מעשה יוסף דילה ריינה/תוכן
מעשה יוסף דלה ריינה - על פי נוסח שלמה נאוארי/נאמארו[1] הירושלמי (דפוס ווארשא תרנ"ט)[עריכה]
מעשה גדול ונורא מן יוסף דילה ריינה שהיה אדם גדול וחכם ובקי בחכמת הקבלה מעשיות, והיה יושב הארץ הגליל היא צפת תוב"ב.
ויהי היום ויתן אל לבו לפצור ולהביא הגאולה ולהעביר ממשלת זדון מן הארץ.
והנה היו לו חמשה תלמידים אשר היו עמו יומם ולילה לכל בקשתו, וגם היו בקיאים בחכמה ההיא כמו שלמדו ממנו.
ויאמר אליהם: בני הנה נתתי אל לבי לדרוש ולתור בחכמה אשר נתן לי האלקים כי אין טוב לבלות ימינו בלי תעלת ולא לחנם חננו אלקים מזאת החכמה, רק לעשות נחת רוח ליוצרנו להעביר רוח טומאה והגלולים מן הארץ, ולהביא משיחנו ויפרקנו מצרינו.
ויענו חמשה תלמידיו כלם פה אחד ויאמרו: אדונינו מורינו ורבינו הננו מוכנים לכל אשר תצוינו וכל אשר תחפוץ נעשה, כי ה' אלקים עמך ואנחנו עבדיך ותלמידיך, ועשה ככל אָותה נפשך.
ויאמר אליהם: אם כן זאת עשו, הטהרו והחליפו שמלותיכם והיו נכונים לעשות לשלשת ימים אל תגשו אל אשה, והכינו לכם צדה כי ביום הג' נצא השדה ולא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו בארץ הקדושה בעזרת נורא עלילה, ואשר לו הכח יתן ליעף כח בימין ה' נאדרי בכח.
ויהי כשמוע התלמידים את דברי רבם - קמו בזריזות ובחוזק גדול ללבוש נקיים, ויטהרו ויחליפו שמלותם, ויקחו בידם צדה ומזון פת נקיה אשר עשו אותו בטהרה ולא נגע בהם אשה.
ויבואו אליו ביום השלישי והנה גם הוא נצב לבדו בבית מדרשו בקדושה ובטהרה גדולה ובפרישות גדול מתבודד וראשו בין ברכיו.
ויהי כבואם הרים ראשו ויאמר אליהם: בואו בני ברוכי ה', ויהי נועם ה' אלקינו עלינו. יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידינו ויסכים עמנו הקב"ה ויעזרנו על דבר כבוד שמו.
ויענו ויאמרו: אמן כן יאמר ה' וחפץ השם בידך יצליח.
אחר הדברים האלה לקח ר' יוסף הנזכר כל מיני מרקחות וקסת הסופר במתניו ויאמר אליהם: קומו נצא.
ויצאו ויבואו אל מירון, ויבואו אל קבר הרשב"י וישתטחו על קברו וילינו שם בלילה ההוא. וכל הלילה לא ישנו רק שינת עראי.
ויהי לעת הבקר מעט קודם עלות השחר נתנמנם ה"ר יוסף ויבא אליו בחלום הרשב"י ובנו ר' אלעזר ויאמרו לו: למה תכניס ראשך במשא כבד אשר לא יעלה בידך, וכונתך רצויה אם יעלה בידך, ולכן הזהר והשמר מאד על נפשך.
ויאמר אליהם: אל אלקים הוא יודע כונתי ורחמנא לבא בעי, ויעזרנו על דבר כבוד שמו המחולל.
ויאמר לו: ה' אלקיך ירצך.
ויהי בבקר הלכו טבריה וילכו בשדה ויבואו אל היער אשר בו אילנות הרבה, וישבו שם כל היום ההוא ולא פסקו מגירסא ובתענית, ולא היו מסתכלים ולא רואים שם שום אדם ולא בהמה, רק עופות השמים. והיו עוסקים בצירוף שמות הקדשי' וביחודים הנודעים להם בקדושה ומורא גדול.
והיו הולכין בכל בקר לטבול בים טבריא כ"ו טבילות רצופות כנגד שם ההוי"ה, והיו מכוונים על כל טבילה וטבילה לצירוף ויחוד הנודע להם.
כמשפט הזה עשו שלשה ימים רצופים ושלשה לילות בתענית - לילה ויום.
ובלילה לא היו אוכלים שום בעל חי, לא בשר ולא דגים לא יין ולא שכר.
ויהי לעת ערב בעלות המנחה, ויקם ר' יוסף עם תלמידיו ויתפללו מנחה בקול ערב בכונה גדולה ועיניהם סגורות. וכשהגיע ל"שמע קולנו" אמרו "ענינו". ובמקום שמזכירין שם ההוי"ה בכינוי אדנות, הם היו מזכירים את השם הגדול ככתבו בנקודות הידועות ויחודין הצריכין, והרבה והפציר בתפלה ארוכה והשבעות גדולות לכל מלאכי עליון הנודעים אצלו עד שבסוף אמר ההוי"ה בצירוף שם מ"ב "ענינו בעת ובעונה הזאת", ובכח השם הגדול הזה השביע לאליהו הנביא שיבא מיד אליו בהקיץ לדבר עמו ולהורות אותו את אשר יעשה כדי להביא מחשבתו לפועל.
וגמר תפלתו, ונפלו על פניהם בנפילת אפים, ומיד אחרי נפילות אפים והנה אליהו הנביא בא במרוצה ובפתע פתאום עליהם נגלה, ויאמר אליהם: הנה עתה באתי ומה אעשה לכם ומה בקשתכם אשר הפצרתם בתפלה.
ויקם ר' יוסף על רגליו הוא ותלמידיו וישתחו אפים ארצה, ויאמרו: שלום לאדונינו אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, נביא אמת קדוש ה' מבשר טוב משמיע ישועה, אל נא ירע בעיני אדוני כי הפצרתי להביאך אלי, כי גלוי וידוע לפני אלקינו כי לא לכבודי ולעצמי הטרחתי עליך רק קנא קנאתי לכבוד קב"ה ושכינתיה, ואתה לך ראוי לקנא קנאת ה' צבאות כי כך אומנותך, ולכן תפול נא תחינתי לפניך והראני הדרך אשר אוכל לכבוש בה סיטרא אחרא ולהגביר ולחזק סיטרא דקדושה.
ויען אליהו הנביא ויאמר לו: דע לך כי הדבר אשר אתה חושב לעשות כבד ממך הדבר ולא יעלה בידך, כי בעונות הקליפות וסמא"ל וסיעתיה גברו מאד, ולא תוכל להם כי צריך תוספת טהרה קדושה ופרישות גדול ולהבדל מעניני העולם הזה ולהוסיף סגופים וטבילות, כי לא תוכל להם בלא זה, אולי יפגעו בך ויזיקוך. אבל דע כי כונתך רצויה אם תוציא מחשבתך לפועל אשריך וטוב חלקך. אבל עצתי הוא חדל לך פן יפגעו בך ס"מ וסיעתיה כי לא תוכל לו.
ויען ר' יוסף ויאמר: אל נא אדוני אל תרפה את ידי, חזקני ואמצני כי נשבעתי שלא אשיב אל ביתי עד אוציא לאור ואקים שכינתא קדושא מני עפרא. ואתה גם אתה ברוך ה' תן ידך עמנו, הורנו כדת מה לעשות ועלי המצוה לשמור את כל אשר יצוה אדוני את אבדו, ואני מוכן ומזומן למסור נפשי ורוחי למות לכבוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, אך יבא נא דברך מה נעשה כי אליך עינינו.
ויהי כשמוע אליהו הנביא את דבריו, כי הוא חרף נפשו למות לכבוד קב"ה ושכינתיה, אז אמר לו: מה אוסיף לדבר אליך, ואם יעלה בידך ותוכל לעמוד נגד ס"מ וסיעתו ותשמור את אשר אנכי מצוך היום - אשריך וטוב חלקך ונעים גורלך.
ועתה זה הדבר אשר תעשה אתה ותלמידיך.
תשבו בשדה רחוק מן הישוב כאשר ישבת עד עתה, ולא תראה ולא ימצא עמכם מאדם עד בהמה, ותשבו שם כ"א יום, ולא תאכלו ולא תשתו רק מלילה ללילה. ומאכל שלכם יהיה לחם ומים לבד. ולא תאכלו לשבעה רק כפי אשר תדעו בעצמכם שתוכל לחיות. ובכל לילה תמעטו מעט באכילה עד שתרגילו עצמכם באכילה מעט מזער. ותרגילו להריח בשמים בענין שיהיה החומר שלכם זך ונקי, ותוכלו לסמוך מלאכי עליון אשר תוריד אותם לדבר עמך.
וכן בכל יום תעשו כ"א טבילות כמנין אהי"ה. ובסוף כ"א יום תעשו הפסקה ותקבלו תענית שלשה ימים רצופים - לילה ויום.
ובכל יום תעשו כ"א טבילות כנז"ל.
וביום הג' אחר תפילת המנחה תזכיר שם הגדול שם בן מ"ב שאתה יודע עם הצרופים והכוונות שלו. ותזכיר השם הגדול היוצא מפסוק "שרפים עומדים ממעל לו" כאשר אתה יודע בניקודו ומקורו.
וכאשר תעשו כן תהיו עטופים בטלית ותפילין יכסו את פניכם ותשביעו באלו השמות הקדושים את סנדלפון המלאך - הוא עם מחנהו, שיבואו אליכם.
וכאשר יבואו התחזקו בריח הטוב להריח כי יהיה להם פחד ורעדה וחולשה גדולה מקול הרעש והאש הגדולה.
ומיד תשליכו עצמכם לארץ ותאמרו בקול רם מאוד: בשכמל"ו.
ומיד סנדלפון וסיעתו יאמרו אליכם "למה עשיתם הדבר הזה", ומיד בדברו אליכם מקול הרעש הגדול מכח דבורות תצא נשמתכם ותשארו בלא כח ויסתמו דבריכם ולא תוכלו להשיבו מרוב הפחד והחולשא.
ולכן באותו הפעם יהיה לכם לבונה זכה להריח בה ותבקשו מהמלאך הנזכר בבקש' ובתחנונים שיחזק אתכם ויתן בכם כח שתוכלו לדבר.
והוא יאמר לכם את אשר תעשו, יען כי הוא השומר הדרך והנתיב אשר לא יכנס ס"מ במקומות הקדושה, ומכיר תחבולותיו ויודע מקומות אשר הוא בו מתחזק ובמה תלוי כחן כדי שתוכל להלחם עמו. וה' אלקיך ירצך לשלום.
אז מיד שהלך אליהו הנביא לדרכו התאזרו והתחזקו רבי יוסף עם תלמידיו יחד בלד אחד, והוסיפו קדושה יתירה על קדושתם,
ויעשו ככל אשר אמר להם אליהו ולא הפילו דבר מכל אשר צוה אותם,
ולא פסקו מגירסא ביום ובלילה, ולא היו מהרהרין בדברי העולם, רק במושכלות ובמעשה מרכבה עד שכמעט הופשט מהם טבע החומר.
וכאשר השלימו הימים הנז' ככל אשר צוה אותם אליהו,
מיד לעת מנחה גדולה קם רבי יוסף ותלמידיו במורא גדול ובפחד ובאימה ונתעטפו בטלית ותפילין, וכסו את ראשם,
והתפללו תפלת מנחה בכונה גדולה, ואמרו עננו כנז"ל,
ובמקום שם הוי"ה היו אומרים השם הגדול והנורא ככתבו ונקודו הנודע להם בניגון ונעימה,
וגמרו התפלה ונפלו על פניהם בנפילת אפים מכוסים,
וקמו מיד על רגליהם ואמרו וידוי על עונותם ועל עון כל בית ישראל.
ואחר זה זעקו בקול רם בכל כחם - עננו אלקי המרכבה עננו.
ועשו השבעה בשם מ"ב ובשם אשר אמר להם אליהו היוצא מפסוק "שרפים עומדים ממעל לו",
והשביעו למלאך סנדלפון שיתגלה עתה אליהם,
הוא וכל סיעתו הקדושים בכח השמות הקדושים.
ויהי ככלותם לדבר, נפתחו השמים ויבא אליהם פתאום סנדלפון המלאך עם כל מחנהו.
והנה רכב אש וסוסי אש, מחנה גדולה ואש להבה מלאה כל הארץ רעש גדול, קול גדול ולא יסף.
ויחרד ר' יוסף חרדה גדולה עד מאד, ורוח לא נשאר בקרבו הוא ותלמידיו,
ויפלו על פניהם ארצה, ויפג לבם ורעדה אחזתם,
ויתחזקו והריחו לבונה זכה אשר בידם - ותשב להם רוחם.
אך אימה ורעדה וחולשה גדולה נשארה עליהם עד כי לא יכלו לדבר.
והנה כאשר בא אליהם המלאך סנדלפון עם מחנהו,
ויאמר מה לך בן אדם רמה ותולעה,
איך מלאך לבך להרעיש עליונים ותחתונים ולא תשגיח ותראה ערכך השפל,
התכבד ושב בביתך פן יפגע בך חיילותי וישרפוך בהבל פיהם.
ויען ר' יוסף בקול נמוך ונשבר מרוב חולשא ואימה גדולה אשר היה מרתת כל גופו ואבריו,
ויאמר: אדוני מלאך האלקים קדוש, מה יוכל עבדך זה לדבר לפניך,
והנה נשארתי בלי רוח ונשמה כמת מרוב פחדך,
ואימה ורעדה גדולה נפלה עלי כי יראתי מהאש הגדולה הזאת,
ואיני יכול לענות לאדוני כי בחסדך חזקני ואמצני,
ותן לי רשות לדבר לפני אדוני.
מיד כשמע המלאך את דבריו, ויגע בו ויאמר: קום ודבר דבריך, ראה החזקתי אותך.
ויהי כאשר נגע בו המלאך - קם ונתחזק וישתחו לאפיו ארצה, ויסר מנעליו מעל רגליו.
אבל תלמידיו - עדיין פניהם בארץ, ולא יכלו לקום.
ויען ויאמר רבי יוסף: שלום לך, ושלום בואך מלאך ה' צבאות, ושלום לכל מחניך הקדושים.
ובבקשה ממך חזקני ואמצני ועזרני למלאות את רצוני, כי גלוי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה כי לא לכבודי ולכבוד בית אבי אני עושה, רק לכבוד אלקים חיים, מלך מלכי המלכים, אשר לו לבדו הממלכה.
ועתה אתה קדוש וחיילותיך הקדושים הסכימו עמי להלחם בעמלק ושרו,
והורונו הדרך אשר אעשה להעביר ממשלת זדון מן הארץ.
ואיך ובמה אוכל להוריד ס"מ ממעונות, ולהעלות מחנות צבאות קדושים להאדיר רם על רמים כאשר היו בימים קדמונים.
ויען המלאך את רבי יוסף ויאמר לו: הלא דבריך טובים ונכוחים, ומי יתן שומע לך ויהי אלקים עמך,
כי כל חמדת המון קדושים שרפים ואראלים וכל מחנות קדושים יושבים ומצפים מתי יבא נקמת ה' אלקים וקימת שכינת קדושתו,
אשר בעונות מושפלת עד גולות תחתיות.
אבל דע לך בן אדם, כי כל אשר עשית עד עתה אינו כלום, ואלו היית יודע המקום אשר עתה ס"מ ומחנהו - לא היית נכנס בדבר הזה,
כי מי יוכל לו זולתי הקב"ה לבדו בעצמו, עד עת בא דברו.
ואני הנה עתה באתי אליך לכבוד שם הגדול אשר זכרת, אבל מה אני יכול לעשות לך, כי איני יכול להשיג לדעת כמה כחו גדול של ס"מ ומחנהו, ובמה תלוי ירידתו ועלייתו, זולתי המלאך הגדול אכתריאל וחיילותיו ומט"ט שר הפנים וחיילותיו,
שלולי הם היה נכנס והיה כח בידו לעשות כליה לשונאיהם של ישראל.
ואני אין כח בידי לעשות רק לשמור נתיבות הקדושים אשר בעולם העשיה,
שמשם עוברים תפלות ישראל.
ואני שומר אותם עד אשר אני מוסר אותם לאלו המלאכים, והם היודעים ויוכלו להגיד במה תלוי כחו הגדול של ס"מ.
והנה מי יוכל לעמוד לפני אלו המלאכים האדירים, ולא תוכל לסבול המראה הגדולה והמורא הגדול אוכלת אש,
והאש של אלו המלאכים אשר הם למטה ממחיצתם, ואם נבהלת לפני - איך תוכל לסבול ולעמוד ולהתקיים לפניהם?!
וכן בענין הפרישות שעשית - צריך שתוסיף כהנה וכהנה. ועתה הלא כה דברי פרוש וקבל שכר אבל האמת אם היית יכול לעשות הדבר על נכון - שכרך הרבה מאד. ומי יוכל לעמוד במחיצתן.
ויען רבי יוסף ויאמר: צעיר אני וקטן, ויודע אני בעצמי שאיני ראוי לעשות הדבר הזה, כי מי אני לבא לפני המלאך.
אבל יודע אני כי לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, כי לא בזה ולא שקץ ענות עני.
ואני גמרתי מדעתי למסור נפשי ורוחי על קדושת קב"ה ושכינתיה, ליחדו יחוד שלם עם שכינתיה.
וכל אשר צריך אעשה ואשפוך את נפשי ודמי ובשרי קרבן לפני קוב"ה ושכינתיה.
ולכן מלאך השרת קדוש השם - הורני מה אעשה להוריד אכתרי"אל ומטטרון, ומה פרישות אוסיף בקדושה ובטהרה, ואיזה שם אשביע אותם. כי אמרתי אמותה הפעם אחרי ראותי פני מלאכים קדושים ועליונים.
כי בזה יהיו לי חיים נצחיים.
ויוסף המלאך ויאמר: שמע נא דברי, ויהי אלקים עמך, את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים ויכלת עמוד.
ויהי רצון מלפניו להצליח ולהוצא מחשבתך לפועל.
זה הדבר אשר תעשה - ככל אשר עשיתה עד עתה מהטבילות והתעניות וטהרת המחשבה - כן תעשה ארבעים יום,
ולא יזוז מחשבותיכם מן המושכלות אפילו רגע - בין ביום בין בלילה,
ותגרעו בכל יום דבר מה מהמאכל עד שתרגילו באכילה דבר מועט,
ותוסיפו בהנאת הריח כי היא עיקר חיות הנשמה.
ואחר ארבעים יום תזכיר שם המפורש של שם בן ע"ב עם כל כינויתיו ונקודותיו ומקורו כידוע לך.
ובו תשביע השני מלאכים הגדולים והאדירים.
וקודם ההשבעה תתפללו ותתחננו בבקשה מלפני האל שיעזור אתכם, ויתן לכם כח לסבול המורא הגדול והאש הגדולה שלא תמותו,
ואחרי כן תתחננו לאלו המלאכים שיעשו למען כבוד השם המפורש ויבאו אליך.
והתחזק כאשר עשית עתה. ושאל מהם כח ועוז לדבריך,
כי הם מלאכים אדירים וגדולים, והם יודיעו לך דרכי ס"מ ובמה תוכל להורידו.
חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו.
וה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך.
וילך מלאך ה' בסערה השמים, ועדיין התלמידים מושלכים ארצה מרוב הפחד והאימה.
ויהי כאשר נסע המלאך סנדלפ"ון ומחנהו, ויקומו מעל פניהם ויאמר להם ר' יוסף: בני ברוכי ה', חזקו ואמצו ונעשה בזריזות ככל אשר צוני המלאך.
ויאמרו: הננו מוכנים ומזומנים, ואשרינו כי ראינו מראות אלקים ושמענו כל דבריהם, הגם כי היינו נופלים ארצה.
ועתה כל אשר תעשה אדונינו ורבינו - נעשה.
ויאמר: ברוכים אתם לה'.
ויקומו משם וילכו דרך המדבר על הר אחד קרוב למירון.
וימצאו מערה וישבו בה. ויעשו כל הארבעים יום בקדושה ובטהרה ככל אשר נצטוו - לא גרעו דבר עד כי לא היו מרגישים בעצמם שום דבר מדברי העולם, ולא ראו כל אותם הימים לא אדם ולא בהמה.
ויהי כאשר השלימו הארבעים יום - יצאו אל המדבר מקום אשר עובר נחל קישון מלמעלה מצד מקורו,
כי שם היו טובלים כל אותם הארבעים יום.
ויכינו עצמם להתפלל תפלת מנחה גדולה ויאמרו: ענינו כנז"ל.
ויתפללו לפני השם על כך בתפלה ובתחינה ובבכיה גדולה.
ועשו עגולה בארץ, ויכנסו בתוך המעגל, ויתנו ידם כל אחד לחברו, עד אשר נקשרו בידיהם זה עם זה בעיגול.
ויצעקו אל ה' אחר נפילת אפים ויזכירו שם המפורש וישביעו למלאך אכתריא"ל ומחנהו, ולמלאך מטטרו"ן ומחנהו.
ויהי בהזכירם שם הגדול - ותגעש ותרעש הארץ, ויהי קולות וברקים, ונפתחו השמים וירדו המלאכים עם כל מחנותיהם,
ויבקשו לפגוע בר' יוסף ותלמידיו - לולי שלא נתפרדו ידיהם והתחזקו בכונות ושמות ידועות אצלם במחשבתם, אבל לא בדבור,
כי לא היו להם כח לדבר.
ויפלו כולם לארץ, אמנם ידם משולבות זה עם זה, ולא נפרדו.
ומיד כאשר ירדו המלאכים הנזכ' התחילו בחרי אף הגדול ואמרו: מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו להשתמש בשרביטו של מלך,
ואיך מְלָאך לבך לדבר הזה - אתה בשר ודם, טפה סרוחה רמה ותולעה.
ומי אתה כי קראת אל המלך.
והנה בראות ר' יוסף המראה הגדולה הזאת - אימתה ופחד גדול נפלה עליו מקול הרעש הגדול ומהאש הגדולה רכבי איש וסוסי אש מלאכים ושרפים וחייליהם מלאה כל הארץ ורוח סערה מפרק הרים ומשבר סלעים וחרי האף הגדול מהמלאכים אשר בקשו לפגוע בו - היה כאלם ונרדם לארץ, הוא ותלמידיו, ולא נשאר בהם נשמה, ולא יכלו לענות למלאכים כי נבהלו מפניהם.
ויוסף המלאך מטטרו"ן ויגע בו, ויאמר: דבר! הלא תענה טפה סרוחה - מה החרדה הגדולה אשר חרדת אלינו?
אוי לך כי לא חששת לכבוד קונך!
אז כאשר נגע בו המלאך - פתח פיו ויאמר בשפה רפה וחולשה גדולה, ועיניו סתומות ויאמר: מה יוכל העבד הגרוע והשפל לדבר לפני מלאכים קדושים וטהורים אם לא תחזקני, ועתה אדוני חזקיני והרשיני לדבר כי הנני כאבן דומם וכלתה רוחי ונשמתי.
ויושט המלאך אכתריאל גם הוא את ידו ויגע בו ויאמר: ראה החזקתיך ודבר דבריך.
ואז נתחזק רבי יוסף ויפתח את פיו.
ויען רבי יוסף ויאמר: אל אלקים הוא יודע אם במרד ואם במעל עשיתי כל המעשים האלה, כי אם לכבוד קב"ה ושכינתיה,
להקים אותה מעפרא אשר היא מושפלת בעונותינו,
ועתה אתם מלאכין עלאין קדישין, עליכם המצוה הזאת, ולא יקרא תפארת הפעולה הזאת עלי,
ולכם המלאכים ראוי להיות מקנאים קנאת ה' צבאות,
ולכן בבקשה מכם מלאכי השרת בכח השם הגדול המפורש אשר על שם הקדוש הזה תלוים ועומדים עליונים ותחתונים - תנו כבוד לשמו והורוני במה כחו של ס"מ ומחנהו, ובמה אוכל להורידו.
ויענו המלאכים יחדיו: הקשית לשאול, כי אם היית יודע בעונותיהם של ישראל כמה הוא תקיף וכמה הוא חזק, ואין מי שיכיר אותו בלעדנו,
כי אנחנו שומרים נתיבות עליונים ממחנות סמא"ל וסיעתו,
והוא חזק מאד ואין מי שיוכל להורידו כי בין כוכבים קנו ושם מושבו,
מוקף בג' מחיצות מחמת עון ישראל.
וחזק הוא מאד, ולא יוכל לו בלעדי הקב"ה בעצמו, עד עת בא דברו.
ויוסף עוד רבי יוסף ויאמר: כבר חרפתי למות נפשי על כבוד קב"ה ושכינתיה, ואחרי אשר ראיתי מחנות קדושים ותנצל נפשי בטחתי בחסדי האל יעזור לי ויעלה בידי, ויבואו דבריכם הטהורים כדת מה לעשות, וכל אשר תאמרו לי אשמור מאד לעשות.
ויענו המלאכים ויאמרו: שמע יוסף דבר ה', עד הנה לא נעלם לפני מי שאמר והיה העולם כי מחשבתך רצויה, אבל עדיין לא הגיע השעה, וכבר נגזרה גזרה "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה".
ועתה מצד החכמה והמדע מסודות נעלמים אש חוצב צור עולמים, ובם אנו מוכרחים לכבוד שמו הגדול המפורש לומר לך ולהורות את הדרך אשר תעשה,
אבל דע לך כי לא תוכל לו, ולכן אל תכנס במקום שאינו ראוי לך. ועד פה תבא ולא תוסיף.
אבל אם תרצה לפצור בדבר על ידי שמו הגדול - אנו נאמר לך מה תעשה.
והאמת - אם בעולי תעלה בידך - מה טוב חלקך ומה נעים גורלך.
ויען רבי יוסף ויאמר: קדישין עלאין, דבריכם טובים ונכוחים, אבל חם לבי בקרבי בראותי שכינת עוזו מושפלת, וקנאתי לציון קנאה גדולה, וה' הטוב כעיניו יעשה, ואם יקטלני - לו איחל, לא אסיר מחשבתי ממנו.
ואתם מלאכי עליון חזקוני במיטב הגיון והיה לי לזכרון, ולא אסור ימין ושמאל, ובטחתי בשמו הגדול שלא יהיה לי פוקה ומכשול.
אחרי כן פתח אכתריא"ל המלאך ואמר: דע לך כי מצד אחד כנגדי יש לו לסמא"ל שתי מחיצות חזקות,
אחת חומת ברזל מהארץ עד לשמים,
ואחת מחיצה גדולה של ים אוקיינוס - זה הים גדול ורחב ידים.
וכן גם כן ענה המלאך מטטרו"ן, כי מצדו ונגדו יש לו לס"מ מחיצה מהר גדול של שלג וראשו מגיע השמימה.
ועתה שים עיניך ולבך לכל אשר נאמר אליך וחזק ואמץ,
כי אתה צריך להשפיל ולהעביר אלו השלש מחיצות כדי לעלות על הר שעיר - הוא אדום, לשפוט את הר עשו.
וזה אשר תעשה: בצאתך מזה המקום שים דרכך ולך דרך הר שעיר, ושם אנו קודמים לפניך בהר שעיר למעלה,
וכל אשר תעשה אתה למטה כפי אשר נאמר לך - כן נעשה למעלה,
ודיוקן נשמתך למעלה עמנו בכל פעולותיך אשר תעשה אתה למטה - כן תעשה נשמתך למעלה.
ולכן הזהר והשמר אל תפל דבר מכל אשר נאמר לך.
והיה בבואך דרך הר שעיר - הזהר בקדושה ובמיעוט אכילה וביחודים כאשר עשיתם עד עתה,
כי כבר נשמתכם עלתה במעלה שכמעט אתם בגדר מלאכים,
ונשכח מכם דרכי העולם, ובזה תתמידו ולא תפרד מחשבתם מן המושכלות אפילו רגע אחד.
והנה שם בדרך יבואו עליכם כת גדול של כלבים שחורים, והם כתות של סמא"ל אשר שלח לבלבל כונתכם, ולא תפחדו ותזכירו עליהם שם של הוי"ה במילוי ההי"ן שהוא כמנין ב"ן וכמנין כל"ב.
ותכונו בנקודו וביחודו ויברחו מפניכם.
ומשם תלכו לעלות להר ותמצא הר גדול של שלג עד לשמים, ואין דרך לנטות ימין ושמאל, ותזכירו שם היוצא מפסוק "הֲבָאתָ עד אֹצְרוֹת שָׁלֶג"[2] (איוב לח, כב) הנודע לך צירופו ונקודו,
ויעקר ההר ממקומו.
ותזכיר השם של "תשלג בצלמון" (תהלים סח, טו) כאשר אתה יודע בצרופו וניקודו ויתבטל ההר ממקומו לגמרי.
ותלך באלו הכונות בידיך ולא תזיז מחשבתך עד אשר תגיע למחיצה האחרת של ים אוקיינוס אשר גליו יעלו עד לשמים,
ותזכיר עליו שמות היוצאים מהמזמור "הבו לה' בני אלהים" (תהלים, כט) עם אזכרות שלו ככתבם ונקודותם וצרופם ומקורם - ותתייבש ותעבור ביבשה.
ואחרי כן תלך ותמצא חומה גדולה של ברזל מן הארץ עד לשמים, ותקח בידך סכין ותכתוב עליהם שם היוצא מפסוק "חרב לה' ולגדעון" (שופטים ז, כ) עם נקודו ומקורו.
ותחתוך בסכין בתוך הברזל ותעשה פתח ותכניס, והזהרו שתחזיקו בפתח עד אשר תעבור אתה ותלמידיך שלא תסגר,
יען כי אחרי אשר תעבורו יחזור הפתח ויסגר.
ואחרי כן תלכו ותגיע עד הר שעיר. ובאותו הפעם אנו משליכים לס"מ ממקומו וכבר הוא בידך ימסר.
ואז יהיה בידך מוכן שם המפורש כתוב וחרות על טס של עופרת.
וכן יהיה לך טס אחר. ותכתוב עליו חרות שם היוצא מפסוק של זכריה (זכריה ה, ח) "ויאמר זאת הרשעה וישלך אותך אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל תוך פיה".
ותכתוב השם היוצא מהפסוק עם ניקודו ומקורו.
ואחר כן תלך בכל אות נפשך בהר שעיר ושם תמצא סמא"ל הרשע וזוגתו לילית,
ותחפש אחריהם כי הם ברחו מפניך ונחבאו בחורבא אחת,
ותמצא אותם בדמות שני כלבים שחורים, זכר ונקבה,
ותקרב אליהם ולא תפחד מהם,
ותשים על הכלב הזכר הטס של השם המפורש, ועל הנקבה הטס האחר.
ומיד תשים חבל או שלשלת בצוארם והטסים עליהם, והם יבואו אחריך עם כל סיעתם.
ואז חפץ ה' כבר עלה בידיך ותביא אותו לדין על הר שעיר שעברת, ושם יתקע בשופר גדול ויתגלה המשיח ויעביר רוח הטומאה מן הארץ, והקב"ה ישחוט אותו לפני הצדיקים ותהיה גאולה שלימה, והיתה לה' המלוכה.
אם את הדבר הזה תעשה על מתכונתו - אשריך ומה טוב חלקך, מה נעים גורלך.
אך הזהר והשמר בכונות האמורות אתה ותלמידיך, ולא תפסיקו מהכונות אפילו רגע.
וגם הזהר מאד כי כאשר יהיה בידיך סמא"ל וזוגתו, ויבכו ויתחננו לך שתתן להם דבר מה לאכילה או לשתיה או איזה מזון לקיום גופם - לא תשמע ולא תתן שום דבר, כי יחנן קולו על תאמן בו.
והזהר מאד על זה.
וגם על הכוונת כי אפילו שיהיה בידך, צריך אתה שמירה גדולה מאד.
ולא תגרע דבר מכל אשר אמרנו לך, וה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד.
ואחר כן עלו שני המלאכים הקדושים בסערה השמים, ור' יוסף רואה וכורע ומשתחוה.
אבל תלמידיו עדיין היו נופלין על פניהם ולא יכלו להרים ראשם עד אשר עלו.
וכאשר עלו המלאכים גם הם קמו בשמחה רבה.
ואחרי אשר עלו המלאכים - קמו רבי יוסף ותלמידיו בזריזות ויסדרו סדרי השמות והאזכרות והכונות אשר צוו, והשני טסי העופרת,
וישימו פניהם דרך הר שעיר.
והנם בדרך לקראתם כתות כלבים שחורים, ויקומו עליהם ויסובו עליהם מכל צד,
ומיד הזכירו השם אשר נצטוו ויפוצו הכלבים מעליהם ויברחו ולא נראו עוד.
ואחר כן הלכו הלוך ועולים עוד כמו מהלך יום ויהי לעת ערב מצאו הר גדול של שלג עצום מאד, מן הארץ עד השמים,
ומיד נתחזקו בשמות ובצירופים הנז"ל ויעקר ממקומו ובצירוף האחד הנז"ל נתבטל לגמרי.
וילינו שם בלילה ההוא ואח"כ בבקר השכימו והלכו ב' ימים אחרים,
וביום השלישי כעלות השחר והנה לפניהם ים גדול ורחב ידים אשר היה הולך וסוער, וגליו עולים עד לשמים,
ומיד הזכירו השמות כמשנז"ל ויעברו בתוך הים ביבשה.
ובחצי היום הגיעו לחומת הברזל הגדולה מן הארץ עד לשמים,
ולקח ר' יוסף הסכין אשר כתב עליו השם כנז"ל,
ויחתוך בחומת הברזל אשר היתה עביה טפח ויעש בה פתח,
ויחזיקו את הפתח עד אשר עברו כל החמשה תלמידים.
ובעת עוברם - נתעצל אחד מן התלמידים אשר היה אחרון ונשמט הדלת מיד ר' יוסף, ונסגר על רגל התלמיד ונלכד רגלו,
ויצעק "מורי ורבי הצילני כי נלכדה רגלי".
מיד הוציא ר' יוסף הסכין וחתך בברזל סביב רגלו ויעבור, והדלת חזר למקומו.
ויעלו לראש הר שעיר וילכו משם עד ערב,
וימצאו בקעה והנה שם כמה חורבות, וישמע קול כלבים צועקים ויבואו לתוך החורבה, והנה שם נחבאים שני כלבים שחורים גדולים מאד, זכר ונקבה.
וכאשר קירבו אליהם ונקפצו עליהם לבלוע אותם.
והיה ביד ר' יוסף הטסים ומיד הרגיש כי הוא סמא"ל ולילית, ויושט ידו הימנית ויתן הטס בצואר הכלב הזכר והשמאלית על צואר הנקבה.
ותלמידיו - בידם חבלים ויקשרו אותם והטסים עליהם.
ומיד כאשר ראו כי כלתה עליהם הרעה - נפשטו מצורת כלב ונתלבשו בצורתם בצורת אדם, ולהם כנפים ומלא עינים כמו אש בוערה.
ויתחננו ויבקשו מר' יוסף ליתן להם לחם ומים כדי להתקיים ולעמוד, ויאמרו לו: אדוני עתה הנה אנחנו עם כל מחנותינו כפופים ואסורים בידך, ואין בנו כח עוד, ועשה בנו כטוב בעיניך, רק תן לנו במה לחיות בו, כי הושלכנו ממחיצותינו אשר היינו נזונים מזיו השכינה מאחורי הפרגוד, ועתה למה נמות? תן לנו מזון לחיותינו עד בואנו אל שעיר.
וימאן ר' יוסף כאשר צווה ולא רצה לתת להם מאומה.
ויהי המה הולכים בדרך ר' יוסף עם תלמידיו, שמחים וטובי לב, ופניהם פני להבים,
וסמא"ל ולילית עם כל מחניהם הולכים ובוכים.
וישמח ר' יוסף. והתחיל לזו' לזוח דעתו עליו,
ויאמר: מי האמין לשמועתנו שיהיה אומרים שלא יעלה בידינו, והנה זה היום ישמחו השמים ותגל הארץ, ויאמרו בגוים ה' מלך.
אז ענה סמא"ל ואמר: ידעתי כי יכול תוכל ולא יבצר ממך מזימה,
ויבכה בכיה גדולה ויאמר: אדוני מה תפחד ממני ומכל מחנותי, אין לנו עוד שום כח וחוזק, והננו כלנו תחת ידיך לעשות רצונך,
אלא יותן לנו דבר מה להחזיק רוחנו, כי במה נעמוד ונתקיים עד בואנו שמה.
ויען ר' יוסף ויאמר: לא אתן מאומה, באשר צווה.
ויהי בבואם קרוב להר שעיר לקח רבי יוסף קרט לבונה להריח בה,
ויאמר סמא"ל: אם לא תתן לי אכילה, תן לי מטע מזה הלבונה אשר בידך להריח בה.
ויושט ר' יוסף את ידו ויתן לו מעט מהלבונה אשר בידו,
ויוציא סמא"ל ניצוץ אש מפיו וישרוף את הלבונה ועודנה ביד רבי יוסף.
ויעל עשנה לאף סמא"ל וינתק את המוסרות והחבלים, וישלך מעליו את טסי העופרת,
ויתנגד הוא עם חיילותיו ויפגעו בתלמידיו וימותו מהם שנים מיד מקול התרועה אשר הריע סמא"ל וחיילותיו,
ושנים אחרים נפגעו ויצאו מדעתם,
ונשאר רבי יוסף לבדו הוא ותלמיד אחד,
והוא עייף ויגע ומשתומם ולא ידע כי בנפשו נתן לו הלבונה והקטיר לפניו,
באופן שעשה אותו עבודה זרה,
ונתבטלו כחות הקדושה שבטסי העופרת על ידי הקטרת,
ובעונות לא שמר דברי המלאכים,
ובאותו רגע היה כל ההר עשן חשך ואפלה,
ובת קול יצאת ואמרה: אוי לך יוסף ואוי לנמשתך שלא שמרת אשר צוותה ועבדת עבודה זרה, והקטרת קטרת לסמא"ל, והנה הוא רודף אחריך לטרדך מן העולם הזה ועולם הבא.
ותלמיד האחד נשאר עם רבי יוסף עייף ויגע וחלש,
והגיע עד שערי מות וישבו שם תחת אילן אחד כמו שתי שעות וינוחו,
ואחר כך קברו שני התלמידים והלך לו רבי יוסף עם תלמידו האחד לחזור לדרכם ונהפכו תואר פניהם משונים ירוקים וחלשים ביותר,
והשנים האחרים נכנס בהם שד וברחו והלכו להם, אשר לא נודע באיזה מקום,
עד כי לבסוף באו לעיר צפת אחר חודש ימים ומתו בקרוב מחמת הצער שהיו מצערים אותם השדים.
ואחרי זאת הגיע רבי יוסף לעיר צידון (ושמניחים) [ושם ישב][3] ויצא לתרבות רעה כיון שראה שלא נעשתה עצתו,
ובפרט ששמע הבת קול הנזכר נתיאש מן העולם הבא וכרת ברית עם לילי"ת המרשעת ומסר עצמו בידה ותהי לו לאשה.
והיה מטמא עצמו בכל טומאות עד כי בשמות הקדש ושאר שמות והשבעות אשר היה יודע היה משתמש בהם להרע,
והיה משביע רוחין ושדין ככל לילה להביא לו את אשר יחפוץ.
וכה משפטו ימים רבים, עד כי אהב מכל הנשים אשת מלך יון[4],
והיה מביא אותה כמעט בכל לילה ובבקר היה מצוה להחזירה.
ויהי היום ותאמר המלכה אל המלך, כי בכל לילה בחלומי מביאים אותי למקום אחד,
ונזקק לי איש אחד, ובבקר אני מוצאה את עצמי במטתי ואני מלוכלכת משכבת זרע,
ולא ידעתי מאין יבא לי זה.
אז המלך הרגיש בדבר, ושלח לקרא לחרטומים,
ושם אותם שומרים בבית המלכה עם נשים אחרות,
ויאמר אליהם שיהיו מוכנים וזריזים מהשבעות ושמות הטומאה לעכב אותם שיבואו לקחת המלכה.
וכן עשו. וישבו על משמרתם. ובלילה ההיא באו השדים במצות ר' יוסף ומיד הרגישו ועשו פעולות והשביעו אותם לדעת מה זה ועל מה זה.
ויאמרו השדים אנו שלוחי רבי יוסף אשר יושב בצידון.
מיד שלח המלך שר צבא אחד בספרים ומנחה לשר צידון,
כי מיד ישלח לו את ר' יוסף חי, להנקם ממנו ולעשות בו יסורין קשים.
ויהי כאשר ראה ר' יוסף כי כלתה אליו הרעה, ויודע הדבר על פי השדים אשר שלח - מיד קודם שהגיע הכתב לשר צידון הלך והשליך עצמו לים ומת.
ואני התלמיד החמישי נשארתי לבדי מוטל על ערש דוי כל ימי, ואין רפואה למכתי,
וכל אברי מרתחין ואין לי מנוחה מן השדים,
וכתבתי זה המעשה לזכרון.
וה' ירחם עלי ויאמר לצרותי די.
כה דברי התלמיד יאודה מאיר אשר היה במעשה הגדול הנזכ"ל מר' יוסף דילה ריינה. עד כאן.
ואני המעתיק העתקתי אותו מכתבים ישנים בלויים מאד אשר מצאתי אותם בגניזות ספרים אשר בצפת תוב"ר בכאן,
וכתבתי את המעשה הזאת לאות ולזכרון למען אשר לא יקרב איש זר להביא הגאולה הגם שאפשר שיפציר בדבר בחכמתו.
וגם מזה יהיה למוסר השכל במה שאמר שלמה בחכמתו "בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען",
שהיה ראוי שלא יבטח אל בינתו וחכמתו ויהיה בטחונו בהקב"ה.
וגם שמזה יראה האדם כמה מתחזק ס"מ וסיעתו מעונותינו שבשביל דבר מועט כזה נתבטל כח קדושת השמות הקדושים.
ובזה ילמד לראה את השם הנכבד הנורא, ויחזור בתשובה שלימה לפניו יתברך,
ובזה יבא הגאולה השלימה על ידי הקב"ה בעצמו יחזיר שכינתו למען שם קדשו ויהודה וישראל יחזו בבנין אריאל ובביאת הגואל אמן כן יהי רצון.
כה דברי המעתיק שלמה (נאוארי) [נאמארו][5] הירושלמי.