". ואין אב מנחיל שקר לבניו, וכן בקבלך דרכי המנהגים מאמך, "
", ותחשוב שהמנהגים האלה היו טובים לדור ראשון לא לדור החדש, ושהם טובים לזקנים לא לנערים שרתיחת התאוה בוער בם:
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אמת קנה". הגם שתתן בעד האמת מחיר רב, שהם תאותך ושעשוע הילדות וחשק נפשך, כ"ז תתן במחיר האמת, "
ואל תמכור", ר"ל שלא תקנהו כסוחר הקונה ע"מ למכור במחיר אחר, ר"ל שתלמד ע"מ להשיג עושר או כבוד שזה קונה ומוכר, שמקבל בעד קנינו מחיר אחר, שעז"א אמת קנה, שגדר האמת אם יעשהו בשביל עצמו, ומבאר מה יקנה? ומה הוא האמת? "
חכמה ומוסר ובינה", וכבר בארנו שהחכמה כולל חקי המדות והמנהגים שצריך לנהוג עפ"י התורה, וכל עניניו מקובלים ובלתי מוצאים מבינת האדם והם הפוכים מטבעו, שהתאוה תחלוק על חקי החכמה, וא"א שתקבל הנפש חקי החכמה רק על ידי המוסר, ששרשו מיראת ה', שיירא מאת ה' הצופה עליו ומענשו, אשר הוא צוה על חקי החכמה, וייסר את נפשו במוסרות היראה בל יעבור פיו, ואז יקנה גם בינה, שהבינה הוא בין אמת ושקר בדברים התלוים בשכל העיוני, אולם אם יקבל חקי החכמה עם המוסר עד שתקבע בלבו באמת ע"י שיאמין בה' אשר הוא חקק חקיה והוא יודע טעמם, אז יוכל להבין בה דבר מתוך דבר, ולהוציא ממנה תולדות, וזה ע"י שיקנה אמת, שהוא שיאמין בחקי החכמה שהם אמתים:
ביאור המילות
"חכמה, ומוסר". עמ"ש למעלה (א' ב'), על לדעת חכמה ומוסר:
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו", יש הבדל בין הצדיק והחכם, שהחכם קבל חקי החכמה והולך בהם, והצדיק אינו דוקא חכם, רק שהרגיל א"ע לעשות צדק, הגם שלא קבל חקי החכמה בדרך לימוד, ויש הבדל בין גילה ובין שמחה, שהשמחה היא תמידית, והגיל הוא על דבר מתחדש, כמו מציאה בשורה טובה וכדומה, ויש הבדל בין האב ובין המוליד, שהאב כולל גם האומן אותו והמורהו, אבל המוליד הוא דוקא אביו אשר ילדו, והנה עשות הצדק אינו תלוי בלידה כי תלוי בבחירת האדם, כמ"ש שהמלאך מביא הטפה לפני הקב"ה ואומר מה תהיה עליה חכם או טפש וכו' ואילו צדיק ורשע לא קאמר, וא"כ לא יגיל המוליד צדיק, כי אינו תלוי בלידה, רק יגיל אבי צדיק אשר אמנו ולמדו וחנכו אל מעשה הצדק, וכן לא ישמח שמחה תמידית, כי יוכל להיות שימוטט מצדקתו, אחר שלא קבל חקי החכמה, רק יגל בכל פעם מחדש כל שרואה שעדן מחזיק בצדקתו אבל "
יולד חכם ישמח בו" יצירת החכם תלוי בלידה, שהוכן בטבעו אל החכמה ולכן ישמח המוליד, וגם ישמח לא יגיל, כי הוא ישמח על מזג הבן וטוב שכלו, שהיא שמחה תמידית בלתי מתחדשת בכל פעם:
ביאור המילות
(כד-כה) "צדיק, חכם". הבדלם למעלה (י"א).
" אבי, ויולד", האב והאם יאמר גם על האומן ומגדל, ולכן פרט כ"פ ותפשו בו אביו ואמו יולדיו, אמך אשר ילדתך.
"
יגיל, ושמח". השמחה היא תמידית והגיל על דבר מתחדש
(ישעיה ט' ב'):
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך", אבל הוא מיעצהו שיתנהג באופן שגם האומנים ישמחו, והיולדים יגילו, והוא אם ימשול ברוחו בכח החכמה והמוסר עד שיהיה חכם לב, והיינו שהחכמה תמשול בלבו ותעשה אצלו טבע שני, בענין שלא ימשלו בו לא ציורי התאוות המטים אותו מן החכמה, ולא הספיקות והאולת השואלים ומסתפקים בחקי החכמה, וזה ע"י שישמע מוסר ויתמיד להתנהג כפי החכמה, שאז ישמחו האב והאם האומנים אותו שהרגילוהו לכך בהנהגתם, וגם היולדת תגיל גילה חדשה חוץ מן השמחה הראשונה על הכנת המזג, יגילו על התמדת הבחירה וכח המושל שבו, שזה גדר גילה:
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
תנה בני לבך לי", מבאר איך יהיה זה, שהוא ע"י "
שתתן לי לבך", שהלב מציין שימשלו חקי החכמה בלבו, ושלא ימשלו בו ספיקות המינות וההכחשות, בענין שחקי החכמה יהיו חקוקים וכתובים על לבו תמיד ולא ימצא בו ענין אחר, "
ועיניך דרכי תצרנה" העינים מציינים את התאוות וציורים הרעים שיסודם על החושים, כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות, שהעינים יצורו דרכי ה', ולא יתפעלו מתאוות העוה"ז וחמדת היצר:
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי שוחה". נגד מ"ש ועיניך דרכי תצורנה, אמר כי "
הזונה" שהוא יצר המתאוה. דומה "
לשוחה עמוקה" שהנלכד שם קשה לצאת ממנו, ונגד מ"ש תנה בני לבך לי אמר כי "
הנכריה" שהיא המינות, דומה "
כבאר צרה" שהנופל שם יטבע תיכף במים הזידונים וימות, כן הנטבע במינות מת מיתת הנפש ולא ישוב לראות באור החיים:
פסוק כח
• לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אף היא", ר"ל הזונה "
תארב כחתף", כי תחתוף פתאום את אשר יעלה רוח התאוה על לבו ותלכדנו ברשתה, שאם היה שם על לבו היה נזהר ממנה אבל היא תחתפנו פתאום, "
והנכריה" שהיא המינות "
תוסיף בוגדים באדם", כי היא תציע טענות מינות וכפירה לצוד רבים לבגוד בה':
פסוק כט
• לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
למי אוי למי אבוי", אם תשאל "
למי אוי"? אשיב לך "
למי אבוי" שהוא תאוה וחשק המתאוה, מי שי"ל אבוי ותאוה, לו אוי, ואם תשאל "
למי מדנים?" שהם דינים וטענות, אשיב לך "
למי שיח", גדר השיח הוא הדיבור בלי שכל רק כפי פליטת דמיונותיו, המרבה שיח מרבה מדנים וריב, ואם תשאל "
למי פצעים חנם?" אשיב לך למי אשר לו "
חכלילות עינים", ואם תשאל מי האיש אשר לו חכלילית עינים? אשיב לך.
ביאור המילות
"אבוי". שרשו אבה, התאוה והחפץ.
"
שיח" הוא הדבור הנפלט בלא שכל
(איוב ז'):
פסוק ל
• לפירוש "פסוק ל" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
למאחרים על היין", ואחר שאחרו כל הלילה לשתות יין אז הם "
באים" מחדש "
לחקר ממסך" לחקור את המוזג שיודע למסוך היין היטב, וחוזרים לשתות מחדש:
ביאור המילות
"יין, ממסך". ישעיה (ה' כ"ב):
פסוק לא
• לפירוש "פסוק לא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים", לא תתאוה אל היין מצד שאתה רואה שצבעו אדום, שזה מורה שהוא יין טוב ומטיב אל הדם שהוא הנפש החיוני, כי תחלה "
יתן עינו" וצבעו "
בכוס" שנתנוהו בו, ואז "
יתהלך במישרים" כאילו אין בו רע, והמליצה שהשותהו שהוא הכוס שנותן בו היין, נעשה אדום כעין היין, ותחלה המשתה ישרה ונוחה, אבל.
ביאור המילות
"עינו". מראיתו, כמו והנה הנגע עמד בעיניו:
פסוק לב
• לפירוש "פסוק לב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפרש", הצפע הוא מין נחש שגם הפרש והצואה שבו ארסית ומזקת, ואמר שתחלה יטיל בו ארס כנחש, ואח"כ יפריש ר"ל יעשה הפרש שלו כפרש צפעוני, שיתהפך פרשו לארס בוער:
ביאור המילות
"יפריש". פעל משם פרש, שמורה על הצואה, כמו וקרבו ופרשו, מין נחש שהפרש שלו ארסי וע"כ נקרא צפע, מלשון צפיעי הבקר, וכן ביציו מזיקים, כמ"ש ביצי צפעוני בקעו:
פסוק לג
• לפירוש "פסוק לג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
עיניך יראו זרות", נגד מ"ש תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה, אמר שע"י היין יהיה בהפך, אם בעיניו שיתורו אחרי זנות "
ויראו" נשים "
זרות" לזנות עמהם, ואם "
לבבו" שיתור אחרי מינות "
וידבר תהפוכות", דברי מינות שהם הפך מדברי החכמה:
ביאור המילות
"זרות". נשים זרות:
פסוק לד
• לפירוש "פסוק לד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והיית כשוכב בלב ים". תחלה יהיה כשוכב בלב ים וצף על מי הים ולוחם עם גלי הים ואח"כ ידמה "
כשוכב בראש חבל" שהוא תורן הספינה, שמשם יפול למצולה מאגרא רמא לבירא עמקתא, ויטבע שם, כן נופל ממעלתו לעמקי בור וטובע בתהום האבדון:
פסוק לה
• לפירוש "פסוק לה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הכוני בל חליתי". תחלה אומר שהכו אותו והגם שהרגיש לא חלה, והוסיף "
הלמוני" שהוא יותר מהכאה, ובכ"ז לא לבד שלא חלה כי גם "
בל ידעתיו". ומוסיף שהוא בשינה תמידית, ובכ"ז מתאוה אל היקיצה, לא כדי לפרוש מן היין, רק כדי שיוכל "
לבקשו עוד":
ביאור המילות
"הלמוני". הוא יותר מהכאה: