מטפחת ספרים/הקדמות
| מטפחת ספרים |
|---|
|
|
הקדמת המו"ל דפוס לבוב - מיכל וואלף[עריכה]
עוד לא שקעה בדפוסי שמשו של עמנואל . וזרחה שמשו של יעב"ץ כי החלותי לסדר ספריו החל וכלה. כי ספרי יעב"ץ יקרים המה עד מאד ובלתי מצוים רק אחד בעיר . ואני כרוב השתדלותי אספתים, לא חסתי על כספי לקנותם . ולהוציאם לאור ולהפיצם בישראל . והספרים האלה מועילים ונחוצים עד מאד לכל דורשי רשומות . כי יאירו אל מול פני תכונת זמן המחבר . רוע מעמד אומתנו באמונתנו הטהורה . ושפל מצב חכמיה בידיעות ובחכמות . כי היו רק חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים[1]. ע"כ עניי הדעת האלה בזוים ושפלים היו בעיני העמים כלם . וגם על תכונת המחבר קנאי בן קנאי המה מעידים . כי נפלאה היא מאד על עוצם רוחו כי עז . ועברתו כי קשתה . באפו ובקנאתו לא ישא פני איש ונער לא יחון כמו שמעיד על עצמו בגוף הספר: "לא אירא מרבבות עם . ואדבר נגד מלכים לא אבוש". קנאת ה' ואמונתו אכלתהו . ואף אם הפריז לפעמים על המדה . כוונתו היתה רצויה וישרה מכל פנה . ואהבת האמת בערה בקרבו . וכאש נשקה ביעקב . כי בימיו עוד לא נרפא הנגע כי אם פשתה מספחת כת ש"ץ שר"י שבתאי צבי - שם רשעים ירקב בערי יהודה ובקהלות יעקב בפולין באֶהמען ומאֶהרען בים נגרשו ויגרשו מימיהם רפשׂ וטיט . וירופפו עמודי האמונה בימים ההם . אשר אור הדעת עוד לא נגה עליהם ובעלי הכת טמנו רשתם לצודד נפשות . ובאמת רבים נלכדו בשחיתותם וימירו דתם ויצאו לת"ר לתרבות רעה . וירא יעקב כי החל הנגף בעם ויתעצב אל לבו . והיטיב חרה לו . וירא כי אין איש . ויקם מתוך העדה . וילבש כשריון קנאה . ויעמוד בין המתים ובין החיים . ויך את מצירי ומדיחי עמו בשבט עברתו כפטשא דא בזמנא דאיהו בטיש בטנרא . ויכום ויכתום עד החרמה . ובודאי ממרום נעורה עליו רוח אל . וישם פניו כחרב חדה ולשונו כלשון אש יאכל קש, ולבו כסלע נכון בקרבו כי נאמנה את אל רוחו בו בטח לבו ויתעודד ישׂחק לקול מריביו אשר יהמו רעשו נגדו בקולות מים רבים אדירים כמשברי ימים . לא השיב חרבו אל נדנה עד שבו אויביו אחור ויחפרו ויאבדו מתוך הקהל . לבלי השאר מהם שארית ופליטה נסחו מן הארץ ואין זכר למו . ועלינו לתת תודה ליעקב . כי הפליא לעשות . בהלחמו מלחמת ה' בעד עמו ותורתו . לזאת שמח לבי ותעלוזנה כליותי כי ה' זכני להדפיס שני ספריו, ספר מטפחת . ותורת הקנאות . ואברך את ה' ואודה לשמו.
מיכל וואלף
הקדמה מאת ראובן הכהן רפאפורט[עריכה]
- הקדמה קטנה באמרים מבעל עיטור ספרים
אמר ראובן בלא"א בן לאדוני אבי הנכבד מ' בצלאל נ"ע הכ"מ כהן רפאפורט להיות שהענין שאני נכנס אליו כעת בהדפסת קונטרס הקטן שלי יוכל להמשיך עלי עיני רבים ודבת עם ולבל יחסרני[2] שומע לאמור כי אנכי(?) המסבב הדבר ובאתי לגלגל עליהם הישנות בדבר ההדפסת ספר מטפחת ספרים מהגאון הקדוש הנודע לקנאי בן קנאי מ' יעב"ץ זללה"ה שבא לקעקע הבירה ולהפיל חומה בצורה מגדול עוז לבית ישראל בו ירוץ צדיק ונשגב ספר הזוה"ק.
והנה הגאון המחבר זללה"ה התנצל גם הוא כמה פעמים בפנים הספר שלא נזקק לזה כי אם מדוחק ולצורך שעה ששרצו בימיו הכת הארורה ש"ץ שר"י, לא כן עתה אשר אבד זכרם, לא מהם והמונם יהיו כרשעים הללו כל אויבי ה', שוב אין צורך ואין כדאי להטיל מום בקדשים בניב שפתים, ולהניא ב"י מן העבודה. ובאמת שגם בימיו הגאון החסיד חיד"א זללה"ה אם שבהגהותיו לזוה"ק הנדפס בלווירנא מביא ספר המטפחת ונראה שהיה בידו והגה בו מ"מ פקפק על הדפסתו יעיין דבריו בשם הגדולים ומחזיק ברכה, רק שדנו לכף זכות, ומכל שכן בימינו עתה שכבר אכשר דרא וכמעט אין רואה ואין יודע שורש דבר נמצא בהם ועל מה אדני יסודותם הרעועות הטבעו שהדפסת חיבור המבקר לספר קדוש כזה אינינו מהראוי. ואם שבאמת מאן דאמר כי הא לא בעי מטפחת אפקרותא הוא (סנהדרין ק, א) מ"מ מטוב תגלול מטפחת ולא יגלול ספר תורה מגילה ל"ב ולכן מצאתי את עצמי מחויב בדבר להודיע קושט אמרים מה ראיתי על ככה כי הנה החכם המו"ל טרם השיג הספר יען היה יקר המציאות נודע לו כי ישנו בין עקד ספרי אשר חנני ה' ואמר עם הספר הבה המטפחת ואשקול כסף מחירו וכ' לי אודותיו ואנכי עניתיו כי מלבד כי כגון דא צריכה רבה(?) אם למסרו לדפוס ואתייעץ במכתיר(?) עוד זאת אדרוש כי יקבל מאתי להדפיס מה שיכלול תשובות נגד הספר ונצדק קדוש . וביני ביני השיג החכם המטפחת ממק"א ובכ"ז כ' אלי כי אשלח לו הערותי להדפיסם. ואנכי עם כי לא היה לי אז שום דבר בכתב כי מעולם לא נטפלתי לבוא בענין כזה מסודר כיאות ואם כי בעת עברת על דברי הספר ראיתי כי כל דבריו לא די שאינם מכריחים, גם אינם מספיקים, מכל מקום לא רשמתי כלל הדברים להיות שאין עיקר עסקי באגדה אמרתי כי ללא צורך הוא כי לא נופל הספר זוה"ק משאר מדרשי רז"ל שאין החסרון ח"ו בחנקם(?) כשלא נוכל לעמוד על עומק כוונתם, ואם ריק הוא רק מאתנו, והמרגליות בכל מקום שהוא מרגליות שמה, ורק לחלושי הראות כמוני היום לא נוכל לחדור ולהביט מאור שמש בתוקף עוזה.
ובאמת כל הקדמונים שמביאים דבריו קראוהו "מדרש רשב"י" כמו הבחיי והר"מ בן גבאי וכדומה, ועד אחרון גם הגאון פני יהושע בפתיחתו לסדר נשים נטפל לבאר לשון הזוה"ק וקראוהו בשם "מדרש" עי"ש. ואם כן למה זה ארב(?) אמרים בענינים כאלו וכבר העיד הגאון האזולאי בשם הגדולים באות ב' שהלשון שב"ס ברית מנוחה שנתלה בו הגאון המחבר שלנו בפ"ה אות ר"פ אינו ב"ס ההוא שראה בכתב יד, ועם כל זה לא אמרתי דבר וחזרתי ועברתי עוד הפעם על דברי המטפחת להיות שלא רציתי שיהי' נדפס בלעדי זה כי היה לפי דעתי כדבר שאינו מתוקן בעצם הדפסת הספר והיה נראה בעיני שצריך לעשות משמרת וסייג לגדור ולא לפרוץ, וע"כ מיהרתי ורשמתי מה שהיה נלענ"ד להשיב בענין לסתור דבריו באמת הבנין.
והנה תדע כי לא השבתי על כל קו שלא כפי סדר אותיותיו, כי תמצא בדבריו הרבה קו' שהם ממין וסוג אחד ולא רציתי להכפיל הדברים אשר לא בהכפלם יתחזקו הענינים ובתחלה רציתי לרשום מ"מ להגהות האזולאי וגם לספר מקדש מלך ואח"כ ראיתי שהוא ללא צורך כיון שדבריהם נתחברו על דברי הזוה"ק המעיין ידרשם וימצא בעצמו מה שיש מהשיב בכ"מ להשגותיו.
גם תדע שדברי לא באו מסודרים היטב לסיבת כי היה המדפיס אץ עלי לאמור כלה מעשיך, ולזה קצרתי בכמה מקומות מלטייל מענין לענין.
עוד נשמט שתי תשובות, ואציגם פה. מה שתמה וכ' באות ק"ה ר' שמלאי לא נמצא בכל הש"ס רק אחד ואין שני עי"ש עיין בשטמ"ק במסכת בכורות דף ל"ו הנדפס בספר מזבח כפרה שהוכיח שם דתרי ר' שמלאי הוה עי"ש.
באות קי"ח השיג מה ענין שמיטה לעבד עברי - עי"ש. ואישתמטתי' דגם בת"י בפרשת משפטים כ"כ וע"כ דהוא מאמר מישאל על שש כמ"ש באות ד' עי"ש.
והנה ראיתי חיבור ב"י מתגדר להשיב על השגות הגאון המחבר ואין רצוני לדבר בגנות ובפרט שמלאכה עשה על כל פנים באסיפתו, אבל בדרך כלל אומר שיפה אמר החכם מכל אדם "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא". ודי בזה. ומכל מקום בפנים הבאתי מעט מדבריו מה שהביאני ההכרח, לא זולת. ובפרט שלא היה הפנאי מסכים. ובח"ב כתבתי איזה פלפולים שנתחדשו מידי עיוני והנחתי הרבה.
ועתה אחי בית ישראל הנה גליתי לכם הענין כמו שהוא, ואתם אל תרעו להשיב לי גמול רע תחת חפצי להועיל ולהיטב. (ועיין תשובות חוות יאיר סימן ר"ג מה שהכה(?) על קדק[ד](?) היש"ר מקנדיא בספרו). ובפרט שאין במלאכתי דבר כדאי להתגדר ולהתנאות בו היכה(?) ועל הרוב רק מראה מקום אני לך ולא קראתיו בשם זולת מפני שטבע הענין מחייב דלא לירכוס איידי דזוטר ומ"מ אם יביא תועלת כי אדמה אשר הוא בעזה"י קרוב לשכר את הטוב תקבלו. ואם בכל אלה יעיז אחד להטיל ארסו ולשום דופי במפעלי נגד כוונת הטובה הגלויה להבוחן לבות מאיזה צד שיהי' קנאה או שנאה ידבר כאשר עם לבבו ואני בתומי אלך ואומר כמ"ש הרמב"ן במלחמות בשבת פרק כירה כמדומה שדברינו יכריחו כל מודה על האמת ואין אחריות עקשים עלינו. וד' יעמוד במרחב רגלנו. ויסכר פיות מקטרגנו.
ועתה הנה קונטרסי לפניך קרא בו אם נרציתי במלאכתי והיה שכרי ואם לא הנה השלמתיה כפי כחי (חשמונאים סוף ס"ב וה"א(?) נשתמש בזה בהעתקתי). אקוה כי לא קוב תקבני. אך גם ברך תברכני. וד' ישלח לי עזרו מקודש ויחלמיני וירפאני ויאריך ימי עם נות ביתי היקרה מרת רבקה בת המנוח הרב ר' בצלאל ג"כ(?) זללה"ה ועם בני העלס המהולל כמר משה ני' ובתי הילדה אשר תשא שם אמי הצנועה נ"ע מרת פיגא יוטא תחי' אתה ד' תשמרם ותעזור לי לגדלם מתוך עושר וכבוד ומרוב כל לתורה ועבודה ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם אנס"ו אמן נצח סלה ועד
בעתירת הכו"ח הכותב וחותם . יום ב' כ"ג אלול תר"ל לפ"ק תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה.