מלאכת שלמה על כלאים ג
<< · מלאכת שלמה · על כלאים · ג · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
זורעים בתוכה חמשה זרעונים: כזה % שלשה על כל גובל וגובל וא' באמצע כזה % ר' יהודה אומר ששה באמצע כזה % . אמר המלקט כ' הח' הר' אפרים אשכנזי ז"ל אלו הציורים העתקתי אותם מהמשניות של הח' מוהר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל ואני שמעתי שהן מיוחסות להרא"ש ז"ל. אחר זמן רב באו לידי משניות של הח' הר"ר יהוסף ז"ל ומצאתי שם הציורים הללו. ועל הצורה הראשונה ראיתי שכתב פי' ה' זרעונים מלא הערוגה וא"צ הרחקה כלל כיון דהוי כמו ראש תור ותנן לק' היה ראש תור וכו' מותר בלא הרחקה כן נ"ל לפרש הלכה זו כמו שציירתי עם שיטת התלמוד ממס' שבת ע"כ. ועל הצורה השנייה כתב. כן נ"ל לפרש זריעת י"ג מינים בערוגה עם הגובל. ע"כ. ועל הצורה השלישית כתב. כן נ"ל לפרש ששה באמצע דאמר ר' יהודה ע"כ. וכתב עוד. ר' יהודה אגובל קאי ומכל שכן ארישא ע"כ. ומה שכתב ר"ע ז"ל ערוגה שהיא ששה על ששה טפחים מפורשת למטה בסוף הקונט' ע"כ. האלהים אנה אותה לידי בכתיבת יד. והא לך כל לשונו ז"ל ערוגה כו'. [אמר המו"ל אנחנו השבנוה על מקומה בפי' הרע"ב כאשר תראה] ע"כ מה שמצאתי מל' ר"ע ז"ל לפירוש משנתינו. ובאו לידי ג"כ ציור לדעת רש"י ז"ל גם כפי דעת הר"ז הלוי ז"ל שהוא קרוב לדעת רש"י ז"ל. גם הציורים שעשה הח' הר' שלמה שירילי"ו ז"ל ולאהבת הקצור לא העתקתים הנה:
גובל: פי' בערוך הוא מקום דריסת האדם סביב הערוגה לשון גבול הוא ע"כ:
משנה ב[עריכה]
כל מין זרעים: שום מין כמו כל מלאכה לא תעשו. ופי' ר"י בעל התוס' כל מין זרעים אין זורעין משום דזרעים אלימי ליינק. והא דנקט ברישא חמשה זרעונים או שלשה זרעונים משום זרועיה נקט הכי כלישנא דקרא אבל דוקא בירק קאמר. והא דקתני וכל מין ירקות זורעין בערוגה לאו דוקא דהא דלעת אסור ולפת נמי תנן במתני' דאסור בגובל אבל נראה דשרי למטה. ואין למדין מן הכללות ואפי' במקום שנא' בהן חוץ. הרש"ש ז"ל. ובירושלמי תני חרדל והאפונים השופין מין זרעים אע"פ שזרען לירק אין נותנין אותן ע"ג ערוגה האפונים הגמלונים ופול המצרי שזרען לזרע אין נותנין אותן ע"ג ערוגה. זרען לירק נותנין אותן ע"ג ערוגה. ושאר זרעוני גנה שאין נאכלין אע"פ שזרען לזרע נותנין אותן ע"ג ערוגה:
השופים: פי' בערוך קטנים:
התלם: ורוחב התלם ששה וכן באמת המים נזרעים לרחבה של אמה שהיא כמו כן ששה וכשייבשו המים דחזי לזריעה. ונראה דה"פ טפח אחד זרוע מן הצד האחד של התלם או של האמה וטפח וחצי הפסק וטפח זרוע באמצע וטפח וחצי הפסק. וטפח אחר הנותר מן הששה זרוע מן הצד האחר. והכריח הרש"ש ז"ל מן הירושלמי דשהן עמוקין טפח דווקא נקט ודלא כהר"ש והרא"ש ז"ל:
זורעין בתוכה שלשה זרעונים: ירושלמי תני בר קפרא אינו זורע בתוכן אלא מין אחד בלבד. ופי' הרש"ש ז"ל וזורעין שלש בתוכן דמתני' לאו דוקא אלא א' למטה בתוכן ע"כ. ונראה שרוצה לפרש דבר קפרא אתי לפרושי מתני' אבל נראה דלא יתכן דהניחא שנאמר דשלש בתוכן דקתני לאו דוקא אבל א' מכאן וא' מכאן וא' באמצע מאי איכא למימר ומאי אתא לפרושי בר קפרא הא בהדיא קתני א' דוקא באמצע. לכן נלע"ד דמתניתא דבר קפרא פליגא אמתני' וכמו שפי' הר"ש ז"ל:
משנה ג[עריכה]
היה ראש תור כו': בשבת שם פי' רש"י ז"ל ראש תור כראש השור ע"כ. ודוגמתה איתא בגמרא בפ"ק דסוכה ד' ז' ויעמידנו כנגד ראש תור ופי' שם ג"כ רש"י ז"ל ראש שור. אלא שר"ש לוריא ז"ל מחק משם פי' ראש שור שסובר ששם רש"י ז"ל מפרשו לשון תורי זהב ע"ש בספרו ודלא כדעת הרש"ש ז"ל שכתבתי בפרקין דלעיל סי' ז'. ובד"ה כתי' וראיתני כתור האדם המעלה ה' אלהים ופי' שם המפרש ז"ל כתור פתרונו שורה ודוגמא ראש תור ירק. ר"ל שהשויתני והושבתני בשורות הגדולים ודוד אמרו כשבשרו נתן הנביא בשם ה' יתעלה ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ:
עד שיהא התלם מפולש: פי' הח' הרר"י ז"ל פי' במה שאמר לשון תלם בזה ללמדך שרוחב השורה הוא כרוחב התלם דאי הוי פחות מתלם נראה כאילו נזרע בערבוביא ואינו מדבר בהפסק אלא בתלם הזרוע וא"צ הפסק כלל כך נ"ל עכ"ל ז"ל:
מראש השדה ועד ראשו: ס"א ועד סופו והכל אחד דלכל שתי קצוות יתכן לקרות ראש וסוף ולקמן סי' ג' דפרק ה' נמי תנן מראש הכרם ועד סופו:
ר"י אומר רוחב כו': בירוש' פריך תנינן הכא דר' יהודה ותנינן תמן. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל ותנינן תמן בריש פירקין ר"י אומר ששה באמצע והיינו דס"ל שדה ירק טפח ומכאן אני למד דר"י דמתני' דבעי רוחב טפח לא קפיד אגובה כלל ומש"ה בעי לאצרוכינהו. ומשני תלמודא אלו תניתה הכא ולא תניתה תמן הוינן אמרין ומה אין ר' יהודה דהוא מחמיר הכא דבעי רוחב טפח מקיל תמן דשרי ששה מינין בערוגה צלע אל צלע רבנין דאינון מקילין הכא דלא בעי רוחב טפח אלא כמלואו ותו לא כ"ש דיקילון תמן דלא בעינן גובה בגובל הוי צורכא מיתני תמן לאשמעי' מילתייהו. ואילו תניתה תמן ולא תניתה הכא הוינן אמרין ומה אין רבנן דאינון מחמרי תמן אינון מקילין הכא ר"י דהוא מקל תמן לא כ"ש דיקיל הכא דהוי שורה אצל שדה מרובע קמ"ל. הוי צורכא מיתני הכא וצורכא מיתני תמן:
משנה ד[עריכה]
הנוטע שתי שורות כו': כתבו התוס' ז"ל שם בשבת. מותר. דשתי שורות של דלועין מפסיקין בין קשואין לפול המצרי. דקשואין ודלועין לא הוו כלאים דמנכרי כדתנן בסיפא נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא א' ובלבד וכו'. וכן דלועין ופול המצרי לא הוי כלאים דמנכרי. אבל קשואים ופול המצרי הוו כלאים. אבל שורה של קשואים כו' אסור. דשורה א' של דלועין לא מפסקא בין קשואין לפול המצרי ע"כ. ותימה דבקצת דוכתי קתני לשון נטיעה גבי זרעים וירק:
שתי שורות של פול המצרי מותר: ירושלמי אמר חזקיה במחלוקת שנויה. דלר' ישמעאל דאמר לק' בסמוך בעינן שתים עשרה אף הכא בעינן שתים עשרה. ולר"ע דאמר שמונה סגי אוף הכי שמונה. ור"ע היא. ור' יוחנן אמר דברי הכל היא. והא דמודו רבנן ור' ישמעאל הכא משום דשאני הני מינין מדלועין ובצלים דהני כולהו קשואין ודלועין ופול המצרי העלין שלהן מתפשטין ונכנסין קצתן בקצתן ומתערבין. הלכך כחד מינא חשיבא וחשיבא שדה דכל חד בשמונה אמות אבל שדה דבצלים דלית בהו שרכא לא חשיב ובעי י"ב:
אסור: אע"ג דלעיל אמרינן דשורה מותרת שאני הכא גבי דלועין שצריכין הרחקה כדתנן לעיל. ע"כ מה"ר יהוסף ז"ל:
ר"א מתיר כו': ירושלמי ר' ינאי אמר בבא מציעתא דמתני' נמי במחלוקת שנויה. דר"א פליג בה נמי. וסבר ר"א דשני מינין מצטרפין להציל ואין שני מינים מצטרפין לאסור. הלכך הכא נמי לא מצטרפא שורה של פול המצרי בהדי שורה של קשואים לאסור הדלועין. הלכך שרי לר"א. ומתני' כרבנן דסברי אין שני מינים מצטרפים להקל ולהציל אבל מצטרפין להחמיר ולאסור. ולהכי נמי מחמרי רבנן אפי' כשחזר וזרע שורה של קשואים אחרת מאותו הצד האחר משום דכיון דכבר נאסרו היכי אתיא תו רביעית ושריא להו. ומתני' מסייע ליה לר' ינאי דקתני סתמא ר"א מתיר משמע דאכולה מתני' קאי דאל"כ ליתני בזו ר"א מתיר וחכמים אוסרין. ורב אמר דברי הכל היא דס"ל לר"א דכשם ששני מינים מצטרפין להציל כך שני מינין מצטרפין לאסור ואפי' ר"א מודה דכיון דלית לה לההוא גיסא שורה אחרת בהדי מאן ליצטרף להתיר הלכך אסור ורב יפרש סיפא דמתני' דפליג בה ר"א ארבנן וקשרי בשנטע ארבעתן כאחת דלא חיילא בהו עדיין איסורא מעולם. פי' דלא הוי כבבא מציעתא דהוי זה אחר זה דא"כ הרי כבר נאסרו:
בפי' ר"ע ז"ל. הוי כאילו נטועות בשדה של קשואים. כתב עליו הח' הר"ר יהוסף ז"ל ומה שאמר לעיל שלא יזרעם חרדל מפני שנראה כשדה חרדל ש"מ שכשהוא נראה כשדה שהוא אסור יותר מאלו לא היה נראה שדה. היינו דוקא בקרחות הוי הדין כן אבל בשורה מותר כשהוא שדה. כן נ"ל לפ' ע"כ:
עוד: כתב ר"ע ז"ל וסגי בהרחקת תלם. כתב עליו הח' הרר"י ז"ל פי' זה אינו נראה דלשון עד שיהא התלם אינו משמע דאיירי בהפסקה דאי בהפסקה מיירי הי"ל לומר עד שיהא ביניהם תלם וכו' ותו שהרי לעיל פירש דר"ע לא דבר אלא בתלם הזרוע וא"כ היאך שייך לומר שזה דבר מדבר אחד וזה דבר מדבר אחר עכ"ל ז"ל:
משנה ה[עריכה]
נוטע אדם כו': הרמב"ם בחבורו כתב וכן אם נטע ד' מינין בתוך הגומא והפכן לד' רוחותיה ה"ז מותר והוא מן הירושלמי שאכתוב בסמוך:
ונוטה שער של זו וכו': תימה למה חזר ושנאו ואית דלא גרסי' ליה גם הח' הר' יהוסף ז"ל כתב דבכל הספרים ליתיה:
שער: ענפים ושריגים קרויין שער:
לא אסרו אלא מפני מראית העין: דאע"ג דעבודת דלעת יחידית ששה טפחים כדתנן בפרקין במקום של מראית העין ואינו מעורבב אין חוששין ליניקה כלומ' אין חוששין לומר שמא יונקים זמ"ז שאפי' שינקו אין בכך כלום שאין ל' כלאים אלא לשון חבישה כדכתיב ובבתי כלאים החבאו. ירוש' תני מותר הוא אדם לעשות בתוך שדהו גומא קטנה עמוקה טפח ולזרוע בתוכה ד' זרעונים ולהפך אותן לארבע רוחותיה. וכתב הרא"ש ז"ל בתי כלאים החבאו ממני ונסכרו מעיני ונעלמו ממני עיקר יסודותיה היאך מותר מיני זרעונים שהם כלאים בגומא א' והתנן בספ"ק הזורע חטה ושעורה כאחת ה"ז כלאים. ואי משום שהגומא עמוקה טפח כ"ש שנראה כחבוש וצריך לי עיון ע"כ. ואיני מבין אותו. ואולי עלה על דעתו דשריותא דמתני' היינו תוך חלל הגומא למטה ונקט לשון המשנה כפשטה ולא היה לו לטעות בזה דהא תני נמי לעיל גבי אמת המים זורעים לתוכה ומפ' בר קפרא דאין זורעים בתוכם אלא אחד ושנים בשפתות וה"נ הך דהכא וא"צ שיהא רוחב הגומא טפח אלא בעמוקה טפח בלחוד סגי דמטעם הרום מציל וכך למעלה כמו למטה. ועוד דאי מטעם סמיכה שסומכן זו לכאן וזו לכאן הא אסיקנא בירושלמי דאין סומכין הלכך פשיטא דבשפה מיירי וכן דעת הרמב"ם ז"ל עכ"ל הח' הרש"ש ז"ל. וע' במ"ש מהרי"ק ז"ל ספ"ד דה' כלאים:
משנה ו[עריכה]
היתה שדהו זרועה בצלים כו': מה שפי' הר"ע ז"ל הוא פי' הרמב"ם ז"ל אבל הר"ש ז"ל פי' פי' אחר וזה תורף לשונו כאשר כתבו הרא"ש ז"ל עוקר שתי שורות מן הבצלים ומניחן בורות ונוטע שורה א' של דלועין לצד חוץ ויהיה הפסק שמנה אמות בין דלועין לקמת הבצלים. ד' אמות כדי עבודה לקמת הבצלים. וד' אמות כדי עבודה לשורת דלועין ומניח קמת בצלים יכול להטותן למקום שתי שורות שעקר. ועוד עוקר מצד א' של בצלים שתי שורות וחוזר ונוטע חוצה להן שורה של דלועין. ונוטע שתי שורות קסבר ר"ע דאין נותנין עבודה לשורה יחידית ואם לא נטע אלא שורה א' לא היה צריך לעקור אלא שורה א' כדי עבודת הבצלים אבל לשתי שורות של דלועין נותן לזה עבודתו ולזה עבודתו וצריך לעקור שתי שורות ול"ד למתני' דלעיל שיכול ליטע שתי שורות של קשואים וכו' דשאני שדה משתי שורות ועוד דהיכא דבא לעקור חמיר טפי כדאי' לק' בפ' כרם שחרב דב"ש מחמירין בחרבנו טפי מבישובו. אם אין בין שורה לחבירתה פי' בין שורת דלועין שמצד זה לשורת דלועין שמצד אחר י"ב אמה מלבד שורת הבצלים לא יקיים הבצלים שבינתיים. ובירושל' פליגי אמוראי בדברי ר' ישמעאל רב כהנא אמר הא דאמר ר' ישמעאל שצריך לעקור שתי שורות מכאן ושתי שורות מכאן דהיינו ח' אמות מכאן וח' אמות מכאן היינו כשהופך שער של דלועין שמכאן ומכאן לצד הבצלים אז צריך ליתן כדי עבודה גם לדלועין אבל אם הפך שער של דלועין שמכאן ומכאן לצד חוץ אז א"צ לעקור אלא שורה א' מכאן ושורה א' מכאן כי א"צ ליתן כדי עבודה לדלועין ואם הפך שורה א' לפנים ושורה א' לחוץ אותו שנוטה לצד פנים יעקור שתי שורות שורה א' מכאן ושורה א' מכאן ואותו שנוטה לצד חוץ לא בעי אלא שורה א' הפסק ושמואל אמר דלר' ישמעאל אפי' הפך שתי שורות של דלועין שמשני צדדין לצד חוץ צריך י"ב אמות בין שתי שורות של דלועין. ופריך א"כ היינו רבנן דהא דאמרי רבנן אם אין בין שורה לחברתה י"ב אמה היינו נמי בנוטה שער של דלועין לצד חוץ ומשני איכא בינייהו סמיכה. דר' ישמעאל אסר לסמוך שורת דלועין לעבודת בצלים ואפי' נוטה שער של שתי שורות של דלועין לצד חוץ צריך להרחיק הדלועין מן הבצלים מכל צד ששה אמות כדי שיהא הפסק שתי אמות בין שורת דלועין לעבודת הבצלים. ורבנן שרו לסמוך דלועין לעבודת הבצלים רק שיהא י"ב בין שורת דלועין שמצד זה לשורת דלועין שמצד אחר ואף אם יש מצד זה ד' אמות ומצד זה ח' אמות שרי. ע"כ. והקשה הר"ש שירילי"ו ז"ל טובא על פי' זה והעלה גם הוא כפי' הרמב"ם ז"ל וז"ל ותימה על פירושם דהא כיון שהשדה כולה זרועה בצלים ובא לעקור מהם כדי ליטע במקומם היכי נימא מניחן בורות ונוטע לצד חוץ והא במקום שנוטע זרוע בצלים ואי הכי ליתני עוקר שלש שורות ונוטע שורה א'. ומה שכתב קסבר ר"ע דאין נותנין עבודה לשורה יחידית תימה דשורה שרחבה ד' אמות רוחב דכרם יש לה ובודאי דזרועה דלעת כנגד דלעת היא ואין זו שורה יחידית דגמ' ירושלמית. ומה שכתב דהיכא דבא לעקור חמיר טפי גדול כחו דמוקי ר' ישמעאל כב"ש. ומה שפירש בפי' עבודה דבירושל' דהיינו הפיכת שער תימה גדול הוא דלא מצינו עבודה אלא בקרקע שחורשו ומזבלו לצורך הכרם או לצורך הדלעת וראיה דעבודת הכרם שאמרו ד' אמות הוא משום אורך המחרישה כדאי' בפ' הספינה בהדיא. ומה שפי' נמי אם אין בין שורה לחברתה י"ב מלבד שורת הבצלים קאמר העיקר חסר מן הספר והא ה"ל למיתני. ומאי דפריך בירושלמי מאי בינייהו לדעתו מאי קושיא לימא דרבנן שרו בי"ב אפי' בנוטה שער לפנים. ומה שאמר דרבנן נמי וכו' מי הגיד לו זה. אלא עקרן של דברים כמו שפי' הרמב"ם ז"ל ע"כ:
משנה ז[עריכה]
דלעת בירק כו': פי' הר"י אשכנזי ז"ל דלעת בירק. פי' דלעת יחידית. ומבקש ליטע בתוכה שורה של דלועין וכו' פי' שורה קלה יותר מדלעת יחידית כי שורה נכרת שלא נזרעה בערבוב ע"כ:
ר' יוסי בן החוטף אפרתי כו': בירושלמי מפרש דבתחלת ימיו של ר' ישמעאל שנה לר"מ ג' דלועין לבית סאה ובסוף ימיו שנה לר"י בן החוטף אפרתי ג' דלועין לבית כור {הגה"ה. אכן בירושלמי שלפנינו הגי' בהפך תחלתו בבית כור וסופו בבית סאה:}. ושמא כי קראוהו החוטף על שם שהיה חוטף המצות וכן נראה דאי לא תימא הכי למיעוט יקראוהו חוטף בלא ה"א הר"ש ז"ל. ויש ספרים העוטף בעי"ן. וכן דקדק רד"ק ז"ל בשרש לחש על שלום בן הלוחש דבספר נחמיה סי' ג' וז"ל ויתכן כי היה לוחש אל הנחשים לפיכך נקרא כן או היה יועץ נבון לחש ואילו היה שם העצם ולא שם תואר לא היתה נכנסת עליו ה"א הידיעה ע"כ: