מלאכת שלמה על סוטה ח
<< · מלאכת שלמה · על סוטה · ח · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
משוח מלחמה: וכו' ביד עד סוף פירקין פ"ז דהלכות מלכים ומלחמותיהם לשון הר"ס ז"ל מפ' בגמ' מונגש הכהן עד ודברו השוטרים כהן מדבר וכהן משמיע מודברו עד ויספו השוטרים כהן מדבר ושוטר משמיע מויספו ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע. ת"ר פַּעֲמַיִם מדבר עמם אחת בספר ואחת במלחמה בספר מה הוא אומר שמעו דברי מערכי המלחמה וחזרו במלחמה מה הוא אומר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו ע"כ:
משוח מלחמה: נראה הא דלא תנא הכא משוח מלחמה כיצד כדקתני בפ' אלו נאמרין מקרא בכורים כיצד וכו' משום דהתם סליק מיניה דתני לעיל מינה ואלו נאמרין בלשון הקדש אבל תימה למה הקדים פרק זה קודם פרק עגלה ערופה והלא שנה משוח מלחמה בבבא אחרונה אחרי כולן וי"ל דהתם הקדים פרשת עגלה ערופה משום דאיירי בפרשת המלך נקט בתריה פרשת עגלה ערופה אבל הכא שבא לפרשה מקדים משוח מלחמה משום דזוטרי מילתיה ופסיק ושרי להו וא"ת וניתני לעיל פרשת משוח מלחמה כדתני פרשת עגלה ערופה וי"ל דלא שייך למימר פרשת משוח מלחמה שהרי לא ניתנה משום מצות קריאה אלא משום התראה. תוס' ז"ל:
ודבר אל העם בלשון הקדש: ולהלן הוא אומר משה ידבר וכו' ירושלמי הרי ק"ש דכתיב בה ודברת בם והיא נאמרת בכל לשון אלא בגין דכתיב בה [אמירה] הרי פרשת ודוי מעשר דכתיב בה אמירה והיא נאמרת בכל לשון א"ר חגי נאמר כאן הגשה ונאמר להלן הגשה ונגשו הכהנים בני לוי מה התם בלשון הקדש אף כאן וכו' עד כר' ישמעאל לשונות כפולין הן ברם כר' עקיבא דאמר לשונות רבויין הן מאי א"ר חייא בר אבא נאמר כאן נגישה ונאמר להלן ונגש משה אל הערפל מה התם בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש תוס' ז"ל:
ונגש הכהן זה כהן משוח מלחמה: דתניא ודבר אל העם יכול כל כהן שירצה ת"ל ודברו השוטרים מה שוטרים בממונה אף כהן בממונה ומה שוטר שיש ממונה על גביו אף כהן שיש ממונה על גביו לאפוקי כ"ג דלענין עבודה אין למעלה הימנו ופרכינן בגמ' ואימא סגן ומשני סגן לאו ממונה הוא דתניא א"ר חנינא סגן הכהנים למה סגן ממונה שאם אירע בו פסול בכ"ג נכנס ומשמש תחתיו אבל כל זמן שלא אירע בו פסול בכ"ג אין לסגן גדולה של כלום. ופירשו תוס' ז"ל מכח קושיא דודאי ממונה היה לדברים שמנוהו אחיו הכהנים כדתנן אמר להם הממונה אבל מן התורה אין לו שום מנוי ושררה יותר על אחיו הכהנים ואינו אלא כעין מנוי אמרכל וגזבר שגדלוהו אחיו הכהנים ע"כ. ועיין במה שכתבתי ר"פ שני דסנהדרין:
ואמר אליהם שמע ישראל: הטעם שמתחיל בלשון זה משום דאמר להם הקב"ה לישראל אפילו לא קיימתם אלא ק"ש שחרית וערבית אי אתם נמסרין בידם:
על אויביכם: על אויביכם ולא על אחיכם כצ"ל:
ושפעת הקלגסין: מן ושפעת מים תכסך כן פי' בערוך. והוא ורש"י ז"ל פירשו הקלגסים חיילות:
אל ירך: וגומר מפ' בגמ' בברייתא כנגד ד' דברים שאומות העולם עושין לאיים מגיפין בתריסין ומריעין בקרנות וצווחין בקולם ורומסין בצהלת סוסיהן ודהרותם אבל צחצוח חרבות ושפעת קלגסים הן עיקר המלחמה ואינם כדי לאיים. ומצאתי כתוב בספר שרש ישי שחבר הרב ר' שלמה אלקבץ ז"ל חבור על מגלת רות וז"ל בעלה ל"ה ע"א אל תיראו ואל תחפזו סי' הר"ר מאיר עראמה ז"ל כי על החלשות אמר אל ירך לבבכם אל תיראו ועל ההסתכנות אמר ואל תחפזו כי עצה וגבורה למלחמה לא בחפזון ובתמהון לבב ושפתים ישק ע"כ. הקלגסין ס"א עקלגסין:
ואתם אין אתם כך: וכו'. גמ' וכל כך למה מפני שהשם וכל כינויו מונחין בתוך הארון היוצא עמהן למלחמה ולזה קאמר ההולך עמכם ולא קאמר כי ה' אלהיכם עמכם דמשמע הולך ממש:
משנה ב[עריכה]
ודברו השומרים אל העם לאמר: בגמ' מפי אביי דמונגש הכהן עד להושיע אתכם כהן משוח מדבר והוא עצמו משמיע: [הגה"ה הרמב"ם ז"ל מפרש כהן אחר ומודברו השוטרים עד ויספו כהן מדבר ושוטר משמיע ומויספו ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע. והרמב"ם ז"ל מפרש שוטר אחר].
ואחד הלוקח: וכו'. דכתיב ומי האיש אשר בנה. וה"מ למיכתב מי אשר בנה האיש למה לי רבוייא היא. ומדלא כתיב אשר בית בנה דרוש ביה בנה מ"מ שהרי לא הזכיר בית עדיין והאי דכתיב בית למעוטי בית שער אכסדרה ומרפסת שהן עשויין לדריסת רגל ולא ראויין לדור בהן. ומדכתיב ומי האיש אשר נטע ולא כתיב ומי אשר נטע האיש רבוייא הוא לרבות לוקח ויורש וכו' ומדלא כתיב אשר כרם נטע דרוש ביה נמי נטע מ"מ ואפי' אינן כרם שהרי לא הזכיר כרם עדיין ובלבד שיהא חמשה אילני מאכל דומיא דכרם שפחות שבכרמים חמש גפנים הם ראב"י אומר כרם כמשמעו למעוטי כל שאר אילנות:
בית התבן: וכו' משום דאיקרו בית שראוין לדירה אבל בית שער אכסדרה מרפסת שאין ראויין לדירה לא הכי מוכח מן הברייתא:
אחד הבונה: וכו'. תוס' ר"פ דם חטאת:
אחד הנוטע ואחד המבריך: תוס' דפ"ק דקדושין דף ל"ו:
ואחד המרכיב: שני אילנות שזה פירותיו גסין וזה פירותיו דקין דהוו ממין אחד זה בזה והיא הרכבת היתר דאיתוקמת מתני' בה רש"י ז"ל. ובגמ' האי הרכבת היתר ה"ד אילימא ילדה בילדה תיפוק לי דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה אלא ילדה בזקנה הא אמר מר וכו' ומשני א"ר ירמיה לעולם ילדה בילדה וכגון דנטע להך קמייתא לסייג ולקורות שהיא פטורה מן הערלה. רב נחמן בר יצחק אמר במרכיב אילן בירק דלא בעי למיהדר משום קמא שכבר הוא אילן זקן והאי תנא דמתיר להרכיב אילן בירק הוא רשב"ג משום ר' יהודה בן גמדא איש כפר עכו:
ואפילו מחמשת המינין: מינין צריך להיות וההֵא טעות:
אפי' שומרת יבם: ירוש' אפי' שומרת יבם לחמשה אחין וכן בבבלי ג"כ:
ה"ג כל אלו שומעין דברי כהן: מערכי מלחמה וחוזרין. כמו שומעין מערכי מלחמה דברים של כהן כלומר שהכהן אומר להם רש"י ז"ל. ורצה לומר שהלשון מסורס במשנה. וכתוב הר"ס ז"ל ונראה מכח לשון רש"י ז"ל ומכח לשון הברייתא הכתובה לעיל ריש פירקין שהגירסא היא מַעְרְכֵי ולא מֵעוֹרְכֵי וכן נמצא בכל הנוסחאות בלא וי"ו. אמנם נמצאת גירסא שיש בה כל אלו ששומעין דברי כהן מערכי המלחמה חוזרין. והנראה יותר נכון הוא לגרוס מֵעַרְכֵי המלחמה וכן יש לגרוס במשז"ל עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה עכ"ל ז"ל. והחכם ה"ר יהוסף ראיתי שנקד מַעֶרְכֵי העין בסגול וקרובין דברי שניהם ז"ל אלו לאלו:
וחוזרין ומספקין: כלומר אלו החוזרין צריכין לעסוק בספוק מים ומזון להולכים למלחמה:
משנה ג[עריכה]
בית על מכונו: וכו'. תנא אם הוסיף בו אפילו דימוס אחד דהיינו שורה אחת או בעובי או בגובה חוזר דקרינן ביה חדש:
ר' אלעזר אומר אף הבונה בית לבנים: וכו'. ר' אלעזר גרסינן בלי יוד דהא מוסיף אדר' יהודה:
משנה ד[עריכה]
בפי' רע"ב ז"ל: צריך להגיה דהנך דלעיל הולכים עד הגבול ושם וכו' שנאמ' נקי יהיה רישיה דקרא לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר נקי יהיה וגו' ואפילו אין מספקין להם מים ומזון. ובגמ' בעי ומאחר דכתיב לא יעבור לא יצא בצבא למה לי ומשני לעבור עליו בשני לאוין. ביתו זה ביתו כצ"ל:
אין מספקין להם מים ומזון: וכו' דכתיב ולא יעבור עליו לכל דבר יכול אף בנה בית ולא חנכו נטע כרם ולא חללו אירס וכו' יהא כזה שיהא נקי מן הכל ת"ל עליו עליו אי אתה מעביר אבל אתה מעביר על אחרים. וראיתי שמחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת להם:
משנה ה[עריכה]
ויספו השוטרים: על דברי כהן דהיינו ודברו השוטרים כמו שכתבתי לעיל סי' ב':
ר' עקיבא אומר מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו: וכו'. אמרו בירושלמי שכולם צריכין להביא ראיה לדבריהם כלומר שיביאו עדים על הבית ועל הכרם ועל האשה לפני שר הצבא ואז יתן לו רשות לחזור וכן אמרו ג"כ לדעת ר' יוסי הגלילי שצריך להביא ראיה על העבירות שבידו ולולי כן היו מרבית העם חוזרין בטענות שקר אבל ברכות הלב שאין יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה אמרו שאין צריך להביא ראיה שעדיו עמו ע"כ מהרמב"ן ז"ל בפי' התורה בפרשת שופטים פסוק ויספו השוטרים. בפירוש רע"ב ז"ל סוף דבור המתחיל בקשרי המלחמה צריך להגיה שלא יפרידום אויבים:
לממזר ולנתין: זהו הירא כצ"ל:
משנה ו[עריכה]
ובעקבו של עם מעמידין זקיפין לפניהם ואחרים מאחוריהם: פי' עקיבו לסוף החיל זקיפין גבורים עומדין לפניהם ואחרים מאחוריהן כלומר שתי שורות היו זקיפין לפני זקיפין שאם נמלט אחד מן הפנימיים יבוא לאחרונים ע"כ מן הערוך ערך זקף. וז"ל הרמב"ם ז"ל שם פ"ז ומעמידים מאחורי כל מערכה ומערכה שוטרים חזקים ועזים וכשילין של ברזל בידיהן הרוצה לחזור מן המלחמה הרשות בידן לחתוך את שוקו שתחילת נפילה ניסה ע"כ. ומה שפי' רע"ב ז"ל במלת זקפין הוא פירש רש"י ז"ל. ומצאתי מוגה זַקוּפִין בוי"ו:
שתחלת ניסה נפילה: ירושלמי כיני מתנית' שתחלת נפילה ניסה וכדפי' רע"ב ז"ל ופי' רש"י ז"ל דתחלת משמע הגרמת הדבר. והכי איבעי ליה למימר כשהן נסין זו היא תחלת הנפילה ובניסה לא שייך למימר תחלה דהא ממש קא ערקי אלא מסירס הוא:
משנה ז[עריכה]
בד"א במלחמת הרשות: וכו' ביד רפ"ז דהלכות מלכים ומלחמותיהם. וראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל במי דברים אמורים ביו"ד וכן בסמוך. ובגמ' א"ר יוחנן רשות דרבנן זו היא מצוה דר' יהודה ובאותה מלחמה שאמרו חכמים שהיא רשות ואין חתן יוצא לה אמר נמי ר' יהודה דאין חתן יוצא לה אלא שר' יהודה קורא אותה מצוה ונ"מ לפוטרו משאר מצות בעודו עסוק בה ודוקא במלחמה דלא לייתו עלייהו אויבים הוא דפליגי דמר קרי לה רשות והעוסק בה אינו פטור משאר מצות ומר קרי לה מצוה והעוסק בה פטור משאר מצות וכדפי' רע"ב ז"ל ומצוה דאמרו בה רבנן הכל יוצאין [כו' עי' בתוי"ט]: