מלאכת שלמה על יבמות טו
<< · מלאכת שלמה · על יבמות · טו · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
האשה וכו': ביד פ' י"ב דהלכות גירושין ס' ט"ו ורפי"ג וסי' ב'. ובטור א"ה כוליה פירקין בסי' י"ז וסי' קנ"ח:
מת בעלי תנשא: פ' האשה רבה (יבמות דף צ"ג) ובפ' שבועת העדות (שבועות דף ל"ב:)
קטטה בינו לבינה: בגמ' מפרש דהיינו שאומרת גרשתני בפני פלוני ופלוני ושאילנא להו ואמרו להד"מ דלא היתה מעיזה פניה לומר שקר גדול כזה אם לא היתה השנאה גדולה. וכתוב בקולון שרש ע"ב דף ס"ו וז"ל ודוחק לומר דלשון קטטה בינו לבינה יהיה מוכרח שתעמוד בפניו שהרי בכמה מקומות בתלמוד מצינו בינו לבינה שאין רוצה לומר שיהיו הדברים פנים אל פנים כגון דברים שבינו לבינה נאמנת וכגון דברים שבינו לבינה הבעל מיפר וכן בפ' בתרא דיומא דברים שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר ע"כ:
ר' יהודה אומר וכו': גמ' תניא א"ל לר' יהודה לדבריך פקיחת תנשא שוטה לא תנשא אלא אחת זו ואחת זו תנשא וכן נראה שצריך להגיה מלת לדבריך בפי' ר"ע ז"ל. ירוש' כמה דאת אמר במתני' דבפ' שני דכתובות אם יש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת ואימור אף הכא כן שניא היא בעדי מיתה מאחר שאם יבא הוא מכחיש. והיא נאמנת לומר מת יבמי לית יכול דתנינן שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא ולא מתה אחותי שתכנס לביתה א"ר בא בעלה שנשאת לו לרצונה נאמנת יבמה שנפלה לו בעל כרחה אינה נאמנת עד כאן:
משנה ב[עריכה]
בה"א לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד: א"ל ב"ש אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזתים ואחת הבאה ממדינת הים לא דברו בקציר אלא בהווה חזרו ב"ה וכו' כך היא הגרסא בהרא"ש ז"ל ובקצת מקומות וכן בפ"ק דעדויות וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל אבל בגמ' גרסי' אלא בבאה מן הקציר ובאותה מדינה וכמעשה שהיה א"ל ב"ש אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזתים ואחת הבאה ממדינה למדינה לא דברו וכו':
חזרו ב"ה להורות וכו': עי' במ"ש בפ"ט דמסכת פרה סימן ו':
משנה ג[עריכה]
בש"א תנשא. כו': תוס' פ' נערה דף נ"ג:
שאין האחים וכו': שם בתוס' דפ' נערה ודפ' שני דייני דף ק"ז ודפ' המפקיד (בבא מציעא דף ל"ח:)
והלא מספר כתובתה נלמוד: כתב הריטב"א בשם רבו ז"ל שאין מדרש זה אלא לענין מנה ומאתים שהוא בכל הנשים מתקנת חכמים אבל לא לגבי תוספת וכ"ש לגבי נכסי צ"ב ואע"פ שאמרנו בפ' אע"פ תנאי כתובה ככתובה דמיא אין זה אלא לענין דברים הנפרטים שם מדפריש להו התם וכמו שפי' ר"י ז"ל נמוקי יוסף. ובפ' האשה שנפלו (כתובות דף פ"א) דייקי' ממתני' דקתני בלשון הכתובה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים דהא אינה יכולה להנשא לאחר. וכתוב בשו"ע ובספר הלבוש אה"ע סי' י"ז סל"ה וז"ל ספר הלבוש יש מי שאומר שאם נפל למים שאין להם סוף אע"פ שהיא אסורה להנשא היינו משום חומרא דאשת איש אבל לענין ממון מחזקינן ליה למת וגובה כתובתה ואע"פ שאין היורשים יורדין לנחלה אלא על פי שני עדים לענין כתובה ילפי' לה מספר כתובתה דכתבי' לכשתנשאי לאחר תטלי כתובתיך והכא כיון דקיי"ל אם נשאת לא תצא קרינן ביה לכשתנשאי לאחר ע"כ והוא מהרשב"א ז"ל. וכתב הר"ן ז"ל בר"פ נערה שנתפתתה דלא ממעטינן מהאי לישנא דלכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי אלא כל היכא דאגידא ביה ומיעכבא משום לתא דידיה אי נמי מתה שאי אפשר לה להנשא כלל אבל כל היכא דלא מיעכבא מחמתיה כגון באשה שהוחזקה קטלנית אם נשאת לשלישי כיון דתפסי בה קדושין ונשואין לכשתנשאי לאחר קרינן בה ויש לה כתובה משני ואפי' משלישי אית לה אם הכיר בה שהיא קטלנית אבל אם לא הכיר בה היא הטעתו ולית לה כתובה ע"כ בקיצור:
חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש: כתבו תוס' ז"ל שם בפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף נ"ג) לאו משום דאית להו מדרש כתובה הדרי בהו אלא מק"ו שאמרו להם ב"ש התרתם הערוה החמורה וכו' דהא אמרינן בפ' האשה שנפלו מאן שמעת להו מדרש כתובה ב"ש משמע דלא חזרו ב"ה משום מדרש כתובה אלא משום הק"ו ואעפ"כ בהא הלכה כב"ש דדרשי לשון שטר דהא אשכחן כמה אמוראי בפירקין דדרשי לשון שטר ואשכחנא נמי כמה תנאי קיימי כותייהו דב"ש בריש המקבל דדרשי לשון הדיוט ר' מאיר ור' יהודה והלל הזקן ור' יהושע בן קרתא ור' יוסי ומיהו קשה מב"ה אהלל הזקן ושמא אע"ג דב"ה הם תלמידי הלל הזקן פליגי עליה א"נ כי לית להו לב"ה מדרש כתובה היינו לגרע כחה אבל ליפות כחה אית להו ולהכי חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש ביבמות דהתם הוי ליפות כחה ולאו משום ק"ו וההיא דהמקבל נמי הוי ליפות כחה ובתר חזרה אמרה הלל הזקן ומיהו ב"ש אית להו מדרש כתובה אפי' לגרע וקיימא לן כותייהו דהא הכא בשמעתין לגרע כחה הוא ע"כ בקיצור מופלג. וביד רפ"ז דהל' נחלות ובטור א"ה סי' ק' ובח"מ סי' רפ"ד:
משנה ד[עריכה]
הכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה וכו': בין אעדות דמת בעלה בין אעדות דמת יבמה. חמותה ואפי' אינה חמותה עתה רק מצפה להיות חמותה כגון שהיא אם יבמה ולא אם בעלה ומעידה שמת אינה נאמנת מספר הלבוש. ובתשובת שאלות כתיבת יד להחכם הר' יצחק בר מרדכי ז"ל מצאתי כתוב ואילו בת יבמתה לא קתני דא"כ שית הויין דליכא לשנויי עלה כדמשני בגמ' גבי בעיין דבת חמיה ע"כ בקיצור עוד כתוב שם שאין חילוק בחמש נשים הללו בין מעידות למסיחות לפי תומן כיון דחשודות לקלקל לא חלקו בהן חכמים ע"כ: בפי' ר"ע ז"ל ויבמתה יראה שמא סופה להיות צרתה ע"כ. אמר המלקט הוא פי' רש"י ז"ל. אבל בירוש' קאמר יבמתה ואפי' היתה אחותה וכן כתב ג"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ז דהלכות גירושין סי' ג'. והדין מייתי לה נמי שם פי"ב סי' ט"ז וכולה מתני' עד סוף סי' ה' שם סי' י"ח י"ט כ' כ"ב ב"ד ובטור א"ה סי' קנ"ח:
ובת בעלה: ובברייתא ר' יהודה מוסיף אף אשת אב והכלה אמרו לו אשת אב הרי היא בכלל בת הבעל כלה הרי היא בכלל חמות ובגמ' מפרש טעמיה דר' יהודה דחמות סניא לכלה דאמרה קא אכלה לגירסני וכלה סניא לה לחמות מטעם דמגלה לברה כל מאי דעבדא ובת הבעל סניא לאשת אב דאמרה קא אכלה לגירסניה דאם ואשת אב סניא לבת הבעל מטעם אחר דמגלה לאביה כל דעבדא ורבנן ס"ל כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם האחר אם הוא שונא את זה גם זה שונאו ואם הוא אוהבו גם זהו אוהבו הלכך לא בעינן לאיסיפינהו דמטעמא קמא שמעינן דאין נאמנות דכיון דחמות סניא לכלה משום דקא אכלה לגירסנא כלה נמי סניא לחמותה דסניא לה וכיון דבת הבעל סניא לאשת אב אשת אב נמי סניא לה לדידה ור' יהודה ההוא בדברי תורה כתי' שאם רבו מסביר לו פנים הוא מחכים ואם לאו אינו מחכים מרבו:
מה בין גט למיתה: פ' כיצד אשת אחיו (יבמות דף כ"ה:)
עד אומר מת ונשאת: לאו דוקא נשאת אלא התירו וכו'. והתוס' פ' שני דכתובות דף כ"ב פירשו דהכא מיירי שבאו בזה אחר זה כדמשמע מפי' הגמ' דקאמר דונשאת לאו דוקא ומאי לא תצא לא תצא מהתירה הראשון שהותרה קודם שבא העד השני וכאן כתבו וז"ל עד אומר מת ושנים אומרים לא מת תצא אבל אחד ואחד בזה אחר זה לא תצא אבל לא תנשא:
שנים אומרים מת וכו': אע"פ שלא נשאת תנשא אחד וא' בבת אחת לא תנשא ובזה אחר זה מותר להנשא מן התורה אי לאו משום לזות שפתים עכ"ל התוס' ז"ל: בפי' ר"ע ז"ל הלך אחר רוב דעות וכו' אמר המלקט ומתני ר' נתמיה היא דסבר הכי בין לקולא בין לחומרא וביד פ"ה דהל' עדות סי' ב':
משנה ה[עריכה]
ואחת אומרת לא מת וכו': וזו שאומרת לא מת לא תנשא בגמ' פריך הא אשתו תנשא הא אין צרה מעידה לחברתה וכתבו תוס' ז"ל ואומר ר"י דדייק מדקתני וזו שאומרת לא מת לא תנשא דלא ה"ל למיתני אלא אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת תנשא ואנא ידענא דאאומרת מת קאי דההיא דלא מת שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ע"כ ומשני לא מת איצטריכא ליה דאע"ג דאי שתקה פשיטא לן דלא תנשא בעדות חברתה איצטריך לאשמועי' היכא דמכחשא ליה נמי לא תנשא דמהו דתימא כיון דאתי מערערא גליא דעתה דלצעורי לצרה קאתיא ולעגנה שלא תנשא ותמות נפשה עם פלשתים קעבדא הלכך אפי' היא תשתרי קמ"ל:
אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג וכו': בגמ' פריך וליפלוג ר"מ ברישא ומשני ר' אלעזר במחלוקת שנייה ולא תימא סתמא דברי הכל היא אלא ר' יהודה ור' שמעון היא דאמרי צרה לא מכחשא פי' אין הכחשתה הכחשה וסיפא דמתניתין ר"מ היא דמדקאמר אשה אומרת לו מת סתם משמע אפי' צרתה יש לה כח להכחיש ור' יוחנן אמר אפי' תימא ר"מ מודה ר"מ דכל לא מת בעדות אשה לאו הכחשה היא דמקלקלה שלא תנשא קמכוונא ורבנן סברי כבר הימנוה לקמייתא. וכתב הרא"ש ז"ל והלכה כר' יוחנן משום דר' אלעזר הוא תלמידו ואע"ג דר' יוחנן נשאר מוקשה בגמ' לפי סברת המקשה הוא דנשאר מוקשה אבל ר' יוחנן לא חש לאותה קושיא ומוקי מתני' דקתני ואשה אומרת לא מת ה"ז לא תנשא דוקא באשה דעלמא ולא בצרה אבל אם היה הלכה כר' אלעזר משום דר' יוחנן נשאר מוקשה אז הויא הלכה כסתמא בתראה דהכחשת צרה נמי הויא הכחשה ע"כ:
ר' יהורה ור' שמעון וכו': ירושלמי פ' היו בודקין:
הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים: הרי אלו ינשאו. הא אחת מודה והאחת אינה מודה לא ינשאו שתיהן אלא האחת רש"י ז"ל:
עד אומר מת ועד אומר וכו': תוס' פ' שני דכתובות דף כ"ב פירשו דהכא מיירי בבאו בבת אחת ואפי' אם נשאת תצא אבל אם באו בזה אחר זה ס"ל לעולא התם דאם נשאת לא תצא דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ע"כ:
אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת: אי אמרינן דאשה אחת מכחשת את העד היכא שבאין יחד אם אמת הוא כן ה"ל למיתני הכי דה"ל רביתא טפי ובירוש' מצא רבינו יצחק דאה"נ ומייתי ברייתא הכי תוס' ז"ל: [הג"ה מכחשת פי' יכולה להכחיש:] וז"ל נמוקי יוסף ויש מי שאומר דאשה לגבי עד כשר אע"פ שהתירוה על פיה או אפי' נשאת תצא כיון שעד כשר מכחישה וכן דעת הרמב"ם ז"ל שכתב אשה אומרת מת או שהיא אומרת מת בעלי ואח"כ בא עד כשר ואמר לא מת ה"ז לא תנשא ואם נשאת תצא והרמב"ן ז"ל מודה כשהתירוה על פי אשה מן הטעם שאמרנו הרשב"א ז"ל. ובסיפא דמתני' דתנן עד אומר מת ועד אומר לא מת ה"ז לא תנשא ולא קתני ואם נשאת תצא דקדק הרמב"ם ז"ל שאם נשאת לאותו שאומר מת לא תצא עשאה הרב כשנים אמרי' מת ושנים אומרים לא מת שאם נשאת לאחד מעדיה שלא תצא ואף בזו נחלק עליו הרמב"ן ז"ל ואמר דעד א' בהכחשה לאו כלים הוא כיון שבאו בבת אחת וראיה וכו' עד אלא ודאי ליתא והא דלא קתני הכא אם נשאת תצא משום דמתני' בנשואין דהיתר מיירי ולא בנשואין דאיסורא ומיהו בירוש' גרסי' וכו' ע"ש:
משנה ו[עריכה]
וצרתה אסורה: בגמ' בפירקין דלקמן דף ק"כ בברייתא מסיים עלה ר' אליעזר אומר הואיל והותרה היא הותרה נמי צרתה ויש לפרש הואיל והותרה ונשאת ג"כ וטעמיה משום דאיהי לא מקלקלה נפשה ולא משום דצרה מעידה לחברתה. ועיין במה שכתבתי בפירקי' דלקמן סוף סי' ב':
ר' עקיבא אומר לא זו הדרך מוציאתה מידי עבירה וכו': כך צ"ל כאן ובסמוך:
משנה ז[עריכה]
מת בעלי ואח"כ מת חמי וכו': בפירקי' דקי"ז מפ' דחמותה אסורה משום דאמרי' לא בעלה מיית ולא חמוה מיית והאי כו' וכתבו שם תוס' ז"ל ומ"מ מתירין אותה לינשא דכיון דחזיא דחמותה אסורה אף היא לא מקלקלה נפשה ע"כ. וביד פ"ט דהל' תרומות סי' ד' ופסיק שמואל בגמ' דהלכה כר"ט בהני תרתי ודייק לה נמי אביי מדתנן בסמוך ניתן לי בן במדינת הים מת בני ואח"כ מת בעלי נאמנת מת בעלי ואח"כ מת בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת וחוששין לדבריה יתור לשון הוא אלא למעט לדבריה הוא דחוששין הא לדברי צרה אין חוששין כר"ט ש"מ:
קידש וכו': פ"ט דהלכות אישות סי' כ"א ובטור א"ה סי' מ"ט:
ישלם כתובה לכל אחד: אפי' לדברי הגאונים ז"ל שאמרו דארוסה אין לה כתובה אלא בשכתב הכא משכחת לה בשכתב סתם לארוסתו ולא נודע שמה והלכו העדים למדינת הים א"נ במידה שכתב ואינו יודע לאיזו כתב וכל אחת אומרת לי קידש וכתב ודעת הרשב"א ז"ל שיש כתובה לארוסה אע"פ שלא כתב נמוקי יוסף. ושם בפ"ט דהלכות אישות פתב הרמב"ם ז"ל דרך אחרת וכגון שכתב כתובה לאחת מהן ואבדה וכל אחת אומרת לי הוא שכתבת ונאבדה וע"ש עוד במגיד משנה: וה"מ דמניח כתובה ביניהם ומסתלק כשקדש בכסף או בשטר אבל אם קדש בביאה דעביד פריצותא ואיסורא דרבנן דהא רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה לפיכך קנסוהו חכמים שיתן כתובה לכל א' ואחת:
גזל וכו': פ"ט דהלכות תרומות סי' ד' ובגמ' דייקי' קידש קתני אבל בעל דעשה בה מעשה וגינה אותה אפשר דמודה ר"ט. גזל קתני דהואיל ועבד איסורא קניס ליה ר' עקיבא אבל לקח מחמשה אפשר דמודה ר"ע ומני מתני' לא ת"ק ולא ר"ש בן אלעזר דתניא רשב"א אומר לא נחלקו ר"ט ור' עקיבא על שקידש דמניח ומסתלק על מה נחלקו על שבעל וכן לא נחלקו על שלקח מחמשה שמניח דמי מקח לכולהו ומסתלק על מה נחלקו על שגזל וכו' ומדקאמר רשב"א בקידש ולקח ל"פ מכלל דת"ק סבר פליגי והשתא מני מתני' אי ת"ק ליתני קידש ולקח ואי רשב"א ליתני בעל וגזל ומשני לעולם רשב"א ומאי קידש קידש בביאה: ובהגוזל קמא דף ק"ג מייתי ברייתא בהדיא דפליגי בלקח נמי ודלא כר"ש בן אלעזר דכתיבנא. ביד פ"ד דהל' גזילה אבדה סי' ט' ובפ' כ' דהלכות מכרה סי' ב' ובטור ח"מ סי' רכ"ב וסי' שס"ה ומפורש שם שכל א' נשבע שזה גזלו ואז משלם גזלה לכל אחד ואחד:
משנה ח[עריכה]
האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים ובאת כו': תוס' פ' האשה רבה (יבמות דף צ"ג) וביד כולה מתני' עד סוף הפרק דהלכות יבום פ"ג סי' י"א עד סי' ט"ו ובטור א"ה סי' קנ"ו:
משנה ט[עריכה]
ניתן לי בן: בפירקין דף קי"ח ע"א ובתשובות הרשב"א ז"ל סי' אלף ורנ"ב ותוס' ר"פ האשה בתרא הקשו וא"ת מת בעלי ואח"כ מת בני למה אינה נאמנת במגו שהיתה יכולה לומר עדיין בני קיים וסמכינן ארוב נשים שמתעברות ויולדות וי"ל דמיירי כגון שיש שני עדים שאומרים ששניהם מתו דהשתא אינה יכולה לומר עדיין בני קיים ע"כ: ואיתה נמי שם בגמ' ע"ב ופרי' הת' בגמ' וליחוש דילמא אתו עדים ואמרי כדקאמרה איהי דלא היתה זקוקה ליבם ואין חליצתה כלום ומותר' לכהונ' ונמצאת מצריכה כרוז לכהונה להודיע שהיא מותרת ומוקי לה רב פפא בשהיתה גרושה כבר מאיש אחר שפסלה לכהונה עולמית רב חייא בריה דרב הונא אמר באומרת אני ובני ובעלי נחבאנו במערה ואין איש עמנו לבא ולהעיד הלכך ליכא למיחש דילמא אתו סהדי. ובגמ' יליף רב נחמן ממתני' דהמזכה גט לאשתו שעשאו שליח קבלה כדי שתתגרש בגט זה מעכשיו ולא תהא זקוקה ליבם דתחלוץ ולא תתיבם דמספקא לן אי סניא ליה ליבם וזכות הוא לה אי רחמא ליה וחוב הוא לה מדקתני מתרתי באבי דמתני' וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת בין ברישא ביוצאה בחזקת יבמה לשוק ובאה והחזיקה עצמה ליבם קתני חוששין ולא אמרי' אוקמה אחזקתה ותנשא לשוק דהא ודאי משקרא ומשום דרחמא ליה קאמרה אלמא לא מחזקינן לה באוהבת ומדקתני נמי בחזקת יוצאה זקוקה ליבם ובאה והחזיקה עצמה לשוק כגון ניתן לי בן ומת בעלי ואח"כ מת בני וקתני חוששין ולא תתיבם ולא אמרי' ודאי משקרא ומשום דסניא ליה קאמרה אלמא זימנין דלא סניא ליה אלמא מספקא לן אי רחמא ליה אי סניא ליה וגבי מזכה גט נמי מספקא לן אי סניא ליה אי רחמא ליה והתם נמי תחלוץ ולא תתיבם. והקשו תוס' ז"ל וא"ת היכי נפקא ליה ממתני' דקתני חולצת ולא מתיבמת האי דאינה מתיבמת משום דשויתיה לנפשה חתיכה דאיסורא וי"ל דדייק מדקתני חולצת דמשמע שכן הדין מדלא קתני מבקשין הימנו לחלוץ א"נ משמע דחולצת אפי' נתנה אמתלא לדבריה ע"כ:
משנה י[עריכה]
שאין האשה נאמנת וכו': פ' האשה רבה (יבמות דף צ"ד) ובטור א"ה סי' קנ"ח: