מפרשי רש"י על דברים יח א
| מפרשי רש"י על דברים • פרק י"ח • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ו • יא • יג • יד • טו • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
לֹֽא־יִ֠הְיֶ֠ה לַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם כׇּל־שֵׁ֧בֶט לֵוִ֛י חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה עִם־יִשְׂרָאֵ֑ל אִשֵּׁ֧י יְהֹוָ֛ה וְנַחֲלָת֖וֹ יֹאכֵלֽוּן׃
רש"י
"כל שבט לוי" - בין תמימין בין בעלי מומין
"חלק" - בביזה
"ונחלה" - בארץ
"אשי ה'" - קדשי המקדש (ס"א קדשי הקדשים)
"ונחלתו" - אלו קדשי הגבול תרומות ומעשרות אבל
רש"י מנוקד ומעוצב
כָּל שֵׁבֶט לֵוִי – בֵּין תְּמִימִין בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין (ספרי קסג).
חֵלֶק – בַּבִּזָּה (שם).
וְנַחֲלָה – בָּאָרֶץ (שם).
אִשֵּׁי ה' – קָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ (שם).
וְנַחֲלָתוֹ – אֵלּוּ קָדְשֵׁי הַגְּבוּל (שם), תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת; אֲבָל נַחֲלָה גְּמוּרָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו. וּבְסִפְרֵי (שם) דָּרְשׁוּ: "וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ, זוֹ נַחֲלַת שְׁאָר. בְּקֶרֶב אֶחָיו, זוֹ נַחֲלַת חֲמִשָּׁה". וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא. וְנִרְאֶה לִי שֶׁאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁמֵּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְאֵילָךְ נִקְרֵאת אֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִים, וְשֶל סִיחוֹן וְעוֹג – שְׁנֵי עֲמָמִים, אֱמוֹרִי וּכְנַעֲנִי; וְנַחֲלַת שְׁאָר – לְרַבּוֹת קֵינִי וּקְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי. וְכֵן דּוֹרֵשׁ בְּפָרָשַׁת מַתָּנוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְאַהֲרֹן: "עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי" וְגוֹמֵר (דברים י,ט, ולפנינו: "עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם", במדבר יח,כד), לְהַזְהִיר עַל קֵינִי וּקְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי (ספרי קרח קיט). שׁוּב נִמְצָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ קְלוֹנִימוּס, הָכֵי גָּרְסִינָן בְּסִפְרֵי: "וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ, אֵלּוּ נַחֲלַת חֲמִשָּׁה. בְּקֶרֶב אֶחָיו, אֵלּוּ נַחֲלַת שִׁבְעָה"; נַחֲלַת חֲמִשָּׁה שְׁבָטִים, וְנַחֲלַת שִׁבְעָה שְׁבָטִים. וּמִתּוֹךְ שֶׁמֹּשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ לֹא חִלְּקוּ נַחֲלָה אֶלָּא לַחֲמִשָּׁה שְׁבָטִים בִּלְבַד, שֶׁכֵּן מֹשֶׁה הִנְחִיל לִרְאוּבֵן וְגָד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, וִיהוֹשֻׁעַ הִנְחִיל לִיהוּדָה וְאֶפְרַיִם וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, וְשִׁבְעָה הָאֲחֵרִים נָטְלוּ מֵאֲלֵיהֶן אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ – מִתּוֹךְ כָּךְ הִזְכִּיר חֲמִשָּׁה לְבַד וְשִׁבְעָה לְבַד.
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ – "בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל" וְגוֹמֵר "אֲנִי חֶלְקְךָ" (במדבר יח,כ).
מפרשי רש"י
[א] אבל נחלה גמורה לא יהיה לו. פירוש, מה שכתב "ונחלה לא יהיה לו" (פסוק ב), וכבר כתיב "לא יהיה לכהנים חלק ונחלה", אלא פירוש הכתוב (שם) 'אבל נחלה גמורה לא יהיה לו', וקאי על מה שאמר לא יהיה לשבט לוי חלק ונחלה כי הוא יתברך נחלתו, ועל זה אמר אבל שיהיה לו נחלה גמורה - לא יהיה לו:
[ב] ונראה שארץ כנען שמעבר לירדן וכו'. והרמב"ן פירש ש'נחלת חמשה עממים' נקרא חמשה עממים שמעבר לירדן והלאה, שארצם ארץ זבת חלב ודבש, והם הנזכרים בפסוק "והיה כי יביאך" בפרשת בא (שמות י"ג, ה'), והם "כנעני חתי ואמורי והחוי והיבוסי". אבל פריזי וגרגשי, אין ארצם כל כך נחלת זבת חלב ודבש. והביא ראיה (הרמב"ן שם) מספרי, דדרשו כך בפרשת תבא אצל הבאת בכורים, דאמרינן התם (ר' להלן כו, ט) "ונתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש", מה "ארץ זבת חלב ודבש" האמור להלן (שמות י"ג, ה') ארץ חמשה עממים, אף זה ארץ של חמשה עממין. הרי שמיעט תנא קמא ארץ שני עממים מן הבכורים. ורבי יוסי ממעט אף עבר הירדן, אף על פי שהיתה של אמורי. כך הם דברי הרמב"ן. ולפי פירושו כך היא הגירסא; "ונחלה לא יהיה לו" אלו נחלת חמשה, "בקרב אחיו" אלו נחלת שנים. ואפשר שגם גירסת רבינו קלונימוס יש לפרש כפירוש הרמב"ן, 'נחלת חמשה' רוצה לומר חמשה עממין, 'נחלת שבעה' כל שבעה עממים, דהיינו שני עממים הנשארים, עם החמשה הראשונים:
אבל לא נראה כלל פירוש הרמב"ן, דלא מצא גירסא נכונה בספרי. כי בספרי בנוסחא שלנו כן הגירסא; 'מה "ארץ זבת חלב ודבש" דלהלן ארץ חמשה עממים, אף כאן ארץ חמשה עממים. מכאן אמר רבי יוסי וכו. ואין כאן תנא קמא כלל, אלא הכל דברי רבי יוסי. ועל כרחך צריך לפרש כך; חדא, שהוא פירש שמוסיף רבי יוסי על תנא קמא, וזה אינו, שהרי תנא קמא סובר דארץ שני עממים - שהוא מארץ ישראל גופיה - אין מביאין, מפני דאינה זבת חלב ודבש. אם כן כל שכן ארץ נחלת בני ראובן וגד, דהא לא מצינו בשום מקום שיהיה ארץ זבת חלב ודבש. ובמסכת ביכורים (פ"א מ"י) שנינו בהדיא דמחלוקת תנא קמא ורבי יוסי אינו רק בפירות דמעבר הירדן, דתנא קמא סבירא ליה דמביאין, ורבי יוסי סבירא ליה דאין מביאין. אבל שיהיה תנא קמא סובר דאין מביאין רק מארץ חמשה עממים - דבר רחוק וקשה לצייר, והוא דבר שאינו:
ועוד, דהרי בפרשת כי תשא כתיב (ר' שמות לג, ב-ג) "אל ארץ כנעני האמורי והחתי והפריזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש", אם כן גם הפריזי הוא ארץ זבת חלב ודבש, לא כמו שהביא הרמב"ן כלל. ועוד, דבהדיא אמרו בפרשת בא (מכילתא שמות יג, ה) "והיה כי יביאך" 'בארץ חמשה עממים הכתוב מדבר, שהם שבעה במקום אחר (לעיל ז, א). או אינו מדבר (שמות י"ג, ה') אלא בארץ חמשה עממים, הרי אתה דן, נאמר כאן ביאה, ונאמר להלן (לעיל ז, א) ביאה, מה ביאה האמור להלן חמשה עממים שהם שבעה במקום אחר, אף כאן בארץ חמשה עממים שהם שבעה במקום אחר'. אם כן מוכח בהדיא דהך "כי יביאך" (שמות י"ג, ה') לאו בה' עממים מדבר, אלא בארץ שבעה עמים. ועוד, שם (מכילתא שם) אמר רבי יוסי הגלילי '"אשר נשבע לאבותיך" (שם) למה נאמר, לפי שנאמר (להלן כו, ב) "ולקחת מראשית פרי האדמה", שומע אני כל הפירות, הרי אתה דן, נאמר כאן שבועה, ונאמר להלן (שמות י"ג, ה') שבועה, מה להלן ארץ חמשה עממים שהם שבעה במקום אחר, אף כאן ארץ חמשה עממים שהם שבעה במקום אחר'. אם כן רבי יוסי הגלילי סובר דכל ארץ ז' עממים חייב בביכורים, לא כדברי הרמב"ן דאף תנא קמא - דמחייב יותר - לא מחייב רק ארץ חמשה עממים, ולא ארץ שבעה עממים:
גם על דברי רש"י קשה, דהוא מונה 'ארץ חמשה עממים' שמעבר לירדן והלאה, ו'שני עממים' של סיחון ועוג. וזה לא יתכן, דהא בספר יהושע נזכרו כל שבעה עממים בנחלה אשר הנחיל יהושע, אם כן שבעה עממים הנחיל יהושע:
לכך נכון פירוש רש"י, דהא דאמר 'זו נחלת שאר' היינו קיני קניזי וקדמוני. ובנוסחא שלפנינו בהדיא גרסינן (ספרי כאן) "ונחלה לא יהיה לו" 'אלו נחלת שלשה', "בקרב אחיו" 'אלו נחלת חמשה', ו'נחלת שלשה' זה קיני קניזי וקדמוני. והא דקראם 'נחלת חמשה', לא כמו שפירש רש"י ז"ל דלא היו רק חמשה, רק כי חמשה עממים היו עיקר, ושנים - דהם פריזי וגרגשי - אינם עיקר, וטפלים אצל האחרים, ולכך קראם 'חמשה'. ונראה כי גבולם הוא נבלע בתוך החמשה, ולכך קראם בכל מקום 'נחלת חמשה', כי פריזי וגרגשי הוא בטל אצלם ונבלע בתוכם, והיינו דקאמר (מכילתא שמות יג, ה) 'חמשה שהם שבעה במקום אחר', כלומר שאינם יותר רק חמשה שהם עיקר:
ולפירוש רש"י קשה, דפירש ד'נחלת שני עממים' הוא מעבר הירדן, דהיינו ארץ סיחון ועוג, ואם כן למה לא נטלו חלק הלוים בארץ סיחון ועוג, דהא לא מיעט הכתוב רק חמשה עממים, ולא ארץ סיחון ועוג. ואם כן למה לא נטלו חלק הלוים בארץ סיחון ועוג, דהא "ונחלה לא יהיה לו" אתי לקיני וקניזי וקדמוני, ואם כן אין מיעוט לארץ סיחון ועוג. ויש לומר, דקרא לא איירי רק במה שיהיה לעתיד, אבל ארץ סיחון ועוג כבר ירשו אותו (במדבר ל"ב, ל"ג), ובהא לא איירי קרא, שהרי לא היה ללוי בו חלק:
מה שפירש"י ושל סיחון ועוג אמוראי וכנעני תימה דבפר' משפטים פירש דשל סיחון ועוג הוא חתי וכנעני וצ"ע כנ"ל: