מלאכת שלמה על מקואות י

<< · מלאכת שלמה · על מקואות · י

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

ולא מירקן:    פי' הרמב"ם ז"ל אומרו פה שלא מרקן הוא לקוח מן ומורק ושוטף במים והכוונה שהוא יגיע ידו ביד הכלי עד שיכניס המים בו כי רוב הידות הן חלולות וזה שאמר או שמרקן ונשברו רומז אל כלי מתכות בלבד אם תשבר ונתמעכה קצתה עם קצתה אשר אי אפשר למים להכנס לאלה המקומות וכן ביארה התוספתא שהדבור הלז הוא בידות החלולות ובאותם שאפשר שיפחתו וידבקו שני דופנותיו זה בזה ויסתם החלל וזהו בכלי מתכות ע"כ וכן פי' ג"כ בפ"ג דהלכות מקואות צ"ל בלא זבורית וגרסת הראב"ד כו' והוא התחלת הדבור: וגרסת הראב"ד ז"ל שם בהשגות בלא זרבובית והוא כלי שיש לו שני פיות נקרא קנישקניז וה"פ דמתני' כלי שהטבילו כדרכו כלומר שוליו למטה ואין בו נקב זולת פיו והיינו בלא זרבובית לא עלתה לו טבילה עד שיטנו על צדו שע"י כך יכנסו המים בכולו שאילו היה נקב בצדו דהיינו זרבובית לא היה צריך להטותו על צדו שאפי' יטבילנו דרך שוליו ע"י הנקב שבצדו יכנסו המים בכולו כן פי' שם מהר"י קארו ז"ל לפי פי' הראב"ד ז"ל וגירסתו ואית דגרסי זבורית וי"ס זוברית ופי' הרא"ש ז"ל שהוא צואר ארוך של הכלי כמו שעושין לכלי זכוכית. ובערוך פי' בלא זבורית פי' טבלו ולא הטביל בית ידו ויש אומרים ולא זבורית פי' לא עלתה לו נקיות וטהרה ע"כ והביאו בשמו בספר הרוקח סי' תפ"א:

צלוחית שפיה שוקע אינה טהורה עד שינקבנה מצדה:    ס"א עד שיטה אותה על צדה וקשה לי עלה דהאי גירסא דמ"ש מקלמרין שפיהן ג"כ שוקע לתוכן דלא סגי בהטייה על צדן. וז"ל הרמב"ם ז"ל שם בחבורו צלוחית שפיה שוקע אינה טהורה עד שיטנה על צדה. קלמרין אינה טהורה עד שיקבנה מצדה כדי שיכנסו המים לעקמומיות שבה ע"כ ולפי זה ניחא אבל כאן בפי' מתני' פירש בין בצלוחית בין בקלמרים שפיהן כפוף לתוכן:

משנה ב

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנה ג

קשרי העני:    פי' בערוך בלשון שני קשרים שיש לבגדי אנשי המלכות בגדים נפתחין ונסגרים ע"כ:

והתפלה של ראש:    פי' קשר תפילין של ראש שאנו קורין דלי"ת. הר"ש ז"ל:

בזמן שהוא חוצה:    פירשו תוס' ז"ל במנחות פ' הקומץ רבא דף ל"ו חוצה כמו אוצה דטבעות ידיו דתוספתא דמקואות והוא לשון הידוק וחיזוק ע"כ וכן נמי תנן בספ"ג דמכשירין בשביל שיחוצו. אבל בערוך בערך חץ פי' חוצה פי' חוצצת המים להכנס לתוכה ע"כ. וכדפי' הר"ש ז"ל בשמו וכן פי' ר"ע ז"ל. ומכאן הוכיח סמ"ג בעשין סימן כ"ב דתפילין של יד אע"ג דכתיב בהו וקשרתם אין צריך קשירה בכל יום דקתני ושל זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת דמדאין צריך להתירו בשעת טבילה יש ללמוד שקשר של קיימא הוא ע"כ. וגם הרא"ש ז"ל בהלכות קטנות כתב שמכאן חזר רבינו שמשון להורות כדברי ר"ת ודלא כרבינו אליהו ז"ל:

משנה ד

הקשר שבפקרסין ושבכתף:    הם שני דברים פקרסין מין חלוק שיש לו לולאות. ושבכתף ר"ל הלולאות שנותנים בקצת המלבושים על כתפיהן. הרמב"ם ז"ל:

צריך למתח:    לפשט השפה בשעת טבילה כי דרך הסדינין הדקין החשובין נכפלין בשפתם כפל על כפל ואין המים נכנסין בהן אם לא שימתחם. הרא"ש ז"ל:

משנה ה

עד מקום המדה:    פי' בערוך עד מקום שחשב לחותכו משם:

עד שיטביל את כולו:    ס"א את כולן:

שלשלת דלי וכו':    ונלע"ד דלהכי שלשלת דלי גדול ד' טפחים ושל קטן עשרה טפחים אע"ג דאפכא מסתברא לכאורה משום דדלי גדול כיון שהוא כבד גם שלשלת שלו צריכה להיות טבעות שלה גסים וכבדים ואם עוד ישימו בו שלשלת גדולה ארוכה אי אפשר למלאת בו מפני כובדו אבל דלי קטן כיון שהוא קל מסתמא גם שלשלת שלו קלה ודרך לעשותה ארוכה למלאת בה במקום חבל הלכך עד עשרה הוי טמא וצריך טבילה כנלע"ד אח"כ מצאתי שכן פי' הרא"ש ז"ל וכתבתיו בשמו פי"ד דכלים סימן ג':

ועתיד לקוצצם מטבילן עד מקום וכו':    כך צ"ל. בטור יורה דעה סימן ר"ב כתב שם בית יוסף דבספר התרומה גריס מטבילן עד מקום המדה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים עד שיטביל את כולו ע"כ וכן משמע מהרא"ש ז"ל בסוף נדה וכן הוא ג"כ התם בפ' בהמה המקשה כמו שרמזתי שם סימן ד'. וכתבו שם תוס' ז"ל מטביל עד מקום המדה וא"ת ואידך להוי חציצה דהוי מיעוטו המקפיד דמיעוטו המקפיד חוצץ בכלים כמו באדם כדמשמע במסכת מקואות וי"ל דאיירי בידות הכלים העשויין כעין חוליות כאותם שלשלאות של ברזל העשויות בטבעת והא דקתני נמי סיפא שלשלת דלי גדול ד' טפחים ושל קטן עשרה מטבילן עד מקום המדה ר' טרפון אומר עד שיטביל את כל הטבעת מכלל דת"ק לא בעי כל הטבעת מיירי נמי כגון דאותה טבעת עצמה עשויה בחוליות מטבעות קטנות וליכא חציצה עכ"ל ז"ל וכן כתב בית יוסף ביורה דעה סוף סימן ר"ב בשם ספר התרומה. והר"ש ז"ל העלה ומיהו בתוספתא משמע דאבית הסתרים דכלים לא חיישי' בחציצה כלל. וכמו שפי' ר"ע ז"ל:

משנה ו

חמין בצונין ולא צונין בחמין:    כך מצאתי מוגה ביו"ד בין שני הנוני"ן ובנקודת חירי"ק הכא וגם בשבת פ' כירה והביאו סילון של צונין לתוך אמה וכו' וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל ג"כ:

כלי שהוא מלא משקי' וכו':    בזבחים פ' התערובת דף ע"ח קתני דלי שהוא מלא רוקים ואפשר כי שם היא ברייתא. ומ"מ גם שם הוכיחו תוס' ז"ל מן התוספתא דגרסי' מלא מי רגלים רואין אותם כאילו הן יין דגרסי' בתוספתא דמסכת טהרות בפרק המתחיל דם טמא מי רגלים שנתערבו ביין רואין אותם כאילו הן מים נתערבו במים רואין אותם כאילו הן יין במים אם בטל מראיהן טהורים ואם לאו טמאים ע"כ וכן פי' ג"כ הר"ש ז"ל:

מלא מי חטאת:    מים שנתקדשו באפר פרה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט עיין במה שכתב הר"ש ז"ל בפ' בתרא דמסכת פרה שנדחק לפ' מכח קושיא שהן מים שעדיין לא נתקדשו והכי נמי אשכחן דקרי להו תנא מי חטאת אע"פ שעדיין לא נתקדשו התם בפ"ט דתנן החושב על מי חטאת לשתות וכו' וז"ל כאן עד שירבו המים של מקוה על מי חטאת משהו הואיל ואב הטומאה הן וחשיבי משום קדושתייהו לא בטלי אלא ברובא ומיהו לא יתכן פי' זה אי מיירי במים שאינם מקודשין ובפ' בתרא דפרה דקדקנו ע"כ:

משנה ז

בכחצי פרס:    בתוספתא תניא וכמה הוא פרס שני ביצים חסר קמעא דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר שני ביצים שוחקות שיער רבי שני ביצים ועוד אחד מעשרים בביצה:

משנה ח

בלע טבעת וכו':    ופי' רש"י ז"ל ולהכי נקט הזה ושנה וטבל ואח"כ הקיאה דאם הקיאה קודם טבילה נטמאת ביציאתה במגעו ע"כ ומפ' התם רבה דטעמא דמתני' משום בלוע ושמעי' ממתני' דקתני דטומאה בלועה אינה מטמאה וטהרה בלועה אינה מטמאה שאם בלע ג"כ שתי טבעות אחת טמאה ואחת טהורה אינה מיטמאה הטהורה מן הטמאה אבל אי הוה מפרשינן טעמא דמתני' משום דמגע בית הסתרים הוא ואנן בעינן גלוי דומיא דוידיו לא שטף במים טבעת בטבעת לא שייך למימר בהו בית הסתרים דאע"פ שנטמנו באדם הרי הן כמונחים בתוכו ומטמאה חדא לחברתה ע"כ ונפקא לן התם טומאה בלועה מקרא וטהרה בלועה מק"ו. ועיין במ"ש שם בפ' בהמה המקשה סי' ג':

בזמן שהוא נראה חוצץ:    דאי אפשר שלא יהא מקצתו על הבשר מבחוץ וחוצץ הרא"ש ז"ל. ומפ' רבינו יצחק שהחץ הוא הקוץ שמדברת בו הברייתא. וז"ל התוספתא הנכנס לו חץ בירכו רבי אומר אינו חוצץ וחכמים אומרים ה"ז חוצץ בד"א בשל מתכת אבל בשל עץ ה"ז חוצץ ואם קרם עליו העור מלמעלה הכל מודי' שאינו חוצץ שכל הבלועים באדם ובבהמה בחיה ובעופות טהורים ע"כ ופי' הר"ש ז"ל פי' בשל מתכת עיילי ליה מיא טפי משל עץ שאינו נדבק כ"כ עם הבשר א"נ בשל מתכות איכא סכנה טפי כשמוציאו ודבר שאינו מקפיד אינו חוצץ:

סליק פירקא וסליקא לה מסכת מקואות