מפרשי רש"י על דברים ב טו
| מפרשי רש"י על דברים • פרק ב' • פסוק ט"ו |
• א • ג • ה • ח • ט • י • יב • טו • יח • כה • כו • כט • ל • לג • לז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְגַ֤ם יַד־יְהֹוָה֙ הָ֣יְתָה בָּ֔ם לְהֻמָּ֖ם מִקֶּ֣רֶב הַֽמַּחֲנֶ֑ה עַ֖ד תֻּמָּֽם׃
רש"י
"היתה בם" - למהר ולהומם בתוך מ' שנה שלא יגרמו לבניהם עוד להתעכב במדבר
רש"י מנוקד ומעוצב
[וְגַם יַד ה'] הָיְתָה בָּם – לְמַהֵר וּלְהֻמָּם בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁלֹּא יִגְרְמוּ לִבְנֵיהֶם עוֹד לְהִתְעַכֵּב בַּמִּדְבָּר.
מפרשי רש"י
[יב] אבל משילוח מרגלים וכו'. וקשה, דהרי בפרשת בהעלותך (במדבר י"ב, א') אצל "ותדבר מרים" פירש (רש"י) שאין לשון "דבור" אלא קשה, שנאמר (ר' בראשית מב, ל) "דבר אתנו אדוני הארץ קשות". ואין זה קשיא, דהא והא איתא, ושניהם אמת, כי הדבור הוא קשה בשביל שהוא נאמר על חתוך הקול, והוא יוצא מן המדבר, וגוזר ומחתך האותיות ממנו בכח, לפיכך הוא קשה. לאפוקי אמירה, הוא רך, לפי שאינו אלא אמירת ענין, לא שייך בו קשה על ענין, לכך הוא רך. אבל מכל מקום מצד הדיבור בעצמו הוא פנים אל פנים, כי הדבור הוא קרוב אל המדבר יותר ממה שקרוב אליו האמירה, כי הדבור הוא חתוך האותיות, ומן האותיות מתחברת האמירה, והוא רחוק יותר מן המדבר. וכאשר כתיב "וידבר", רוצה לומר שהדבור שהוא יוצא מן פה המדבר היה אליו, וזה פנים אל פנים. אבל כאשר כתיב "ויאמר אליו", אינו פנים אל פנים, שהאמירה - שנעשה מן הדבור היוצא ממנו - היה אליו, ואין זה פנים אל פנים. נמצא הדבור קשה, שהוא גוזר ומחתך הדבור, וכל חתוך וגזירה הוא בכח, ולפיכך הוא קשה. אבל הדבור הוא פנים אל פנים כדלעיל:
ועוד, כי הדבור הוא פנים אל פנים מפני שהוא נאמר על עצם הדבור, וכתיב "וידבר ה' אל משה", אם כן יהיה הדבור פנים אל פנים. אבל "ויאמר", שלא היה מכוין רק שיבין השומע הענין, ולא שיהיה מדבר אליו, לכך אין האמירה פנים אל פנים, שלא שייך באמירה פנים אל פנים, שאינו רק שיבין השומע, אבל בדבור שהולך הקול מן המדבר אל השומע, שייך בזה פנים אל פנים היה הדבור: