מפרשי רש"י על דברים כ יט
<< | מפרשי רש"י על דברים • פרק כ' • פסוק י"ט | >>
• א • ב • ג • ה • ט • י • יא • יז • יח • יט • כ •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתׇפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃
רש"י
"ימים" - שנים
"רבים" - (שם שבת יט) שלשה מכאן אמרו אין צרין על עיירות של נכרים פחות מג' ימים קודם לשבת ולמד שפותח בשלום שנים או ג' ימים וכן הוא אומר (שמואל ב א) וישב דוד בצקלג ימים שנים ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר (ספרי)
"כי האדם עץ השדה" - הרי כי משמש בלשון דלמא שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר למה תשחיתנו
רש"י מנוקד ומעוצב
יָמִים – שְׁנַיִם.
רַבִּים – שְׁלֹשָׁה. מִכָּאן אָמְרוּ: אֵין צָרִין עַל עֲיָרוֹת שֶׁל גּוֹיִם פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת. וְלִמֵּד שֶׁפּוֹתֵחַ בְּשָׁלוֹם שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים שְׁנָיִם" (שמ"ב א,א). וּבְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר (ספרי רג).
כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה – הֲרֵי 'כִּי' מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "דִּילְמָא": שֶׁמָּא הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לְהִכָּנֵס בְּתוֹךְ הַמָּצוֹר מִפָּנֶיךָ, לְהִתְיַסֵּר בְּיִסּוּרֵי רָעָב וְצָמָא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר? לָמָּה תַּשְׁחִיתֶנּוּ?
מפרשי רש"י
[יד] אין צרין וכו'. פירוש, כיון דכתיב "כי תצור אל עיר ימים רבים", משמע שהם צרין זמן אחד וצריכה לבנות מצור עליה, דכך פירוש הכתוב; "כי תצור אל עיר ימים רבים", ותראה שאין אתה כובשה מיד, ולפיכך אתה צריך לבנות מצור, "אל תשחית עצה". ואמר הכתוב "ימים רבים", דהם שלשה ימים, כי "ימים" הם שנים, "רבים" שלשה (רש"י כאן), וכשצרו שלשה ימים ולא כבשו, אז נראה שצריך לבנות מצור, כיון שלא כבשו תוך שלשה ימים. אבל תוך שלשה ימים אין בונין מצור, שמא ישלימו ויכבשו בלא מצור את העיר. ומשלשה ימים ואילך נאמר (פסוק כ) "ובנית מצור". לפיכך למדו מכאן (ספרי) ד'אין צרין על עיר פחות משלשה ימים לפני שבת', דאחר שלמדנו מזה דעד שלשה ימים נקרא התחלת מלחמה, דשמא בלא מצור יכבשו, ומשלשה ימים ואילך נראה כי לא יכבשו מיד, לפיכך כל שלשה ימים נקרא 'התחלת מלחמה'. ואין צרין קודם שבת, שנראה כאילו בא לעשות מלחמה בתחלה בשבת, וזהו אסור (שבת דף יט.). דוודאי כיון שהתחילו במלחמה אין מפסיקין (שם). ולפיכך יש להתחיל שלשה ימים לפני שבת, משום דאמרינן תוך אלו שלשה ימים יכבשו, ואם לא יכבשו - כיון דהתחילו אין מפסיקין. אבל פחות משלשה ימים, כיון דהוי כאילו מתחיל בשבת ללחום, דתוך שלשה ימים הוי התחלת מחלמה. והכי נמי ילפינן מזה דתוך שלשה ימים קוראים אליהם לשלום (רש"י כאן), כיון דהוי התחלת מלחמה, שמא ישלימו עדיין. אבל כשצרו שלשה ימים, ונראה שלא השלימו, שוב אין לקרוא להם לשלום עוד:
[טו] שנים או שלשה ימים. פירוש, לפי הענין, שלפעמים אי אפשר להמתין להם שלשה ימים, שמא יבואו לאנשי העיר עוזרים ממקום אחר, לכך אומר 'שנים או שלשה ימים'. ולפיכך כתיב (שמואל ב א', א') "וישב דוד בצקלג ימים שנים", ולא שלשה ימים, מפני שהכל הוא לפי הענין שאפשר:
[טז] ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר. אחר שצוה לקרות שלשה ימים לשלום, זהו הוי במלחמת הרשות, כדאיתא לעיל (אות י):
[יז] משמש בלשון דילמא שמא האדם עץ השדה וכו'. פירוש, בשלמא אם העץ יכול לבא לפניך במצור להתיסר ביסורי צמא ורעב, ונמצא חוצה, יש להשחיתו שנמצא חוץ, שלא (ל) התיסר בייסורי רעב וצמא, ואם אתה מניחו הרי אין כאן יסורי רעב וצמא, ולא ימסרו עצמם לכבוש. אבל אין העץ כן, למה תשחיתו בחינם. ובא למילף כי אם נמצא אדם חוץ, שיש להשחיתו. לפיכך אמר "כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור", ומזה תשמע כי אם האדם היה נמצא חוץ למצור שיש להשחיתו. ולכך תלה הכתוב באדם, לומר 'וכי האדם עץ השדה', ולא כתב 'וכי עץ השדה יכול לבא מפניך במצור', והרי זה בא ללמד ונמצא למד. והקשה הרא"ם, דאם כן ה"א של "האדם" אין ענינו לכאן, דכיון שפירש 'שמא אדם הוא עץ השדה', או 'עץ השדה הוא אדם', אם כן לא הוי למכתב בה"א מלת "האדם". ולא עיין בתרגום אונקלוס, שתרגם 'לא כאנשא אילן חקלא', חסר כ"ף של 'כהאדם עץ השדה', כמו הרבה מקומות שחסר כ"ף הדמיון, כדכתיב (ר' איוב יא, יב) "ואדם עיר פרא יוולד", ופירושו כמו עיר פרא, וכן הרבה, ולא קשה:
בד"ה ימים שנים כו' מאן דכר שמיה נ"ב ושרי ליה מרי נעלם ממנו הברייתא דספ"ק דשבת שמאי היה דורש עד רדתה אפילו בשבת מהרש"ל: