", אמנם גם בתחבולה זו לא פעלתי מאומה. כי "
" הלא מ"מ תגידו זאת, עצבי עשם ופסלי ונסכי צום. כי בכל זאת אתם מיחסים נסים האלה להטבע או להפסילים לכן צריך אני לתחבולה אחרת שע"י תאמין לדברי, והוא כי "
פסוק ז
• לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
עתה", מפרש דבריו, מה שאמרתי שהשמעתי חדשות מעתה הוא כי "
עתה נבראו ולא מאז", ר"ל כי בכל הנסים שעשה ה' עד הנה לא ברא יש מאין רק יש מיש, והיה הנס המרת צורה בצורה, כמו שנתהפך המטה לנחש, והמים לדם, טבע הנוזלים לעמוד, תנועת השמש לידום וכדומה, ובנסים האלה לא היה להם עודף על הטבע רק מה שנעשה בזמן מבלתי זמן, שמה שיצוייר שיעשה מעצמו בימים רבים ועתים רחוקות כי הטבע תשנה צורת הדברים תמיד, נעשה בדבר ה' מזולת זמן ומבלעדי הסבות הטבעיות הצריכות לזה, והיה לפתע פתאום, ולכן בכל האותות והמופתים היה הנביא מגיד ביאתם ומגביל זמן בואם, כי זה היה עקר האות והמופת שבאו בזו הרגע שהגביל האיש האלהים, ואחר שמבואר אצלינו תמיד ההבדל בין בריאה ליצירה ועשיה, שפעל ברא מורה בריאת עצם הדבר יש מאין, מבואר שהנסים כולם לא נבראו רק נוצרו ונעשו, ר"ל כי הבריאה שהוא עצם הדבר זה נעשה בששת ימי הבריאה שאז ברא ה' יש מאין, ולא עתה בעת הנס. כי הנס לא המציא עצם הדבר רק שינה צורתו לצורה אחרת, ויצר או עשה הדבר שנברא מכבר. וזה מבואר כי עת יברא ה' בריאה חדשה בדרך נס עד שגם עצם הדבר ימצא לשעתו יש מאין, זה לא יטעו גם הקוסמים והמכשפים בלטהיהם ליחסו אל איזה כח מכחות הטבע כוכב או מזל ודומיהם, כי גם לפי דעתם לא יפעלו אלה רק להמיר צורה בצורה לא להמציא עצם הדבר יש מאין, ובזה אומר ה', כי דעתו "
להשמיעם חדשות מעתה" והוא נסים כאלה אשר "
עתה נבראו ולא מאז" שגם הבריאה שלהם שהיא הוצאת עצם הדבר יש מאין יולד עתה, ונסים כאלה הם חדשות כי כל הנסים הקודמים נבראו מאז ועתה רק נוצרו ונעשו, כי לא שינה רק צורת החומר הנמצא בששת ימי הבריאה, ובמה שיעשה נסים כאלה לא יוצרך לגלות הדבר אל הנביא טרם היותו, כי בזה אין עקר המופת מה שנעשה בזמן מזולת זמן וברגע המוגבל, כי מופת הזה אין ביד הזמן והטבע לעשותו כלל בשום עת וזמן, כי הטבע כל פעולותיה רק המרת הצורות ולא תוציא חומריים חדשים כנודע, ולכן הנסים האלה הם "
נצרות ולא ידעתם" ומפרש "
ולפני יום ולא שמעתם" בנסים האלה שאברא עתה יש מאין אעלימם ממך ולא אגלם להנביא טרם בואם פן תאמר "
הנה ידעתין" כי אז לא יהיה חדושם גדול בעיניך כ"כ, כי א"צ לגלותם תחלה, אחר שהמופתים האלה אינם תלוים בהגבלת הזמן כנזכר:
פסוק ח
• לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
גם לא שמעת", שב לאמר אבל מה יועילו כל התחבולות האלה, ידעתי כי "
גם אם לא שמעת, וגם אם לא ידעת", בכל זאת ידעתי כי "
גם מאז לא פתחה אזנך", ור"ל ידעתי כי הגם שלא שמעת הנס שאני רוצה לבראות יש מאין מפי הנביא, והגם שלא ידעת אותו ר"ל שלא תוכל להשיג ממנו שום ידיעה בעת יבוא, כי הבריאה יש מאין הוא דבר שלא השגנו בחוש וא"א לדעת אותו כלל, בכל זה גם אם אעשה הנס הגדול הזה ידעתי כי גם אז בעת ההיא לא תפתח אזנך לשמוע לדברי כלל, "
כי ידעתי בגוד תבגוד" ר"ל שאם היה חסרון אמונתך עד עתה מפני הסכלות וחסרון ידיעה, אז היה התחבולה הזאת מהנסים שיבראו יש מאין מועיל, אבל אני ידעתי שחסרון אמונתך אינו מצד חסרון ידיעה כי אתה ידעת האמת, אתה ידעת שלא הפסל והטבע עושה זאת, רק אתה בוגד בזדון, עד שראוי "
לקרא לך" בשם "
פושע מבטן" כאילו טבעך נותן שתהיה פושע ומורד, ואתה מוטבע ע"ז מלידה ומבטן ומהריון:
ביאור המילות
"גם לא שמעת גם מאז לא פתחה אזנך". כמו גם לי גם לך לא יהיה, "ומאז", מוסב על השמעתיך חדשות מעתה, וגם מאז שאשמיע זאת לא פתחה אזניך:
"
בגוד ופשע", הבגידה תהיה המרמה נגד ברית רעים, אוהבים, איש ואשתו, והפשיעה היא מרידת העבד נגד אדונו. לכן על המרמה להכחיש הנפלאות תפס בגידה, ועל מרדם בה' אדוניהם. פשע:
פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
למען", אומר הנה דרכי להאריך אף להחוטא פן ישוב בתשובה, אבל אתה אחר שאתה פושע מבטן ולא אקוה שתשוב אלי בתשובה כי כל הנסים אינם מועילים, הלא היה ראוי להענישך תיכף אך מה "
שאאריך אפי" לאחר עונשך, אני עושה "
לבל יחולל שמי" הנקרא עליך, "
ולמען תהלתי אחטם לך" שגם בעת שאענישך לא אכלה בך כל חרון אפי רק מקצתו ולא אכריתך:
ביאור המילות
"שמי, תהלתי". השם הוא פרסום שמו שהוא בורא העולם שזה מורה היכולת והחכמה וכדומה. ותהלתו הוא על דרכיו והנהגתו רחום וחנון. והארך אפים הוא איחור העונש, והפוכו הוא קצר אפים. וזה יהיה למען שמי, שהוא מתפרסם ע"י ישראל.
"
ואחטם לך", הוא שגם בעת יעניש אותם ויצא אפו לחוץ, לא יוציאנו כולו רק יעכב מקצתו בחוטמו להעניש מקצת, וזה יעשה למען תהלתו שהוא רחום וחנון:
פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הנה", ר"ל הצורף סיגים בכור שיש בו כסף הוא ישליך כל הסיגים למען יזכך הכסף, אבל המצרף סיגים "
בכור עוני" והוא כור שאין בו כסף רק עניות וסיגים, הוא לא יברר רק הסיגים הגרועים לגמרי והמתכות החשובות בערכם יניח ולא יצרפנו, ע"ז אומר, עת אצרוף אותך בכור להסיר ממך הסיגים שהם הרשעים, אשקיף אל הכור שאין בו כסף רק הוא כור עוני, הוא מלא סיגים, ובזה לא אברר כל הסיגים שא"כ לא ישאר מאומה, כי "
בכור העוני הזה בחרתיך", אתה המבחר מן יתר הסיגים הנמצאים בכור שהם עוד גרועים ממך, ר"ל לא אכלה רק הרשעים הגמורים לא הבינונים, כי אז לא ישאר מאומה. (ומצאנו כמליצה זאת
(ביחזקאל כ"ב) ובארתיו בפי' שם ת"ל):
ביאור המילות
"ולא בכסף, ולא בכור כסף", כור שבמשפט השני נמשך גם לפה:
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
למעני למעני אעשה", ר"ל כי הבוחר באיש מפני חשיבותו יעשה הכל למען הנבחר, והבוחר באיש פחות מפני שצריך אליו, יעשה זאת בעבור עצמו ותועלתו ובעבור הנבחר שהוא האמצעי להשיג ע"י תועלתו, אבל הבוחר באיש פחות ואינו צריך אליו, רק שלא יכול לעזבו מפני שהוא קרובו ומתירא שאם יניחהו לבוז יהיה לו בזיון מצד שנקרא שמו עליו, אז יעשה הכל למענו, וז"ש למעני למעני אעשה אני אעשה הכל רק למעני מפני שאני מתירא על כבוד שמי כי "
איך יחל שמי", וכמ"ש מה תעשה לשמך הגדול, "
וכבודי לאחר לא אתן" שעי"ז יתיקר שם האלילים:
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שמע אלי יעקב", (אתה פחות המעלה מצד עצמך וחשוב להקרא בשם ישראל ע"י שאתה מקוראי) "
דע כי אני הוא", הנסים שאעשה לך בגאולת בבל אני עשיתי כי "
אני ראשון ואני אחרון" כמו שעשיתי נסים בגאולה ראשונה כן בנסים האלה. ואל תחשובו כי נעשו הנסים האלה ע"י חקי הטבע, ע"י הוראות המערכת בשמים, או על ידי חיוב התולדות בארץ, כי.
ביאור המילות
"יעקב וישראל", הבדלם מבואר (למעלה ט' ז') ובכל הספר:
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", ר"ל השמים והארץ בעת שעשיתים עשיתים בפעם אחד כאלו ביד השמאל הנחתי היסוד שהיא הארץ והיד הימין טפחה כבר ברגע ההוא גג הבנין שהם השמים, וא"כ עתה "
קרא אני אליהם שיעמדו יחד" לפני לשאול אותם השאלה שיזכור אח"כ:
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הקבצו", ואתם "
התקבצו כלכם ושמעו" את השאלה הזאת שאשאל לשמים ולארץ העומדים לפני עתה, והוא, כי אשאלם "
מי בהם הגיד את אלה", מי בשמים או בארץ אשר הגיד את הדברים האלה, ומה הם הדברים? "
ה' אהבו יעשה חפצו בבבל וזרעו כשדים" הדברים האלה הם, שכורש אשר ה' אהבו הוא יעשה חפץ ה' בבבל להחריבה, "
וזרעו" וכחו לעשות זאת יהיו "
הכשדים" בעצמם, שהכשדים עצמם יעזרו לו למלאות חפץ ה', כי שרי בלשאצר שמרדו והרגו את אדוניהם הם הודיעו זאת לכורש והם עזרוהו להשחית את בבל - יאמרו נא השמים והארץ מי בהם הגיד את הדברים האלה? אבל אז תשמעו תשובתם כי לא הם דברו זאת, רק.
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אני אני דברתי", מראש שיהיה כן, "
אף קראתיו" שילך למלחמה, "
אף הבאתיו" על עיר בבל, ושם "
הצליח דרכו" להחריבה, (וכונת המליצה הזאת שמפלת בבל והצלחת כורש לא היה דבר מחוייב מצד הטבע או המערכה רק מצד גזירת ה'):
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
קרבו", ר"ל לא השמים והארץ הרחוקים מכם דברו זאת, רק "
קרבו אלי ותשמעו זאת", כי אני מדבר נבואה זו בשם ה', ולא לבד שאני מגידה עתה כי "
גם מראש לא בסתר דברתי", מעת התחיל הדבר כבר פרסמתיו מעצמי לכל, הגם שאז עוד לא נצטויתי לפרסמו, וכן "
מעת היותה (לא בסתר דברתי) שם אני", מעת הויית הדבר שהיא אח"כ לא דברתי שם אני בסתר, "
וגם שם אני לא דברתי בסתר", ר"ל אף בבבל לא יראתי מלדבר זאת בגלוי, ושיעור הכתוב, "
מראש מעת היותה, שם לא דברתי בסתר אני", כי גליתיו ופרסמתיו, רק שאז דברתי אני מעצמי, "
ועתה ה' שלחני" בשליחות לנבאות ע"ז, ושלח עמי את "
רוחו", רוח הנבואה שבו אתנבא בגלוי:
ביאור המילות
"מעת היותה", הסדר, מראש מעת היותה, לא בסתר שם אני דברתי, והפך הסדר לדייק
- א) שם דברתי אף שם בבבל לא יראתי מלדבר זאת,
- ב) אני דברתי אף קודם שנשלחתי דברתי מעצמי.
"
ורוחו", ושלח רוחו:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כה אמר ה'", ר"ל ואל תפחדו כי לא יארכו ימי שלותכם כי עוד תגלו פעם שנית כי הדבר תלוי בכם, אם תטיבו מעשיכם תהיה זאת גאולת עולמים, "
כי כה אמר ה'" אשר הוא "
גאלכם" מצד עצמו, והוא "
קדוש ישראל" ע"י מעשיכם הטובים, "
אני ה' מלמדך להועיל" ר"ל מצדי לא יבצר כי אני מלמד אתכם באמונות ודעות אמתיות, וגם "
מדריכך בדרך תלך" שהם המעשים הטובים, והדבר תלוי בכם, כי.
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לוא הקשבת למצותי", אם רק תשמע מצותי אז "
שלומך יהי כנהר", המושך בנחת, כן יהיה שלום ושלות השקט בהצלחת הגוף, "
וצדקתך" שהם המע"ט שלך שהוא אושר הנפש, הם יתנשאו למעלה ראש "
כגלי הים", הרוצים תמיד לעבור על גדותיהם, כן תשא שאון גליך בכח גדול להוסיף מצות ועבודת ה', ועי"כ יהיה שכרך, כי.
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויהי כחול זרעך", הגדולים יהיו רבים כחול הים, "
וצאצאי מעיך" הקטנים יהיו רבים "
כמעותיו" כמעי הים שמפרה דגים קטנים בלא מספר, ושלוה זאת תמשך לעולם כי "
לא יכרת שמו מלפני", ויהיה שלומך נצח:
ביאור המילות
"זרעך, וצאצאי מעיך", כבר בארתי למעלה (מד ג') כי זרע הם הגדולים וצאצאים הקטנים, ויל"פ כמעותיו על החול כי הדגים מטילים ביציהם על החול, ורצה לומר, כמעי הדגים אשר במעי החול, כי נמצא מיני דגים אשר נמצא בבטן הנקבה ביצים במספר תשעה מיליאן ויותר:
"
לא יכרת, ולא ישמד", בארתי למעלה
(יו"ד ז') כי הכרתה היא הכרתת העצם עצמו, והשמדה הוא השמד המקרים שלו, כמו הדת ודומי', והוסיף פה אף לא ישמד:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
צאו", לכן "
צאו מבבל בקול רנה", ולא תדאגו, כי אם תזכו תהיה זאת תשועת עולמים, וגם "
הגידו" תוכלו להגיד בשורה זאת, וגם "
השמיעו" בפרהסיא, ולא לבד במקום קרוב כי תוכלו להשמיע זאת "
עד קצה הארץ" לאמר "
גאל ה' את עבדו יעקב", כי הגאולה מבבל בודאי תבא:
ביאור המילות
"צאו מבבל ברחו מכשדים", מצייר כי בצאתם מבבל עוד היתה בבל שקטה, ובדרך בעודם במדינת כשדים כבר יהיה מגן וחרב ומלחמה, עד שהגם שיצאו מבבל ולא יברחו, יברחו ממדינת כשדים. וההבדל בין הגדה ושמיעה מבואר (למעלה מ"א כ"ו, מ"ג י"ב, מד ח', מה כא. מח ג' ג'):
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ולא צמאו" למים, הגם כי "
בחרבות הוליכם" במקום חרב ויבש כי "
מים מצור הזיל למו" עד שהיה להם מים, "
ויבקע צור ויזבו מים" המליץ ישוטט עתה ברוחו, בקיעת מי הים והירדן לפני בני ישראל, ששם נצבו כמו נד נוזלים, אומר "
את הים בקע ויעמדו מים", אבל ויבקע צור, ויזבו מים:
