מלאכת שלמה על נזיר א

מלאכת שלמה · על נזיר · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

בעה"י אשר שכינתו לציון עתיד להחזיר. נתחיל מסכת נזיר:

כל כנויי נזירות כנזירות:    וכו' ביד עד סוף סי' ב' פ' שני דהל' נזיר סי' ה' ו' ז' ח' ט' ובפ"ג סימן י"ב י"ג י"ד ט"ו. ואיתה בפ"ק דקדושין דף ה' ותוס' פ' שבועות שתים (שבועות דף כ"ז.) ובגמ' פריך מכדי תנא בסדר נשים קאי מ"ט תני נזיר פי' דבסדר קדשים ה"ל למיתנייה שהוא הלכות קרבנות ומשני תנא אקרא קאי כי מצא בה ערות דבר וה"ק מי גרם לה לעבירה יין וקאמר כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. וכתב רש"י ז"ל ובדין הוא דה"ל למיתנייה בתר סוטה אלא איידי דתנא כתובות דעיקר סדר נשים ותנא ביה פ' המדיר תנא ליה לנדרים לבתר כתובות והדר תנא נזיר דמסמך ליה לקרא דכתיב לנדור נדר נזיר והדר תנא סוטה דאמר מר הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין כדאמרי' בפ"ק דסוטה בתי הרבה יין עושה. וכתבו תוס' ז"ל ולכך שנה נזיר בנשים שגם הוא הבועל נבדק כמו הנבעלת ובנדרים לא בעי מ"ט תנא בנשים משום דעיקר פרשת נדרים בפרשת אשה כתיב ולא ה"מ למימר ולשנויי הכא טעמא כדקאמר בריש סוטה כדפריך מכדי תנא מנזיר קסליק מ"ש דקתני סוטה ומשני התם דאיידי דתנא בכתובות פ' המדיר את אשתו תנא נמי נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נמי נזיר דדמיא ליה משום דלא מסתבר ליה דאגב נדרים לישבק לסדר קדשים שכולו קרבנות וראוי לשנות שם נזיר טפי ואדרבא אגביה ה"ל למיתני נדרים התם לכך צ"ל טעמא דתנא אקרא קאי. וקשה דלמה לו להאריך לשונו ולומר כל הרואה סוטה וכו' ומה ענין זה לזה לכן נ"ל דמאי דאמר תנא אקרא קאי אינו רוצה לומר לקרא דכתיב בפרשה אלא ר"ל אקרא קאי דמייתי בס"פ בתרא דגיטין דכתיב והיה אם לא תמצא חן וגומ' והשתא ניחא שפיר מאי דתנא נזיר בסדר נשים דמי גרם לעבירה יין וכו'. אבל מ"מ קשה אמאי תנא נזיר אצל סוטה היה לו לכותבו אחר גיטין ומש"ה קאמר דכל הרואה סוטה וכו' וגם זו עבירה ובטעמא דהכא לחוד לא סגי דא"כ ליתני סוטה ברישא והדר נזיר כסדר הפרשה לכך צריך טעמא דהתם דאגב המדיר תנא נדרים ואגב נדרים תנא נזיר והדר חוזר לסוטה שהוא עיקר מסדר נשים ע"כ:

האומר אהא:    מתני' חסורי מחסרא וכו' וכבר הארכתי בזה בריש נדרים ע"ש. ואיתה בפ"ק דקדושין סוף דף ה'. האומר אהא וכו' והוא שנתכוון כדפירש ר"ע ז"ל. ובריש נדרים כתבתי דמקרא דכתיב לנדור נדר נזיר להזיר ילפינן דידות נזירות כנזירות:

או אהא נוה:    שהיה תופס בשערו כלומר אהיה נאה במצוה התלויה בשיער כגון נזירות דאי לא תפיס בשערו אפילו כי נזיר עובר לפניו משתמע שפיר אהא נאה בשאר מצות ולעיל נמי באומר אהא ליכא לאוקומי בשתפס בשערו בלא נזיר עובר לפניו דלעולם משתמע שפיר אהא בתענית כי אין נזיר עובר לפניו אע"ג דתפיס בשערו והשתא אתי שפיר דמתני' פלגינהו בתרי באבי האומר אהא ה"ז נזיר או אהא נוה אע"ג דתרוייהו ידות נינהו משום דמפרשי בתרי טעמי תוס' ז"ל ומפ' בגמרא דדוקא לנזיר שנטמא קרי ליה ר' אלעזר הקפר חוטא דאיידי דבעי מיסתר ימים הראשונים ומיהדר מימני זימנא אחריתי אריכא ליה מילתא ואיידי דרבין עליו ימי טומאה מתחרט ונמצא מביא חולין לעזרה אבל נזיר טהור שייך שפיר לקרותו נאה במצות גדל פרע שער ראשו:

או אהא נוה נזיר:    נ"ל לפרשו כמו הרי זה נזיר ה"ר יהוסף ז"ל:

נזיר נזיק:    וכו' לפי שרצה לפרש כל הכנויין פתח ואמר נזיר הוא עיקר השם הכתוב בתורה תוס' ז"ל:

נזיק:    וכו' אית דאמרי משום דכי מחקת לרגל דקו"ף דנזיק ודופן החי"ת דנזיח וגגו דפ"א דפזיח ודופן חי"ת שבו משוית ליה נזיר רש"י ז"ל:

הרי עלי לשלח פרע:    יש להסתפק מלשון הרמב"ם ז"ל דבפ' א' מהלכות נזירות אי גם בהרי עלי לשלח פרע בעינן תפוס בשערו בסימן ו'. ובגמ' ואימא דשלוח לשון העברת שיער וגזיזה הוא כדכתיב ושולח מים על פני חוצות שמפנה המים ומעבירן ממקום למקום ומנא לך שהוא לשון גדול כמו שלחיך פרדס רמונים שפירושו גדוליך שגדלין יהיו בפרדס רמונים שצומח ומתגדל ומשני תנא פרע פרע יליף נזיר מכהן דכתיב ופרע לא ישלחו מה פרע דכתיב גבי כהן הדיוט לישנא דרבוי הוא עד שלשים יום דכתיב יהיה בגימטריא תלתין הוי אף פרע האמור גבי נזיר גדול שיער הוי עד שיבא לכלל פרע שהן שלשים יום א"נ ושולח מים נמי לשון רבוי הוא כדמתרגם רב יוסף כד משקין ליה מיא לארעא קא מרבי להו לפירי.

משנה ב

הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגין:    וכו' ס"א ל"ג מלת נזיר. ואו או קתני ומתני' דלא כר"ש דאמר בברייתא אינו חייב עד שידור מכולן וילף לה מקרא דכתיב מכל אשר יעשה וגו' ורבנן מ"ט אמר קרא מיין ושכר יזיר דמשמע דאפילו לא נזר אלא מיין לחודיה הוי נזיר מכולן ור"ש נמי הכתיב מיין ושכר יזיר ההוא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין הרשות ורבנן א"כ לימא קרא מיין מאי ושכר שמעת מינה תרתי ובהאי טעמא נמי תליא פלוגתייהו דלקמן בפ' שני גבי הריני נזיר ע"מ שאהא שותה וכו':

וכל דקדוקי נזירות עליו:    משום דנזיר שמשון מותר ליטמא למתים קאמר הכא וכל דקדוקי נזירות עליו תוס' ז"ל:

הריני כשמשון:    וכו' פי רש"י ז"ל או שלא אמר כבעל דלילה אלא אמר כשמשון כבן מנוח כמי שעקר דלתות עזה או שלא אמר דלתות עזה אלא אמר כשמשון כבן מנוח כמי שנקרו פלשתים את עיניו ה"ז נזיר שמשון צריך לנהוג בעצמו כנזירות שמשון ע"כ: ובגמרא אי תנא כשמשון ותו לא ה"א שמשון אחר קאמר להכי קאמר כבן מניח ואי הוה אמר נמי כשמשון כבן מנוח בלבד ה"א איכא איניש אחרינא דאתקרי הכי או בן מנוח או שמשון בן מנוח להכי קאמר בהדייהו כבעל דלילה או כמי שנקרו פלשתים את עיניו או שמי שעקר דלתות עזה דמיגליא מילתא דלא הוה אחרינא. ותוס' ז"ל כתבו כשמשון לחודיה או כבן מנוח לחודיה לא סגי עד שיאמר שלשתן ומכאן ואילך גריס ר"ת וכמי שעקר דלתות עזה בויו וכמי שנקרו פלשתים את עיניו דאו או קאמר כלומר או שיאמר כמי שעקר או כמי שנקרו פלשתים את עיניו דאי אמר כבעל דלילה לחוד או כמי שעקר דלתות עזה לחוד או כמי שנקרו פלשתים את עיניו לחוד הוי נזיר שמשון דבהא ליכא למיטעי עכ"ל ז"ל. ועיין בכסף משנה פ"ג שהביא פירוש להרא"ש ז"ל על זה בשתי נוסחאות שנמצאו להרא"ש ז"ל ודעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות נדרים דבכל חד סגי ואפילו אומר כשמשון בלבד וסייעתא לדבריו מדתנן כבן מנוח בכ"ף וכן כולן וכן ג"כ האומר הריני כשמואל או כבן אלקנה בחד מינייהו סגי:

הרי זה נזיר שמשון:    לענין שמותר להטמא למתים כדמפרש ואזיל וכתב הרמב"ם ז"ל ואשר התירו לו זה מפני שהות לא נדר בנזיר אבל המלאך אמר לאמו כי נזיר אלהי' יהיה הנער עניינו פרוש ע"כ. ותימא דא"כ האומר הריני כשמשון למה יהיה נזיר והרי אין נזיר עד שיתפיס בדבר הנדור כדתנן בר"פ ואלו מותרין והנזירות בכלל הנדרים היא שנאמר לנדור נדר נזיר ובכסף משנה בפ"ג מהלכות נזירות תירץ דאיכא למימר טעמא משום דס"ל דהוי דבר הנדור דמאי דכתיב כי נזיר אלהי' יהיה הנער מנוח הוא דקאמר ליה דה"ל נדור שהרי אדם מדיר את בנו בנזיר ע"כ בקצור ועיין במה שאכתוב בסמוך בס"ד בסיף מתני'. ירוש' כשם שכנויי נזירות כנזירת כך כנויי שמשון כשמשון היידין אינון כנויי שמשון א"ר אבינא שמשוך שמשיר שמשדן:

מיקל בתער:    מי"ב חדש לי"ב חדש ודלא כר' נהוראי דאמר אחד לשלשים יום דומיא דכהנים הדיוטים דמשום כובד נוול שער מגלחין בכל שלשים יום ודלא כר' יוסי דאמר מגלח מע"ש לע"ש ולדידיה איכא בין נזיר זה לשאר העם יום טוב שחל להיוית באמצע שבת דאחוהי מגלחין ואיהו לא מגלח א"נ לגלח מצפרא דמעלי שבתא דאחוהי מגלחין מצפרא ואיהו לא מגלח עד פניא. ועיין בפי' רש"י ז"ל דמשמע מפירושו דלת"ק דברייתא דהיינו רבי דקאמר מי"ב חדש לי"ב חדש היינו לאבשלום דבכך ה"ל כיבד ובבציר מהכי לא ה"ל כובד דכאיש גבורתו אבל שאר נזיר עולם מגלח לשלשים יום דבהכי ה"ל כובד ור' נהוראי ס"ל דאבשלום עצמו היה מגלח אחת לשלשים יום ור' יוסי ס"ל דאבשלום עצמו היה מגלח מע"ש לע"ש שכן דרך בני מלכים. וכתוב ביד שם פ"ג דהלכות נזירות סי' י"ב ואבשלום נזיר עולם היה ודבר זה הלכה היא מפי הקבלה וכתב שם הכ"מ ואע"ג דמייתי לה איהו גופיה מקרא דויהי מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו סובר רבינו שאינו מוכרח דהא אפשר לפרש קרא בגוונא אחרינא אלא קרא אסמכתא בעלמא וכן כתב ג"כ בפירושו שכך היה ידוע ומפורסם אצל המקובלים שאבשלום היה נזיר עולם ע"כ:

ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה:    ואפילו לכתחלה מותר ליטמא דשמשון היה מיטמא למתים והכי גמירי לה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט דקראי איכא למידחי להו כדדחי להו בגמ' דאי מקרא דכתיב בלחי החמור הכתי אלף איש דילמא מרחוק זרק בהם והרגם ואי מקרא דכתיב ויך מהם אלף איש ויקח את חליצתם דילמא גוססין שוינון ובהדי דהוי קרוב לגוססין שלחינהו למאנייהו אלא גמרא גמירי לה. ומתני' ר יהודה היא ודלא כר"ש דאמר האומר הריני נזיר שמשון לא אמר כלום שלא מצינו בשמשון שיצאת נזירות מפיו ולא מפי אביו עליו אלא מבטן אמו היה נדור בנזיר בנבואה דקאמר המלאך ואנן בעינן שידור בדבר הנדור:

משנה ג

סתם נזירות:    וכו' בגמרא בדף ה' הוא מקום האי בבא. ואיתה ס"פ שני דסנהדרין. וכולה מתני' עד סוף הפרק רפ"ג דהלכות נזירות עד סוף סימן י"ח:

שלשים יום:    רב מתנה מפיק לה מקרא דקדוש יהיה דבגמטריא תלתין הוי מלת יהיה ובר פדא מפיק כנגד נזיר נזרו שלשים פעם האמורים בתורה חסר אחד וס"ל דעיקר נזירות לא הוי אלא כ"ט ימים ומשום דיום שלשים מגלח ומביא קרבנותיו מש"ה תנא במתני' שלשים ונזר אלהיו על ראשו לאו ממניינא דהוא לשון כתר ועטרה דמתרגמינן כלילא ופי' הרמב"ם ז"ל וזה ענין מקובל ואמנם סמך לזה על דרך סימן ע"כ. ותלמודא אזיל ומפרש ומיישב כולהו מתני' דלקמן רפ"ג לרב מתנה כדאית ליה ולבר פדא כדאית ליה:

הריני נזיר אחת גדולה הריני נזיר אחת קטנה:    כלומר ל"ש כי אמר גדולה ול"ש כי אמר קטנה ואפילו אמר מכאן ועד סוף העולם לא הוי נזיר אלא שלשים יום וגדולה דקאמר כלומר גדול עלי הנזירות דטריחא עלי או קטנה כלומר דלא טריחא עלי כלל ואפילו אמר מכאן ועד סוף העולם אינו נזיר אלא שלשים יום ופירשו התוס' דאם הוא ר"ל כן ה"ל מנין סוף העולם דיודע הוא שפיר דהעולם יש בו חמש מאות שנים מהלך והל"ל חמש מאות שנים ולפיכך אזלינן לקולא ע"כ:

הריני נזיר ויום א' הריני נזיר ושעה אחת הריני נזיר אחת ומחצה ה"ז נזיר שתים:    וצריכא דאי תנא הריני נזיר ויום אחד ה"א הכא הוא דמחייב בשתי נזיריות לפי שאין נזירות ליום אחר אבל אמר הריני נזיר ושעה אחת אימא דתהוי כמ"ד שלשים וא' ויהא נזיר שלשים וא' יום קמ"ל ואי תנא שעה ה"א התם הוא משום דלא נחית לדוקא שאין נוזרין לשעות ולהכי חייב בשני נזיריות אבל אחת ומחצה דנחית לדוקא אימא לא לימני תרתי אלא מ"ה ימים בלבד קמ"ל דבכולהו חייב בשתי נזיריות ועיין עוד בתוס' י"ט. וכתבו התוס' הריני נזיר ויום אחד וסמך נזיר בדבורו אצל היום ואצל השעה הוי כאילו אמר הריני נזיר ונזיר יום א' או נזיר שעה או נזיר מחצה שלא היה יכול לקרב תיבת נזיר יותר אצל מחצה שלא היה יכול לומר הריני נזיר ומחצה דלא משמע מידי על מה מחצה על כן אמר נזיר אחת ומחצה וחשיב כאילו פירש ונזיר ומחצה פי' חצי נזירות ואם אמר בפירוש הריני נזיר יום אחד ואפי' שעה א' הוי נזיר שלשים יום שאין נזירות ליום א' וכ"ש לשעה הלכך הוי נזיר שתים עכ"ל ז"ל. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל שהוא מצא הגרסא הריני נזיר יום אחד הריני נזיר שעה אחת בלי וי"ו ע"כ:

נזיר שלשים ואחד יום:    גמ' אמר רב האי דדייקינן ממתני' דכי אמר שלשים ושעה נעשה כמי שאמר שלשים וא' אינו חייב בנזירות אלא שלשים ואחד בלבד לא שנו אלא דאמר ל"א יום אבל אם אמר שלשים יום ויום א' נזיר שתים כיון דאמר לישנא יתירה דרב ס"ל כר"ע דדריש לישנא יתירא גבי בור ודות במתני' דבר"פ המוכר את הבית בבבא בתרא:

משנה ד

כשער ראשי ה"ז נזיר לעולם:    לפי ששערות ראשו מרובין משני חייו ויהא מגלח כל ימיו בסוף שלשים ויביא קרבן רש"י ז"ל. ואיתה בפירקי' דף ז':

ואיזהו שמגלח א' לשלשים יום האומר הרי עלי נזירות:    יש גורסין הרי עלי נזיריות וכו':

משנה ה

סתם נזרתי:    עיין במה שכתבתי בשם הרא"ש ז"ל בפ' שני דנדרים סימן ד' גבי סתם נדרים:

רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדל:    דאמרינן כמנין גרעיני חרדל שבו קבל עליו ואין להם הפסקה כל ימיו ופירשו תוס' ז"ל מלא הבית או מלא הקופה פי' בית ריקם או קופה רקנית ולפיכך בודקין אותו ואם אמר אחת גדולה נזרתי נזיר שלשים יום דהא דקאמר מלא הבית ר"ל אריכא לי הא מילתא כמלא הבית ואינו נזיר אלא שלשים יום ואם אמר סתם נזרתי רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדל ונזיר כל ימיו לרבנן דמתני' דלעיל נזירות אחר נזירות ולרבי נזירות ארוך עכ"ל ז"ל. ובגמרא פריך ולחזייה כאילו היא מלאה קשואים ודלועין ותהוי ליה תקנתא אחר אותם עשרה אי שנים עשר דלועין שמחזיקה או תהוי כמאן דמליא בצק ויפטר בנזירות אחת ותירץ חזקיה דמתני' כר"ש דאמר ספק נזירות להחמיר בברייתא דמאה כור כתבתיה לקמן פ' שני סימן ח' ור' יוחנן מוקי לה אפילו כר' יהודה דאמר ספק נזירות להקל דהתם טעמא מאי אמר ר' יהודה ספק נזירות להקל דדילמא לא הוו ביה מאה כורין ולא נחית ליה לנזירות כלל ומספיקא לא אמרינן ליה דלהוי נזיר כי היכי דלא ליתי חולין בעזרה לכי מישלם נזירותו אבל הכא מ"מ הא נחית ליה לנזירות אי משום מלאה קשואים אי משום מלאה חרדל נזירות חיולא עליה ממה נפשך והאי דחזינן לקופה כאילו מלאה חרדל ולא חזינן כאילו מלאה קשואים ודלועין משום דר' יהודה ס"ל כרבי דאמר במתני' כי אמר הריני נזיר כשער ראשי אין זה מגלח אחת לשלשים יום משום דנזירות אריכתא קביל עילויה ואינו מגלח ומביא קרבן בסוף כל שלשים יום וכיון דההוא חד נזירות משיך כמלא הקופה לא מצית אמרת דליחזייה כאילו היא מלאה קשואים ולכי משלים נזירות כמנין קשואים שמחזקת לייתי קרבן דהואיל ועייל נפשיה לנזירות ואיכא למימר דחדא נזירות אריכתא כמנין חרדל קבל עליו לא מייתי קרבן מספיקא דדילמא פגע לאתויי חולין לעזרה והלכך לר' יהודה נמי לא מצי לסלוקי נפשיה מנזירות דלייתי קרבן ומש"ה לית ליה תקנתא ואע"ג דר' יהודה ס"ל כרבי כי אמר חרדל דחד נזירות קביל עליה פליג עליה גבי כמנין ימות החמה דלא בעינן שיאמר נזירות עלי ורבי ס"ל דאפילו כשאמר כמנין ימות החמה בעינן שיאמר נזירות עלי דתניא הריני נזיר כמנין ימות החמה מונה נזירות כמנין ימות החמה כימי הלבנה מונה כימי הלבנה רבי אומר עד שיאמר נזירות עלי כמנין ימות החמה וכמנין ימות הלבנה אבל אם לא אמר נזירות אלא הריני נזיר כמנין החמה חדא נזירות הוא דקביל עליה כמנין ימות החמה עד לעולם לשון אחר שס"ה פעמים שס"ה ימים:

משנה ו

הריני נזיר מכאן ועד מקום פלוני:    וכו'. אם פחות משלשים יום נזיר שלשים יום מידי דהיה אאומר הריני נזיר יום אחד ובפירקין דף ז' מוקי לה רבא בשהחזיק בדרך דהואיל והחזיק בדרך וקאמר מכאן עד מקום פלוני מוכחא מילתא דאדעתא דלהוי נזיר כל זמן שיהא בדרך קאמר [כו' עי' תוי"ט]. ופרכינן ולהוי כל פרסה ופרסה חד נזירות דדילמא האי דקאמר מכאן ועד מקום פלוני כל מנין פרסאות שמכאן ועד מקום פלוני קבל עליו נזירות ויהא מגלח בסוף כל שלשים יום ויביא שלשה בהמות ואי הוו עד התם מאה פרסאות להוי נזיר מאה נזיריות ומוקי לה רב פפא באתרא דלא מנו פרסי ופרכי' ולהוי כל אוונא ואוונא פי' כל מחוז ומחוז של כרך חד נזירות דבכל המקומות מונים אווני ומשני כל מידי דאית ביה קיצותא לא קתני דלהוי כמאן דמקבל נזיריות הרבה שיהא מגלח בסוף כל שלשים ושלשים והראיה דתניא אמר הריני נזיר כל ימי חיי ואפילו אמר הריני נזיר עד מאה שנה או עד אלף שנים אין זה נזיר עולם שיהא מגלח בסוף השלשים אלא נזיר לעולם דכחדא נזירות אריכתא דמיא ואינו מותר בתגלחת כל ימיו אבל היכא דלית ביה קיצותא כגון כשער ראשי וכחול הים דאין לדבר קצבה איכא למימר דלהכי אמר הכי דנזירות הרבה קבל עליו כמנין שער ראשו והוא מגלח אחת לשלשים ובמסקנא מתרץ רבא דמ"ט מפרשינן דכשאמר מכאן ועד סוף העולם הוי כמ"ד אריכא לי מילתא כמכאן ועד סוף העולם ואינו נזיר אלא שלשים משום דהא קאמר אחת דמשמע חדא נזירות היא בלבד דקאמר אבל היכא דקאמר מכאן ועד מקום פלוני ולא אמר אחת לא אפשר למימר דקביל עליה בציר ממהלך הימים דאיכא מאותו מקום עד אותו מקום פלוני. ועיין בתוס' דף ז' עמוד שני מפני שהן מפרשין סוגיא זו בשיטה אחרת דפרכא דלהוי כל פרסה חד נזירות וכו' קאי אמתני' דמכאן ועד סוף העולם ע"ש:

משנה ז

הריני נזיר כמנין ימות החמה מונה נזירות כמנין ימות החמה:    דהיינו שס"ה חדשים יהיה נזיר נזירות אחר נזירות ומגלח בינתים ומביא קרבן דכיון דקאמר כמנין משמע נזיריות הרבה ולא נזירות ארוך והגרסא בירושלמי כמנין ימות השנה מונה נזירות כמנין ימות השנה וכן הוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל. ואיתה פ' אין בערכין דף ט' בברייתא:

וכיון שהשלים מת:    בלשון שני פי' רש"י ז"ל טעמא דלא שייך השלמה בנזיר עולם דאילו הוה קיים הוה מיבעי ליה למיקם תו בנזירות ולאידך לישנא צריך להיות נזיר שס"ה פעמים שס"ה ימים ולא הוי השלמה כלל ע"כ. ור' יהודה לסיועיה לת"ק קאתי. וז"ל הה"ר יהוסף ז"ל על מה שפירש ר"ע ז"ל והביא מעשה להוכיח וכו' כתב פי' זה אינו נראה כי מה ראיה הביא מהמעשה וכי מי אמר לו שהשלים שיביא ראיה אך הגמרא מביא ראי' מזה שר' יהודה אינו סובר כרבי כיון שהוא אומר שהשלים ע"כ. ובגמ' תנו רבנן הריני נזיר כל ימי חיי הריני נזיר עולם ה"ז נזיר עולם אבל אם אמר אפילו ק' שנה אפילו אלף שנה אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם דחדא נזירות אריכתא הוא דהויא משום דאית ביה קיצותא ואינו מותר בתגלחת כל ימיו ע"כ. ומצאתי בפ"ג דהלכות נזירות סי' י"ב שכתב שם מהרי"ק ז"ל שהרמב"ם ז"ל נראה שלא היה גורס באותה ברייתא חילוק בין עולם לעולם אלא חילוק בין נוזר לעולם לנוזר לזמן קצוב ע"כ: