד"לא תאכל" משמע הנאה, אבל לא "כי יאכל" (להלן כב, יד), דודאי בתרומה אין איסור הנאה, דבפרק בנות כותים (נידה דף לב.) מצרכינן קרא לסך שמן של תרומה שאסור מ"לא יחללו" (להלן כב, טו) משום דסיכה כשתיה, ושתיה בכלל אכילה, ואם כן שאר הנאות מותר בהנאה, רק שזה אכילה נקרא. והתוספות בפרק בנות כותים (נידה לב. ד"ה ובשמן) והסמ"ג בהלכות שבת כתבו דאף בסיכת תרומה אינו אלא אסור דרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא הוא, ואם כן איך סלקא דעתך לומר דיהא חייב בתרומה בכל הנאות. ולא ידעתי אם כתב אלו דברים הרא"ם:
[כג] יצאו קדשים קלים. פירוש, לפני זריקת הדם אין מועלין בקדשים קלים לא בבשר ולא באימורים, משום דממון בעלים הם, ולא קרינן בהו "קדשי ה'", אבל באימורים לאחר זריקת דמים יש מעילה (מעילה דף ז:), דכיון דנזרק הדם - האימורים מיוחדים להקרבה, וקרינן בהו "קדשי ה'":
[כד] בערכך כסף שקלים שיהא שוה כו'. פירוש, "ערכך" שכתוב כאן אינו רוצה לומר שיהא צריך הערכה מבית דין או מאחר כערך כסף שקלים, אלא שיהיה שוה כך. ונראה לי בכל מקום שכתוב "בערכך" ולא כתב 'בערך' (קושית רש"י להלן כז, ג), מפני שכך רוצה לומר, אף על גב שאין כל הערכות שוים, שאם שם אותו אחר לא היה שם אותו בשתי סלעים, לעולם הולכין אחר שהעריך אותו, אף על גב שפיחת או הוסיף, ולפיכך כתב "כערכך" מי שהעריך אותו:
[כה] שני סלעים. מיעוט "שקלים" שנים: